אגודת אזוב אורח חיים נח

הלכה כר"ה להקל בשתי עיירות ולא להחמיר בדין קרפיף לעיר אחת ואהא כתבו בד"ה אלא דלפי מה שפי' בכאן אין ראי' שיהי' הלכה כר"ה להקל בדין שתי עיירות ושם ישבנו בטוב הקושי' דלעיל בארוכה ואכ"מ. ואיך שיהי' עכ"פ מוכח מדבריהם בד"ה ר"ה גופי' דלא ס"ל הלכה כדברי המקיל בעירוב בפלוגתא דאמוראי דאל"כ כל הטורח הזה שטרח ר"ת לקיים הלכה כר"ה דמקיל למה ותיפוק לי' משום דהלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כששני החולקים הם שקולים וכ"ש בכאן דר"ה גדול מחייא בר רב ועכ"פ הי' להם להביא גם טעם זה לסניף אלא ודאי מדלא הביאו האי כללא דהלכה כדברי המקיל בעירוב לשם כלל ע"כ ס"ל דבפלוגתא דאמוראי ליתא להאי כללא לגמרי וכמ"ש בכתובות ומ"ק שם וכל דבריהם עולים בקנה אחד והיו לאחדים כנ"ל

איברא קשה דאמאי לא פסקו התוס' שם לגמרי כר"מ דנותני' קרפף לעיר משום דבפלוגתא דתנאי הלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים כדמוכח בפ' מי שהוציאוהו דף מ"ו כמש"ל דמה"ט פסק הרא"ש בשם מוהר"מ כר' מאיר בזה ע"ש והתו' גופי' בפ' הדר דף ס"ב ב' ד"ה ור"י וס"ה ב' ד"ה איקלעו פסקו כריב"ל דהלכה כדברי המקיל בעירוב ע"ש והי' נלע"ד ליישב בזה משום דר"מ דאמר נותני' קרפיף לעיר יליף טעמא מקרא דכתיב במגרשי הלוים מקיר העיר וחוצה אמרה תורה תן חוצה ואח"כ מדוד וא"כ יש לומר דר' מאיר לטעמי' אזיל בזה דס"ל בפ' בכל מערבי' ל"ה ב' תחומין דאורייתא דילפי' מקום ממקום וחוץ מחוץ ממגרשי הלוים דכתיב ומדותם מחוץ לעיר כדאי' לקמן דף נ"א משא"כ למאי דקיימל"ן תחומין דרבנן לא שייך למילף ממגרשי הלוים מידי דאין ענין לזה ורבנן מדאורייתא לא ילפי' כדאי' בפ"ק דנדה ד' ח' דאלפיים אמה תיקון טפי לא תיקון ומ"מ צ"ע בכל הטורח הזה שטרחו התוס' לקיים הלכה כר"ה לגבי חייא בר רב תיפוק לי' בל"ז דאטו מי גרע עירוב משאר מילי דרבנן דקיימל"ן בשל סופרים הלך אחר המקיל כמו שפסק ר"ת גופי' בתוס' פ"ק דע"א ד' ז' וכ"ש גבי עירוב שהקילו בו יותר מבשאר מילי דרבנן בספיקא דפלוגתא דתנאי דהלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים וצ"ע

העולה מזה דגבי פלוגתא דתנאי קיימל"ן הלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים ומינה דכ"ש במקום דאתמר כללא כגון ר"י ור"ש הלכה כר"י גבי עירוב קיימל"ן כדברי המקיל כדמוכח בתוס' ס"ה ב' ד"ה אקלעו וכמ"ש למעלה אמנם בפלוגתא דאמוראי דעת התוס' ומוהר"מ ושא"פ דלא אמרי הלכה כדברי המקיל בעירוב כלל אבל דעת ר"ח והרא"ש הוא דגם בפלוגתא דאמוראי נמי הלכה כדברי המקיל בעירוב לבר מהיכא דאתמר כללא כגון שמואל ור' יוחנן דהלכה כרבי יוחנן אעפ"י שהוא מחמיר ושמואל מקיל בעירוב ומינה דה"ה וכ"ש דבפלוגתא דאמוראי אין הלכה כיחיד המקיל בעירוב במקום רבים כמו שביארנו למעלה עפ"י דעת הטור ברמזים אבל מדברי הטור בפסקיו סי' שנ"ח מוכח דס"ל דגם בפלוגתא דאמוראי נמי הלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים לבר מהיכא דאתמר כללא לחוד (דס"ל דכללי דאמוראי נוסדו אחר העיון והבחינה לא על הסתם שידעו שזה הי' גדול מזה ודלא כמוהריק"ו שורש קס"ה) וכבר גלינו דעתינו למעלה בזה באורך ומכאן ראי' לדברי התה"ד שהבי' הש"ך בי"ד ססי' נ"ז דספיקא דפלוגתא דרבוואתא עדיף מספיקא דגוף המעשה דהא בספיקא דפלוגתא קיימל"ן הלכה כדברי המקיל בעירוב וגבי ספיקא דגוף המעשה דעת התוס' בשבת ל"ד וס"פ הדר ע"ו דגבי עירוב תחומין מספיקא לא קנה עירוב ואין לומר דגבי נאכל בין השמשות ה"ט דהעמידנו על חזקת ביתו כדפרש"י לעיל דף ל"ו ובתוס' שם ל"ה ב' זה אינו דהא גם בספיקא דפלוגתא נמי איכא חזקה כה"ג כגון בהא דנותנין קרפיף לעיר דלקמן דף נ"ז דפסק מוהר"מ להקל מספיקא כר"מ ואם הניח עירובו תוך אלפי' שמעיבורה של עיר וחוץ לאלפיים מעצמה של עיר לרבנן לא קנה שביתה אלא בביתו וכדומה בכמה דוכתי' א"ו דספיק' דפלוגתא עדיף טפי כנ"ל ותו לא מידי

דף מז ע"א גמ' למה לי והאמרת ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר"י מ וכו' מכאן קשה על מ"ש הרי"ף פ' כל הכלים דף קכ"ד והרא"ש שם סי' ה' בהשגתם על דברי רב צמח גאון דלא אמרי' ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י אלא היכי דפליגי בהדי' אבל היכי דדברי ר"מ סתם ור' יהודה הוא דפליג בהדיא ליתא להאי כללא ע"ש א"כ מאי פריך הכא למה לי והאמרת ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי הא דברי ר"מ דהכא הם סתמא ור' יוסי הוא דפליג בהדי' ובכה"ג ליתא להאי כללא אמטו להכי אצטריך למפסק בהדי' כר' יוסי ולכאורה הי' נראה ליישב בזה דבכה"ג שדברי ר"מ בסתם ליתא להאי כללא והדר דינא דבשל סופרים הלך אחר המיקל כדאי' בפ"ק דע"א מש"ה פסק הרי"ף שם כר"מ דסגי במעין מלאכה לקולא והכי נמי פריך הכא כיון דבעלמא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ונהי דהכא דברי ר"מ בסתם מ"מ ספיקא הוה ונקטי' לקולא אולם דמלבד שזה דוחק אף גם מלשון הרי"ף מבואר להדי' דהלכה כסתמא דר"מ ואע"ג דפליגי בברייתא בהדי' כיון דסתם לן תנא כר"מ הלכתא כוותי' ע"ש (וכדומה לי שבימי חורפי שמעתי מקשי' בזה על דברי הרי"ף שם ואולי זאת היא) וצ"ע כעת ותו צ"ע מהירושלמי שהביא התוי"ט ספ"א דמעשרות שאמר שם דלא תסבור סתמא ור' יוסי הלכה כסתמא לפום כן צריך מימר ר' מאיר היא ור"מ ורבי יוסי הלכה כר' יוסי הרי דאפי' היכי דסתמא כר"מ אפ"ה הלכה כר' יוסי ועמ"ש התוי"ט עוד רפ"ה דמעשרות ועכ"פ מוכח גם מהתם דלהפך לומר הלכה כסתם ודאי לאו כללא הוא וצ"ע

שם ע"ב גמ' תני ר' חייא חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקן וכו' וכתבו הרי"ף והרא"ש סי' י"א עפ"י המסקנא דסגי במחיצת קנים וכו' ויש לתמוה לכאורה דהא בש"ס מוקי לה כרי"ו ב"נ דאמר חפצי הפקר קנו שביתה וכתבו התוס' דאעפ"י שמים שבתוך התחום דעת בני העיר עליהן (כדלעיל מ"ה ב') כיון דממשכי מתחום זה לתחום זה בטלה דעתן והו"ל כחפצי הפקר וא"כ למאי דקיימל"ן לעיל (מ"ו א') כרבנן דחפצי הפקר לא קנו שביתה אמאי צריך מחיצה כלל וראיתי להמ"א סי' ת"ב שעמד בזה ותי' ז"ל וצ"ל שהרי"ף והרא"ש ס"ל דכל זה לדעת המקשן אבל האמת אינו כן וצ"ע עכ"ל ולכאורה לא הועיל כלום בתירוצו דאכתי מנ"ל להרי"ף והרא"ש הא דהאמת אינו כן ועל כן הניח בצ"ע. ויראה לענ"ד שדעת הרי"ף והרא"ש הוא מדפריך הש"ס בתר הכי ואלא מהא דתניא נהרות המושכין ומים הנובעי' וכו' לא קנו שביתה משום דניידי ומוקי לה במכונסי' דקוו וקיימי מכלל דעד השתא בפרכא קמייתא דפריך אילימא משום דתני לה כרבי יוחנן ב"נ וכו' הוה ס"ד דאיירי במושכין ונובעי' דאי ס"ד דמעיקרא נמי פשיטא לי' דמיא דניידי לא קנו שביתה לכ"ע והא דבעי למימר משום דתני לה כריב"נ היינו במכונסי' לכ"ע והו"ל לסדר הך פרכא מהא דמים המושכי' ברישא ולאוקמי במכונסי' ולבתר לוקמי כר' יוחנן ב"נ אלא ודאי דפרכא קמייתא דפריך אי לימא משום דתני לה כר' יוחנן ב"נ הוא לפום מאי דס"ד מעיקרא דאיירי במושכי' ומיא דניידא נמי קנו שביתה וס"ל להרי"ף להרא"ש דהאי פרכא ליתא אלא לפום מאי דס"ד דאיירי במושכי' דוקא דנהי דמיא דניידי קנו שביתה מ"מ כיון דמושכין והולכין מתחום זה לתחום זה בטלה דעתן של בני העיר שהרי מתחילה לא הי' סופן לעמוד בתוך תחום שלה (והו"ל כחפצי הפקר דלא קנו שביחה לרבנן וזה שכתבו התוס' כיון דממשכי מתחום זה לתחום זה ר"ל לפום מאי דס"ד דאיירי במים המושכי' והולכין מתחום זה לתחום זה הו"ל כחפצי הפקר מש"ה הוה ס"ד דאתי כר' יוחנן ב"נ דס"ל חפצי הפקר קנו שביתה וכאן שהיו בתוך התחום של עיר קנו שביתה בעיר ועלה פריך שפיר מהא דתניא נהרות המושכי' ומעיינות הנובעי' הרי הן כרגלי כל אדם דלא קנו שביתה כלל אפי' לרבי יוחנן ב"נ דהא מעיינו' הנובעים ע"כ מיירי אפי' בשאין מושכין ויוצאי' מגומת נביעותן כדפרש"י בביצה דף ל"ט וע"כ טעמא משום דניידי ומיא דניידי לא קני שביתה כלל והאי טעמא עולה גם אליבא דר' יוחנן ב"נ. ומוקי לה במכונסי' ומהשתא אתי' ככ"ע דכיון דמיא קוו וקיימי שפיר מהני דעת בני העיר דהא אדוכתייהו קיימי בתוך תחומין וקנו שביתה בעיר לכ"ע וצריך מחיצה להפסיקן בסוף התחום היכי דמערבי ונגעי' אהדדי כנ"ל ויש הכרח לחלוקה זו מסוגי' דלעיל מ"ה ב' דשקיל וטרי הש"ס טובא למפשט דר' יוחנן בן נורי פליג נמי בחפצי הפקר דקנו שביתה ואם איתא דברייתא זו לא מתוקמי אלא כר' יוחנן ב"נ דחפצי הפקר קנו שביתה אמאי לא אייתי תלמודא התם להך ברייתא למפשט מינה דר' יוחנן ב"נ פליג נמי בחפצי הפקר דקנו שביתה אלא ודאי דלפי המסקנא דמוקי לה במכונסי' לא הוה חפצי הפקר ואתי' ככ"ע כנ"ל ברור בדעת הרי"ף והרא"ש ודו"ק

שבת דף לד תד"ה לא קשי' וכו' נראה לר"ת כפי' הקונטרס וכו' ומעיקרא הי' מפרש ר"ת דעירובי חצירות חמירי טפי וכו' עכ"ל הנה התוס' בעירובין ס"פ הדר דף ע"ו הבינו מפרש"י שמפרש כמו שפיר"ת מעיקרא דעירובי חצירות חמירי טפי והא דספק חשיכה אין מערבין איירי בעירובי חצירות ע"ש וצ"ל דהי' להם גירסא אחרת בפרש"י וכ"ה להדי' בהרא"ש שם ז"ל ובפ' במה מדליקין וכו' פרש"י דבחצירות אסרינן ספיקא וכו' והקשה עליו מה שהקשה ר"ת בכאן מהא דעירובין מ"ו ע"ב אהא דאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כר' יוחנן בן נורי דאמר התם ישן קונה שביתה ופליג אחכמים ותו אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי המקיל בעירוב ופריך התם כיון דאמר הלכה כדברי המקיל בעירוב למה לי דאמר תו הלכה כר' יוחנן בן נורי ושני רב פפא סד"א ה"מ בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין לא קמ"ל הלכה כר' יוחנן ב"נ אלמא דעירובי תחומין חמיר טפי מחצירות

ולע"ד יש ליישב קושי' זו בטוב דהנה רב פפא מייתי התם סייעתא למילתי' דעירוב תחומין חמיר מעירוב חצירות מהא דתנן