אגודת אזוב אורח חיים נו

**(פרש"י בחומש פ' תזריע שתפס דעת ר"ש והניח דברי ר' יהודה נגד הכלל המסור בידינו דהלכה כר' יהודה וכו' יראה דר"ל דאחר שלא נקבעו הלכות בדברים שאין נהוגי' הרשות גם בזה"ז להכריע ביניהם מדעת עצמו וכ' עוד דמה שהכריע רש"י ז"ל כר"ש נגד ר"י משום דר"ש יליף מילתי' בק"ו ור"י תולה דבריו בדרשות המקראו' ע"כ וע"ש. וגם זה צ"ע בעיני דמלבד שאין בהכרעה זו כדאי אף גם מאן ספין בזה"ז להכריע מדעתו נגד הכרעת התלמוד שהכריעו לילך אחר דבריו כל גדול אם לא שיראה מסוגיו' התלמוד כדברי האחר שבזה אין משגיחי' אפי' בכללי' שנקבעו כנודע מדברי הפוסקים ז"ל וראיתי בתשובת חית יאיר סי' צ"ד שתמה על מוהריק"ו ז"ל שלא הבי' בעזרתו דברי התו' בשבת דף ע' ע"ב ד"ה נודע שכתבו אהא דפסיק רבא פ' החולץ כר' יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת שלא אמר כן אלא בדברי' הנוהגים בזה"ז ע"ש ולע"ד אין משם הכרע לנדון של מוהריק"ו ז"ל דהתוס' שם לא איירי אלא במקום שנודע שיצא מן הכלל כההיא דהתם שמצינו דס"ל לרבא בהדי' כר"ל דאין הפרשו' מחלקות לחטאות שבהכרח לומר כן אבל במקום שלא נודע שיוצא מן הכלל לפי ההנחה שהניח מוהריק"ו ז"ל בטעמן של עיקר הכללי' שנקבעו עפ"י מה שידעו שר"י הי' מקובל מרבותיו יותר מר"ש הנה מן הטעם הזה עצמו יש לקיים הכללים גם בדברים שאין נוהגים בזה"ז ומה שנראה בישוב דברי מוהריק"ו עפ"י מה דאי' בבכורות מ"ט דהלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני שלפי דרכו של הרב ז"ל נצטרך לומר דרב הי' חריף ומקובל יותר משמואל באיסורי ושמואל מרב בדיני בדברי' שאין נהוגי' שלא נקבעו בו הלכות אין הכרע כלל דאולי באותן דברים שאין נהוגי' הי' ר"ש חריף או מקובל יותר מר"י וא"ש כנ"ל אבל צ"ע מנ"ל זה אולם הרא"ש פ"ד דב"ק כתב אהא דהלכה כרב באיסורי שהוא משום שרב הי' רגיל בהוראת איסור והיתר יותר משמואל ושמואל הי' רגיל בדיני' יותר מרב דמי שהוא רגיל בהלכה למעשה נותן לבו לדקדק יותר ע"ש והנה למוד ערוך הוא בידינו בפ' המוכר את הבית ס"ה א' בפלוגתא דרב הונא ורב נחמן שאמר רב הונא גופי' שיש להיות הלכה למעשה כרב נחמן משום דבי ריש גלותא שכיחי דייני ע"ש והנה כי כן נאמר ג"כ בהנך כללי דר"י ור' שמעון שחלילה לנו להכריע ולומר שזה גדול מזה ומה שקבעו הלכה כר"י נגד ור"מ הוא משום דר"ש ור"מ לא היו רגילים בהוראה ובדיני בהלכה למעשה כמו ר"י שהי' קבוע בהורא' וא"כ ממילא לא שייך הנך כללי אלא בדברים הנהוגי' משא"כ בדיני' שאין נהוגי' שלא הי' בהם הלכה למעשה כלל אין הכרע כנ"ל ליישב פרש"י בחומש הנ"ל אבל התוס' זבחים דף ו' לא ס"ל כמוהריק"ו:)** בפירוש עדיפי שנעשו עפ"י החקירה וזה לא נאמר כי אם על הסתם ותו כיון דסוף סוף אנו רואין שסמכו בענין פסק ההלכה עפ"י הסתם לפי מה שראו שזה הי' גדול מזה א"כ מהי תיתי לא נאמר כן גם באינך כללי שנאמרו בפירוש שגם הם נאמרו על הסתם והלא החלק יעיד על הכל וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתי' על הרא"ש שכיון שהלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים וכ"ש שיש לסמוך על דברי המקיל בעירוב אפי' במקום דאתמר כללא וא"כ ע"ע הא דפריך לקמן והא שמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן אע"ג דשמואל מקיל משום דבפלוגתא דאמוראי לא אמרי' הלכה כדברי המקיל כדעת מוהר"מ הנ"ל

אשר על כן הי' נראה לכאורה בכוונת הרא"ש בזה דר"ל מאחר שכל חילי' דמוהר"מ ז"ל לחלק בין תנאי לאמוראי ליתי אלא מהא דפריך לקמן והא שמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן אע"ג דשמואל מקיל דיו לבא מן הדין להיות כנדון דהיינו במקום דאתמר כללא כהתם ובזה הוא שיש לחלק בין פלוגתא דתנאי לאמוראי דגבי פלוגתא דתנאי הל' כד' המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקו' רבי' דהוא כללא דאוריי' וכ"ש באינך כללי דיחי' במקו' יחי' משא"כ בפלוגתא דאמוראי אין הלכה כדברי המקיל אפי' ביחיד במקום יחיד במקום דאתמר כללא וכ"ש ביחיד במקום רבים אבל ביחיד במקום יחיד במקום דלא אתמר כללא אעפ"י שהי' נראה לילך אחר המחמיר כמו בפלוגתא דרבה ור' זירא בדין אויר קירויו מייתרו דפסק בא"ז כרבה לחומרא וע"כ משום דס"ל דרבה הי' גדול מר' זירא שהי' חבירו של רבא תלמידו כדאי' בסוף **(**(הגה"ה **(ומ"ש באשרי וכתב ר"ח ז"ל וקיי"ל כר' זירא ובא"ז פסק כרבה דמקיל בעירובין וכו' הוא טעות הדפו' שעירובו דב' הגהו' הרא"ש בתוך דברי הרא"ש וצ"ל וכ' ר"ח דקי"ל כר' זירא דמקיל בעירובין ומ"ש ובא"ז פסק כרבה הם דברי הגהות הרא"ש כמ"ש הב"ח וס' ק"נ ופשוט הוא גם מ"ש עוד וא"ת תקשי לי' הא דפריך לקמן וכו' הם דברי הרא"ש ואינו מלשון מוהר"מ כדמוכח בהגהות מיימוני פט"ז מהלכות שבת וכ"כ בס' הק"נ:)** הוריות כיון דלא אתמר כללא בהא הלכה כדברי המקיל בעירוב והוא זה דעת ר"ח דפסק כר' זירא מטעם הלכה כדברי, המקיל בעירוב דאטו אמוראי בטלא קני' באגמא הוה שלא נאמר בהו גם כן דהלכה כדברי המקיל בעירוב כנ"ל ועפי"ז יצא לנו שהרא"ש פוסק כלישנא קמא ודלא כרב שימי לפמ"ש הרא"ש לעיל דלישנא קמא סתמא דגמ' קאמ' לה א"כ הו"ל רב שימי כיחי' במקו' רבי' ובפלוג' דאמוראי לא אזלי' בתר המקיל בעירוב אם הוא יחיד במקום רבים ונ"מ בזה לענין פחות משלשה דלא הוה מיעוט משא"כ אליבא דרב שימי דמתני לקולא דבפחו' משלשה פליגי למאי דפסק הרא"ש כרבה לגבי רבא אפי' בפחות משלשה נמי הוה מיעוט דדוקא בהרחיק מן התל פחות משלשה הוא דפסק הרא"ש דלא הועיל משום דהוה ליה מחיצה ע"ג מחיצה וקיימל"ן כרב ששת באיסורי משא"כ לענין מיעוט דאין הכרע מדרב ששת הי' הלכה כרבה דהוה מיעוט משא"כ לפום לישנא קמא דהש"ס לכ"ע לא הוה מיעוט (וכן יראה ברמזים שהרא"ש תופס כל"ק)

אמנם כן קשה א"כ למה הוצרך הרא"ש ז"ל בההיא דהרחיק מן התל פחות משלשה או שעשה על שפת התל להביא ראי' דאין הלכה כרב חסדא דמקיל משום דקיימל"ן הלכה כרב ששת באיסורי ור"ל דהו"ל במקום דלא אתמר כללא שאין הלכה כדברי המקיל תיפוק לי' בל"ז דהלכה כרב המנונא כיון דפסק לעיל כלישנא קמא דהש"ס דבפחות משלשה לכ"ע אינו מועיל א"כ קמו להו רבה ורבא תרווייהו בשיטתי' דרב המנונא והו"ל רב חסדא יחיד לגבייהו ובפלוגתא דאמוראי אין הלכה כדברי המקיל בעירוב ביחיד במקו' רבים ולמה הוצרך הרא"ש לומר דהלכתא כמ"ד אין מועיל משום דקאי רב ששת בשיטתי' והלכתא כרב ששת באיסורי ומדהוצרך הרא"ש לזה בהכרח לומר דס"ל עכ"פ דגם בפלוגתא דאמוראי נמי הלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים וממילא נמי דהלכה כלישנא דרב שימי דמקיל והשתא ס"ל לרבה דבפחות משלשה נמי הועיל על כן הוצרך הרא"ש לומר דלא קיימל"ן כרבה בהא אלא כרבא ורב ששת (ואע"ג דרב ששת לא איירי אלא במחיצה ע"ג מחיצה ולא בפחות מג' מ"מ סתמא דהש"ס משוי להו אהדדי וכמו שאבאר בסמוך בעזה"י משום דקיימל"ן כרב ששת באיסורי

ועפי"ז יתיישבו ג"כ דברי הטור סי' שנ"ח שפסק בדין טחו בטיט כרבא ובדין הרחיק מן הכותל או בנה עמוד פסק דסבר בשלשה טפחים וכן פסק בש"ע שם סעי' ה' ו' ז' ותמה הב"ח ע"ז בתרתי חדא דלמה הניח הטור דברי אביו הרא"ש ז"ל דפסק כרבה בדין טחו בכותל ותו דקשה דידי' אדידי' דלפי מה שפסק כרבא א"כ בדין בנה עמוד או מחיצה לא סגי בשלשה טפחים אליבא דלישנא קמא ובהכרח לומר שפוסק כלישנא דתני רב שימי והוא נגד הפוסקים והרא"ש שפסקו כלישנא קמא והניח בקושי' ולפי דרכינו יתכן דהטור הולך בשיטת אביו הרא"ש דמוכח מדבריו שתופס כלישנא דרב שימי ומה שפסק כרבא בכולהו ולא כרבה יש ליישב עפ"י מה שהוכיח בס' ק"נ דהרא"ש גופי' מספקא לי' בהאי כללא דרבה ורבא אי הלכה כרבה וכמ"ש בפ' ארבעה נדרים סי' ח' ולא פסק הכא כרבה אלא משום דהלכה כדברי המקיל בעירוב ע"ש וכיון דהראב"ד ובהמ"א ומוהר"מ פשיטא להו דהלכה כרבא לגבי רבה אין ספיקו של הרא"ש תוציא מידי ודאן של הנך פוסקי' ע"כ הכריע הטור וש"ע דלא כהרא"ש בזה ובזה מיושב ג"כ מה שיש להקשות לפי מה שהבין הטור בדעת הרא"ש דפסק כרב שימי דפלוגתא דאביי ורבא הוא בהרחיק מן הכותל פחות מג' טפחים ומדלא פליגי נמי בעשה מחיצה ע"ג מחיצה כדפליגי ר"ח ורה"מ מוכח דרבה ורבא תרווייהו ס"ל דמחיצה ע"ג מחיצה לא הועיל וטעמא דרבה בפחות משלשה טפחים דהועיל משום דהוה הרחקה ולא חשיב כמחיצה על גב מחיצה ואם כן האיך כתב הרא"ש בפלוגתא דרב חסדא ורה"מ דהלכתא כמ"ד אין מועיל משום דקאי רב ששת בשיטתי' דמחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל דהא תינח בדין מחיצה ע"ג התל אבל בדין הרחיק פחות משלשה מן התל דפליגי בי' רבה ורבא וכבר פסק הלכה כרבה לגבי רבא מנ"ל דבהא לות הלכתא כרבה דפחות מג' טפחים לא הוה מחיצה ע"ג מחיצה הא לא איירי רב ששת מזה אולם לפי הנ"ל ניחא דבאמת ראיות הרא"ש מדרב ששת לא קאי כי אם אהא דמחיצה ע"ג מחיצה ובהא דהרחיק פחות משלשה אינו מועיל ס"ל כרבא והא דפסק לעיל בדין טחו בכותל כרבה לגבי רבא הא כתב בס' ק"נ דמספקא לי' להרא"ש בהאי כללא ומספיקא פסק לקולא משום דקיימל"ן כדברי המקיל בעירו' משא"כ בדין פחות משלשה דהוה תרי קולי דהא ללישנא קמא שהוא סתמא דגמרא לכ"ע אינו מועיל וללישנא דרב שימי נמי פליגי בי' רבה ורבא ואיכא לספוקי בהו כמאן הלכה כולי האי לא מקילין לפסוק כלישנא דרב שימי דיחידאה הוא ולהקל עוד מספיקא כרבא אליבא דרב שימי מש"ה פסק הרא"ש בפשיטות בפחות משלשה אינו מועיל כנ"ל

וראיתי לרבינו הגאון ר"א ז"ל בביאוריו שביאר דברי הטור וש"ע הנ"ל עפ"י דעת הרא"ש שפסק כלישנא דרב שימי וכרבא לגבי רבה בכולהו ומ"ש הרא"ש דהלכה כרבה וכו' היינו לפי סברתו בתחילה לפסוק דלא כרב שימי אבל לפי המסקנא דפסק כרב שימי אי אפשר לפסוק כרבה דא"כ אפי' הרחיק פחות משלשה נמי הועיל והא ודאי ליתא דהא כתב הרא"ש שם והלכתא כמ"ד אין מועיל דקאי רב ששת בשיטתי' והלכה כרב ששת באיסורי וכו' עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים בזה חדא נהי דבדין הרחיק מן הכותל פחות משלשה מוכח דהלכה כרבא משום דרב ששת קאי כוותי' מ"מ בדין עמוד לענין מיעוט וכ"ש בדין טחו בכותל דלא שייכי בדרב ששת מנל"ן שיהא הלכה כרבא במקום רבה גם בהנך נגד הכלל דאין הלכה כתלמיד