אגודת אזוב אורח חיים סב

לולב הגזול דף ל' תוס' ד"ה ברשום וכו' ה"ה בכל המצות דהוה דאורייתא כדמוכח בריש הגוזל קמא וכו' לכאורה הוא תמוה למה הוצרכו לראי' ע"ז מר"פ הגוזל הלא בשמעתין גופי' ילפינן נמי לולב הגזול דפסול משום מצוה הבאה בעבירה מקרא דכתיב גבי קרבן וכבר עמדו ע"ז מהר"מ מלובלין וספר כפ"ת ולע"ד נראה דכוונתי' להוכיח מר"פ הגוזל דהאי טעמא דמצוה הבאה בעבירה כ"ע מודו בה ואפי' שמואל דמכשיר גזול בי"ט שני נמי חייש למצוה הבאה בעבירה אלא דוקא ביו"ט שני דרבנן הוא דמכשיר מצוה הב"ע אבל במצוה דאורייתא גם הוא יודה דפסיל משום מצוה הב"ע כמ"ש התוס' לקמן ד"ה מתוך בהדי' וז"ש בכאן ה"ה בכל המצות דהוה דאורייתא וכו' ר"ל המצות שהם דאורייתא חיישי' למצוה הבאה בעבירה לכ"ע אפי' לשמואל דילפי' מקרבן והוכיחו זה מר"פ הגוזל דאית לי' לרבי אליעזר ב"י מצוה הב"ע גבי חלה ובודאי לא פליג שמואל אדר' אליעזר ב"י שהוא תנא א"ו דמודה שמואל במצוה דאורייתא אבל מדרבי שמעון ב"י דשמעתין לא מוכח מידי דאיהו מיירי בקרבן לחוד ורבי יוחנן הוא דיליף מיני' גם לענין לולב ביו"ט שני והוה מצינו למימר דשמואל דפליג אדרבי יוחנן ס"ל דלא ילפינן מקרבן כלל אפי' במצוה דאורייתא אהא מייתי ראי' מר"פ הגוזל דשפיר ילפינן מקרבן לכל המצות ולא פליג שמואל אדר' יוחנן אלא ביו"ט שני שהוא דרבנן וא"ש אלא שיש להבין א"כ לכאורה אין כאן מקומו בדרבי יוחנן ולקמן בדשמואל הי' להם לפרש ולהוכיח כן מר"פ הגוזל דמודה במצוה דאורייתא

איברא שבל"ז יש להבין בלשון התוס' שכתבו בתר הכי וא"ת לקמן דפסלינן לולב של אשירה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעורי' תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה ותו אמאי שרינן דלאו אשירה דמשה עכ"ל דלכאורה הקושי' הראשונה אינה מובנת דהא לקמן איתא דאמר רבא לולב של ע"א לא יטול ואם נטל כשר ופריך עלי' ממתניתין דתנן של אשירה פסול ומשני מתניתין באשירה דמשה עסקינן (פי' אשירה של ישראל דאין לה ביטול עולמים) דכתותי מיכתת שיעורי' דיקא נמי דקתני דומי' דעיר הנדחת ע"כ והשתא היכי הוה מצי הש"ס לפרש טעמא דמתניתין משום מצוה הב"ע א"כ היכי מתרצה לה דרבא דמכשיר בשל ע"א הא לולב של ע"א נמי הוא מצוה הב"ע ובהכרח הי' לתרץ דמתניתי' באשירה דמשה ולפרש מטעם מיכתת שיעורי' ודרבא בלאו אשירה דמשה אלא דהי' להם להקשות בפשיטות טפי אדרבא אמאי מכשיר בלולב של ע"א דלאו אד"מ הא הוה מצוה הבאה בעבירה ואין לומר דבאמת היינו דמקשו תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה ואפי' בשל ע"א דלאו אד"מ נמי לא יצא וקשיא אדרבא דמכשיר בלולב של ע"א ז"א דא"כ היינו קושי' השני' שהקשו ועוד אמאי שרינן דלאו אשירה דמשה וכו' ומאי האי דקשי' להו בראשונה גם יש להעיר בשגם קושי' השני' לא שמו פניהם להקשות אדרבא אלא אדידן דמאי שרינן דלאו אשירה דמשה ולמה לא הקשו בפשיטות אמימרא דרבא דמכשיר בהדי' בלולב של ע"א דלאו אשירה דמשה

ונלע"ד ביאור דבריהם בזה **(הגה"ה ולכאורה הי' מקו' לייש' ולומר דחדא קושיא פירוקה לחברתה אשר יאמר כי הוא זה דודאי אם היינו אומרים דשמואל לית לי' כלל מצוה הב"ע לא הוה קשי' מידי לא על הש"ס ולא אדרבא דמכשיר בלולב של ע"א דהו"מ למימר דרבא כשמואל ס"ל דלא חיישי' למצוה הב"ע אלא בקרבן כדחזינן נמי בשמעתין דרבא מהדר לשנויי מתני' אליבא דשמואל ואמטו הכי נמי הוכרח הש"ס לאוקמי מתניתי' אליבא דרבא דקאי עלי' באשיר' דמשה ומטעם מיכתת שיעורי' אבל השתא שהוכיתו דודאי גם שמוא' מודה דמצוה הב"ע פסול בשל תורה ולא מכשי' גזול אלא ביו"ט שני דרבנן נהי דאדרבא לא קשי' מידי דהא כתבו התוס' לקמן ד' ל"ב דרבא איירי ביו"ט שני וא"כ אכתי מצינו למימר דרבא כשמואל ס"ל דמכשיר מצוה הב"ע ביו"ט שני ולכן באמ' לא הקשו בפשיטו' אדרבא אבל קשי' להו על הש"ס דמוקי למתניתי' באשירה דמשה ומשו' מיכתת שיעורי' אפי' בלאו אשירה דמשה תיפוק לי' משום מצוה הב"ע דאפי' לשמואל נמי פסול מיהת ביו"ט ראשון והו"ל לאוקמי ביו"ט ראשון כמו גזול לשמואל דאיירי ביו"ט ראשון וכה"ג הקשו התוס' שם ל"ב ג"כ דהו"ל לאוקמי ביו"ט ראשון אלא דהתם תירצו דלהכי אוקמ' באשירה דמשה מפאת הדיקא נמי דקאמ' הש"ס מדקתני דומי' דעיר הנדחת אבל כאן לשמואל אינו עולה תי' זה חדא דגזול ויבש נמי קתני לה בחד בבא ואפ"ה מוקי שמואל גזול ביו"ט ראשון אע"ג דלא הוה דומי' דיבש ותו דהא אי' בירושלמי שהביאו התוס' לעיל כ"ט ד"ה קפסיק וכו' רבי יצחק בר נחמן בשם רבי שמואל (והוא עצמו רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל דשמעתי') כל הפסולי' אינן פסולי' אלא ביו"ט ראשון משמע שגם עיר הנדחת דפסול משום מיכתת שיעורי' נמי לא פסיל אלא ביו"ט ראשון או יאמר דקשי' להו בממה נפשך דאם תאמר דהך דיקא נמי שבש"ס אינו הכרח ולכן ניחא לדידן דקיימל"ן בר"י דמצו הב"ע פסול בכל הימי' אין ה"נ דאיירי מתניתי' אפי' בלאו. אשירה דמשה א"כ קשה גם לשמואל נמי למה לי דאוקמי באשירה דמשה אפי' בלאו אשירה דמשה נמי מתוקמי שפיר משום מצוה הב"ע וביו"ט ראשון כמו גזול לשמואל וא"ת משום הך דיקא נמי שהוא דיוק גמור דאיירי באשירה דמשה דוקא דלשריפה קאי דומי' דעיר הנדחת דודאי לשריפה קאי ושה הקושי' השני' לדידן דקיימל"ן כר"י דמצוה הב"ע פסול בכל הימים אמאי שרי' בלאו אשירה דמשה בשאר ימי' כדדייקינן ממתניתין הא הוה מצוה הב"ע והוא זה קושי' הועוד אמאי שרינן וכו' אולם לשון תיפוק לי' שכתבו התוס' אינו מדויק שפיר לפי' זה על כן יותר מסתבר כמ"ש בפנים בביאורם בזה והבן:)** דלקמן גבי אוונכרי פריך הש"ס סוף סוף כי גזזו אוונכרי ליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות בידן ופרש"י ולדידן לא מצוה הב"ע כיון דאנן לא חתכי' לי' מן המחובר יעוי"ש מבואר מפירושו דמצוה הב"ע אינו פסול אלא לזה שעשה העביר' ולא לאחרים וא"כ און מקום לקושי' התוס' בכאן גבי אשירה דתיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה דהלא התם איירי באחר שלא עבד האשירה דלגבי' לא הוה מצוה הב"ע ואמטו הכי לא פסיל אלא משום דמיכתת שיעורי' אולם התוס' לטעמייהו אזלי בד"ה הא קני' וכו' שסוברים דכל היכי שקנה הגזילה כדין קודם עשיית המצוה תו לא הוה מצוה הב"ע כיון שכבר פקע שם עבירת הגזילה מן החפץ (ודלא כפרש"י בד"ה וקרקע) ואמטו הכי פריך הש"ס שפיר סוף סוף כי גזזו אוונכרי ליהוי יאוש בעלי' בידייהו ושינוי רשות בידן דלא הוה מצוה הב"ע מטעם שכבר קנה הגזילה ביאוש ושינוי הרשות ופקע שם גזילה מגוף החפץ קודם עשיית המצוה משא"כ באשירה דלא פקע שם ע"א מגוף החפץ ס"ל דחשיב מצוה הבאה בעבירה אפי' לאחרים שלא עשו העבירה לכן הקשו שפיר והנה לקמן דף ל"א ול"ב פירשו התוס' דאשירה דמשה דוקא קאמר שאין לה ביטול ולכן כתותי מכתת שיעורי' אבל באשירה דנכרי כיון דאית לה ביטול אפי' קודם הביטול נפיק בי' דכיון דיש לה ביטול לא מיכתת שיעורי' (וכדאי' בא"ח סי' תקפ"ו ותרמ"ט ואעפ"י שבמסקנתם הקשו על פי' זה מפ"ג דע"ו דף מ"ז הנה מצות חציצה ק"ד יישבו קושייתם דלריש לקיש מבעי' לי' ולרבא פשיטא לי' ובפ"ג דע"ז שם יישבו בענין אחר כמ"ש המ"א סי' תקפ"ו) אולם ר"ת מפרש דאשירה דמשה לאו דוקא דה"ה אשירה דנכרי קודש ביטול נמי מיכתת שיעורי' אלא דנקט אשירה דמשה שאין לה ביטול משום דאשיר' דנכרי שיש לה ביטול כשקצצה הנכרי מן האילן ביטלה אבל כשקצצה ישראל דלא נתבטלה מיכתת שיעורי' ורבא דמכשיר בלולב של ע"א איירי אחר הביטול עש"א ויראה פשוט דבאשי' דנכרי אחר שנתבטלה, גם לדעת התוס' לא הוה מצוה הבאה בעבירה דהא כבר פקע שם ע' החפץ בשביטלה דומי' דגזול אחר הגזילה דלא חשיב מצות הבאה בעו הואיל ופקע שם גזילה מגוף החפץ אחר שקנה לכן לא הקשו התוס' מעיקרא בפשיטות אדרבא דמכשיר בלולב של ע"א דהא לפיר"ת איירי רבא בע"א של נכרי אחר הביטול שכבר פקע שם ע"א תונה ע"י הבטול ולא הוה מצוה הב"ע וגם לפי הראשון נמי מצינו לאוקמי להא דרבא בע"א דנכרי אחר הביטול אבל קשי' להו גם לפי' ר"ת אהא דמפרש טעמא באשירה דמשה משום דמיכתת. שיעורי' תיפוק לי' משום מצוה הב"ע וכ"ש דקשה טפי לפירושם דלה"ט דמצוה הב"ע יפסול גם באשירה דנכרי הביטול משא"כ לטעמא דמיכתת שעורי' ותו הקשו בו עוד אמאי שרינן בלתו אשירה דמשה ר"ל לפירושם הראשון דאשיר' דמשה דוקא קאמר שאין לה ביטול אבל באשירה דנכרי אפי' קודם הביטול כשר משום דלא מיכתת שיעורי' (וכדאמר דיקא נמי דקתני דומי' דעיר הנדחת) הא הוה מצוה הב"ע כנ"ל ובזה מיושב ג"כ הקושי' הראשונה מה שהקדימו תחילה בדבריהם דכ"ע אית להו הא דמצוה הב"ע ואפי' שמואל נמי מודה במצוה דאורייתא משום דבל"ז לא הי' מקום לקושייתם הראשונה לפיר"ת הנ"ל דאמאי לא קאמר הש"ס גבי אשירה טעמא דמצוה הבאה בעבי' דנהי דהכי קיימל"ן להלכה ורבא נמי אית לי' מצוה הבאה בעבירה מ"מ לא הוה מצי לפרש טעמא דמתניתי' משום מצוה הב"ע דלא תקשי מתניתי' לשמואל דלית לי' מצוה הב"ע כלל ע"כ הוכרח לחדש הך טעמא דכתותי מיכתת שיעורי' דשווי' לתרווייהו בין לרבי יוחנן ובין לשמואל ולא הוה ק"מ לפיר"ת הנ"ל אבל לבתר שהוכיחו דשמואל נמי אית לי' מצוה הב"ע ביום ראשון שהוא דאורייתא קשי' להו שפיר תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה לכל מר כדאית לי' לדבי יוחנן בכל הימים ולשמואל נמי א"ש דמתוקמי מתניתי' ביו"ט ראשון כמו גזול דמוקי לה שמואל ביו"ט אע"ג דלא הוה דומי' דיבש ואין לומר דנקט טעמא דמיכתת שיעורי' כדי לפסול גם בשאר הימים אפי' לשמואל הא לענין דינא לא קיימל"ן כשמואל אלא כרבי יוחנן דמצוה הב"ע פסול אפי' בשאר הימים ותו דלשמואל גם להך טעמא דמיכתת שיעורי' נמי לא פסיל הלא ביו"ט הראשון דהא אי' בירושלמי הביאו התוס' לעיל כ"ט ב' ד"ה קפסיק וכו' רבי יצחק בר נחמן בשם רבי שמואל (והוא רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל דשמעתין) כל הפסולי' אינן פסולי' אלא ביו"ט ראשון בלבד אלא שהרמב"ם ז"ל הוציא מכלל הזה הא דכתותי מכתת שעורי' אבל