אגודת אזוב אורח חיים נה

מאי דדחי דהיכא דאתמר אתמר דהשתא ודאי לא מוכח גם מאידך דרב דלית לי' דריב"ל למה אמר דהיכא דלא אתמר הלכה כר"י אפי' בעירוב דלמא גבי עירוב אפי' היכא דלא אתמר נמי הלכה כדברי המקיל בעירוב לכן כתבו התוס' דרבי יוחנן לית לי' האי כללא דהלכה כדברי המקיל בעירוב דלגמרי אמר הלכ' כר"י לגבי ר"ש אפי' בעירוב מש"ה דחי הש"ס שפיר דמצינו למימר דרב לא פליג אהאי כללא אפי' בעירוב וס"ל כר' יוחנן לגמרי

אולם התוס' לא נחתו לזה כלל לכן יראה ליישב דבריהם מיני' ובי' והוא עפ"י מה שהניח מוהריק"ו ז"ל בשורש קס"ה שאלו הכללי' דר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה לא נוסדו מפאת העיון והבחינה שירדו לסוף דברי מחלוקתן בכל מקום ומצאו שהלכה כר"י לגבי ר"ש אלא שנעשו עפ"י הסתם שידעו שר' יהודה הי' חריף או מקובל מרבותיו יותר מר"ש ע"ש ויראה דודאי לפי האמת כן הוא וכמו שנוכיח עוד לקמן בעזה"י אולם למאי דס"ד השתא דהני כללי בדוקא אמור ואין דבר יוצא מהכלל טל כרחך לא ס"ל הכי שלא נאמר הני כללי כי אם על הסתם מפאת שזה גדול מזה דא"כ מאי קשי' לי' מהא דפסיק רב כר"ש דאטו מי עדיף האי מכללא דיחיד ורבים שהלכה כרבים מדין תורה ואפ"ה פסקו בכמה מקומות כדברי היחיד במקום רבים וכ"ש שיש רשות לפסוק לפעמים כדברי הקטן נגד הגדול (כמו שהוכיח הש"ך בי"ד בכללי הוראה) ומאין הרגלים מזה דלית לי' לרב דר"י הי' גדול מר"ש אלא ודאי דהוה ס"ד דלא שזה גדול מזה דמי יכריע בין אבות העולם אלא שהוסדו הכללים הללו מפאת הבירור שכבר עמדו על דברי מחלוקתן וקבעו הלכה כר"י לגבי ר"ש בכל מקום ומש"ה דייק שפיר מדרב דפסיק כר"ש דלית לי' האי כללא שכבר אתמר הלכתא כר"י בבירור ומדהא ליתא כולי' נמי ליתא והשתא ניחא דלא מהני הא דהלכה כדברי המקיל בעירוב כיון הלכתא כבר כר' יהודה לגבי ר"ש בבירור ומש"ה נמי לא קשיא ליה מהא דר' יהושע בן לוי דאית לי' הלכה כדברי המקיל בעירוב דאיהו לא קאמר אלא על הסתם במקום דלא אתמר הלכתא דיש להקל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים משא"כ באלו הכללות שעמדו על הבירור וקבעו הלכה כר"י לגבי ר"ש גם הוא יודה שכן הוא אפי' בעירוב משא"כ מדרב דאמר הלכה כר"ש הוה ס"ד למידק שפיר דלית לי' האי כללא ועלה דחי ואמר דליתא דדלמא אלו הכללות נמי לא נאמרו כי חם על הסתם במקום דלא אתמר אבל היכי דאתמר אתמר וא"כ מוכח בין למום מאי דס"ד מעיקרא ובין לפי המסקנא דרבי יוחנן לגמרי אמר האי כללא דהלכ' כר אפי' בעירוב דהא אפי' במסקנא נמי אמר דהיכא דלא אתמר הלכה כר"י לגבי ר"ש אפי' בעירוב וכ"ש לפום הס"ד דמייתי לה מעיקרא מדין עירוב וכיון דלפי האמת לא הוסדו כללים אלו אלא על הסתם ואפ"ה אמר דבמקום דלא אתמר הלכה כר"י אפי' לחומרא מוכח דלית לי' דריב"ל דהלכה כדברי המקיל בעירו' אפי' כיחיד נגד רבים וא"ש כנ"ל

עוד יש לישב קושי' מהרש"א הנ"ל בפשיטות דמוכח דרב לית לי' האי כללה דכל המקיל בעירוב מדהוצרך (לעיל דף מ"ב) למפסק כרבן כרבן גמליאל ור"א בן עזריה בדיר וסהר לקולא דמהלכין את כולה ואי משום דר"ע פליג והלכה כר"ע מחבירו הא אי' בפ' הכותב דף פ"ד דהלכה כר"ע מחבירו ולא מרבו ורבן גמליאל קשיש מר"ע שהי' תלמיד ר' יהושע וכל ימיו של ר"ג קבעו הלכה כמותו נגד ר' יהושע כדאיתא בס"פ בכל מערבי' ועוד דר"ג וראב"ע רבים נינהו אלא ודאי דלית לי' האי כללא דכל המקיל בעירוב הלכה כמותו מש"ה דייק שפיר מדפסק רב כר"ש להקל דלית לי' נמי האי כללא דר"י ור"ש הלכה כר"י ובמסקנא נמי חמר דהיכא דלא אתמר הלכה כר"י אפי' בעירוב. ומ"מ נראה להוכיח דרבי יוחנן נמי לית לי' האי כללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב כדעת התוס' מהא דאי' בפ' הדר דף ס"ב דרבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי אליעזר בן יעקב אבל אורויי לא מורינן אלא דמאן דעביד כרבי אליעזר ב"י לא מחינן בידי' כמ"ש התו' שם וא"כ מוכח דלא פסיקא לי' מילת' דאין הלכה כר' אליעזר ב"י דאל"כ אמאי לא מחינן בידייהו הא אמרי' במס' ר"ה ט"ו דאפי' באיסורא דרבנן כי נהגו לא שבקינן להו וכיון דלא פסיקא לי' הלכה כדברי מי אמאי לא פסיק לגמרי כראב"י דמקיל והלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבי' אלא ודאי דר' יוחנן פליג אדריב"ל בהא וכן משמע בתוס' שם והתו' בד' ס"ה שבאו להוכיח מכאן רצונם להוכיח דלית הלכה כדברי המקיל אפי' ביחיד במקום יחיד כגון ר"י ור"ש כנ"ל

אמנם דברי הרא"ש דפ' עושין פסי' סי' ד' שהבאתי למעלה שדחה ראיות מוהר"מ שאמר דבפלוגתא דאמוראי ליתא להאי כללא דהלכה כדברי המקיל בעירוב מדפריך לקמן מ"ז ב' והא שמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן אע"ג דשמואל מקיל דשאני התם דאתמר כללא דמאי שנא ומהאי כללא דיחיד ורבים דהלכה כרבים מדין תורה ואפ"ה גבי עירוב הלכה כדברי המקיל אפי' הוא יחיד במקום רבים כמ"ש הרא"ש פ' בכל מערבי' סי' ב' וסי' ד' ומצאתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל סי' שנ"ח שעמד בקושי' זו ומדברי הרא"ש פ' כיצד מעברי' שכ' דהלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים) הן אמת וא"ח) יג שהב"ח בכללי הוראה כתב דיותר יש לסמוך בשעת הדחק על היחיד במקום רבים מלסמוך על דברי הקטן נגד מי שגדול ממנו בחכמה ע"ש ועפי"ז הי' א"ש דס"ל להרא"ש דדוקא ביחיד במקום רבים הוא דקיימל"ן הלכה כדברי המקיל בעירוב משא"כ באינך כללי כגון הא דשמואל ורבי יוחנן לא הקילו לסמוך על שמואל נגד רבי יוחנן שהי' גדול ממנו אבל הש"ך בי"ד סי' רמ"ב בכללי הוראה השיגו בזה הרבה וכתב דנהפוך הוא דהאי כללא דיחיד ורבים עדיף טובא משאר כללי דהלכה כדברי הגדול נגד הקטן משום דיחיד ורבים הלכה כרבים הוא מדין תורה ע"ש וא"כ כיון דקיימל"ן הלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבי' כ"ש ביחיד נגד יחיד הגדול ממנו

ולכאורה הי' נראה שדעת הרא"ש ז"ל הוא דהני כללי עדיפא מכללא דיחיד במקום רבים שנאמר על הסתם דהלכה כרבים במקום דלא אתמר הלכתא מדין תורה דאחרי רבים להטות אבל לא הוסד מצד הבחינה וע"כ סמכו בעירוב להקל כדברי היחיד משא"כ באלו הכללים דר"י ור"ש הלכה כר"י וכדומה ביחיד נגד יחיד נוסדו מפאת העיון והבחינה שכבר ירדו לסוף מחלוקתן וקבעו הלכה כר"י נגד ר"ש וכר' יוחנן נגד שמואל בכל מקום אפי' בעירוב דהשתא הו"ל כמו דאתמר הלכתא בהדי' ודלא כמוהריק"ו דלעיל ומה שאמרו בכאן בהא דרב דפסיק כר"ש היכי דאתמר אתמר ר"ל שלא נאמר כלל זה בשלימות בכ"מ לפי שאחר הבחינה מצאו קצת פרטי' היוצאים מן הכלל ואותן ביארו בפירוש וקבעו הכלל על כל המקומות שלא יבארו בפירוש שהלכה כר"י נגד ר"ש עפ"י הבחינה והעיון

אמנם כבר כתב מוהריק"ו ז"ל **( הגה"ה וז"ל מוהריק"ו בסוף שורש קס"ה לע"ד נראה שבכל התלמוד שפוסק פלוני ופלוני הלכה כפלוני שלא ירדו בעלי התלמוד לסוף כל מחלוקת ומחלוקת וגו' כי לא יכלו חכמי התלמוד להכניס ראשיהם בין סלעי המחלוקת התנאי' ואמו' בכל מקום ולדעת הדין עם מי בכ"מ בפרטות אלא שהלכו אחר הרוב כגון שראו שתנא אחד חריף ביותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו וע"ז סמכו לפסוק הלכה כמותו לבד בקצת מקומו' שידעו שהלכה כפלוני החולק עלי' וכח הי' ביד חכמי התלמו' לקבוע הלכות כאשר נראה בעיניהם וכו' ויש לי מזה כמה ראיות אלא שאין בידי פנאי להאריך עכשיו וכיון שכן הוא תו לא שייך להקשות מה שהקשי' שהרי לא נקבעו ההלכות אלא על דינים שהיו נוהגים בימי חכמי התלמוד אבל על דיני נגעי' וכיוצא בהן שלא היו נוהגין מאז לא קבעו בהם הלכ' ולא דברו בהם כלל באומרם פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין התולדה שהוליד מזה שאלו הכללים לא נאמרו בדיני' שאינן נוהגין בזה"ז דלכאורה נהפוך הוא דלפי ההנחה שהניח שאלו הכללים נוסדו עפ"י מה שידעו שפלוני הי' חריף או מקובל מרבותיו יותר מחבירו ולא מפאת הבחינה הנה זה הטעם והסברא שייך גם בדיני' שאין נוהגין שיש לילך אחר דברי הגדול בחכמה נגד מי שהוא קטן ממנו כל עוד שאין אנו יודעי' להכריע בהפך זה (משא"כ אם נאמר שנוסדו אחר הבחינה והעיון הי' מקום לומר שבדיני' שאין נוהגי' לא ביחנו בהם ועי' מ"א בא"ח סי' רי"ח) וצ"ע ומבין ריסי כתבי ולשונו של הרב ז"ל שבא ליישב שם)** שיש לו ראיות ע"ז שאלו הכללי' לא נוסדו מפאת הבחינה והעיון כי אם על הסתם מפני שידעו שהאחד הי' מקובל מרבותיו ביותר מחבירו ואעפ"י שלא הביאם מ"מ דבריו נאמנו מאד שכן נראה לע"ד מסוגי' דלעיל דאמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה ר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואצ"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי השתא במקום ר"י ליתא במקום רבי יוסי מבעי' ואם אי' שזה לא הי' גדול מזה רק שנעשו עפ"י החקירה שעמדו על דבריהם ומצאו שבכ"מ שנחלקו ר' יהודה ורבי יוסי שההלכה כר' יוסי וכן במחלוקת ר' יהודה ור"מ מצאו בבירור שהלכה כר"י א"כ מה מקום יש לק"ו זה במחלוקת ר' יוסי ור"מ שלא עמדו בו על החקירה שיהי' הלכה כר"י כיון שזה לא הי' גדול מזה שאם תאמר שגם במחלוקת ר"י ור"מ עמדו על החקירה מה צורך לק"ו כלל הלא הנסיון יעיד על זה ודוח' לומ' דבמחלוק' ר"י עם ר"י וכן במחלוק' ר"י עם ר"מ עמדו על החקי' וכיון שמצאו עפ"י החקירה דהלכ' כר"י נגד וכר"י נגד ר"מ מזה הוא שידעו שר"י גדול מר"י וכן ר"י מר"מ בפסקי הדיני' עפ"י מה שמצאו שדברי רי"ו מכווני' להלכה ביותר מדברי ר' יהודה ודברי ר' יהודה מדברי רבי מאיר ואחר שעמדו ע"ז מפאת החקירה באלו השני מחלקות לא הוצרכו תו לעמוד ג"כ על החקירה במחלוקת ר' יוסי ור"מ דהשתא יש לנו לדעת הכלל בזה עפ"י הק"ו דהשתא במקום ר' יהודה ליתא במקום רבי יוסי מבעי' וע"כ הוא שלמדו כלל זה עפ"י הק"ו אבל השני כללים הראשונים במחלוק' ר' יוסי ור' יהודה וכן במחלוקת ר' יהודה ור' מאיר שנאמרו בפירוש נאמרו עפ"י החקירה והעיון (ובזה הי' מיושב ג"כ קושי' מהרש"א דלעיל אהא דמייתי ראי' דרב לית לי' האי כללא מדפסיק רב כר"ש דמקיל דאע"ג דהלכה כד' המקיל בעירוב לח שייך זה בהאי כללא שהונח עפ"י החקירה והעיון ונקבע הלכה כר"י כנ"ל דזה אינו חדא דא"כ לא יצדק לשון ואצ"ל ר' יוסי ור"מ דהא מ"מ כללי קמאי שנאמרו