אגודת אזוב יורה דעה קיב

דאצטריך למנקט חטאת לאפוקי שלמים רק דקשי' דליתני עולה קשיא הא לא מצי למנקט עולה משום עולת העוף דלא מחייב עלה אשחוטי חוץ אפי' למ"ד אינו אוסר דבר שאינו שלו אלא במעשה רבה לכן הקדים רש"י ז"ל לפרש דלרב נחמן ור"ע ור"י אינו אוסר שאינו שלו לעולם אפי' במעשה רבה ואמטו הכי פריך שפיר דליתני עולה דעדיף טובא דנשמע מינה דאין אדם אוסר שאינו שלו אפי' במעשה רבה דאי הוה מצי לאסור במעשה רבה לא הוה מחייב בעולת העוף משום שחוטי חוץ דמדשחט בה סימן אחד או רובו אסרה במעשה רבה אידך מחתך בעפר הוא ומדנקט חטאת ולא עולה מוכח שפיר דאדם אוסר שאינו שלו עכ"פ במעשה רבה וא"ש אבל לעיל דאכתי לא אסיק אדעתי' דלרב נחמן אינו אוסר שלו לגמרי אפי' במעשה רבה והוה ס"ד דלא פליג רב נחמן אדרב הונא אלא בהא דס"ל דאוסר אפי' במעשה כל דהו אבל במעשה רבה מודה דאוסר וכן הוא האמת לפי המסקנא דטעמי' דרב נחמן הוא רק משום לצעורי קא מכוין אבל בחטאת דידי' דלא שייך לצעורי יכול לאסור במעשה רבה אמטו הכי ניחא שפיר דפריך לר"ה דוקא דמוקי לה בעובדא בגמר זביחה ליתני זבח אבל לרב נחמן ניחא דנקט חטאת לאפוקי שלמים ולא מצי למתני עולה דהוה משמע נמי עולת העוף ובעולת העוף לא מחייב אשחוטי חוץ דמדשחיט סימן אחד שהוא שיעור שחיטה הוה מעשה רבה ונאסרה ואידך מחתך בעפר הוא אמטו הכי נקט חטאת לאפוקי שלמים ועולת העוף (ותו דאפי' הוה מצי למנקט עולה נמי לא קשה דליתני עולה כיון דלא עדיפא מה לי עולה מה לי חטאת כ"ש היכי דחטאת עדיפא טפי) ובזה מיושב שפיר הא דאמר רב פפא אי לאו דאמר רב הונא סימן אחד לא הוה חטאת תיובתא דמאי מעשה מעשה רבה וכו' ובסמוך מיד דייקינן אדרבה מהך ברייתא כר"ה ופריך לרב נחמן מינה כמו שהקשו התוס' ללישנא קמא אבל ללישנא בתרא ניחא דלא פריך לר"נ ור"ע ור"י אלא משום דס"ל דאפי' במעשה רבה אינו אוסר שאינו שלו וקשי' ליתני עולה כדי לאשמועי' דאינו אוסר כלל וכנ"ל אבל אם נאמר דיכול לאסור במעשה רבה ניחא שפיר דלא הוה מצי למנקט עולה וכנ"ל אמטו הכי קאמר דלא הוה חטאת תיובתי' ולא הוה מצטריך לן לאוקמי בחצי קנה פגום כדפרש"י

ובזה מיושב שפיר קושיי' הב' ג' ד' דלעיל אשר יאמר כי הוא זה דמה שהקשינו בקושי' הב' דהיכי ס"ד דהש"ס דס"ל לרב נחמן דאינו יכול לאסור שאינו שלו אפי' במעשה ומוקי להך ברייתא דשוחט בשבת בחוץ וכו' בחטאת העוף וח"ק פגום וטעמא משום דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי' א"כ מאי פריך לעיל אדר"ה כיון דלדידי' נמי מתוקמי אלא בחטאת העוף וח"ק פגום גם לרב הונא ניחא דזה אינו דהוה ס"ד דהש"ס דודאי מעיקרא כי פריך רב נחמן לר"ה מינה ודאי לא אסיק אדעתי' לאוקמה בח"ק פגום ואין הכי נמי דהוה ס"ל דבמעשה רבה יכול לאסור כדמוכח לה מהך ברייתא אבל בתר דשני לי' רב הונא דאיכא לאוקמי בחטאת העוף וח"ק פגום הדר בי' וס"ל כרב עמרם ור"י דאפילו במעשה רבה נמי אינו אוסר ואוקי להך ברייתא נמי בחטאת העוף וחצי קנה פגום וטעמא משום דקני' לי' לכפרה כדידי' דמי'

ובזה מיושב ג"כ הקושי' השלישית שהיא קושי' הכו"פ דמאי פריך רב נחמן לר"ה דהא בל"ו רב הונא כתנאי וס"ל כת"ק דר"י בן בבא ור"י בן בתירא א"כ הא איכא לאוקמי הך ברייתא כר"י בן בתירא וריב"ב דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפי' במעשה רבה ולדרכינו יתכן דלא מתוקמי הך ברייתא כריב"ב דאין אוסר שאינו שלו לגמרי דא"כ תקשי מאי שנא דנקט חטאת לאפוקי שלמים ליתני עולה דנשמע מינה דאין אדם אוסר שאינו שלו לגמרי דהשתא דנקט חטאת לא שמעי' מינה אלא דאינו אוסר במעשה כל דהו אבל במעשה רבה אפשר דאוסר וכדפריך מינה לרב עמרם ור"י אלא ודאי דהך ברייתא אתי' כת"ק דס"ל אדם אוסר דבר שאינו שלו ודוקא במעשה רבה דנסוך היין הוא מעשה רבה כדפרש"י אבל לא במעשה כל דהו וקשי' לר"ת דס"ל אליבא דת"ק דאוסר אפי' במעשה כל דהו וא"ש ובזה מיושב ג"כ הקושי' הד' שהקשינו למעלה דלמאי דמוקמינן הברייתא הכא בין לרב הונא ובין לר"נ ור"ע ור"י בח"ק פגום א"כ מוכח דהכשר שחיטת העוף הוא אפי' בקנה לבד ותקשי לרב אדא בר אהבה לעיל דף כ"ת דס"ל דהכשר שחיטת העוף הוא בושט דוקא ולא בקנה דזה אינו דרב אדא ס"ל כרב נחמן במסקנא דאדם אוסר שאינו שלו במעשה רבה ותו לא מצטריך לאוקמי בח"ק פגום אלא דנקט חטאת לאפוקי שלמים ועולת העוף וכנ"ל ובזה הסוגי' עולה כפשטה לפרש"י ז"ל כדת של תורה אין אונס ודוחק כלל ויהא רעוא דכד שכיבנא יפוק רש"י לותי דמתריצנא סוגיא כוותי' בכמה דוכתי בקושטא בעזה"י

אמנם עדיין יש להעיר דמאי פריך לרב נחמן ור"ע ור"י מהך ברייתא דשוחט חטאת בשבת בחוץ וכו' דלמא עד כאן לא קאמרי ר"נ ור"ע ור"י דאין אדם אוסר שאינו שלו אלא להדיוט אבל לגבוה מודו דאסור אפי' בכל דהו ומתוקמי שפיר לדידהו בחטאת העוף וח"ק פגום כדאוקמינא לרב הונא אבל חטאת בהמה כיון דשחט בה פורתא נאסרה לגבוה וכיון דאינו מתקבל בפנים תו לא מחייב עלה משום שחוטי חוץ כמ"ש התוס' להדיא בפ' מרובה דף ע"א איברא דהא ליתא דאם איתא דס"ל לרב נחמן דלגבוה נאסר במעשה כל דהו ומוקי לה בחטאת העוף וח"ק פגום א"כ מאי פריך מעיקרא אדרב הונא הא לרב הונא נמי ניחא בהכי ואע"ג דהשתא נמי משני אליבא דרב נחמן ור"ע ור"י דמוקמי לברייתא בחטאת העוף וחצי קנה פגום אלא דס"ל דחטאת כדידי' דמי' כבר ביארנו למעלה דס"ל להש"ס דבהכרח לומר דמעיקרא כי פריך רב נחמן לר"ה מהך ברייתא הוה ס"ל דדוקא במעשה כל דהו אינו אוסר אבל במעשה רבה אוסר ואמטו הכי הוה ניחא לדידי' שפיר אפי' בחטאת בהמה וכנ"ל והא דאמר בתר הכי דאינו אוסר שאינו שלו כלל אפי' במעשה רבה על כרחך לומר דבתר דשמעה מרב הונא דאוקי לה בחטאת העוף וח"ק פגום הדר בי' איהו נמי וס"ל דאינו אוסר שאינו שלו כלל ומוקי לה נמי בח"ק פגום וס"ל דחטאת כדידי' דמי משום דחזינן בהדי' דהדר בי' דהא בהדיא אמר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כלל אבל לענין דאוסר לגבוה במעשה כל דהו דלא חזינן לי' בהדיא מהי תיתי לומר דהדר בי' וא"ש אבל הא קשיא אימא ס"ל דלגבוה מיהת אוסר במעשה רבה ומתוקמי שפיר בחטאת בהמה ואין כאן חזרה כלל והא תינח לשיטת התוס' דלעיל דבתר דאסיק מהא דחטאת העוף וחצי קנה פגום לא מתוקמי בחטאת בהמה ואתי לאפוקי שלמים או לאשמועינן דאפי' חטאת לא חשיב דידי' דא"כ ליתני עולה או אשם דהשתא דנקט חטאת איכא למטעי דאיירי בחצי קנה פגום ולמימר דהוה דידי' או דאוסר אפי' שאינו שלו עדיפא הו"ל למנקט אשם או עולה וכנ"ל אבל לפרש"י כפי מה שביארנו דעיקר קושי' הש"ס הוא למאי דס"ל לרב נחמן ור"ע ור"י דאינו אוסר שאינו שלו כלל דהו"ל למנקט עולה דמשמע אפי' עולת העוף ונשמע מינה שפיר דאפי' במעשה רבה אינו אוסר דשחיטת סימן אחד בעוף הוה מעשה רבה וכנ"ל עדיין קשה דלמא חודה רב נחמן ור"ע ור"י דלגבוה מיהת אוסר במעשה רבה ואמטו הכי לא הוה מצי למינקט עולה משום דעולת העוף מכי שחיט סימן אחד הוה מעשה רבה ונאסר לגבוה ותו לא מחייב משום שחוטי חוץ נגמר הסימן השני כיון שאינו מתקבל בפנים כמ"ש התוס' בב"ק שם:

אולם לפי מה שביארנו למעלה בריש דברינו דלפי פרש"י ד"ה מחתך בעפר וכו' מבואר דכל שלא נאסר להדיוט אלא לגבוה לא פקע שם קדשי' מינה שפיר מחייב אשחוטי חוץ בשחיטת סימן אחד (או אפי' במיעוט סימנים למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הואיל וגמר השחיטה בעודה קדשים ודלא כהתוס' פ' מרובה הנ"ל א"ש דרש"י לטעמי' אזיל ולק"מ והבן זה

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם