אגודת אזוב יורה דעה קה

**(הרי הוא מוכר לא"י דוקא בכה"ג שהחמץ עמהם למסור לא"י אבל אם הי' החמץ בביתו לא יוכל להקנות לו בק"ס ושאר קניני' הואיל ואין מכוין לקנות עכ"ד והוא תמוה דהלא הקטנה נמי אין לה דעת לקנו' ואפ"ה מהני' אצלה ק"ס וחצר כדאיתא להדי' בסי' רל"ה והא דלא מהני בקטן לא מן השם הוא זה אלא מטעם שכתב הסמ"ע שם שלא תקנו לקטן קנין סודר כלל כמו שלא תקנו לו חצר משא"כ גבי קטנה ובהדי' מבואר ברמב"ם שם ובשו"ע סי' רל"ה סעיף ז' דאפילו בקרקע מועיל קנין חזקה לקטן מדין תורה היכי שדעת אחרת מקנה לו וכמ"ש הנמוק"י פ"ג דב"ב דף מ"א בשם הראב"ד להדי' בעובדא דרב ענן שם יעויש"ה:)** ה ובהיות כן אכתי לא מצאנו ידינו ורגלינו במכירת חמץ במקח השוה לכן יראה דהרב בתה"ד שם איירי בקנין בלי שטר ועדים אמטו הכי בעינן שימכרנו לו בדבר מועט כנ"ל אבל כשקונה בשטר והעד עדים או שחותם בחתימת ידו איך, שקנה החמץ לענין ממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומחוייב לעמוד במקחו ולא יוכל לחזור בו ולאו כל כמיני' לומר דלא נתכוין לקנות א"כ לו יהא שלפי האמת לא נתכוין לקנות שפיר מהני דעת אחרת מקנה לו שיקנה אפילו בלי מתכוין דהא השתא ודאי זכות הוא לו שיקנה ולא יוכל גם המוכר לחזור בו אחר שבל"ז אין בידו לחזור בו ממקחו כיון שכבר הודה בשטר או בעדי' שקנה לגמרי זולת זה נראה דש לנו לסמוך על הודאתו בשטר ועדים שכוון לקנות אפי' לענין איסורא דהודאת בע"ד כמאה עדי' דמי ועד כאן לא כתב הט"ז בי"ד סי' קס"ט ס"ק י"ד דלא מהני אודיתא לאפקועי איסורא אלא בדבר שהוא שקר מפורסם כדאי' התם אבל במידי דספיקא ולא ידיע מהי תיתי לא נסמוך על הודאתו בפרט גבי בדיקת חמץ דרבנן וכבר כתבנו דלמאי דמסיק הש"ס בגיטין שם דאפי' אשה ידעה לאקנויי יתכן דה"ה לעכו"ם וכ"ש כשאומרי' לו בהדי' שיתכוין לקנות שיהא שלו ולא שייך לומר בזה נכרי אדעתי' דנפשי' קעביד דלא מצינו זה אלא במילי אוחרי כגון כתיבת הגט שאינו נוגע לעצמו משא"כ במילי דידי' שהוא עצמו הקונה וכותב וחותם על עצמו שקנה גם הוא מתכוין לקנותו כמו שהתנו עמו ועכ"פ יועיל בזה הודאת בע"ד כנ"ל

ו וראיתי למוהרי"ט בח"א סי' ק"נ שהקשה אהא דאי' ביבמות דף נ"ג העודר בנכסי הגר וקסבור שהם שלו לא קנה דמאי שנא הא מחצירו של אדם שקונה לו שלא מדעתו ותי' דעודר בנכסי הגר שאני כיון דמדין חזקה הוא ולא מתורת זכי' דידי' הוא (ר"ל כיון דלא קני ממילא עד שיעשה בו מעשה אמטו הכי בדלא מכוין אין המעשה כלום משא"כ בחצרו או ידו דוכי בי' ממילא) ושוב הוקשה לו מהא דאי' בפרק הפרה דף מ"ט המחזיק בשטרותיו של גר דאפילו שטרא לא קני לצור עפ"י צלוחיתו משום דדעתי' אארעא ולא אשטרא ואמאי לא קני שטרא אפילו בלי מתכוין דהא נקט לי' בידי' וליקני ממילא כמו חצירו של אדם שקונה לו שלא מדעתו ולא תי' כלום ע"ז ואשתמיטתי' להרב ז"ל דברי התוס' פ"ג דב"ב ריש דף נ"ד שדקדקו שם מהסוגי' ומהא דהחזיק בשדה אחת לקנות חברתה אף אותה לא קנה ומהא דיבמות בעודר בנכסי הגר וכו' דלא קני בלא מתכוין ותו הביאו להא דפרק הפרה במחזיק בשטרותיו של גר דלא קני אפי' שטרא והקשו עלה קושי' מהרי"ט הנ"ל דאע"ג דאין דעתו אשטרא אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו ותי' דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני עכ"ל ולכאורה עדיין קשה מהא דעודר בנכסי הגר שג"כ לא ידע כלל אם הוא נכסי הגר שהרי הי' שבור שהוא שלו ואם הי' יודע שהוא נכסי הגר הי' רוצה לקנות ובהכרח לומר כתי' מהרי"ט הנ"ל דשאני התם שהוא מדין חזקה ולא מתורת זכי' דממילא ואמטו הכי מעיקרא לא קשי' להו אהא דעודר בנכסי הגר מחצירו שקונה שלא מדעתו דשאני עודר שהוא מתורת חזקה ולא קשי' להו רק אהא דפרק הפרה דליקני לי' ידו ממילא וכנ"ל ודברי התוס' הללו אשתמיט ג"כ להש"ך סי' ער"ה סעי' י"א שהרי לא הביאם שם כלל ע"ש)

ז ועפי"ז יש מקום לחלק ולומר דעד כאן לא כתב הנמוק"י בשם הראב"ד בפ' חזקת הבתי' דף מ"א בעובדא דרב ענן דמהני דעת אחרת תקנה אפי' לא נתכוין הקונה לקנות אלא דוקא התם דרב ענן לא ידע כלל שהי' של אחר אלא הי' סבור שהוא שלו דאע"ג דמדין חזקה לא קני לי' בלא מתכוין מהני שפיר דעת אחרת מקנה כיון שאם הי' יודע הי' רוצה לקנות משא"כ בנ"ד שהעכו"ם יודע ואינו מכוין לקנות גרע טפי כמ"ש התוס' הנ"ל אפשר דלא מהני אפילו בדעת אחרת מקנה ובפ"ב דגיטין שם מבואר מלשון הרשב"א שם שהלוין לא ידעו שהזקן מקנה להם דזה לשון הרשב"א שם קשי' לי' אשמעתין אפי' כי מקנה להו זקן ומלוה מאי הוה הא לוין לא ידעו כדעת רבא דאמר דלמא זקן שאני וכיון שכן האיך קונין ואינהו לא ידעו דזקן מקני להו ומאי שנא מעודר בנכסי הגר וכו' ויש לומר דהכא שאני דאיכא דעת אחרת מקנה להו וכו' עכ"ל הרי דאיירי נמי כשהלוין לא ידעו כלל שהזקן מקני להו ואמטו הכי הוא דכתב דמהני דעת אחרת מקנה משא"כ בנ"ד דידע הנכרי ולא מכוין לקנות דגרע טפי אולי לא מהני בכה"ג דעת אחרת מקנה: **(הגה"ה ועפ"י חלוקה זו הי' מיושב ג"כ מה שהקשינו למעלה אדברי הראב"ד שהבי' הנמוק"י הנ"ל מדברי הראב"ד שהבי' הטור בח"מ סימן ריש שכ' להפך דאפי' מדד לוקח לא קני במשיכה משום דלא נתכוין אלא למדידה ואע"ג דהתם נמי דעת אחרת מקנה דמצינו למימר דשאני התם דידע במקחו ולא איכוין לקנות גרע טפי כנ"ל

)** ח איברא דלכאורה קשה טובא בלשון הרשב"א הנ"ל שכתב דאינהו לא ידעי דזקן מקני להו ומ"ש מעודר בנכסי הגר וכו' מאי קושי' דהכי שאני דכי מטי ניירא ליד הלוין קני להו ידן ממילא אפי' בלי מתכוין דלא גרע ידו מחצירו של אדם דקני להו שלא מדעתו אפי' במציאה דליכא דעת אחרת מקנה והכי נמי הא לא ידעי כלל שהזקן מקני להו ואילו ידעי הי' רוצין לקנות אמטו הכי אפי' שלא מדעתו משא"כ בעודר בנכסי הגר דבעי קנין חזקה לא מהני עשייתו בלי מתכוין כמ"ש מהרי"ט הנ"ל וכדמוכח נמי מדברי התוס' דלעיל וכנ"ל אולם יש להבין עוד בלשון הרשב"א שכתב בפשיטות דאינהו לא ידעי דזקן מקנה להו דמנין לו זאת אימא דמודע להו זקן דאקני להו ויראה פשוט דכוונת הרשב"א בזה הוא דאע"ג דמודע להו זקן דאקני להו מ"מ כיון דאינהו לא ידעי לאקנויי בכה"ג שעתיד להחזיר בעינו ודאי סברי שגם הזקן לא גמר ואקני להו בתורת מתנה ממש אלא בדרך שאלה הואיל ועתיד הנייר הזה לחזור לידו בעינו כדפרש"י ז"ל כענין שאמרו מה דבלבך על חברך ומ"מ אין זה מעלה ארוכה לקושי' הראשונה דנהי דמודע להו זקן דמקני להו ועם כל זה לא מכווני לקנות מ"מ היינו משום דלא ידעי דזקן גמר להקנות להו בתורת מתנה רק בתורת שאלה לחוד ואלי היו יודעי' דאקני להו בתורת מתנה גם הם היו מכוונין לקנות וא"כ דמי לחצירו דקני שלא מדעתו ותו דאכתי הי' לו להרשב"א ז"ל לפרש בזה דאיירי שהזקן לא הוה מודע להו כלל דאקני להו ואמטו הכי כשהגיע הנייר לידן קני להו שלא מדעת כמו חצירו והנראה לע"ד ליישב אשר יאמר כי הוא זה דהתוס' פ' חזקת הנ"ל שהוקשה להו אהך דפ' הפרה שם דאמאי לא קני הנייר בידו שלא מדעתו כמו חצירו אולי לטעמייהו בפרק אלו נערות דף ל"א ד"ה אי בעי גחין דס"ל דמה שתופס האדם כולו בידו קני ממילא בלי שום הגבהה אמטו הכי דמי ודאי לחצירו דקני נמי ממילא אפי' בלי מתכוין אבל מדברי התוס' בב"ק פ' המניח דף כ"ט מבואר דאפי' מה שתופס כולו בידו צריך הגבהה אלא דסגי בהגבהה טפח כדאי' בעירובין פ' חלון דף ע"ט וצריך להגביה טפח וכ"ה דעת הרשב"א שהבי' בש"מ פ' אלו נערות שם וכ"כ עוד הרשב"א להדי' בחדושיו לקדושין דף כ"ה דבעי הגבהה טפח וכ"מ מסתימות הש"ע בח"מ סי' קצ"ח סעי' ב' וכיון דלא קני ממילא כמו חצירו עד שיעשה בו מעשה בקנין הגבהה דמי ממש לעודר בנכסי הגר דלא קני שלא במתכוין כיון דלא קני ממילא אלא ע"י עשיית מעשה כשעשה שלא בכוונה לאו כלום הוא ולא דמי לחצר דקני לי' ממילא בלי עשיית שום מעשה אמטו הכי קשי' לי' להרשב"א שפיר עלה מהא דעודר בנכסי הגר והוצרך לשנויי מטעם דעת אחרת מקנה כנ"ל

ט ומ"מ כוונת הרשב"א ז"ל שכתב בפשיטות דאינהו לא ידעי דזקן מקני להו הוא כמש"ל דר"ל ודאי דאע"ג דמודע להו זקן דאקנה להו מ"מ אינהו לא ידעי דגמר ואקני להון במתנה גמורה אלא סברי דלא אקני להו אלא בדרך שאלה הואיל ועתיד לחזור לידו בעינו דהא אינהו לא ידעי לאקנויי בכה"ג כדפרש"י וכנ"ל ומשמע נמי מלשון הרשב"א בזה דאולי הוה ידעי דהזקן גמר ואקני להון במתנה ממש גם הם היו מתכונין כנגדו לקנות אלא דמסתמא לא ידעי דגמר ואקני להון וכיון שכן נ"ד דמי להתם ממש שאם הא"י סובר שאין הישראל מקנה לו לגמרי אלא דרך שאלה הנה בכה"ג ודאי אע"ג דלא מכוין לקנות מהני לי' דעת אחרת מקנה כמו התם ואם תמצי לומר דאפשר שהא"י ידע שהישראל גמר ואקני לי' לשום מקח א"כ לעומתו גם הוא מכוין לקנות כדמוכח מלשון הרשב"א הנ"ל וה"נ הוא מכוין לקנות עד שעה שיחזור הישראל ליקח ממנו כנ"ל

י ובר מן דין נראה דאין מקום להך חלוקה גבי דעת אחרת מקנה כלל דאפי"ת דשפיר ידע הקונה שהישראל מכוין להקנותו בתורת מקח ועם כל זה אינו מכוין לקנות אפ"ה מהני' לי' דעת אחרת מקנה דהרי אפי' גבי מציאה העלה הש"ך בח"מ סי' ער"ה סעי' י"א ס"ק ג' שהרי"ף והרא"ש וכן הרמב"ם וש"ע שם הי' להם גירסא אחרת בש"ס פרק הפרה הנ"ל או דס"ל דהך סוגי' דפרק הפרה אתי' דלא כהלכתא ופליגי אדרבי יוסי ב"ח אבל לפי מאי דקיימל"ן להלכה כרבי יוסי ב"ח דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע"ג דלאו דעתי'