אגודת אזוב אורח חיים נט

בס"פ חלון אמר ר' יהודה בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת אלמא דעירוב תחומין חמיר טפי מע"ח. ולכאורה יש להקשות בזה לפמ"ש הרא"ש בפ' מי שהוציאוהו שם סי' ח' דר' יהודה ס"ל תחומין דאורייתא ולא קיימל"ן כוותי' וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה פ' בכל מערבין דף ל"ה דר' יהודה כר"מ ס"ל דתחומין דאורייתא וכ"כ הסמ"ג בהלכות עירוב ורצונם משום דכיון דר"מ ור' יהודה תרווייהו אמרי ספק עירוב כשר ואוקימנא לדר"מ התם מטעם דס"ל תחומין דאורייתא ה"ה לר' יהודה דכמו דאמור רבנן בדינא כחדא ה"נ אמור רבנן בטעמא חדא זהי דעתם וקשה לכאורה דא"כ היכי דייק רב פפא מדר' יהודה דמחלק בין תחומין לע"ח דס"ל דעירוב תחומין חמיר טפי מעירוב חצירות דלמא שאני רבי יהודה דאזיל לטעמי' דס"ל תחומין דאורייתא מש"ה מחמיר בעירובי' תחומין טפי מבעירוב חצירות משום דתחומין דאורייתא ועירוב חצירות דרבנן משא"כ לר' יהושע בן לוי דאמר הלכה כדברי המקיל בעירוב דס"ל התם בפשיטות דתחומין דרבנן מנ"ל דאפ"ה חמיר טפי מעירוב חצירות ואין לומר דאכתי הוצרך לומר הלכה כר' יוחנן ב"נ משום דאי לא"ה הוה ס"ד דוקא בחצירות אבל לא בתחומין משום דתחומין דאורייתא א"כ למה הוצר כלל להבי' סייעתא מדר' יהודה בפשיטות הי' לו לתרץ משום דס"ד תחומין דאורייתא כר"ע א"ו דפשיט' לי' להש"ס בזה דאין הלכה כר"ע מחביריו (או דא"כ לא הי' צריך לפסוק הלכה כר' יוחנן ב"ג אלא הי' לו לאשמועי' הא דתחומין דרבנן לבד וממילא ידענא דהלכה כר' יוחנן ב"נ) וא"כ מאי סייעתא מייתי רב פפא מדר' יהודה בזה לדידן דס"ל תחומין דרבנן ויראה ליישב בזה עפ"י מה דאי' לקמן ס"פ חלון דשמואל ורבי יוחנן ורב חסדא כולהו ס"ל דבמה ד"א דאמר רבי יהודה לחלוק על דברי חכמי' בא ולא לפרש אבל ר' יהושע בן לוי קאמר התם דבמה דר' יהודה הוא לפרש דברי חכמים ע"ש וא"כ א"ש סייעתא דרב פפא דקאי אליבא דר' יהושע בן לוי דאמר הלכה כדברי המקיל בעירוב ואיהו ס"ל דבמה ד"א דרבי יהודה בזה הוא לפרש דברי חכמים וחכמים ס"ל תחומין דרבנן ואפ"ה אמר רבי יהודה משמייהו דמחמרי טפי בעירובי תחומין מעירוב חצירות אלמא דלדידן נמי עירוב תחומין חמיר טפי להכי אצטריך ר' יהושע בן לוי למימר הלכה כר' יוחנן ב"ל אפי' בתחומין וכל זה אליבא דר' יהושע בן לוי לשיטתי' משא"כ לדידן דקיימל"ן כשמואל ורבי יוחנן ור"ח דבמה לחלוק אזדא לה סייעתא דר"פ דתחומין חמיר מהא דר' יהודה דס"פ חלון הנ"ל דר' יהודה לטעמי' דאית לי' תחומין דאורייתא משא"כ לדידן דתחומין דרבנן ור"פ גופי' נמי לא קאמר התם כי אם אליבא דר' יהושע ב"ל וכנ"ל אבל לדידן גם ר"פ נמי יודה דאפשר דעירובי חצירות חמיר טפי מעירובו תחומין ויש ליתן טעם לזה עפ"י מה דאי' בפ' בכל מערבין דף ל"ו שאני טומאה שיש לה עיקר מה"ת אבל תחומין אין להם עיקר מה"ת ופירש"י דטומאה דרבנן מחלפה בטומאה דאורייתא משא"כ עירובי תחומין דליתא בדאורייתא והריטב"א שם פי' בשם הראב"ד דשאני טומאה קלה דרבנן שגזרו עליהם משום טומאה דאורייתא משא"כ בעירוב תחומין אפי' למ"ד תחומי י"ב מיל דאורייתא תחומי אלפיים אינן משום גזירה דתחומי י"ב מיל דרחוקים זה מזה אלא גזירה בעלמא דאסמכינהו אתחומי ערי הלוים מש"ה קילא טפי ע"ש ואלו בעירובי חצירות הוא משום גזירה דהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים דאורייתא ומחלפה בהוצאה גמורה דאורייתא מש"ה חמיר טפי כנ"ל. ומה שהקשו התוס' והרא"ש עוד מהסוגי' דס"פ הדר דמייתי להא דרבא אעירובי חצירות ואם איתא דההיא דרבא דאמרו לו שנים צא וערב עלינו איירי בעירוב תחומין מאי ראי' היא לעירוב חצירות דחמיר יש ליישב ולומר דנהי דעירוב תחומין קיל טפי ת"מ הא מיהת מוכח שפיר דלא חיישינן להממה נפשך דאמר התם אי לגבי דהחי בית וכו' דאם איתא דבמקום דאיכא ממה נפשך אי אפשר להקל כדאמרי רבנן היכי מקילין הכא דנהי דקיל טפי הא לא אפשר א"ו דאפשר וא"ש ומה שהקשה הרא"ש ס"פ הדר עוד מפ' בכל מערבין ל"א ב' דמשני התם כאן בעירוב תחומין כאן בע"ח אלמא דתחומין חמיר טפי לע"ד יש לדחו' דשאני התם דלאו משום קולא דעירוב חצירות הוא אלא משום דאיכא טעמא למילתא כדפרש"י לשם דגבי עירוב חצירות בעירוב רשויות תליא וכל שהם מעורבי' שפיר דמי דלא גרע מבעה"ב שהי' שותף עם שכניו ביין וכו' משא"כ בתחומין דמקנא רשותא הוא כנ"ל

עירובין ל"ו ב' גמ' אדרבא ליתא לדאיו וכו' לא ס"ד דהא שמעי' לי' לרבי יהודה דלית לי' ברירה דתנן הלוקח יין מבין הכותי' וכו' ע"כ הקשה מהרש"א ז"ל לקמן דף ל"ז ע"ב פריך הש"ס אדרב יוסף אליבא דרבי שמעון דלמא כי לית לי' לר"ש ברירה בהא דהלוקח יין מבין הכותים דמידי דאורייתא הוא אבל בעירוב דרבנן אית לי' וכו' ואמאי לא פריך הכא בכאן אדרב אליבא דר' יהודה דלמא ליתא לדאיו מקמי' מתניתין וכי לית לי' לרבי יהודה ברירה בהא דהלוקח יין וכו' דאורייתא אבל בעירוב רוב דרבנן אית לי' ע"כ

ונלע"ד ליישב בזה עפ"י מ"ש הר"ן ז"ל פ' כל הגט דף כ"ה דלמאי דקיימל"ן (ביצה ל"ח) בדרבנן יש ברירה מכלל הא דאמרינן בדאורייתא אין ברירה הוא משום ספיקא דבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא אבל לקולא לא אמרי' אין ברירה ע"ש וכן יראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' גירושין שפסק דהוה ספק גירושין ע"ש ועפי"ז מיושב שפיר קושי' מהרש"א הנ"ל דודאי למאי דקיימל"ן כרבי יוסי ורבי שמעון במתניתי' דלעיל דף ל"ה דספק עירוב כשר שפיר יש לחלק בדין ברירה בין דאורייתא לעירוב דרבנן ולמימר דטעמא דאין ברירה משום דספיקא הוא ובדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא ומה"ט מסיק הש"ס בפ' משילינן דף ל"ח גבי עירוב תחומין דרבנן נמי יש ברירה משום דספיקא בדרבנן לקולא **(הגה"ה ורבי יוחנן דאית לי התם דאפילו בעירוב דרבנן אין ברירה לטעמא אזיל דאית לי' בפ' כל הגט דף כ"ה דאפי' לקולא אין ברירה ע"ש:)** ומש"ה פריך הש"ס שפיר בסוף הסוגי' אליבא דרבי שמעון ודלמא כי לית לי' ברירה בדאורייתא אבל בעירוב דרבנן אית לי' ברירה משום דבדרבנן ספיקא לקולא דהא שמעי' לי' לרבי שמעון במתני' דלעיל דף ל"ה דאמר ספק עירוב כשר אבל לעיל אליבא דרבי יהודה דייק שפיר מהא דהלוקח יין וכו' דגבי עירוב דרבנן נמי לית לי' ברירה דליכא למימר דגבי עירוב תחומין דרבנן מודה דיש ברירה משום דספיקא הוה וברבנן ספיקא לקולא זה אינו דהא שמעי' לרבי יהודה בהדי' לעיל במתניתי' דף ל"ה דאית לי' ספק עירוב לחומרא וא"כ נהי דאין ברירה מטעם ספיקא אכתי הו"ל למימר בדין עירוב נמי דאין ברירה משום דהו"ל ספק עירוב ואיהו ס"ל בספק עירוב דהו"ל חמר גמל לחומרא אמטו הכי דייק שפיר דליתא למתניתי' מקמי דאי' דע"כ ס"ל לרבי יהודה גבי עירוב נמי אין ברירה כנ"ל

וראיתיו בס' שער המלך פ"ה מה' עירוב שכ' ליישב קושי' מהרש"א ז"ל הנ"ל עפ"י מ"ש הרא"ש ז"ל פ' מי שהוציאוהו סי' ח' דרבי יהודה ור"מ דקאמרי לעיל במתניתין דספק עירוב לחומרא והו"ל חמר גמל ס"ל תחומין דאורייתא כדאמר הש"ס לעיל אליבא דר"מ דטעמי' דאזיל גבי ספק עירוב לחומרא משום דס"ל תחומין דאורייתא ה"נ טעמי' דר' יהודה דמסתמא חד טעמא לתרווייהו וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה והסמ"ג בה' תחומין וא"כ א"ש דהכא אליבא דר' יהודה ליכא למפרך דלמא בעירוב דרבנן אית לי' לרבי יהודה ברירה דהא לר"י עירוב תחומין דאוריי' אבל לקמן אליבא דר' שמעון פריך שפיר משו' דמסתמא כל כמה דלא אשכחן בהדי' דס"ל לר"ש תחומין דאורייתא אית לן למימר דס"ל תחומין דרבנן כדקיימל"ן להלכה עכ"ד (ובתוס' דחק בזה דהא בהדי' שמעינן לי' לרבי שמעון במתניתי' דלעיל דף ל"ה דאית לי' ספק עירוב כשר וע"כ ס"ל תחומין דרבנן) אלא שהוקשה ע"ז מהא דאי' בד' ל"ז ב' אמר לי' רבא לרב נחמן מאן האי תנא דאפי' בעירוב דרבנן לית לי' ברירה דתניא אמר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה וכו' רצה מבע"י עירובו עירוב משחשיכה אין עירובו עירוב ושתיק רב נחמן ופריך ולימא לי' תנא דאיו ומשני לא שמיעא לי' האי ברייתא ולדברי הרא"ש היכי מוכח מהא דאיו משמי' דר' יהודה דאפי' בדרבנן לית לי' ברירה הא לרבי יהודה תחומין דאורייתא ומה שתי' שם דאפ"ה פריך שפיר כיון דעכ"פ מצינו לר' יהודה דלית לי' ברירה גבי עירוב מצינו לאוקמי להך ברייתא דאמר לחמשה וכו' דלית לי' ברירה גבי עירוב כוותי' יהי' מאיזה טעם שיהי' אין זה נכון דהא בדאורייתא פשיטא לי' לרבא דאין ברירה א"כ בלא הא דאיו הו"ל לאוקמי כר"ע דאית לי' תחומין דאורייתא ומש"ה ס"ל דאין ברירה ואכתי מנ"ל לרבא דהך ברייתא ס"ל דאפי' בדרבנן אין ברירה א"ו דרבא לא בעי לאוקמי להך ברייתא כמ"ד תחומין דאורייתא דלא כהלכתא

אולם לדרכינו דלעיל א"ש דודאי בלא הא ברייתא דאיו לא הו"מ לאוקמי כר' יהודה דאית לי' ספק עירוב לחומרא ואמטו הכי אפי' בעירוב דרבנן נמי אית לי' דאין ברירה משום דספיקא הוא וספיקא לחומרא משום דרבי יהודה אית לי' בהדי' ברירה במתניתין וכל מה דלא ידעינן מהא ברייתא דאיו לא דחינן מתניתי' (וכ"ש רבי מאיר דגבי הא דהלוקח יין נמי אית לי' ברירה) אהא פריך דלימא לי' תנא דאיו דליתא למתניתין ומשני שפיר דלא שמיעא לי' הא תני דאיו כלל ובמתניתין אית לי' לר"י ברירה אמטו הכי לא הו"מ לאוקמי כר"י משא"כ לדברי הרא"ש דר"י ס"ל תחומין דאורייתא קשה להפך דמאי ראי' איכא מתנא דבי איו דאין ברירה אפי' בדרבנן הא רבי יהודה ס"ל תחומין דאורייתא וכנ"ל

איברא דיתכן ליישב בזה עפ"י מ"ש התוס' שם בפ' משילין דף ל"ח דמאן דאמר דליתא דאיו אין ר"ל דכולה משבשתא אלא ר"ל דלאו רבי יהודה אמרה אלא תנא אחר ע"ש מעתה נוכל לומר דרבא לטעמי' דמסיק בסוף הסוגיא דטעמא דרבי יהודה גבי הלוקח יין לאו משום דאין ברירה אלא משום דבעינן ראשית שירי' ניכרין דהשתא אין ראי' מהא מתני' דהלוקח יין דר' יהודה לית לי' ברירה וכיון שכן ודאי ליתא לדאיו חכמה מתניתין והך דאיו לאו רבי יהודה אמרה אלא