אגודת אזוב יורה דעה קא

שאם נאמר דמתפיס תמימים לבד"ה אינו יוצא מידי מזבח מדין תורה הוה א"ש דאע"ג דאין בו משום שחוטי חוץ כדפריך ונשחטי' משחט משום דהשתא מיהת קדשי בד"ה הם עד שימכרו לצרכי עולות או שלמים מ"מ אסור בהטלת מום מדין תורה הואיל והם עצמן לא יצאו מידי מזבח ועומדין להקרבה מדין תורה קרינן בהו תמים יהי' לרצון והרי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' ערכין וחרמין דין ז' סובר בהדי' דמתפיס ותמימים לבד"ה אינן יוצאין מידי מזבח מדין תורה כמ"ש המש"ל שם בדין ה' ע"ש וס"ל להרמב"ם ז"ל דסוגי' דמנחו' שהביאו התוס' בזבחי' שם לא קאי אליבא דהלכת' אלא אליבא דשמואל לחוד דלא קיימל"ן כוותי' כדאי' בהרמב"ם פ"ו מה' איסורי מזבח וא"כ א"ש הא דפריך ונשחטי' משחט כפרש"י דאיירי בקדשי בד"ה דאין בהם משום שחוטי חוץ ואפ"ה משני שפיר משום דנראה כמטיל מום בקדשי' משום דאין יוצאין מידי מזבח ועומדין להקרבה מדין תורה והשתא א"ש נמי הא דמסיק רבא ואמר ה"מ בזמן שב המ"ק קיים דחזי להקרבה דקאי נמי אקדשי בד"ה דאין יוצאין מידי מזבח ועומדין להקרבה ודעת רש"י ז"ל הוא ג"כ כהרמב"ם ז"ל דהא דמתפיס תמימין לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדין תורה (ובזה מסולק תמיהת הרב במש"ל שם על התוס' דזבחי' קי"ג בתה שהקשו אפרש"י שם יעו"ש) וא"כ מיושב שפיר קושי' הלח"מ דלעיל במה שפסק הרמב"ם ז"ל במטיל מום בקדשי' בזה"ז דעובר בל"ת ומטיל מום בבע"מ אינו עובר ובסוגי' דהכא מסיק רבא אפכא דמטיל מום בבע"מ בזמן הבית חמיר טפי ממטיל מום בזה"ז דזה אינו דהרמב"ם לטעמי' שמפרש סוגי' דהכא בקדשי בד"ה דהא סתם חרמי' לבד"ה הכי פירושו בע"מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי לאפוקי הכי דלא לגופי' חזי דהא קדשי בד"ה אינון ולא לדמי חזי למכרם לצרכי עולות כדינן דהלא בזמן הזה אין מי שיביא עולה דאין לנו כהן טהור לעמוד ולשרת בקודש שכולנו טמאי מתי' ואין לנו אפר פרה להזאה משא"כ בקדשי מזבח ודאי עובר בל"ת כיון דהקרבן עצמו חזי להקרבה דהא מקריבין אעפ"י שאין בית ואין המניעה מצד הקרבן והמקדש כלל וכדאמרן אמטו הכי חמיר טפי ממטיל מום בבע"מ שפסולו בגופו ולא חזי להקרבה מצד עצמו וכנ"ל: **(הגה"ה והראי' שהביאו התוס' מפ' המנחו' והנסכים דהא דאין יוצאין מידי מזבח אינו אלא מדרבנן וכנ"ל וגם המש"ל שם הניח זאת בתימה על הרמב"ם ז"ל לע"ד יש ליישב על נקלה דהמעיין בסוגי' דהתם יראה דהך טעמא דאמר התם דמש"ה אין יוצאין מידי מזבח משום דלא שכיחי לא קאי אלא אליבא דשמואל דאמר התם דמונחו' ונסכי' טהורין נפדין משום דשכיחי ואמטו הכי ע"כ הא דמתפיס תמימין לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדרבנן משום דלא שכיחי תמימים וס"ל דהך קרא דמייתי הרמב"ם שם אינו אלא אסמכת' או דלא דריש לי' כלל אבל למאי דפסק הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' א"מ כרב כהנא ור"א דפליגי אדשמואל וס"ל דמנחו' טהורין נמי אין נפדין אע"ג דשכיחי ע"כ טעמא דמתפיס תמימין לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדין תורה דהא אפי' במידי דשכיחי נמי ס"ל דאין נפדין והך קרא דמייתי לה הרמב"ם שם דרשא גמורה היא ותו מצאתי כן בס' שער המלך ולדרכינו יתכן עוד דהרמב"ם הכריח זאת אליבא דר"כ ור"א דאין יוצאין מידי מזבח מדין תורה מסוגי' דהכא כמ"ש בפנים ושמואל יתרץ הברייתא דפ"ק דף ע"א כשנויא דאביי וכנ"ל ותו לא מידי:)** ז ועפ"י האמור מיושב ג"כ משני קושי' שהקשה ב"א הרב מוהר"א בער נ"י בסוגי' דהכא האחד דפריך מעיקרא ורמינהו וכו' והכי נמי לעקרינהו וכו' משמע דפשיטא לי' דמותר להטיל מום בזה"ז ובתר הכי פריך אפכא אדרבא דאמר נראה כמטיל מום הא מטיל מום גמור הוא וכו' וליהוי כמטיל מום בבע"מ ותו בהא דמשני בע"מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי הכא לא לדמי חזי ולא לגופי' חזי הלא ר"מ דאוסר להטיל מום בבע"מ איירי להדי' בבכור שאחזו דם ובכור בע"מ נמי לא חזי לגופי' ולא לדמי דהא אין לו פדיון אולם לשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל כפי מה שביארנו א"ש דמעיקרא הוה ס"ל להמקשה כשמואל במנחו' דף ק"א דהא דמתפיס תמימים לבד"ה אינו יוצא מידי מזבח הוא רק מדרבנן (משום דלא שכיחי תמימים) וא"כ ליכא איסורא בהטלת מום בקדשי בד"ה כלל כקושי' התוס' וכ"ש בזה"ז שאין מקריבין למזבח כלום דלא שייך ה"ט דלא שכיח' תמימים וכו' ואביי נמי כשמואל ס"ל וכנ"ל אולם רבא דס"ל דאסור משום הטלת מום אלמא ס"ל דהא דמתפיס תמימי' לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדין תורה וכר"כ ור"א במנחו' שם דפליגי אדשמואל וכנ"ל קשי' לי' שפיר מאי נראה הא מטיל מום ממש הוא ותו פריך וליהוי כמטיל מום בבע"מ וכו' ר"ל מי דחקו לומר דנראה כמטיל מום בבע"מ לימא דברייתא אתי' כר"מ דמטיל מום בבעל מום אסור והוה מטיל מום ממש וכנ"ל ובזה מסולק ג"כ הקושי' השני' דשפיר משני הכא לא לדמי חזי דקאי אקדשי בד"ה דלא חזי השתא לדמי להמכר לצרכי עולות או לפדותן וכו' וכיון שאי אפשר למכרם לצרכי עולות אינן בכלל קדשי מזבח כלל אלא כשאר קדשי בד"ה ואין בו איסור הטלת מום אלא דנראה כמטיל מום משא"כ בבכור שהוא קדשי מזבח וא"ש כנ"ל: ח אולם לשיטת התוס' דהסוגי' כולה איירי בקדשי מזבח עדיין קשה הנך קושי' דלעיל הראשונה וגם השני' ואין מקום ליישב ולומר דהא דפריך מעיקרא ולעקרינהו משום דס"ד דאיירי בקדשי בד"ה או דפריך מחרמים דסתם חרמים לבד"ה כקושית מהרש"א ז"ל ורבא מוקי לה בקדשי מזבח וס"ל דהאי דאמר נועל דלת וכו' לא קאי אחרמים כתי' מהרש"א ואמטו הכי פריך לרבא דמוקי לה בקדשי מזבח אמאי קאמר נראה הא מטיל מום ממש הוא ותו דליהוי כמטיל מום בבע"מ והוה א"ש אלא דא"כ קשה במאי השיגו התוספת אפרש"י מהא דפריך ונשחטי' משחט כיון דלדידהו נמי בהכרח לומר דמעיקרא הוה ס"ד דמקשה דאיירי בקדשי בד"ה וביותר קשה דבפ"ו דזבחי' דף נ"ט וכן בפ"ו דיומא דף ס"ג הוציאו מהך דהכא דפריך ונשחטי' משחט שגם בקדשי מזבח בזה"ז אינו עובר משום שחוטי חוץ ואם איתא דהמקשה דפריך ונעקרינהו קאי אקדשי בד"ה אין מקום להוכחתם בזה דלמא הך קושי' דונשחטי' משחט נמי קאי אבד"ה אלא ודאי ס"ל להתוס' דכולה סוגי' בקדשי מזבח איירי והדרא קושי' לדוכתי': **(הגה"ה ומה שתירץ ב"א מהרא"ב הנ"ל שם דהכנסה לכיפה עד שתמות מאלי' נמי הוה כגרמא דהטלת מום ליתא כדמוכח בלשון הרא"ש סי' י"ג שטרח למצוא טעם לאסור הכנסה לכיפה לבכור בזה"ז דהיינו משו' בזיון קדשי ואם אית' דהכנסה לכיפה הוה גרמא דהטלת מום ובריית' אתי' כר"מ דשרי גרמא תיפוק לי' דאסור לדידן משום גרמא דהטלת מום דאסיר אפילו בזה"ז כדאי' להדי' בפ"ג דביצה דף כ"ז וכ"ש דקשה לדעת הרא"מ במרדכי דמתיר הכנסה לכיפה לבכור בזה"ז והלא גרמא אסור אפי' בזה"ז דאיכא תקלה וכן מוכח עוד בתוס' פ"ד דבכורות דף כ"ח ד"ה עד וכו' דבעו למימר התם דשרי הכנסה לכיפה משום תקלה ולא קשיא להו אלא מהא דמעשי' בכל יום דלא עבדינן הכי ולא מהא דהוה גרמא דהטלת מום וזולת זה ג"כ אין די עולה פירושו בלשון הש"ס שאמר דליהוי כמטיל מום וכו' אהכנסה לכיפה והוא עצמו כתב דאינו אלא גרמא ואתי' כר"מ דשרי גרמא א"כ מאי מטיל מום דקאמר ותו ודקארי לה מאי קארי דמאי תקלה שייך בפסולי המוקדשי' שיש להם פדיון:)** ט מ"מ יתכן לחלק וליישב אשר יאמר כי הוא זה דודאי מעיקרא דפריך ונעקרינהו פריך שפיר אחרמי' דהיינו קדשי בד"ה דכיון דבין קדשי מזבח בין קדשי בד"ה בעי עיקור א"כ הא דקתני בברייתא בהמה תעקר על כרחי' אתרוייהו דהא חרמי' נמי בעי עקור ולכן הא דמפרש הברייתא איזהו עיקור נועל דלת וכו' נמי אתרוייהו קאי דאל"כ אמאי שבק מלפרש נמי איזהו עיקור דחרמי' שהם קדשי בד"ה דהיינו עקירת פרסות כיון דתרווייהו בעי עיקור ובהמה תעקר אתרווייהו קאי וכן הא דפריך ונשוי' גיסטרא דזה נמי מקרי עיקור דמה לי שנועל דלת וה א מתה מאלי' או שממיתה בידים אידי ואידי הוא דרך כליי' ואדרבה מיתה דבידים הוא דרך כלי' ב ותר מנועל דלת והוה טפי בכלל עיקור אהכי פריך שפיר משא"כ בהך פרכא דנשחטי' משחט שאינו בכלל עיקור כלל דהא דרכה בכך וסוף בהמה לשחיטה קשיא להו להתוס' שפיר כיין דמיירי נמי בקדשי מזבח כדמוכח משנויא דרבא מאי פריך ונשחטי' משחט הא בקדשי מזבח אי אפשר משום שחוטי חוץ ובקדשי בד"ה אימא ה"נ דלא בעי עיקור כלל אלא שוחטה כדרכה והא דקתני בהמה תעקר לא קאי אחרמין דבד"ה כלל דהתם אין דינה בעיקור כלל אלא אקדשי מזבח לחוד אלא ודאי דהך פרכא קאי גם אקדשי מזבח דאין בהם משום שחוטי חוץ בזה"ז וזהו שדקדקו התוס' בקושייתם משמע דלא איירי הכא אלא בקדשי בד"ה וקשי' וכו' ר"ל דתי איירי נמי מקדשי מזבח לא הוה פריך מידי אפי' מחרמין דקדשי בד"ה דאימא הך בהמה תעקר אקדשי מזבח לחוד קאי כמ"ש מהרש"א ז"ל משא"כ באינך פרכי דהש"ס א"ש דפריך מקדשי בד"ה וכנ"ל ורבא משני דאפ"ה לא איירי אלא בקדשי מזבח לחוד וא"ש ועמש"ל בישוב קושי' השני' בפ"ע בעזה"י

אמנם כדי לתרוצי סוגי' נלע"ד ליישב שני קושיות הללו חדא מגו חדא אשר יאמר כי הוא זה דצריך להבין תחילה לפמ"ש התוס' בתי' השני דאיירי בקדשי בד"ה והא דאסור בהטלת מום הוא רק מדרבנן גזירה אטו קדשי מזבח א"כ מאי פריך אדרבא דאמר נראה כמטיל מום הא מטיל מום ממש הוא הלא רבא קאי אקדשי בד"ה דאין אסור בהטלת מום אלא משום גזירה דרבנן אטו קדשי מזבח א"כ שפיר קאמר נראה כמטיל מום בקדשי מזבח וגזרי' אטו קדשי מזבח וצ"ל דקשי' לי' אלשון נראה דכיון דאסור מדרבנן יהי' מאיזה טעם שיהי' לא הו"ל למימר נראה אלא משום דהו"ל מטיל מום בקדשי' דאסור מדרבנן אבל לשון נראה משמע שאין בו איסור גמור אלא משום מראית עין וכ"מ בתוס' במנחו' דף נ"ג ד"ה אלא וכו' דחשיב לי' פ"ק דע"א נראה בעלמא