אגודת אזוב אורח חיים סד

ודאי מצינו למימר דלא ס"ל להאי אוקמתא דגזל קרבן דחברי' וכיון דס"ל יאוש קני בעלמא לכן מוכיח שפיר מהא דקרבנו ולא הגזול דאפ"ה גבי קרבן לא מהני יאוש משום מצוה הב"ע ומוכח מינה שפיר שגם בעלמא שייך מצוה הב"ע אפי' היכי דכבר קני לה קודם עשיית המצוה כמ"ש התוס' לעיל ד"ה משום דילפינן לכל המצות מקרבן דהוא אבוהון דכולהו אבל למ"ד דאפי' בעלמא יאוש לא קני דהשתא אפי' גבי קרבן גופי' נמי מצינו למימר דהיינו טעמא דפסול משום הב"ע משום דלא קני מקודם אלא שע"י ההקדש הוא שחל הקנין אבל היכי דקני מקודם לא חשיב מצוה הב"ע וה"ה וכ"ש בשאר המצות דהא אבוהון דכולהו הוא הקרבן דמיני' ילפינן לבל המצות ומהי תיתי לן לומר דאפי' היכי דכבר קני מקודם המצוה נמי חשיב מצוה הב"ע (דאי מדראב"י דדריש מקרא דבוצע בירך דהוה מצוה הב"ע מצינו למימר דס"ל דשינוי אינו קונה כדאביי וכנ"ל ולדידן דשינוי קונה מוקמינן להאי קרא בשגזל עיסה או לחם שלא נשתנה ותו הא דרשינן להאי קרא דבוצע בירך בפ"ק דסנהדרין ד' ו' למילי אחרניתא יעוי"ש) והשתא פריך שפיר בשמעתין אדרב הונא ולקניוה בשינוי השם דהא רב הונא פ"ל דיאוש לא קני מדאמר כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות בידיינו הא יאוש כדי לא קני ועמ"ש בסמוך על פרש"י) וא"כ לדידי' ודאי היכי דכבר קני קודם המצוה ליכא משום מצוה הב"ע דמהי תיתי אמטו הכי פריך שפיר לר"ה ולקניוה בשינוי השם וניחא נמי ההיא דרבינא בכשורא דמטללתא דעביד תקנת מריש ולא חייש למצוה הב"ע משום דאיהו נמי ס"ל דיאוש לא קני דהכי קיימל"ן ואמטו הכי ס"ל דהיכי דקני כבר לית בי' משום מצוה הב"ע אבל יאוש קני מוכח ודאי דאפי' היכי דקני כבר קודם עשיית המצוה נמי תשיב מצוה הב"ע כנ"ל

ובר מן דין יש מקום לכאורה לדחות כל הקושי' הנ"ל אחת לאחת דמה שהקשו מהא דפריך אביי לרבה דאמר יאוש לא קני מהא דתניא קרבנו ולא הגזול אימא מטעם מצוה הב"ע וכתבו דליכא למימר דאביי ס"ל כשמואל דלא חייש למצוה הב"ע א"כ לדידי' דיאוש לא קני נמי תקשי אמאי הא איכא יאוש ושינוי השם השתא ע"י ההקדש דמעיקרא תומן והשתא הקדש (ר"ל דאע"ג דאכתי לא אסיק אדעתי' מהא דשינוי השם קני עד דאסקה רב יוסף בתר דיתיב ברישא מ"מ ע"כ לומר דאיירי בקדשי' שאין חייב באחריותן דהו"ל יאוש ושינו הרשות דאל"כ תקשי דתיפוק לי' דאינו קדוש כלל כמ"ש התוס' לעיל ס"ו ב' ד"ה ש"מ ע"ש) א"ו מטעם מצוה הב"ע הוא דממעט לי' יש לדחות עפ"י מ"ש התוס' במכילתין פ"ק ד' ט' דבלא מצוה הב"ע ממעט מקרבנו למ"ד יאוש לא קני דאע"ג דע"י ההקדש הו"ל יאוש ושינוי השם בעינן קרבנו קודם הקדישו ע"ש וא"כ שפיר מצינו למימר דאביי לית לי' הא דמצוה הב"ע כלל ותו דלאביי ניחא בל"ז כמו שביארנו דאיהו לטעמי' אזיל בר"פ הגוזל קמא דאית לי' התם דהיכי דכבר קני קודם המצוה לא חשיב מצוה הב"ע ואמטו הכי דייק שפיר דיאוש לא קני ורבא דפליג עלי' התם ואמר דגם היכי שקנה כבר שייך מצוה הב"ע למאן דאית לי' מצינו למימר דאיהו אליבא דנפשי' לית לי' מצוה הב"ע כלל כדחזינן בשמעתין דמהדר לשנויי מתניתין כשמואל דלא חייש למצוה הב"ע כלל לכן הוכרח לאוקמי בגזל קרבן דחברי' ואמטו במסקנא דהדר בי' מהאי אוקמתא דייק רבא שפיר אהא דקרבנו ולא הגזול דיאוש לא קני ומש"ה מעטינן לי' משום דבעינן קרבנו קודם הקדישו וכנ"ל אבל עולא דאית לי' יאוש קונה מפרש הא דקרבנו ולא הגזול מטעם מצוה הב"ע דאפי' היכי דקני כבר נמי חשיב מצוה הב"ע (וניחא השתא ג"כ מה שהקשה ר"י עוד לפיר"ת מהא דבעי רבא בגיטין שם כי אוקמוה רבנן ברשותי' משעת גניבה וכו' דרבא אליבי' דנפשי' בעי לה דאית לי' יאוש לא קני כמ"ש הרשב"א בחדושיו שם ע"ש) גם מה שהקשו מכשורא דמטללתא וכתבו דליכא למימר דלית לי' מצוה הב"ע דהא בסוכה לא בעינן משלכם ולא פסיל אלא משום מצוה הב"ע הנה בפ"ק דסוכה שם כתבו להפך דאדרבה מטעמא דלכם הוא דמעטינן ולא משום מצוה הב"ע דאל"כ למה לי קרא דלך למעט גזולה וכן צ"ל למ"ש במסקנא דרב יהודה לית לי' מצוה הבא בעבירה (ודבריהם דהכא צריך ליישב עפ"י מ"ש בשבע שיטות להרשב"א בשמעתין דסוכה ע"ש

ומה שטענו עוד מהא דפריך הכא ולקניוה בשינוי השם הא אכתי איכא משום מצוה הב"ע לכאורה יש מקום לדחות בפשיטות דהך פרכא אלישנא דרב הונא קאי שאמר דלגזזוה אינהו כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו דידהו ושינוי הרשות בידייכו דלמא לי' דאדכר בענין דידהו יאוש עם שינוי הרשות תיפוק לי' דלקניוה בשינוי מעשה או שינוי השם ולא הי' לו לר"ה לומר אלא דלגזזוה אינהו כי דלא ליהוי מצוה הב"ע ותו לא כנ"ל ויראה שהתוס' מפרשי' דהא דאמר סתם עכו"ם וכו' לאו מלישנא דר"ה הוא דר"ה לא פריש טעמי' בהדי' אלא הש"ס הוא שמפרש טעמי' דר"ה משום הכי ולכן מקשו שפיר דמאי פריך בתר הכי ולקניוה בשינוי מעשה או שינוי השם הא איכא משום מצוה הבא בעבירה כנ"ל. וכן יראה מפרש"י ד"ה וקרקע וכו' שכ' וקסבר יאוש גרידא לא קני וכו' אי נמי קני מצוה הב"ע הוה וכו' ולכאורה האיך יתכן לומר דס"ל יאוש לחוד קני הא בהדי' קאמר כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו דידהו ושינוי הרשות בידייכו הוא יאוש לחוד לא סגי א"ו שגם רש"י ז"ל מפרש דלאו מלישנא דר"ה הוא אלא סתמא דהש"ס הוא דקפריש מילתא דר"ה אליבא דכ"ע ור"ל שאם לא יחתכו הם מן המחובר אפי' למ"ד יאוש לחוד לא קני הכא איכא יאוש ושינוי הרשות וקני לכ"ע אבל אם יחתכו הם מן המחובר לא יצאו ג"כ אליבא דכ"ע דלמ"ד יאוש לא קני לא הוה שלהם כלל ואפי' למ"ד יאוש קני מ"מ הוה מצוה הבא בעבירה כנ"ל מ"מ אין זה קושי' על ר"ת ז"ל דשפיר מצינו לפרושי דהך מ"ט סתם עכו"ם הוא מלישנא דר"ה גופי' כדמשמע לכאורה מפשט הלשון שאמר ושינוי הרשות בידייכו בלשון נוכח עם האוונכרי וכן מצאתי אח"כ בס' אליהו רבה סי' תרמ"ט שמפרש ג"כ דהך מ"ט סתם עכו"ם וכו' הוא מלישנא דר"ה יעוי"ש

אמנם לפי מה שביארנו למעלה שגם לפיר"ת אליבא דהלכתא דקיימל"ן יאוש לא קנה גם הוא יודה דהיכי דקני קודם עשיית המצוה לא חשב מצוה הב"ע א"ש גם לשיטת התוס' דהך מ"ט סתם עכו"ם לאו מלישנא דר"ה הוא מ"ט פריך שפיר ולקניוה בשינוי השם אליבא דהלכתא דקיימל"ן יאוש לא קני דאמטו' הכי נמי מפרש מילתא דר"ה משום יאוש ושינוי הרשות וא"ש ובישוב יתר הקושיות עין בחדושי הרשב"א לגיטין: **(הגה"ה אולם שהאלי' רבה שם הבין בדעת התוס' כן שכתב ליישב קושי' המ"א שם אמ"ש התוס' דאפי' היכי דקני כבר קודם עשיית המצוה דלא חשיב מצוה הב"ע אפ"ה אין לברך עליה א"כ מאי פריך ולקניוה בשינוי השם הלא מ"מ לא יוכלו לברך ותי' הא"ר דאלישנא דר"ה פריך דאמר טעמא דקנה משום יאוש ושינוי הרשות דתיפוק לי' בל"ז דלקנויה בשינוי השם ע"ש והא ליתא דא"כ, מעיקרא דדינא פירכא דלפי"ז אין מקום להוכחו' התוס' שהוכיחו מהא דפריך ולקניוה בשינוי השם דהיכא דקני קודם עשיית המצוה תו לא חשיב מצוה הב"ע כיון דאלישנא דר"ה פריך דבעי יאוש ושינוי הרשות א"ו שדעת התוס' הוא דהאי דאמר מ"ט סתם עכו"ם וכו' לאי מלישנא א דר"ה הוא כדכתיב

)** ועדיין אנו צריכין למודעי לפי מה שנראה מדברי התוס' דלעיל ד"ה משום גבי אשירה דמצוה הב"ע פסול אפי' למי שלא עשה העבירה ואפי' באשירה דכנעני הוה ס"ל למפסל לישראל משום מצוה הב"ע ועמ"ש לעיל באורך א"כ הי' להם להוכיח בכאן בפשיטות דעל כרחך אחר שכבר קנה לא חשיב מצוה הבא בעבירה דאל"כ מה מהני לאוונכרי בהא דגזזו עכו"ם והוה יאוש ושינוי הרשוש הא אכתי הוה מצוה הב"ע אעפ"י שהם לא גזלו אלא הכנעני כמו באשירה דכנעני אלא ודאי משום דאחר שכבר קנו לא תשיב עוד מצוה הב"ע ויראה משום דאכתי הוה מצינו למדחי דשאני התם דאיכא תרתי חדא שכבר קנו ביאוש ושינוי הרשות ופקע שם גזל מן החפץ ואידך נמי שהאוונכרי לא גזלו ולא עשו עבירה כלל משא"כ הגזלן גופי' שעשה העבירה אעפ"י שכבר קנה ביאוש ושינוי הרשות וכן אשירה דנכרי קודם ביטול דלא פקע שם העבירה מן החפץ אפי' לאחרים חשיב שפיר מצוה הב"ע אמטו הכי הוצרכו להבי' ראי' מהא דפריך ולקניוה בשינוי השם או יתכן דאע"ג דס"ל שגם באחרי' שייך מצוה הב"ע מ"מ לא פסיקא להו הך סברא להקשות ולהוכיח מזה נגד דעת ר"ת וכה"ג צריך לפרש בתוס' פ' מרובה ופ' הנזקין שם שנסתבכו בקושייתם על ר"ת מהא דאביי בפ' מרובה שם ומהא דר"ה דהכא שיש לדחות דאולי לא ס"ל לאביי וכן לר"ה הא דמצוה הב"ע כלל אלא כשמואל וכאן בד"ה מתוך כתבו בפשיטו' דשמואל נמי חייש למצוה הב"ע בשל תורה וכן לעיל בד"ה משום א"ו משום דלא פסיקא להו להקשות מזה ואעפ"י שבד"ה משום הוכיחו דלכ"ע אית להו מצוה הב"ע מהא דר"א בן יעקב בר"פ הגוזל הא כתב הרמב"ן במלחמות דראב"י יחידאה הוא ופליגי רבנן עלי' ע"ש ונ"ל דרצונו לומר בפ"ק דסנהדרין ד' ו' פליגי תנאי עלי' ומוקמי לקרא דבוצע בירך וכו' למילי אחריניתא וכן בפ' מרובה במסקנתי' נמי כתבו דרב יהודה לית לי' מצוה הב"ע כלל ואין להאריך עוד שאיני קל בראשי כעת

יומא דף ע"ט ע"ב גמ' רבא אטר התם היינו טעמא משום דהו"ל פרי ופרי לא בעי סוכה הרי"ף ז"ל לא הביא פירוקה דרבה בהלכות וכתב הר"ן ז"ל בסוכה כ"ו ע"ב ע"ז משמע דס"ל דליתא משום דרבא לא אמרה אלא לקיומי מימרי' וכו' דמסקנא דסוגי' התם וכו' ועוד כתב הרמב"ן ז"ל דמדחי' נמי מדאמרי' הכא דאכילת עראי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה דהוא כביצה או כשתי בצים וכיון דכביצה פטורה אן הסוכה ממילא אסתלקא קושי' דאתינן עלה התם מהא דתנן וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה אכלו חוץ לסוכה ודייקינן מינה התם) מעיקרא הא כביצה בעי סוכה ולפום הכי הוה קשי' להו התם השתא שתי כותבות בלא גרעיניהן לא הוה כביצה כותבת