אגודת אזוב אורח חיים סא

הלוהו על חמצו פירושו ששעבד לו חמצו קשה שעבוד זה מה טיבו הלא לא סגי בשעבוד לחוד אלא בהרהינו א"כ למה לי שעבוד כלל הלא בהרהינו לחוד סגי משום דקני משכון ובהכרח תאמר דהלוהו על חמצו פירושו הרהינו ולא שעבוד הדר מוכח דאיירי במשכנו בשעת הלואתו מדקתני הלוהו ע"ח כמ"ש התוס' ובחבורי מה"צ בליקוטי' שבסוף הספר הבאתי מ"ש בגליון הש"ך שלי בילדותי דאשתמיט להש"ך ז"ל דברי התי"ט פ"ח דעדיות בשם הירושלמי והרמב"ם ז"ל שכתבו ההבדל שבין לשון משכון ללשון הרהון דסתם משכון הוא שלא בשעת הלואה אבל לשון הרהון פירושו בשעת הלואה ע"ש וכעת מצאתי השגה זו בספר אור חדש שהרגיש בזה וסב"ל שמלבי יצאו הדברי' והייתי בר מזלי' בזה

אולם לולא דברי התוס' והפוסקים ז"ל הי' נלע"ד ליישב קושייתם דהכא בטוב טעם ודעת אשר יאמר כי הוא זה דכבר חתר הש"ך בח"מ שם למצוא טעם כעיקר לחלוקה זו שחלק הש"ס אליבא דרבי יצחק דלא אמר בעל חוב קונה משכון אלא דוקא במשכנו שלא בשעת הנאתו אבל משכנו בשעת הלואה לא קני דמאי שנא זה מזה ואדרבה מצינו דמשכנו בשעת הלואה עדיף טפי כדאי' בב"מ פ' המקבל דף קי"ד ב' דמשכנו בשעת הלואה אינו בדין השבת העבוט וגם רשאי ליקח אפי' כלי אוכל נפש כדאי' בח"מ סי' צ"ג סעי' ו' וסעי' ט"ז ופי' הסמ"ע שם דכיון דמשכנו הלוה עצמו בשעת הלואה הו"ל כמוכרו לו ע"ש

לכן נלע"ד ברור דסוגי' דשבועות הנ"ל שמחלק בין משכנו שלא בשעת הלואה למשכנו בשעת הלואה אתי' כתנא קמא דר"מ דהכא דאמר ישראל מכנעני לא קני משכון אע"ג דק"ו הוא כדאמר ר"מ השתא ישראל מישראל קני ישראל מכנעני לא כ"ש אפ"ה ס"ל דלא אזלין בתר ק"ו בהא משים דבעינן קרא כדכתיב ולך תהי' צדקה דאיירי בישראל מישראל אבל ישראל מכנעני לא דהיכי דגלי קרא גלי ואין לך בו אלא חידושו וא"כ ה"ה והוא הטעם לענין משכנו בשעת הלואתו דאע"ג דק"ו הוא מדין משכנו שלא בשעת הלואתו דקני כ"ש בשעת הלואתו דעדיף טפי אפ"ה כיון דקרא איירי דוקא במשכנו שלא בשעת הלואתו ולא במשכנו בשעת הלואתו שאינו בדין השבת העבוט כלל ולא קרינן בי' ולך תהיה צדקה הכי נמי דלא קני לי' דהיכא דגלי קרא גלי ואין לך בו אלא חדשו אבל לר"מ דס"ל ישראל מכנעני קני משכון אע"ג דקרא איירי בישראל מישראל ולא בישראל מכנעני לא בעינן קרא כדכתיב אלא אזלינן בתר טעמא דק"ו הוא לישראל דקני משכון הוא הדין והוא הטעם גבי משכונו בשעת הלואה נמי קני מדין ק"ו דהא משכנו בשעת הלואה עדיף טפי דהוה כמוכרו לו וכנ"ל וא"כ מיושב שפיר קושי' התוס' והפוסקי' אדר"מ דאמר ישראל מנכרי קני משכון הא אכתי הו"ל משכנו בשעת הלואה דלא קני אפי' בישראל מישראל דמידי הוא טעמא אלא לר"מ ולדידי' ודאי כי היכי דישראל מנכרי קני מק"ו ה"ה נמי דמשכנו בשעת הלואה טעמא הוא ואמטו הכי הוכרח לומר אבל כנעני מישראל ד"ה אפי' לר"מ כנ"ל ברור כשמש ומקום הניחו לי מן השמים בזה

גמ' וקמפלגי בדר' יצחק וכו' בס' שער המלך רפ"ד מהלכות חו"מ האריך להקשות מסוגי' זו על פרש"י והר"ן לעיל ד' ו' דכנעני שנכנס לחצירו וכו' הפקידו אצלו זקוק לבער יחד לו בית אין זקוק לבער ופי' רש"י והר"ן דה"ק הפקידו סתם זקוק לבער דהו"ל כאומר כנוס שורך ברשותי דחייב ויחד לו בית סתם אין זקוק לבער דהו"ל כאומר כנוס שורך ברשותך דאפי' שומר חנם לא הוה ואע"ג דעכו"ם אמעטו מדין שמירה ס"ל לרש"י כהרמב"ם ז"ל דמדין פשיעה לא אמעיט כדאי' בח"מ סי' ס"ו ושאל והקשה הרב שם א"כ איך יפרנסו סוגי' זו דאמר וקמפלגי בדר' יצחק וכו' במאי קמיירי אי בסתמא אמאי אמר ת"ק דאינו עובר נהי דלא קני משכון עכ"פ הוא חייב בפשיעה ואי בפירש להדי' שאינו מקבל אחריות מ"ט דר"מ דאמר עובר עד כאן לא קאמר רבי יצחק ב"ח קונה משכון אלא בסתם משכון שעומד באחריותו אי באונסי' או בגניבה ואבידה לכל מר כדאית לי' אבל בזה שפי' שאינו מקבל עליו אחריות לא קני משכון ונסתייע סברא זו מדברי התוס' פרק שבועות הדייני' דף מ"ד וז"ל והשתא הא דאמרי' פ"ק דפסחים וכו' ד' ה' וכו' היינו אי מגניב או מתביד באונס דאי לא"ה ישראל שהלוה לגוי על חמצו ואסר בהנאה בלה דר' יצחק ורבנן נמי אמאי פליגי שהרי חייב באחרי' גניבה ואבידה מדשמואל דקיימל"ן כוותי' (פי' דס"ל לשמואל במלוה על המשכון במה שכנגד המשכון הו"ל שומר שכר דהו"ל כאילו פירש שאם יאבד המשכון יאבד מן החוב כנגדו ע"ש) ע"כ ואמאי לא כתבו דאיירי כשפירש בהדי' שאינו מקבל עליו אחריות ומש"ה פליגי בדר' יצחק אי קני משכון א"ו ס"ל דכשפירש שאינו מקבל אחריות לא קני משכון לכ"ע וא"כ אמאי אמר ר"מ דעובר עכ"ד ונדחק שם מאוד בישוב קושי' זו באורך ואנא גברא רבה קחזינא תיובתא לא קחזינא חדא דגם לפי דרכו ואינו למימר דאיירי שיחד לו בית למשכון זה בסתם דאי לא קני משכון אין כאן קבלת שמירה דהו"ל כאומר כנוס שורך ברשותך ואפי' שומר חנם לא הוה אבל למ"ד קני משכון א"צ קבלת שמירה דאפי' בלי קבלה נמי מתחייב באחריות המשכון כל שלא פירש בהדי' מקבל אחריות מטעם קניות המשכון אבל למ"ד לא קני משכון הו"ל כפקדון דעלמא דבעי קבלת שמירה וביחד לו בית לא הוה קבלה מש"ה פליגי שפיר בדר' יצחק וא"ש גם בעיקר דבריו שהוכיח מהתוס' פ' שבועות הדיינים הנ"ל דכל שפי' שאינו מקבל אחריות לא קני משכון הנה מדברי התוס' בשמעתין לא נראה כן שבד"ה קונה וכו' כתבו ור"י אומר וכו' וכולה שמעתי חמצו של נכרי ביד ישראל איירי שלא קבל עליו ישראל אחריות דאי קבלה הרי הוא שלו ועובר עליו כדמוכח בפ"ק ד' ה' וע"כ ר"ל דהיינו שפי' בהדי' שאינו מקבל אחריות דאם בסתם לחוד הא מחייב באחריות המשכון מגניבה ואבידה מדשמואל כמ"ש התוס' פ' שה"ד הנ"ל ואין לומר דרצונם דאיירי בסתם שלא קיבל עליו אחריות אונסים דא"כ לא הו"ל לסתום ולומר אחריות סתם ותו למה הוצרכו לזה מהי תיתי לומר שקיבל אחריות' אונסי' בפירוש מה שלא נזכר בכל הסוגיא מזה ועוד צריכא למימר שבקבלת אונסי' עובר עד שכתבו כדמוכח בפ"ק הלא ש"ס ערוך הוא שם דבקיבל אחריות עובר ולכל היותר הוא אחריות אונסי' אלא משום דהוקשה להו בכאן מה שהקשו בפ' שה"ד שם הא אפי' בלא דרבי יצחק נמי עובר משום האחריות דגניבה ואבידה מדשמואל וע"ז כתבו כדמוכח בפ"ק ר"ל דאפי' באחריו' גניבה ואבידה נמי עובר ב"י מדאמר אלו מגניב אי מתביד ולא ס"ל בכאן לפרש דמגניב או מתביד באונס כמ"ש בפ' שה"ד דהא סתמא קאמר וכ"כ הרא"ש שם בשם ר"י בהדי' דבאחריו' גניבה ואבידה עובר מוכח לה מהא דקאמ' אלו מגניב לכן פירשו דאיירי בפירש בהדי' שאינו מקבל אחריות ואפ"ה קני משכון א"כ זהו דעת רש"י והר"ן וא"ש כנ"ל

ר"פ לולב הגזול בפרש"י לולב הגזול כף של תמרי' והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו יש להבין מה בעי רש"י ז"ל בזה אם ר"ל דמיירי שלא גזל אגודה של לולב אלא הלולב שאינו אגוד הא לקמן ד' ל' ע"ב תוס' ד"ה ולקניוה וכו' הקשו אדפריך התם לרב הונא ולקניוה בשינוי השם תקשי לי' אמתניתן דפסיל גזול דלקניוה בשינוי השם ותירצו דגזול דמתניתין איכא לאוקמי בשגזל אגודה דליכא שינוי' השם ולפרש"י דאיירי בגזל הלולב לבד מדהדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו הקושי' במקומה ואם תרצה לומר דאפ"ה מיירי שגזל הלולב באגודו אלא שאח"כ החזיר ההדס והערבה ולא גזל אלא הלולב לבד וכיון דמעיקרא גזלו באגודו לא הוה שינוי השם א"כ מה השמיענו רש"י ז"ל בזה הא פשיטא ומהי איתי לומר שגזל יותר הא לא תנן אלא לולב הגזול לכן נראה דכוונת רש"י להשמיענו דאיירי דוקא בשלא גזל הלולב באגודו ולאפוקי מפי' התוס' ד"ה ולקניוה הנ"ל וס"ל לרש"י דשינוי השם החוזר בלי יאוש לא קני לכ"ע ודפריך לקמן ולקניוה בשינוי השם היינו עם יאוש כמ"ש התוס' לשם לחד שינוייא ומתניתי' איירי לפני יאוש כדאמר לקמן דקמל"ן סתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא והוצרך לזה דקשי' לי' מה שהקשינו למעלה אהא דקאמר רבא אליבא דשמואל אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא קמל"ן מדקאמר אימא סתם גזילה וכו' משמע דקמל"ן דלא יאוש בעלי' הוא והיכי שמעי' לה מהכא הא אפי' אי הוה יאוש בעלים יאוש כדי לא קני דרבא גופי' בפ' מרובה דף ס"ו אית לי' יאוש כדי לא קני וג"כ אין לומר דקמ"ל דיאוש לא קני הא גם זה לא מוכח דהא באמת קיימל"ן דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא כדאי' פ"ב דקדושין דף נ"ב דלית דחש להא דר"ש וא"כ אפי' יאוש אין כאן ומאי קמ"ל מתניתין בזה (ודוחק לומר דחשש התנא שלא נטעה בתרתי לומר דסתם גזילה הוה יאוש וגם שיאוש כדי קני דמהי תיתי) לכן מפרש רש"י ז"ל בכאן דמתניתין איירי שגזל הלולב לבר כשאינו אגוד דכשאוגדו איכא שינוי השם החוזר דהא דאמרינן לקמן גבי הדם מעיקרא נמי לאסא הושענא קרו לה איכא למימר הדם דוקא ולא לולב ואפי"ת דה"ה ללולב זה לא הי' אלא בזמנו ובמקומו של בר הונא אבל בימי המשנה וכ"ש במקומות אחרים לא הווי קרו הושענא אלא כשהוא באגודו ולכן אי סתם גזילה יאוש בעלים הוא הוה קני לה ביאוש עם שינוי החוזר קמל"ן דלאו יאוש בעלי' הוא ושינוי החוזר לחוד לא קני

ועפי"ז יתיישב ג"כ מה שיש להעיר לפמ"ש התוס' ד"ה מתוך דשמואל לא מכשיר גזול אלא ביו"ט שני דרבנן אבל בדאורייתא מודה דמצה הב"ע פסול ומוכחי לה מר"פ הגוזל קמא כמ"ש בד"ה משום וא"כ קשה מה בכך דסתם גזילה יאוש בעלים הוא הא אכתי פסול משום מצוה הב"ע דמודה שמואל ביו"ט ראשון שהוא דאורייתא והא תינח לשיט' התוס' ד"ה הא קניא דהיכי דקני כבר קודם עשיית המצוה תו לא חשיב מצוה הב"ע אבל לפרש"י לקמן ד"ה קרקע שכתב דאי נמי יאוש קני הוה מצוה הבאה בעבירה קשה אולם עפ"י דרכינו יתכן שפיר לפי מה שיתבאר להלן בעזה"י דדוקא בקנין יאוש לחוד שהוא ממילא ולא אשתני הוא דס"ל לרש"י דחשיב מצוה הב"ע אע"ג דקני לי' הואיל ואיתא לאיסורא בעיני' אבל בשינוי השם הואיל וקני לי' וגם אשתני דאין שמו עליו לא חשיב מצוה הב"ע (והוצאתי חלוקה זו מלשון הרמב"ן בספר המלחמות) א"ש לפי מה שנתבאר דהכא איירי נמי בשינוי השם עם היאוש כנ"ל: