אגודת אזוב אורח חיים סג

התוס' לא ניחא להו בזה וכמו שנראה ג"כ מסתימות לשון הרי"ף גאות ובה"ע והרר"י בטור סי' תרמ"ט ואפשר שגם להרמב"ם הכלל שאמר שמואל בירושלמי אכולה מתניתין קאי כדאמר כל הפסולים וכו' אלא שהרמב"ם הוציא הא דכותי מכתת שיעורי' מכלל הזה עפ"י הש"ס דילן דפליג על הירושלמי בהא וכיון דלשמואל כל הפסולים אינן אלא בי"ט ראשון קשי' להו להתוס' שפיר תיפוק לי' משום מצוה וכו' כנ"ל

שם בתוס' וגירסא משובשת היא וכו' לע"ד בלא הא דלעיל נמי הוא גירסא משובשת דהא תינח באשירה אבל אתרוג של עיר הנדחת מאי מצוה הבאה בעבירה איכא אם בני העיר חטאו ועבדו ע"ז האתרוג הנמצא בתוכה מה חטא ואיזה עבירה נעבדה בו אלא שאסור בהנאה משום ולא ידבק בידך וכו' והא מצות לאו ליהנות נתנו ואין כאן עבירה לצאת בו ומ"ש התוס' לעיל וא"ת לקמן דפסלינן לולב של אשירה ושל עיר הנדחת משום וכו' תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה אצל אשירה קאי ולא אצל עיר הנדחת כנ"ל וצ"ע

בתוס' ד"ה הא קניא וכו' דקני קודם באגודה אפי' למאן דבעי אגד כצ"ל הא קני לי' קודם יו"ט וכו' ואי נמי אפי' ביו"ט וכו' ור"ל דאע"ג דאמר לקמן אם תמצי לומר לולב צריך אגד שינוי החוזר לברייתו הוא משמע דאי הוה שינוי גמור לא מקרי תו מצוה הבאה בעבי' זהו משום דקני לי' קודם יו"ט כ"פ מוהר"מ ומ"ש ואפי' ביו"ט לא דמי למקדיש דחל קנין והקדש ביחד ביאור דבריהם בזה דאעפ"י שהמצוה בזרם הקנין מ"מ אינה עושה הקנין שהרי עיקר המצוה היא הנטילה וכבר קני לי' באגודה קודם הנטילה משא"כ בהקדש שההקדש הוא עושה הקנין דבשעת הקדש הוא שנעשה הקנין ובזה מתיישב לי ג"כ הא דאית' לקמן דף ל"א האי כשורא דמטללתא עבדי לי' רבנן תקנתא משום תקנת מריש ופרש"י דמצוה משוי לי' כל שבעה כבנין קבעו וכו' הרי דלולא המצוה לא הי' קונה משום דבנין עראי הוא ולא שייך בי' תקנת מריש כיון דלא חברי' בטינא ואמטו הכי אחר החג הדר בעיני' אלא דבחג קני לי' מפאת המצוה דחשיב לי' בנין קבע ונפיק בי' נמי ידי חובתו (דאל"כ לא הוה שייך תקנת מריש מפאת המצוה) ואמאי הא הוה מצוה הבאה בעבירה שהמצוה גורם הקנין דלא קני לי' עד החג ולפי הנ"ל ניחא דהכי נמי אעפ"י שהמצוה גורם הקנין מ"מ אינה עושה הקנין דהא מצותה הוא הישיבה בה וכבר קני לה בתקנת מריש מיד שנכנס החג קודם שנכנס לישב בה משא"כ הכא שההקדש עושה הקנין שבשעת הקדישו נעשה הקנין ואעפ"י שההקדש לחוד אינו עיקר המצוה דהא בפ' מרובה ובגיטין מסקי התוס' דאעפ"כ חל ההקדש אלא דפסול להקרבה וא"כ צ"ל דההקדש לחוד לאו עיקר המצוה הוא שיחשב מצוה הב"ע אלא ההקרבה ח"מ התחלת המצוה דהקרבה הוה שצריך להקדישה תחילה משא"כ התם וטעמא דמילתא לפי שהקנין שעל ידו יוצא מרשות הבעלים הוא ג"כ עבירה כדאי' להדי' בח"מ רסי' שס"ט אסור לקנות הדבר הגזול וכו' ואסור לסעדו על שינוי כדי שיקנהו וכו' וע"ש ולכן ההקדש שעושה הקנין הוא מצוה הבאה בעבירה משא"כ בסוכה ולולב שנעשה הקנין קודם המצוה ואף על פי שהמצוה גורם הקנין לא אכפת לן בזה כנ"ל: שם אי נמי שאני ברכה וכו' הקשו מוהר"מ וכן המ"א רסי' תרמ"ט א"כ מאי פריך לקמן גבי אוונכרי ולקנינהו בשינוי הא אכתי יהי' חשש בברכה ע"ש ולע"ד לק"מ דהשתא דקיימינן דהא דדריש רבי אליעזר ב"י התם מקרא דבוצע בירך וכו' לא קאי רק אהברכה לחוד והא דרבנן נינהו ובהכרח לומר דלאו דרשא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא וכיון שכן נראה דלענין ברכה נמי לא חיישינן לה אלא מדרבנן דברכה שאינה צריכה נמי אינו אלא דרבנן כמ"ש התוס' פ' בתרא דר"ה ד' ל"ג וא"כ גבי אוונכרי דאינו אלא חשש גזל בעלמא בדרבנן לא חיישי' אפי' לכתחילה כנ"ל: בסוף הדבור ור"ת מפרש בענין אחר משום קשיא דעולא אדעולא וכו'

הנה בגיטין נ"ה וב"ק פ"ז ד' ס"ו הביאו התוס' דברי ר"ת ז"ל דקשי' לי' דעולא אדעולא דשם בגיטין קאמר עולא דחטאת גזולה דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ובמרובה שם נמי קאמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם את הגזול ואת הפסח וכו' מה פסח דלית לי' תקנתא אף גזול דלית לי' תקנתא ל"ש לפני יאוש ל"ש אחר יאוש ובפ' הגוזל בתרא קי"ד גבי פלוגתא דר"ש ורבנן בגנב וגזלן אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה יאוש קנה ומפרש ר"ת ז"ל דבכל תקום יאוש קונה לעולא רק לענין קרבן שיהא כשר להקרבה קאמר דלא קני משום דמצוה הבאה בעבירה היא עכ"ד והקשה עליו ר"י ז"ל מסוגי' דשמעתין גבי אוונכרי דפריך אדרב הונא ולקנינהו בשינו השם וכו' משמע דכל היכי דקני לה מקודם תו לא הוה מצוה הבאה בעבירה ב' ועוד הקשו מהא דלקמן האי כשורא דמטללתא עבדו בה רבנן תקנתא מפני תקנת השבי אלמא דאפי' היכי דקני' בתקנתא דרבנן לא חשיב מצוה הב"ע כ"ש אי קני קנין גמור ג' ותו הקשו מפ' מרובה ד' ס"ו דס"ל לרבה התם יאוש כדי קני ופריך לי' אביי מהא דתניא קרבנו ולא הגזול היכי דמי אי לימא לפני יאוש פשיטא למה לי קרא אלא לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני וקשה לדידי' נמי דיאוש לא קני הא איכא יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין ועכשיו הקדש דבעלמא קני בכה"ג וע"כ צ"ל דהכא טעמא משום מצוה הבאה בעבירה א"כ לרבי נמי לא קשיא דאע"ג דבעלמא יאוש קני הכא בבי קרבן פסול משום מצוה הבאה בעבירה אלא ודאי דדוקא ביאוש ושינוי השם דהקדש הוא דחשיב מצוה הב"ע משום דהקנין חל ע"י ההקדש אבל היכי דקני לי' ביאוש קודם ההקדש תו לא חשיב מצוה הב"ע וקשיא לר"ת ז"ל

ולע"ד נראה ליישב כל השלשה קושיות הנ"ל בחדא מחתה אשר יאמר כי הוא זה דהנה במרובה שם שני רבא אקושי' דאביי לרבה ואמר לי' ולטעמיך הא דתניא משכבו ולא הגזול היכי דמי וכו' אלא מאי אית לך למימר דגזל משכב דחברי' הכי נמי דגזל קרבן דחברי' (דלא שייך יאוש בזה דכל היכי דאיתי' בי' גזא דרחמנא הוא) ושם דף ס"ז ב' אמר רבא מנין ליאוש שאינו קונה דכתיב קרבנו ולא הגזול וכו' אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני ופריך והא רבא הוא דאמר כגון דגזל קרבן דחברי' אי בעית אימא הדר בי' ואי בעית איתא חד מינייהו רב פפא אמרה. ויראה לי הא דהדר בי' מהאי שנוייא דגזל קרבן דחברי' מפאת קושי' התוס' שם דלא משכחת הא דגזל קרבן דחברי' לא בחטאת ולא בעולה ושלמים אלא בפסח לבד והאי קרא דקרבנו בעולה כתיב והוכרחו לתרץ דרבא יעמידנו בפסח באם אינו ענין וזהו דוחק לכן הדר בי' מזה ודייק מינה דיאוש לא קני כנ"ל והנה בר"פ הגוזל דף צ"ד מייתי הא דאמר רבי אליעזר ב"י הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה וכו' ע"ז נאמר בוצע בירך ניאץ ד' ודייק אביי מינה דס"ל לרבי אליעזר ב"י כב"ש דשינוי לא קני ורבא דחי דשאני התם משום דהוה מצוה הבאה בעבירה ע"ש הנה הראית לדעת דבהא פלוגתא דר"ת ור"י פליגי נמי אביי ורבא דאביי ס"ל דכל היכי דכבר קני בשינוי תו ליכא מצוה הבאה בעבירה (כדעת ר"י) אמטו הכי דייק דס"ל לראב"י שינוי לא קני דאי קני לא הוה מצוה הב"ע ורבא דחי וס"ל דאפי' שכבר קנה בשינוי נמי הוה מצוה הב"ע וכיון שכן מיושב שפיר קושי' התוס' דלעיל לפיר"ת דמאי פריך אביי לרבא דאמר יאוש קני מהא דקרבנו ולא הגזול אימא אע"ג דיאוש קל מ"מ פסול משום מצוה הב"ע דזה אינו דודאי אביי לטעמי' פריך שפירי דאיהו ס"ל ודאי דכל היכי דקני קודם עשיית המצוה תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה וכנ"ל בריש פרק הגזול אמטו הכי פריך שפיר לרבה ורבא נמי הו"מ לשנויי ולדחויי כטעמי' דאע"ג דיאוש קני אפ"ה פסול משום מצוה הב"ע אלא דבעי לדחויי לדאביי גם לטעמי' כדאמר לי' בהדי' לאביי ולטעמיך הא דתניא משכבו וכו' ר"ל לדידי דס"ל דלעולם שייך מצוה הבא בעבירה ודאי לא קשי' מידי אלא גם לטעמיך הא דתניא וכו'

והנה כי כן לכאורה קשי' דרבא אדרבא דבר"פ הגוזל מוכח דס"ל לרבא דאפי' היכי דכבר קני לי' בשינוי שייך מצוה הב"ע ובפ' מרובה ס"ז ב' דייק רבא דיאוש לא קני מהא דכתיב קרבנו ולא הגזול והלא לדידי' אפי' היכי דקני ביאוש נמי פסול משום מצוה הבא בעביר' אולם לפיר"ת ז"ל שמפרש להא דעולא דאמר מנין ליאוש שאינו קונה ומייתי מקרא דוהבאתם את הגזול וכו' דאקרבן לחוד קאי דלא מהני בי' יאוש משום מצוה הב"ע אבל בעלמא ס"ל יאוש קני הכי נמי יתפרשו דברי רבא דקאי התם אדעולא ואמר מהכא מוכח דכתיב קרבנו ולא הגזול וכו' אין ר"ל דבעלמא יאוש לא קני אלא דר"ל דמהכא מוכח דיאוש לא קני בקרבן משום מצוה הב"ע אפי"ת דבעלמא יאוש קני ואזיל לטעמי' בר"פ הגוזל קמא שם דס"ל דאפי' היכא דקני לי' כבר בשינוי נמי שייך מצוה הב"ע וא"ש והשתא פריך עלה הש"ס הא רבא הוא דאמר לעיל דגזל קרבן דחברי' (ונהי דלטעמי' דאביי קאמר מ"מ היכי דייק מקרא דקרבנו דגבי קרבן לא מהני יאוש אימא דיאוש מהני אפי' בקרבן ול"ח למצה הב"ע וקרא דקרבנו איירי בדגזל קרבן דחברי' דלא שייך בי' יאוש כפרש"י דבי גזא דרחמנא קאי ומשני הדר בי' רבא מהאי אוקמתא דגזל קרבן דחברי' דדוחק לאוקמי בהכי מטעמא דאמרן לעיל ואי בעית אימא חדא מינייהו רב פפא אמרה או הך דלעיל דגזל קרבן דחברי' ורבא לא ס"ל הא ואמטו הכי דייק שפיר דגבי קרבן לא מהני יאוש משום מצוה הב"ע או אידך דקרבנו ולא הגזול רב פפא אמרה דלא ס"ל לאוקמי בדגזל קרבן דחברי' והא דלעיל רבא הוא דדחי לי' לאביי גם לטעמי' דס"ל דהיכי דקני כבר ביאוש תו ליכא משום מצוה הב"ע כדאמר לי' בהדי' ולטעמיך וכו' דייקא אבל רבא ודאי ס"ל דאפי' היכי דכבר קני קני ביאוש נמי שייך מצוה הב"ע כדאמר בר"פ הגוזל וכנ"ל

מעתה במסקנא דלא קיימא הך אוקמ' דרבא דגזל קרבן דחברי' דלפום שינוייא קמא הא חזינן דרבא גופי' הדר בי' מהך אוקמתא ודייק מינה דיאוש לא קני עכ"פ בקרבן ולאידך שינוייא נמי דרב פפא אמרה ודייק דיאוש לא קני ורב פפא בתראה הוא ועכ"פ אליבא דעולא