אגודת אזוב אורח חיים ט

כמ"ש הרשב"א ז"ל ועוד ראי' מדפריך לרב ושמואל ולא פריך אמנהגא גופי' אי ס"ל כרב למה להו לקדושי בביתיהו ואי ס"ל כשמואל למה להו לקדושי בבי כנישתא ומדפריך לרב ושמואל מינה מכלל דתקנת חכמים היתה וא"א שיחלוקו רב ושמואל על זה ע"כ הוכרח הש"ס לפרש התקנה לכל מר כדאית לי' כנ"ל לכן עם כל הכתוב קידוש יאמר לו בביהכ"נ כנ"ל

בא"ח סי' קע"ח סעי' ב' בהגה"ה ויש חולקי' בכל מה שכתוב בסי' זה וכו' ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר וכו' או למקום אחר כשחוזר לסעודה א"צ לברך כלל דהא פת צריך ברכה במקומו לכ"ע וכו' וכן נוהגין במדינות אלו מ"מ לכתחילה לא יעקור ממקומו בלא ברכה דחיישי' שמא ישכח מלחזור ולאכל מיהו לצורך מצוה עוברת כגון שיגיע זמן תפלה מותר עכ"ל ונרשם ע"ז הר"ר מנוח ור"ן ולע"ד דין זה צריך תלמוד דלפי מה שהכריע הרמ"א בכאן כדעת הפוסקי' כרב חסדא שבדברי' הטעונים ברכה לאחריהן במקומן לא הוה שינוי מקום הפסק מוכח בש"ס דאפילו לכתחילה נמי מותר לעקור ממקומו בלא ברכה כמו שאבאר בעזה"י

הנה מקור דינים אלו נובעי' מהסוגי' דפרק ערבי פסחי' ק"א ע"ב ותו יתיב רב חסדא וקאמר משמי' דנפשי' הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא בדברי' שאין טעונים ברכה לאחריהן במקומן אבל דברי' הטעוני' ברכה לאחריהן במקומן א"צ לברך מ"ט לקבעי' קמא הדר ופסק התוס' והרא"ש ושא"פ כר"ח וכתבו עוד דאפי' למ"ד שינוי מקום צריך לברך אפי' בדברי' הטעוני' ברכה במקומן היינו ברכה שלפניו אבל א"צ לברך למפרע ברכת המזון על מה שאכל דלא גרע מהסח הרעת גמור שאינו זקוק לברהמ"ז אלא לברה שלפניו והא דאי' בברייתא דאתי' כר"י כשהן יוצאין טעוני' ברכה למפרע לאו מטעם שינוי מקום אלא משום חשש דשמא ישהו מלחזור עד שירעבו ואז לא יוכלו לברך ברהמ"ז ע"ש ובמרדכי כתב שאינו אלא משום עצה טובה בלבד ולא מדינא אבל בר"ן איתא דחששא זו הוא מדינא

ועתה נחזי אנן הנה בסוגי' שם אותבינן עלי' דרב חסדא מהא דתניא בני חבורה שהיו מסובין וכו' וטעמא דהניחו שם זקן או חולה וכו' אבל לא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעוני' ברכה לכתחילה ותמה מהרש"א ז"ל אדפריך מרישא מדיוקא הו"ל למפרך מסיפא דקתני בהדי' אבל לא הניחו שם לא זקן ולא חולה כשהן יוצאין טעוני' ברכה למפרע כשהן חוזרי' וכו' והניח בקושי'

ב קשה למ"ש התוס' דלכ"ע צריך לברך למפרע משום חשש שמא ישהא א"כ רב חסדא דאמר א"צ לברך בהכרח לומר דאיירי כשיצא ולא בירך למפרע דאז א"צ לברך לכתחילה או דאיירי בהולך למקום אחר לאכל ולגמור שם סעודתו דלא שייך חששא זו דשמא ישהו או דקאי אשינוי מקום מועט דמבית לבית דלא שייך חששא זו דשמא ישהה משא"כ בברייתא שהולך לקראת חתן או לבהכ"נ שדעתו להפליג וכיון שכן קשה מאי פריך השתא מדיוקא דרישא דקתני כשהניח מקצת חברי' אין טעוני' ברכה למפרע וע"כ משום דבהניח מקצת חברי' ליכא למיחש שמא ישהא וא"כ קאי שפיר דיוקא בלא הניח מק"ח שצריך לברך למפרע משום ענה טובה דשמא ישהא ואחר שמברך למפרע ממילא יצטרך לברך ג"כ לכתחילה וא"כ אדרבה מדיוקא דרישא לק"מ אלא מסיפא יש להקשות דקתני כשהן חוזרין טעוני' ברכה לכתחילה ופירשו התוס' דהיינו אפי' אם לא בירכו כשיצאו דאל"כ פשיטא והיינו מטעם שינוי מקום וא"כ האיך פריך מדיוקא דרישא ולא מסיפא ג' ותו הא גם מסיפא לא קשי' מידי נהי דהא דקתני כשהן חוזרין טעוני' ברכה לכתחילה איירי כשלא בירכו למפרע כשיצאו דלמא ה"ק דאם לא בירכו למפרע כשיצאו משום דלא אכלו כשיעור שטעון ברכה לאחריו אפ"ה כשהן חוזרין טעוני' ברכה לכתחילה דכיון דלא אכלו כשיעור שטעון ברכה לאחריו גרע טפי מדברי' שאין טעוני' בב"מ מש"ה צריך ברכה לכתחילה משא"כ באכל כשיעור שטעון ברכה לאחריו א"צ ברכה לכתחילה דלקיבעא קמא הדר כר"ח ד' קשה גם בהניח מקצת חברי' אמאי לא נחוש שמא יטרד ואתי לאמשוכי וישהא מלחזור עד שירעב דאטו כל חבורה כולה זקוקה לזקן או חולה ה' קשה במ"ש המרדכי דברכה דלמפרע משום חששא דשמא ישהו אינו מדינא אלא משום עצה טובה בלבד מי הכריחו לזה וגם מנ"ל הא ו' קשה לקמן בברייתא דחברי' שהיו מסובין וכו' דקאמר ת"ק כשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע ואמאי לא חייש לעצה טובה דשמא ישהו מלחזור כדחייש ר' יהודה הא עד כאן לא פליגי אלא בדין שינוי לענין ברכה דלכתחילה אבל בענין ברכה דלמפרע שהוא משום עצה טובה האיך שייך פלוגתא בדבר שהוא עצה טובה וקושיא זו הקשה בחדושי מהר"מ ברבי והניח בקושי'. ז) קשה דקם לן בדרבה מיני' לשיטת התוס' דברכה דלמפרע אינו מטעם שינוי מקום אלא משום חששא דשמא ישהו האיך יכלכלו דבריה' בהא דדייקינן לקמן במילתא דת"ק דאמר כשהן יוצאין אין טעוני' ברכה וכו' אלא טעמא דבדברי' הטעוני' ברכה במקומן דכשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע וכו' אבל דברי' שאין טעוני' ברכה במקומן אפי' לרבנן כשהן יוצאין טעוני' ברכה למפרע וכשהן חוזרין וכו' האיך יתכן לחלק בחששא דשמא ישהו בין דברי' הטעוני' ברכה במקומן לדברי' שאין טעוני' ברכה במקומן ואם איתא שיש לחלק ביניהם אדרבה אפכא מסתברא דבדברי' הטעוני' ברכה במקומן שאי אפשר לו לברך עד שיחזר למקומו יש לחוש יותר דשמא ישהה מלחזור למקומו עד שירעב משא"כ בדברים שאין טעוני' בב"מ שגם אם ישהה במקום אחר יכול לברך באשר הוא שם ואין חשש אלא שמא יטרד וישכח מלברך כלל וכיון דס"ל לרבנן דר"י דאפילו בדברי' הטעוני' בב"מ כשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע כ"ש בדברי' שאין טעוני' בב"מ שא"צ לברך למפרע והאיך אזיל הש"ס בתר אפכא למידק מדרבנן דבדברים שאין טעוני' בב"מ אזלי ומודו לר"י שצריך למפרע אתמהה יציבא בארעא וכו' ולכאורה מכאן סייעתא גמורה לשיטת הרמב"ם ז"ל שסובר דגם ברכה דלמפרע הוא מטעם שינוי מקום דגרע מהיסח הדעת ואפי' לא בירך כשיצא וחזר למקומו צריך לברך למפרע דהשתא א"ש הך דיוקא לענין ברכה דלמפרע כמו לענין ברכה דלכתחילה דבדברי' שאין טעוני' בב"מ שגם ת"ק אזיל ומודה לר"י דשינוי מקום הוה הפסק צריך לברך למפרע ולכתחילה אבל לשיטת התוס' והרא"ש לא א"ש הך דיוקא לענין ברכה דלמפרע לכן יראה לע"ד בביאור שיטתם בזה ואומר שזה הכריחו להמרדכי לפרש דהך חששא דשמא ישהו אינו מדינא אלא מעצה טובה בעלמא לכן אף אנו נאמר דהך עצה טובה נמי תלי בדין שינוי מקום ועל כאן לא כתבו התוס' שצריך לברך למפרע משום עצה טובה אלא במקום דשינוי מקום הוה הפסק וצריך ברכה לכתחילה מטעם שכתבו הרשב"ם והר"ן דעמידתו היא גמר סעודתו ומה שיאכל אח"כ סעודה אחריתי היא וכיון שכבר גמר סעודתו יש לו לברך ג"כ למפרע משום עצה טובה דשמא ישהו מלחזור ואין כאן חשש ברכה שאינה צריכה הואיל וכבר סילק לגמר סעודתו ומה שיאכל אח"כ היא סעודה אחריתי שהרי צריך לברך עלי' בתחילה ואינו מחוייב לפטור השני סעודות בברכה אחת אבל במקום דהשינוי מקום לא הוה הפסק לכל מר כדאית לי' וא"צ לברך תחילה על מה שיאכל אח"כ משום דכולה חדא סעודה היא גם למפרע אין לו לברך כיון שהוא עומד באמצע סעודתו שהרי דעתו לאכל עוד וכולה חדא סעודה היא ומדינא אין לחוש לשמא ישהו מלחזור האיך יברך באמצע סעודתו ויגרום ברכה שאינה צריכה למפרע וגם עוד ברכה לכתחילה משום עצה טובה בעלמא הא ודאי לאו עצה טובה היא דטפי עדיף שלא יברך באמצע סעודתו ובזה יתיישב כל הסוגי' על נכון דמה שהקשה מהר"מ ברבי בפלוגתא דת"ק ור' יהודה בברכה דלמפרע האיך שייך פלוגתא במה שאינו מדינא אלא מעצה טובה זה אינו דבאמת לא פליגי אלא בדין שינוי מקום לחוד וברכה דלמפרע שהיא משום עצה טובה נמי בהא תלי' דלת"ק דר' יהודה דהשינוי מקום לא הוה הפסק דכולה חדא סעודה גם למפרע אין לו לברך באמצע סעודתו משום עצה טובה ור' יהודה דס"ל דהשינוי מקום הוה הפסק לענין ברכה דלכתחילה משום דעמידתו זו היא גמר סעודתו ומה שיאכל אח"כ סעודה אחריתי היא כיון שכבר גמר סעודתו יש לו לברך ג"כ למפרע משום עצה טובה והשתא מסולקת גם קושייתינו דלעיל בהא דדייקינן במילתא דת"ק דבדברי' שאין טעוני' בב"מ אזיל ומודה לר' יהודה דשינוי מקום הוה הפסק וצריך לברך ג"כ למפרע דאע"ג דברכה דלמפרע היא משום עצה טובה דשמא ישהו מלחזור דשייך טפי בדברי' הטעוני' ברכה במקומן מבדברים שאין טעוני' בב"מ מ"מ כיון דהת"ק אזיל ומודה בדברי' שאין טעוני' בב"מ דשינוי מקום הוה הפסק וגמר סעודה יש לו לברך ג"כ למפרע משום עצה טובה משא"כ בדברי' הטעוני' בב"מ דס"ל לת"ק דהשינוי מקום לא הוה הפסק וכולה חדא סעודה היא לא שייך עצה טובה זו וכנ"ל ומה"ט נמי לר' יהודה בהניח מק"ח דאזיל ומודה דשינוי מקום לא הוה הפסק א"צ לברך ג"כ למפרע משום עצה טובה כנ"ל ובזה מיושב ג"כ הקושי' דפריך לר"ח מדיוקא דרישא טעמא דהניח מק"ח הא לא הניח מק"ח כשהן יוצאין טעוני' ברכה למפרע דליכא למימר דלאו מטעם שינוי מקום הוא אלא משום חששא דשמא ישהו מלחזור צריך לברך למפרע ואחר שבירך למפרע ממילא יברך ג"כ לכתחילה משא"כ רב חסדא איירי בדליכא חששא דשמא ישהו כגון בשינוי מקום כל דהוא מבית לבית או בהולך לאכל במקום אחר דזה אינו דאם אי' דשינוי מקום לא הוה הפסק דכולה חדא סעודה היא אין מקום להך עצה טובה דשמא ישהו כדאמרן ובזה מיושב ג"כ קושי' מהרש"א דלעיל דפריך לרב חסדא מדיוקא דרישא ולא פריך מסיפא דאיתא בהדי' אם לא הניח מקצת חברי' כשהן יוצאין טעוני' ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעוני' ברכה לכתחילה דזה אינו דמסיפא לחוד הוה ס"ד למימר דאפילו במקום דשינוי מקום לא הוה הפסק צריך לברך למפרע משום חששא דשמא ישהו והא דכשהן חוזרין מברך לכתחילה אפי' לפי' התוס' דקאי אהיכי שלא ברך למפרע יש לפרש דאיירי בשלא בירך למפרע משום שלא אכל כשיעור שחייב ברכה אחרונה דהוה כדברי' שאין טעוני' בב"מ וגרע טפי' מש"ה מברך לכתחילה כמש"ל בקושי' ג) וכ"ש