אגודת אזוב אורח חיים נז

במקום הרב וכי מפני שנמצאו דברי התלמיד מכוונים להלכה במקום אחד יהי' הלכה כמותו בכל מקום כנגד רבו שהרי גם בהא דהרחיק מן הכותל נמי לא אמרינן דהלכה כרבא אלא משום דרב ששת לחוד ותו דאעיקרא דדינא פרכא גם בדין הרחיק מן הכותל פחות משלשה מנל"ן דהלכה כרבא בזה הא לא איירי רב ששת אלא בדין מחיצה ע"ג מחיצה ממש כדאי' להדי' ורבה נמי מודה בהא (מדלא נקט הש"ס בפלגתא דרבה ורבת דין מחיצה ע"ג מחיצה) אלא דס"ל דסגי בהרחקה פחות משלשה דלא אמרי' לבוד להחמיר במילי דרבנן (עסי' תק"ב) איברא דצריכין אנו למשכוני נפשי' אדרב האי גאון ז"ל שמאור הגולה הי' והוא שנאמר דהטור דייק לפי מסקנת הראש דפסק כלישנא דרב שימי דמוכח מהש"ס דהלכה כרבא לגבי' רבה בכולהו והוא מדחזינן בפלוגתא דרב חסדא ורב המנונא דאפליגו בדין מחיצה ע"ג מחיצה לחוד שצירף הש"ס לפלוגתייהו ג"כ דין הרחיק פחות משלשה (דעל כרחך סתמא דהש"ס הוא דקאמר להא דפחות משלשה מדאמר הרחיק מן התל ד' ועשה מחיצה הועיל פחות משלשה וכו' ושבק דין שלשה ואם איתא דאפליגו בהדי' בדין פחות משלשה מוכח דבשלשה לכ"ע הועיל ואמאי נקט הש"ס ד' א"ו דסתמא דהש"ס נקט לה והניח דין שלשה משום דליתא אליבא דרבא בלישנא קמח) ואנן קיימל"ן להלכה כלישנא דרב שימי דמתני לקולא ואם אי' דהלכה כרבה לגבי' רבא א"כ הצירוף הזה שצירף הש"ס דין פחות משלשה לפלוגתא דר"ח ורה"מ הוא שלא אליבא דהלכתא ומי הכריחו להש"ס להוסיף על דבריהם דבר שאינו כהלכה אלא ודאי דסתמא דהש"ס תופס הלכה כרבא לגבי רבה (והא דלא אמר בשלשה טפחים הועיל משום דזה אינו אליבא דרבא בלישנא קמא וסתמא דהש"ס נקט מה שהוא אליבא דכולהו לישני אבל פחות משלשה גם ללישנא דרב שימי אינו מועיל דהלכה כרבא) וכיון דחזינן דסתמא דהש"ס תופס להלכה כרבא במקום רבה בחדא ה"ה בכולהו מש"ה פסק הטור כרבא גם בדין טחו בכותל כנ"ל ליישב דעת הגאון ז"ל אעפ"י שאין זה לשונו יתכן שזהו כוונתו

אבל א"כ חוור וניער הקושי' דלעיל דאיך יתכן שיהי' הלכה כדברי המקיל בעירוב גם בפלוגתא דאמוראי אפי' כיחיד במקום רבי' (דהא לישנא דרב שימי יחידאה היא לגבי סתמא דהש"ס) וביחיד במקום יחיד במקום דאתמר כללא כמו שמואל ור' יוחנן דהלכה כר' יוחנן אע"ג דשמואל מקיל דמי עדיף האי כללא דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל מכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים שהוא מדין תורה דאחרי רבים להטות אם לא שנאמר דס"ל להרא"ש והטור דאע"ג דכל כללי דתנא כמו ר"י ור"מ או ר"ש הלכה כר"י לא נוסדו מפאת העיון והבחינה בפרטות אלא על הסתם עפ"י מה שידעו שהאחד הי' חריף או מקובל יותר מחבירו כמ"ש מוהריק"ו שורש קס"ה אי משום שהתנא האחד הי' רגיל בהוראה ובדיני' יותר מהאחר כמ"ש למעלה (בהגה"ה) וכמו שהוכחנו זה למעלה מ"מ בכללי דאמוראי כגון הא דהלכה כר' יוחנן לגבי רב ושמואל פסיקא להו להש"ס שנוסדו עפ"י העיון והבחינה שעמדו על דברי מחלוקתן ומצאו שהלכה כר' יוחנן גם בעירובין לגבי רב ושמואל ולא דמי לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים שנאמר עפ"י הסתם מדין תורה דאחרי רבים להטות וגבי עירובין הקילו לסמוך על היחיד משא"כ בהך כללא דשמואל ור' יוחנן כבר עמדו על הבחינה בפרטות גם בעירובין וקבעו הלכה כר' יוחנן בכ"מ לבד מקצת מקומות שהוציאו מן הכלל בהדי' (כמו בביצה ד' ד') שהרי מצינו דרב ושמואל היו גדולים מרבי יוחנן כדאי' בחולין צ"ד ובכתובות ח' מבואר דרב תנא ופליג ולא ר' יוחנן וגם הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני ואפ"ה קבעו הלכה כר' יוחנן נגד רב ושמואל וע"כ לא נקבע האי כללא מפאת העיון והבחינה ועדיין לבי מגמגם בזה בשנה שמוהריק"ו שם כתב בהדי' דגם כללא דאמוראי לא נוסדו מפאת העיון והבחינה כי אם על הסתם וצ"ע

אמנם ברמזי הטור ז"ל מבואר להדי' שדעת הרא"ש הוא כלישנא קמא דהש"ס וכרבה ועפי"ז יתיישב דעת הרא"ש ברווחא דס"ל להרא"ש דבפלוגתא דאמוראי אין הלכה כדברי המקיל בעירוב אלא במקום דלא אתמר כללא אבל במקום דאתמר כללא אין הלכה כדברי המקיל בעירוב וכ"ש שאין הלכה כדברי היחיד המקיל במקום רבים משא"כ בפלוגתא דתנאי וכמש"ל ומה שדקדקנו למעלה במה שהוצרך הרא"ש לומר כמ"ד מחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל משום דרב ששת קאי בשיטתי' ולא קאמר בפשיטות משום דרבה ורבא אליבא לישנא קמא קיימי כוותי' יש לומר לרווחא דמילתא כתב כן אליבא דכולהו לישני ועוד דרבה ורבא לא איירי אלא במחיצה ע"ג מחיצה דכותל ולא בנחיצה ע"ג התל והי' מקום לחלק משום דגדוד ומחיצה תרי מיני נינהו כדאי' בפ' כל גגות צ"ג ב' דמש"ה שינה הש"ס בפלוגתא דר"ח ורה"מ למנקט תל ולא כותל משא"כ רב ששת איירי נמי בתל מדאמר ר"ח ומודה לי רב ששת שאם עשה מחיצה ע"ג התל וכו' (ואי לאו ומסתפינא אמינא דר"ח נמי לא אמר דמחיצה ע"ג מחיצה מועיל אלא בתל ואזיל לטעמי' בפ' כל גגות דאמר גדוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפי' ע"ש) ותו דהאי פיסקא דפסק הרא"ש שיש להיות הלכה כרבה במקום רבא היא גופא תכריע כלישנא קמא ולא כלישנא דרב שימי דא"כ האיך תופס הש"ס בפשיטו' בפלוגתא דר"ח ורה"מ דפחות משלשה לא חשיב הרחקה כרבא נגד רבה והא אין הלכה כתלמיד במקום הרב ור"ח ורה"מ גופייהו לא איירי אלא במחיצה ע"ג מחיצה כמש"ל א"ו דס"ל להש"ס דליתא לדרב שימי גם מדנקט הש"ס הרחיק מן התל ד' וכו' וכן פחו' משלשה ושבק דין הרחי' שלשה משו' דבפלוג' לא קמיירי משמע שתופס הש"ס כלישנא קמא שהוא סתמא דגמ' ולפסק הרא"ש דפסק כרבה אין נ"מ בכל זה אלא בדין טחו בכותל דלפום לישנא קמא הלכ' כרבה משא"כ ללישנא דרב שימי כמש"ל בביאור דברי הגאון ר"א ז"ל וא"כ נקטי לקולא בעירו' כן נראה לי ואעפ"י שאין תלמיד כמוני מכריע כך דעתי נוטה לדברי הטור ברמזים מכל הני ראיות דלעיל וכן דעת הב"ח וס' ק"נ וכן עיקר

וראיתי בהגהות מיימוני פט"ז מהלכות שבת שכ' דמדברי התוס' ס"ו א' ד"ה יפה עשיתם משמע דס"ל דאפי' בפלוגתא דאמוראי נמי הלכה כדברי המקיל בעירוב וכו' ובביאורי הגאון סי' שנ"ח כתב שדברי התוס' אלו שהבי' בהגהות מיימוני הנ"ל סותרים לד' התוס' במ"ק כ"ד ד"ה הכי וכו' בענין הלכה כדברי המקיל באבל שכתבו לשם דלא אמר הכי אלא בפלוגתא דתנאי ולא בפלוגתא דאמוראי וכן כתבו עוד בכתובות ד' א' ד"ה אבל והניח בקושי' ולולא דבריהם הי' נראה לענ"ד שאין כאן מקום סתירה כי ראיות הגהות מיימוני שם אינה מכרעת כלל דז"ל התוס' שם ד' ס"ו ד"ה יפה עשיתם רבינו חננאל פסק כרבי יוחנן אע"ג דשמואל פליג עלי' משום דקיימל"ן כרבי יוחנן לגבי שמואל וכדברי המקיל בעירוב ואור"י דלקמן בפרקי' (ס"ז) דייק ברייתא כשמואל וכו' ע"ש הרי שהר"י חולק על רבינו חננאל בל" ומדברי רבינו חננאל גופי' פשיטא דאין מקום לראי' זו שהרי בל"ו כבר הוכיח מוהר"מ מדברי רבינו חננאל דפ' עושין פסין ד' כ"ה שכ' להדי' דהלכה כד' זירא לגבי רבה דאין אויר קירויו מייתרו משום דהלכה כדברי המקיל בעירוב דס"ל לר"ח דאפי' בפלוגתא דאמוראי נמי הלכה כדברי המקיל בעירוב ואפי' במחיצות הביאו הרא"ש שם סי' ד' וכן הגהות מיימוני שם לפני זה ומאי אולמא דברי התוס' בשם ר"ח בזה מדברי ר"ח דלעיל פ' עושין פסין שכתב בהדיא דהלכה כדברי המקיל בעירוב גם בפלוגתא דאמוראי ואי משום דר"י שם לא סתר פי' ר"ח בזה הלא אין נ"מ שם בסתי' זו מפאת טעמ' קמא שכתב ר"ח דבכל דוכתי' נמי קיימל"ן כרבי יוחנן לגבי שמואל ולא כתב ר"ח שם הא דהלכה כדברי המקיל בעירוב אלא לרווחא דמילתא לסניף בעלמא ע"כ הוצרך ר"י לסתור דבריו מתוך הסוגי' דסתמא דתלמודא סוף דבר שאינני רואה שום משמעו' בתוס' דהתם בזה ואין משם מקום סתירה כלל לדברי התוס' דכתובות ומ"ק הנ"ל

ועוד דאפכא יראה מדברי התוס' פ' כיצד מעברי' נ"ן ד"ה רב הונא אור"ת דהלכה כרב הונא לגבי חייא בר רב משום דר"ה הי' גדול בחכמה ובמנין מחייא בר רב דזוטר מיני' טובא וגם הנהו אמוראי דקאמרי לאו משולשים ממש נמי ס"ל כר"ה ודלא כחייא בר רב ושם ד"ה אלא סיימו וא"כ דמודה חייא בר רב למסקנא זו אין ראי' מכאן דהלכה כר"ה ע"כ והלא ר"ה מקיל הוא והלכה כדברי המקיל בעירוב וגם לר"ת ז"ל כל הטורח הזה שטרח לקיים הלכה כר"ה לגבי חייא ב"ר למה הוא תיפוק לי' משום דר"ה מקיל והלכה כדברי המקיל בעירוב אלא ודאי ס"ל לר"ת והתוס' דבפלוגתא דאמוראי לא אמרי' הלכה כדברי המקיל בעירוב הן אמת שבל"ז צריך להבין שם בתוס' ד"ה אלא מהא דכתבו התוס' ד"ה ר"ה הנ"ל דאפי' לחייא בר רב נמי קם דינא דנותנין קרפיף לזו ולזו משו' דלדידי' הל' כר"מ כיון דסיפא ר"מ הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם א"כ למאי נ"מ כתבו כאן דאין ראי' שיהי' הלכה כר"ה כיון דלחייא בר רב נמי דינא הכי דנותני' קרפיף לזו ולזו משום דהלכה כר"מ והי' בהכרח לפרש דר"ל באמת לענין הא דנותנין קרפיף לעיר אחת כר"מ דלר"ה הלכה כרבנן דאין נותני' קרפיף לעיר אחת משא"כ לחייא בר רב הלכה כר"מ דנותני' קרפיף אפי' לעיל אחת וא"כ השתא הו"ל ר"ה לחומרא וחייא בר רב להקל והוה א"ש אולם בחידושינו שם ביארנו דברי התוס' בזה כפשטן והוכחנו שאי אפשר לפרש בכוונתם לענין זה דנותני' קרפיף לעיר אחת משום דעד כאן לא כתבו התוס' ד"ה ר"ה דלחייא בר רב הלכה כר"מ אלא בהא דנותני' קרפיף לזו ולזו משום דסתם לן רבי בסיפא כוותי' גבי שני עיירות אם יש לזו וכו' אבל בהא דטנותני' קרפיף לעיר אחת לא סתם לן תנא כוותי' דהא אפי' לחייא בר רב נמי עביד צריכותא לעי' ואמר דהוה אמינא שתי עיירות דוקא משום דדחיקאי תשמיתייהו וכו' וא"כ בעיר אחת דלא סתם לן תנא כוותי' דר"מ מנל"ן דהלכה כר"מ ותו דהרי דברי התוס' ד"ה אלא חוזרי' על מ"ש ד"ה ר"ה ושם קיימי להדי' אהא דנותנין קרפיף לזו ולזו כמ"ש בהדי' נראה דהלכה כר"ה דנותנין קרפיף לזו וקרפיף לזו וגם כל הראיות שהביאו לשם אינם עולי' אלא להא דנותני' קרפיף לזו ולזו וכ"ש הראי' של הועוד אפי' לחייא בר רב וכו' וא"כ לדידי' הלכה כר"מ וכו' אינה עולה אלא לקיים