אגודת אזוב אורח חיים י

לשיטת הרמב"ם שסובר דאפי' יצא ולא בירך למפרע כשחוזר למקומו נמי מברך למפרע ואליב' צריך לפרש הא דקתני כשהן חוזרין מברך לכתחילה קאי אחר שבירך למפרע וא"כ לשיטת התוס' נמי הו"מ לפרושי הכי לתרוצי לדר"ח דטעמא משום שמא ישהו) ורב חסדא איירי במקום דליכא חששא דשמא ישהו אהכי פריך מרישא דקתני בהניח מקצת חברי' אין טעוני' ברכה למפרע דהתם איכא חששא דשמא ישהו מלחזור כדמשמע מדברי הכלבו ובהכרח לומר דה"ט דכל שאין השינוי מקום חשיב הפסק לא חיישי' להך חששא דשמא ישהו שאינו אלא עצה טובה בעלמא כיון שהוא עומד באמצע סעודתו וכנ"ל א"כ מוכח הא בלא הניח זקן או חולה דמברך למפרע משום דשינוי מקום חשיב הפסק וגמר סעודה וקשי' שפיר לרב חסדא כנ"ל

העולה מזה לשיטת התוס' והרא"ש למאי דקיימל"ן כרב חסדא דבדברי' הטעוני' בב"מ לא הוה שינוי מקום הפסק אפי' לכתחילה נמי א"צ לברך למפרע קודם שעוקר ממקומו ולא חיישינן להך עצה טובה דשמא ישהו דהא ר"ח קאי כת"ק דר"י דאמר בהדי' כשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע ובסמוך יתבאר דאיירי אפי' במקום שאין המצוה עוברת דאל"כ לא א"ש דיוקא דדייקי' הא בדברי' שאין טעוני' בב"מ כשהן יוצאין טעוני' ברכה וכו' וכדאי' נמי בב"י שם וא"כ דברי הרמ"א בהגה"ה הם נגד דעת התוס' והרא"ש כמו שנתבאר

ואסורה נא ואראה בלשון הר"ן שדברי הרמ"א לקוחי' משם כמו שנרשם בצדו וזה לשונו לאו מלישנא דעקרו קא דייק (דאיירי בדברי' הטעוני' בב"מ) וכו' אלא דייק מדקתני כשהן יוצאין טעוני' ברכה למפרע בשלמא בדברי' הטעוני' ברכה לאחריהן במקומן ניחא לפי כשהוא יוצא ממקומו הרי הוא עוקר מקומו מש"ה צריך לברך דאע"ג דתנן וכו' אבל לכתחילה קודם שיעקור ממקומו צריך לברך אבל אם בדברי' שאין טעוני' ברכה במקומן עסקי' אמאי טעוני' ברכה למפרע והרי אין לך עקירות שהוא סילוק יותר מנמלך ונמלך קובע ברכה לפני' אבל לא לאחריו עכ"ל ופי' הב"י הטעם שצריך לברך קודם שיעקור ממקומו הוא מטעם שמא ישכח מלחזור למקומו אבל המ"א סי' קע"ח סק"ח פי' דהיינו מדינא ולא מטעם שמא ישכח כמו שיראה מפשט לשונו ואיך שיהי' הנה הר"ן לא כתב כן אלא אהך ברייתא דעקירו' דאתי כר' יהודה ואזיל בשיטת הרי"ף דפסק כרב ששת דקאי כר' יהודה וס"ל דבמה דר' יהודה לפרש דברי ת"ק אתא אולם לפי מה שהכריע הרמ"א בהגה"ה להלכה כדעת הפוסקי' כרב חסדא דס"ל במה דר"י בברייתא לחלוק הוא וקאי כת"ק דר"י והא ת"ק אמר בהדי' דכשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע ויתכן לע"ד דת"ק ור' יהודה לא פליגי בענין ברכה דלמפרע אלא בדין שינוי מקום לבד והא בהא תליא לפמ"ש המ"א דמ"ש הר"ן דלכתחילה צריך לברך קודם שיעקור ממקומו היינו מדינא ולא משום שמא ישכח זהו דוקא כשגמר סעודתו שאו חל עליו חיוב ברכת המזון ולכן רבי יהודה דס"ל שינוי מקום הוה הפסק דעמידתו היא גמר סעודתו ומה שדעתו לאכל עוד סעודה אחריתי היא וצריך לברך לפני' אמטו הכי נמי צריך ברכה למפרע כיון שכבר סילק וגמר סעודתו חל עליו חיוב ברה"מ וצריך לברך קודם שיעקור ממקומו אבל לת"ק דר"י דס"ל דשינוי מקום לא חשיב גמר סעודה דלקיבעא קמא הדר וכולה חדא סעודה היא עם מה שיאכל אח"כ גם למפרע א"צ לברך כיון שעומד באמצע הסעודה שעדיין לא גמר לא חל עליו חיוב ברכת המזון לכן רשאי לעקור ממקומו קודם ברהמ"ז וה"ה והוא הטעם לר' יהודה בהניח מק"ח דרשאי לעקור ממקומו קודם שיברך משום דלא חשיב גמר סעודה כנ"ל ברור אולם לפי' הב"י דהטעם שאסור לעקור ממקומו קודם שיברך משום שמא ישכח וכ"ה בס' המלחמות להרמב"ן שכ' דחיישי' דלמא ממשיך ולא הדר לברוכי בדוכתי' ומשמע מלשונם דהיינו מדינא ולא משום עצה טובה בהכרח לומר דת"ק ור' יהודה פליגי בתרתי חדא בענין שינוי מקום ואידך בענין ברכה דלמפרע דת"ק לא חייש להך חששא דלמא ממשיך ולא הדר לברובי בדוכתי' וא"כ למאי דקיימל"ן כרב חסדא דקאי כת"ק גם בענין ברכה דלמפרע נמי לא חיישי' דלמא ממשיך ואין לומר דפלוגתייהו דת"ק ור"י הוא במקום מצוה עוברת דר' יהודה ס"ל דחששא גמורה היא ואפילו במקום מצוה עוברת דהיינו שיעבור זמן תפלה נמי צריך לברך קודם שיעקור ממקומו ות"ק ס"ל דלאו חששא גמורה היא אלא עצה טובה בעלמא ואין לחוש לה במקום מצוה עוברת הא שלא במקום מצוה עוברת גם הת"ק אזיל ומודה שצריך לברך למפרע קודם שיעקור ממקומו ודיקא נמי מדקתני עקרו רגליהן לילך בהכ"נ וכו' זה אינו שהרי הרב אינו אומר כן בס' המלחמות לקמן דף ק"י אהא דמשני רבינא ארבעה כסי תקינו רבנן וכו' בישובו לדברי הרי"ף מסוגי' דהכא כתב להדי' דאיירי בשאין המצוה עוברת ואם הי' רוצה לא הי' נכנס לבית הכנסת ועל כן לא הוה התפלה הפסק יעוי"ש וכ"כ הב"י בס' דפשטא דסוגי' לא משמע דאיירי במצוה עוברת ואפ"ה ס"ל לת"ק דא"צ לברך למפרע קודם שיעקור ממקומו וא"כ אדרבה לפי מאי דקיימל"ן כר"ח דעת הר"ן הוא להפך דאפי' שלא במקום מצוה עוברת נמי א"צ לברך למפרע

והנה דברי הרמב"ן והר"ן הללו קשי' להולמן מאד במ"ש שבדברי' שאין טעוני' ברכה במקומן א"צ ברכה למפרע ואמטו הכי דייק דאיירי בדברי' הטעוני' בב"מ והא לקמן בברייתא דעקרו לילך לבהכ"נ דייק הש"ס אמילתא דת"ק דאמר כשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע וכשהן חוזרין וכו' אלא טעמא דבדברי' הטעוני' ברכה לאחריהן במקומן דכשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע וכשהן חוזרין וכו' אבל דברי' שאין טעוני' ברכה לאחריהן במקומן אפי' לרבנן כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע כשהן חוזרין וכו' הרי מבואר להפך דאפי' לרבנן דאית להו בדברי' הטעוני' בב"מ דאין טעוני' ברכה למפרע אזלי ומודו גבי דברי' שאין טעוני' בב"מ שצריך לברך למפרע כשהן יוצאין ואפי"ת שיש מקום לחלק בין הך ברייתא דעקרו רגליהן לקראת חתן וכו' לההיא דלקמן דאייירי בעקרו לילך לבהכ"נ דהתם גם בדברי' שאין טעוני' נמי צריף לברך עדיין קשה א"כ מהיכי דייק התם דאיירי בדברים הטעוני' בב"ח הא התם אפילו בדברים שאין טעונים בב"מ נמי צריך לברך למפרע כדאמר התם בהדי'

והנה עפ"י דרכינו דלעיל בשיטת התוס' יש מקום לכאורה ליישב לשון הר"ן אשר יאמר כי הוא זה ע"פ מ"ש הב"י סי' קע"ח וז"ל כתב הכלבו בהלכות פסח שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת במקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה עוברת כגון לקראת חתן או כלה ע"כ וכתב עלי' הב"י וברייתא דעקרו רגליהן לילך לבהכ"נ או לבהמ"ד הוה תיובתי' אעפ"י שאפשר לדחות דבית הכנסת היינו כגון שעובר זמן תפלת צבור ובהמ"ד כגון שעובר זמן לימוד החברי' יחד פשטא דמילתא לא משמע הכי עכ"ל וכבר הראית לדעת שגם הרמב"ן ז"ל סובר כן דלא איירי במצוה עוברת אולם הך ברייתא דעקרו לצאת לקראת חתן ודאי מצוה עוברת היא וכן יש לדייק לכאורה מלשון הברייתות דהכי קתני הניחו שם זקן או חולה והתם גבי עקרו לילך לבית הכנסת קתני הניחו שם מקצת חברי' משום דהכא לילך לקראת חתן שהיא תצוה עוברת לא שייך למתני הניחו שם מקצת חברי' דאטו אותן מקצת חברים לאו בני מיעבד מצוה נינהו הלא מצוה עוברת היא ולא סגי דלא יצאו כולהו אמטו הכי קתני הניחו שם וקן או חולה שאנוסים הן ואין יכולי' לצאת מפני החולי או הזקנה משא"כ באידך ברייתא שעקרו רגליהן לילך לבית הכנסת דלאו מצוה עוברת היא שיוכלו להתפלל אח"כ שפיר קתני הניחו שם מקצת חברי' שלא יצאו זהו טעמו של הרמב"ן ז"ל אולם הרא"ש ז"ל לקמן דף ק"י בסי' כ"ד בהשגתו על הרי"ף שם כתב כדאמרינן גבי עקרו רגליהן לילך לבית הכנסת דמיירי בכל ענין אפילו אין שהות ביום דחייב להפסיק ואפ"ה לא הוה התפלה הפסק כדפרישנא עכ"ל יתכן לומר אליבי' דאותן מקצת חברי' שנשארו ולא יצאו כבר התפללו על כן לא יצאו לביהכ"נ מיהו מדכתב הרא"ש דאיירי בכל ענין משמע דר"ל דאיירי בין בדאיכא שהות שאין המצוה עוברת ובין בדליכא שהות לכן כתב הב"י שפיר דפשטא דמילתא משמע דלא איירי דוקא במצה עוברת אלא בכל ענין ואפי' במצוה שאינה עוברת וקשי' להכלבו ותו דהא תניח ביהכ"נ דאיכא למימר שאותן מקצת חברי' שלא יצאו כבר התפללו אבל בהמ"ד אם איתא דאיירי במצוה עוברת כגון שעובר ומן לימוד החברי' יחד האיך נשארו המקצת חברי' ולא יצאו א"ו דבהמ"ד לאו מצוה עוברת היא שיכול ללמוד אח"כ אולם הברייתא דעקרו לצאת לקראת חתן וכו' ודאי איירי במצוה עוברת מדלא קתני הניחו שם מקצת חברי' אלא זקן או חולה ואתי לאשמועינן רבותא בלא הניחו שם מקצת חברי' כשהן יוצאין טעוני' ברכה למפרע אפילו במקום מצוה עוברת ובהכרח לומר דמדינא קאמר שצריך לברך למפרע משום דבדברים הטעונים ברכה במקומו צריך לברך קודם שיעקור ממקומו ולא מטעם שמא ישכח (וכמ"ש המ"א לדעת הר"ן ז"ל) ולכן צריך לברך למפרע אפי' במקום מצוה עוברת. מעתה יאמר נא שגם הר"ן מודה שאפילו בדברים שאין טעונים בב"מ נהי דמדינא א"צ לברך למפרע מ"מ משום עצה טובה דשמא ישכח מלברך אח"כ יש לו לברך למפרע כשאין שם מצוה עוברת תדע דבחולין פ' כסוי הדם הבי' הר"ן גופי' להך עצה טובה יעוי"ש אולם במקום מצה עוברת פשיטא דאין לחוש לעצה טובה וכמ"ש הכלבו ואמטו הכי דייק שפיר דאיירי בדברים הטעונים ברכה במקומן דאי בדברים שאין טעונים בב"מ הא ודאי מדינא א"צ ברכה למפרע קודם שיעקור ממקומו דהא אינן טעונים בב"מ ואי משום עצה טובה הא במקום מצוה עוברו ודאי לא חיישי' לעצה טובה וכן באידך בריייתא דעקרו רגליהן לביהכ"נ התם נמי איירי בכל ענין אפילו בשיעבור זמן תפלה שהיא מצוה עובר כמ"ש הרא"ש ואפ"ה קאמר רבי יהודה בלא הניח מק"ח כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע וע"כ מדינא קאמר אמטו הכי דייק שפיר דאיירי בדברי' הטעונים בב"מ דאי בדברים שאין טעונים א"צ ברכה למפרע מדינא במקום מצוה עוברת אולם במקום שאין מצוה עוברת שיש לו לברך