אגודת אזוב אורח חיים סה

הגסה (וגרעינתה) יתירה מכביצה אבל כחן דאסיקנא בסוגי' דהכא (ר"ל שם כ"ז דהא כביצה לא בעי סוכה אבל בעי ברכה ונטילה וכו' ממילא אסתלקא פרכין ולא צריכין לפרוקה דרבא דאמר משום דהו"ל אסרי זפרי לא בעי סוכה אלו דבריו ומ"ש ז"ל דכד טעים בר בי רב הוא כביצה או כשתי בנים לא ידעתי מה הוא דכד טעים בר בי רב היינו כמו שמחזיק בית הבליעה בבת אחת דהיינו כביצה וכו' ואם ת"ל דאפ"ה אסתלקה קושי' דאסיק ענה התם דכיון דכביצה פטור מן הסוכה אפשר דשתי כותבות בלא גרעיניהן לא הוה יתר מכביצה הא ליתא דודאי התם הכי בעי למימר דשתי כותבות בלא גרעיניהן הוה ככותבת וגרעינתה וראי' לדבר מדאמרי' התם אמר רבי ירמי' אין שתי כותבות בלא גרעיניהן לא הוה כביצה וכותבת הגסה וגרעינתה יתירה מכביצה ואמר רב פפא (ענה) היינו דאמרי אינש תרי קבי תמרי קבא דקשייתא וסריח (פי' ועודף) ואם איתא דמאן דפריך נמי מודה הכי דכותבת הגסה וגרעינתה יתירה משתי כותבת בלא גרעין אלא דבעי למימר כיון דכותבת הגסה וגרעינתה יתירה מכביצה שתי כותבת בלא גרעיני' מיהא הוה כביצה מאי קאמר עלה היינו דאמרי אינשי הא מאן דפריך נמי מודה בהכי עכ"ל והאריך עוד שם ור"ל כיון דע"כ מוכח שדעת המקשה הי' דכותבת וגרעינתה לא עדיף משתי כותבת בלא גרעיני' וא"כ לפי דרכו של רבא דסובר ג"כ כסברת המקשה ולכן הוצי' מזה דפירי לא בעי סוכה שפיר מוכח לה אפי' לפי המסקנא דמס' סוכה כ"ז דכביצה לא בעי סוכה עד דאיכא יתר מכביצה מ"מ כיון דכותבת וגרעית' הוא יתר מכביצה א"כ גם שתי כותבת בלא גרעיני' דר"ג נמי היו יותר מכביצה ואמאי אמר ע"ז לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן הא מדינא חייב בסוכה אנא ע"כ לאו משום שיעורא הוא אלא משום דפירי לה בעי סוכה זהו תורף דבריו שם וכתב עוד דעפ"ז צ"ל דהא דדייק הש"ס כאן הא כביצה בעי סוכה הוא לרווחא דמילתא דאפי' כביצה נמי בעי סוכה אבל אין הקושי' תלי בזה ע"ש:, ולפע"ד דברי הרמב"ן ז"ל ברור מלולו דלפי המסקנא דסוכה כ"ז דכביצה נמי לא בעי סוכה עד דאיכא יתר מכביצה אין מקום לפרכת הש"ס בכאן ועל כן הוצרך הש"ס למידק ברישא דהא כביצה בעי סוכה דאל"כ לא הוה קשה מידי ואחר המחילה מהדר גאון עמו של רבינו הגדול הר"ן ז"ל אשתמיט לי' יתר השקלא וטריא דהש"ס בסוגי' דהכא דהא לקמן אמר אדרב וביד דבעי למידק דכותבת הגסה הוא פחות מכביצה מהא דב"ט דאמר חמץ בככותבת ולא אמר כביצה לחומרא ודחי הש"ס ואמר לעולם אימא לך דכותבת הגסה הוא יתירה מכביצה וכותבת סתמא הוא כביצה וכי הדדי נינהו ע"כ וא"כ אם נאמר דכביצה לא בעי סוכה עד דאיכא יתר מכביצה כפי המסקנא בסוכה שם לא קשי' מידי מהשתי כותבת דר"ג דנוכל לומר דכותבת הגסה הוא יותר מכביצה אבל כותבת סתמא דהיינו בינוני הוא כביצה וא"ב אפי' למאי דס"ד מעיקרא דשתי כותבות בלא גרעיני' הוא ככותבת אחת אם הגרעי' לא הו"ל שתי כותבת בלא גרעיני' דר"ג שהיו בינוני' אלא כביצה כמו כותבת בינוני עם הגרעי' שהוא כביצה דלא בעי סוכה לכן הוצרך המקשה למידק ברישא דכביצה נמי בעי סוכה ומפאת האי דיוקא הוא דהקשה שפיר השתא שתי כותבת בלא גרעיני' לא הוה כביצה כותבת הגסה וגרעינתה מי הוה כביצה ר"ל דהא פשיטא דכל כותבת שגדולה יותר מכותבת בינוני כל שהו הוא ג"כ בכלל כותבת הגסה דאל"כ לא ידעי' מהו גסה וכמה תהי' אלא ודאי דכ"ש יותר בינוני מקרי גסה ככל שיעורי חכמים וא"כ אם כותבת הגסה הוא יותר מכביצה ע"כ כותבת סתמא שהוא בינוני אינו פחות מכביצה (שאם הי' פחות מכביצה הו"ל כביצה כותבת הגסה) וא"כ גם שתי כותבת בינונים בלא גרעיני' נמי אינו פתות מכביצה ואמאי לא בעי סוכה דהא כביצה בעי סוכה ומש"ה כריך שפיר משא"כ לפי המסקנא דהש"ס בסוכה שם דכביצה לא בעי סוכה עד דאיכא יתר מכביצה לא ק"מ דאין ה"נ דכותבת הגסה הוא יתר מכביצה אבל כותבת סתמא הוא כביצה עם הגרעיני' והכי נמי שתי כותבת בלא גרעיני' בינונים אינן אלא כביצה מש"ה לא בעי סוכה וא"צ לשנויי דרבא דמשני משום דפירי לא בעי סוכה ושפיר כתב הרמב"ן ז"ל דלפום מסקנא דסוכה אדחי' לה הך שנייא דרבא דלא צריכינן לי' ודברי הר"ן ז"ל שהשיג עליו בזה צ"ע גדול

ודע שהתוס' ד"ה לומר לך כתבו זה לשונם מכאן קשה דקאמר בסמוך דחמץ ככותבת וכו' ואפ"ה מספקא לי' אי חמץ ככותבת הוה כביצה או לא וכו' עכ"ל ולכאורה אינו מובן דהא בש"ס אמרו הא כותבת סתמא כביצה ואי נמי כהדדי נינהו וחדא מינייהו נקט הרי לא נסתפקו כלל אי הוה פחות מכביצה אלא שאמרו בפשיטות דכותבת סתמא הוה כביצה וכבר עמד בזה בעל התוספת יה"כ וכתב שיראה לו שהי' להתוס' גירסא אחרת בש"ס וה"ג הא סתמא פחותה מכביצה ואי נמי כי הדדי נינהו וחדא מינייהו נקט עכ"ד וגירסא זו לא יתכן כלל לפי דרכינו דלעיל הפשוט ומוסכם עם הסברא שאם הכותבת סתמה הי' פחות מכביצה דף צ"ד דקאמר רבי אליעזר ב"י התם הרי שגזל סאה חטים וטחנה לשה א"כ הוה כותבת הגסה בכביצה מצומצם בהא ודאי כל שהוא משהו יותר על כותבת סתמא דנפיק מכלל כותבת שתמא ממילא הוא בכלל גסה (ואי אפשר להכחיש זה בשום פנים) והאיך אמר לעולם כותבת הגסה יתירה מכביצה וזולת זה נמי קשה להמציא גירסא חדשה בש"ם מה שלא נמצא בשום ספר אולם לע"ד א"צ לזה דהתוס' מפרשי' הא דקאמר אי נמי כי הדדי נינהו וכו' לא קאי אכותבת סתמא (כמו שעלה על דעת בעל התוספות יה"כ) דא"כ לא יצדק לשון אי נמי דהיינו הך ולא הו"ל למימר כלל אי נמי וכו' אלא דכותבת סתמא כביצה וחדא מינייהו נקט ומדקאמר אי נמי משמע דתירוץ אחר הוא ואכותבת הגסה קאי וכלפי מה שרצה רב זביד להוכיח בתחילה דכותבת הגסה אינה לא יתירה מכביצה וגם אפי' כביצה לא הוה כמו שאמר ואי נמי כי הדדי נינהו וכו' עלה דחי ואמר דתרווייהו ליתנהו דאיכא למימר דלעולם כותבת הגסה הוא יתירה מכביצה וכותבת סתמא הוא כביצה אי נמי כותבת הגסה הוא כביצה (וממילא כותבת סתמא הוא פחות מכביצה) ואי קשי' לתירוצא קמא אמאי נקט גבי חמץ ככותבת סתמא ולא כביצה ולתירוצא בתרא אמאי נקט גבי יוה"כ כותבת הגסה ולא כביצה לוה אתר דחדא מינייהו נקט או הכא או התם כנ"ל: תוס' ד"ה שינוי החוזר ואע"ג דקני מדרבנן כדאי' בריש הגוזל קמא (ד' צ"ג) וכו' הקשה בס' כפ"ת הלא אביי הוא דאמר התם הכי דשינוי החוזר קני מדרבנן ורב אשי פליג עלי' התם וכוותי' קיימל"ן וא"כ שפיר משני דרב הונא לא ס"ל כאביי ע"ש ומה שתי' דס"ל להתוס' דרב אשי לא פליג אדאביי בדינא קשה מנ"ל להקשות בזה הא אדרבה מדחזינן סתמא דהש"ס לא כאביי היא גופה תוכיח דרב אשי פליג אדאביי ונלע"ד ליישב בזה עפ"י מ"ש התוס' לעיל עמוד א' להוכיח מפ' מרובה וכן משמעתין דפריך ולקניוה בשינוי מעשה ושינו השם דהיכי דקני כבר קודם עשיית המצוה לא חשיב מצוה הב"ע והוקשה להם מר"פ הגוזל ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ע"ו נאמר בוצע בירך וכו' ודייק אביי מונה דס"ל לראב"י כב"ש דשינוי אינו קונה ורבא דחי דלעולם אית לי' שינוי קונה אלא לענין ברכה הו"ל מצוה הב"ע אלמא אעפ"י שכבר קנה בשינוי חשיב מצוה הב"ע ותירץ דלענין ברכה להזכיר שם שמי' אפי' בכה"ג אין לברך והקשה המ"א בסי' תרמ"ט א"כ הדרא קושי' לדוכתי' דמאי פריך ולקניוה בשינוי השם הא אכתי יהי' חשש בענין הברכה ותי' דבשינוי השם ויאוש עדיף טפי ובאלי' רבה שם תמה עליו דאכתי קשה מאי פריך ולקניוה בשינוי מעשה הא לא יוכל לברך ע"ש ולע"ד נראה ליישב דברי המ"א דלכאורה משמעתין לק"מ דהא אביי דדייק מדראב"י דשינוי אינו קונה ע"כ ס"ל דהיכי דכבר קנה לא חשיב מצוה הב"ע ואפי' לענין ברכה שפיר דמי וא"כ יש לומר דהא דפריך בשמעתי' ולקניוה וכו' אליבא דאביי פריך ומה שהוצרכו התוס' לומר אליבא דרבא דלענין ברכה שאני הוא מכח ההוכחה מפ' מרובה ס"ו וס"ז דדייק רבא גופי' מקרבנו ולא הגזול דיאוש שאינו קונה דאי קני לא חשיב מצוה הב"ע אלמא דרבא גופי' ס"ל היכי דקני כבר לא חשיב מצוה הבאה בעבירה לכן צ"ל דלענין ברכה שאני ובשמעתין פריך שפיר אליבא דאביי דס"ל שגם לשון ברכה לא חשיב מצוה הב"ע אלא דכל זה א"ש בהא דפריך ולקניוה בשינוי מעשה אבל בהא דפריך ולקניוה בשינוי השם החוזר דכתבו התוס' לחד שנוייא דהקושי' הוא אליבא דרב יוסף לבד דס"ל שינוי השם החוזר קונה אינו עולה תי' זה דלמא רב יוסף כרבא ס"ל דלענין ברכה אכתי חשיב מצוה הב"ע ואביי לית לי' הא דרב יוסף דשינוי השם החוזר קונה לזה תי' המ"א דשינוי השם החוזר עם יאוש עדיף משינוי מעשה, שאינו חוזר וא"ש וכיון דהך קושי' דולקניוה בשינוי מעשה לא קאי כי אם אליבא דאביי דלית לי' היכי שכבר קנה לא חשיב מצוה הב"ע אפי' לענין ברכה א"כ מאי משני משום דהוה שינוי החוזר הא אביי אית לי' דשינוי מעשה החוזר נמי קני מדרב' ועלה תירצו דהכא ליכא תקנת השבי' והא דפריך ולקניוה בשינוי השם היינו מדאוריי' וא"ש וכיון דהך תירוצא הוא מוכרח מעתה יש לומר דרב לא פליגא אדאביי בדינא אלא בפי' דמתניתין כמ"ש בעל כפ"ת לכן פסקו כאביי לקמן ד"ה ולקניוה כנ"ל

ולע"ד יתכן ליישב קושי' התוס' עפ"י מה דאי' בטור סי' תרל"ז בשם בעל העיטור בגזל עצים וסיכך בהם כשאינו רוצה ליתן דמי עצים הוה סוכה גזולה ופי' הב"י הטעם דלא תקנו תקנת מריש אלא כשנותן דמי' מפני תקנת השבי' אבל כשאינו רוצה ליתן דמי' דליכא תקנת השבי' לא תיקון רבנן מידי ואוקמה אדאורייתא דהו"ל סוכה גזולה ע"ש והשתא א"ש דלקמן גבי סוכה גזולה דאיירי שנותן דמי' כתיקון חכמים אמטו הכי נפיק בי' שפיר אפי' בקנין דרבנן אבל הכא בשינוי מעשה החוזר דלא קני נמי אלא מדרבנן משום תקנת השבים ואין כאן חזרת דמים דהא לא ידע דמאן ניהו ואפשר שלא יוודע לעולם ולא יבא לידי חזרת דמים וא"כ לא שייך בזה תקנת השבי' אוקמה דאורייתא דהו"ל גזול דלא תיקון רבנן אלא משום תקנת השבי' כשבא לשוב וליתן