אגודת אזוב אורח חיים נד

מן התורה א"כ הרי יש לתחומין נמי עיקר מן התורה ע"ש והמעיין בפרש"י ז"ל יראה שיישב זה בלשונו שפי' גבי טומאה שיש לה עיקר מן התורה הואיל ויש טומאה תן התורה שיש להחמיר בספק טבילתה להכי החמירו גם בספק טבילת טומאה דרבנן דלא ליתי לאחלופי ולזלזולי בספק טבילת טומאה דאוריי' אבל תחומין דרבנן ומשום דלא ליתי לזלזולי בשאר ספיקות דמלאכת שבת ליכא למיחש וכו' וא"כ א"ש דנהי דתחומין שנים עשר מיל אסורין מדאורייתא מ"מ אין שייך שם עירוב וליכא למיחש דאתי לאחלופי בספק עירוב של תורה כיון דבתחומין של תורה לא שייך עירוב כלל משא"כ גבי טומאה דאיכא טבילת טומאה דאורייתא שפיר יש לחוש בספק טבילת טומאה דרבנן אטו ספק טבילת טומאה דאורייתא דכולה חדא מילתא וחד שמא הוא משא"כ בעירוב לא גזרי' ספק עירוב אטו שאר ספיקות של תחומין דלאו חד שמא הוא ולא אתי לאחלופי כנ"ל

גמ' אמר רב משרשי' ליתנהו להנהו כללי והאמרת רבי יהודה ור"ש הלכה כר"י וכו' הקשה מהרש"א ז"ל קצת קשה כל הנהו דמייתי רב הלכתא להקל גבי עירובין מאי קושי' דאימא מאי דלא אזל בתר הנהו כללי דר"י ור"ש הלכה כר"י משום דאזיל רב בתר אידך כללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב עכ"ל והניח בקושי' ולכאורה יראה דאשתמיט להרב ז"ל דברי הרא"ש דפ' עושין פסי' דף כ"ה סי' ד' וזה לשונו דודאי היכי דאתמר כללא דשמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן אף לגבי עירוב אייתינן האי כללא אבל היכי דלא אתמר כללא כגון הכא דפליגי רבה ור' זירא אמרי' הלכה כדברי המיקל בעירובין (פי' אף בפלוגתא דאמוראי) עכ"ל הרי דס"ל דלא אמרי' הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא במקום דלא אתמר כללא אבל במקום דאתמר כללא אזלי' בתר כללא אפי' בעירובין וא"כ פריך הכא שפיר דאם איתא דאתמר כללא דר"י ור"ש הלכה כר"י הוה אזלינן בתר האי כללא אפי' בעירוב וכ"מ בס' קרבן נתנאל שתפס על הרב ז"ל בזה וא"כ יש לתמוה לכאורה על דברי מוהר"מ ז"ל שהביא הרא"ש לשם דס"ל דבפלוגתא דאמוראי לא אתמר האי כללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב והביא ראי' מהא דפריך הש"ס לקמן מ"ז ב' והא שמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן אע"ג דשמואל מקיל והלא בסוגי' דהכא פריך כה"ג גם אפלוגתא דתנאי והא אמרת ר"י ור"ש הלכה כרבי יהודה אע"ג דר' שמעון מקיל הלכה כדברי המקיל בעירוב (וא"ת דבמקום כללא לא אמרי' הלכה כדברי המקיל בעירוב א"כ גם מלקמן דף מ"ז אין ראי' כמו שדחה הרא"ש באמת)

איברא שזה לא יתכן כלל דהא לעיל מ"ו א' מבואר דהלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' כהיחיד במקום רבים מדקאמר סד"א ה"מ יחיד במקום יחיד אבל יחיד במקום רבים אימא לא קמ"ל הלכה כרבי יוחנן בן נורי משמע דלפי האמת הלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים בכל דוכתי' וכ"כ הרא"ש בפ' בכל מערבין סי' ב' וסי' ד' להדי' וז"ל דאמר בפ' מי שהוציאוהו הלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' כיחיד במקום רבים ואין כללא יותר מזה דיחיד ורבים הלכה כרבים שהוא מדין תורה כדכתיב אחרי רבים להטות ואפ"ה גבי עירוב הקילו לסמוך על היחיד במקום רבים וכ"ש באינך כללי ולכן הביא מוהר"מ שפיר ראי' מהא דלקמן מ"ז ב' דבפלוגתא דאמוראי ליתא להאי כללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב מהא דפריך התם והא שמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן אע"ג דשמואל מקיל דאם איתא דגם בפלוג' דאמוראי איתא להאי כללא דהלכה כדברי המקיל פשיטא דלא עדיף האי כללא דשמואל ור' יוחנן וכו' מכללא דיחיד ורבים דלא משגיחין בי' גבי עירוב והרא"ש שכתב לדחות הראי' משום דשאני התם דאתמר כללא דשמואל ורבי יוחנן ע"כ לא אמר זה אלא בכללא דאתמר בפלוגתא דאמוראי וכמו שיתבאר להלן בעזה"י אבל בכללא דאתמר בפלוגתא דתנאי ודאי לא משגיחין בשום כללא גבי עירוב וקיימל"ן כדברי המקיל בעירוב וא"כ חוזר וניער קושי' מהרש"א דלעיל דמאי פריך והא אמרת ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י דמי עדיפא האי כללא מכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים דאפ"ה גבי ערוב הלכה כדברי המקיל וה"נ הלכה כר"ש דמקיל אפי' לגבי ר' יהודה

והנלע"ד ליישב בזה עפ"י מה דאי' לעיל עמוד א' דפריך אדר' יהושע בן לוי דאמר הלכה כדברי המקיל בעירוב למה הוצרך עוד לומר הלכה כרבי יוחנן בן נורי ומשני סד"א ה"מ יחיד נגד יחיד אבל יחיד במקום רבים לא קמ"ל ופריך עלה רבא מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד במקום יחיד או יחיד במקום רבים ומסיק דודאי בעלמא שני ושני אפי' במילי דרבנן מהא דעבד רבי עובדא במל"ע שבנדה כרבי אליעזר ולאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עלי' אלא רבי' חזר בו ע"ש ויש להבין א"כ דמוכח מהתם דבמילי דרבנן ביחיד נגד יחיד ולא אתמר הלכתא אזלי' לקולא מדאמר לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עלי' והכא אי' להדיא בפ"ק דע"א דף ז' כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקי' בשל סופרים הלך אחר המיקל א"כ היכי תיסק אדעתי' למימר דהאי כללא דהלכה כדברי המקיל בעירוב ליתא אלא ביחיד במקום יחיד א"כ מאי אירי' עירובין הא בכל מילי דרבנן כן הוא דבשל סופרים הלך אחר המיקל מיהת ביחיד במקום יחיד ומאי שנא עירוב דנקט ובהכרח לומר דאפי' ביחיד במקום רבים קאמר וא"כ למה הוצרך לומר הלכה כר באל וצריך לומר דהוה ס"ד דאיירי ביחיד במקום יחיד והאחד גדול בחכמה או במנין כההיא דר' יהודה ור"ש דבעלמא אפי' במילי דרבנן הלך אחר הגדול אפי' להחמיר כדאי' התם וגבי עירוב הלכה כדברי המקיל אפי' בקטן נגד גדול משא"כ ביחיד נגד רבים דהלכה כרבים אדין תורה דאחרי רבים להטות ס"ד דגם בעירוב הלך אחר הרבים קמ"ל דליתא ונשמע מזה דלמאן דאמר הלכה כדברי המקיל בעירוב בסתם אע"ג דלא נשמע מיני' דהלכה כדברי המקיל אפי' ביחיד במקום רבי' מ"מ ביחיד נגד יחיד איזה שיהי' הלכה כדברי המקיל אפי' כקטן נגד הגדול ממנו וא"כ גם בפלוגתא דרבי יהודה ור"ש נהי דבעלמא קיימל"ן כרבי יהודה משום שהי' גדול בחכמה או במנין יותר מר"ש (וכדאי' בגיטין ס"ז דר' יהודה חריף ביותר וכמ"ש לקמן בשם מהריק"ו ז"ל) מ"מ גבי עירוב ודאי הלכה כדברי המקיל כיון שאינו אלא יחיד כנגד יחיד והשתא דייק שפיר דרב לית לי' הנהו כללי דר"י ור"ש הלכה כר' יהודה מדפסיק כר"ש גבי שלשה חצירות דאין לומר דה"ט משום דס"ל כהאי כללא הלכה כדברי המקיל בעירוב א"כ למה הוצרך כלל הוצרך כלל לפסוק כר"ש תיפוק לי' מהאי כללא דהלכה כדברי המקיל בעירוב עכ"פ ביחיד נגד יחיד יהי' איזה שיהי' אפי' קטן נגד גדול והו"ל לאשמועי' טפי דהלכה בכל מקום כדברי המקיל בעירוב ואתי' הא מכללא דכה"ג דייקינן לקמן מהא דהוצרך רב למפסק הלכה כר' יהודה לגבי ר"מ בדין עירוב ברגליו דלית לי' האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י דאל"כ תיפוק לי' מהאי כללא דהלכה כר"י ואע"ג דלא שמעי' לרב דאמר האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י אפ"ה דייק דאם אי' דחית לי' האי כללא הו"ל למימר טפי האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י בכל מקום ונשמע מכללא להא דעירב ברגליו וה"נ איכא למידק בהאי כללא דהלכה כדברי המקיל בעירוב דאם איתא דאית לי' האי כללא הו"ל לאשמועינן כללא דהלכה כדברי המקיל בכל מקום ונשמע מכללא דהלכה כר"ש בהני תלת מילי אפי' לגבי ר"י כיון שהוא יחיד במקום יחיד וכנ"ל א"ו דרב לית לי' האי כללא דכל המקיל בעירוב מש"ה דייק שפיר דלית לי' נמי החי כללא דר"י ור"ש הלכה כר"י (ולפי המסקנא מוכח בל"ז דרב לית לי' האי כללא דהלכה כדברי המקיל בעירוב מדהוצרך לפסוק בדין עירוב ברגליו כרבי יהודה דמקיל לגבי ר"מ כדדייק הש"ס מה"ט דלית לי' האי כללא דר"י ור"מ הלכה כר"י)

שוב ראיתי שהתוס' פ' הדר דף ס"ה ב' ד"ה איקלעו הרגישו שם בקושי' מהרש"א וז"ל שם ועוד דקיימל"ן כדברי המקיל בעירוב ואע"ג דרבי יוחנן לית לי' דלגמרי קאמר הנהו דפ' מי שהוציאוהו דרב' יהודה ור"ש הלכה כר"י אפי' בעירוב מדבעי למידק דרב לית לי' הני כללי מדאשכחנא דפסיק כר"ש בההיא דעירוב מ"מ קיימל"ן כר' יהושע בן לוי וכו' עכ"ל ר"ל מדבעי למידק דרב לית לי' הני כללי מדפסיק כר"ש בעירוב מכלל דרבי יוחנן אית לי' הני כללי אפי' בעירוב ולית לי' דריב"ל דכל המיקל בעירוב ולא בעי למדחי דרב אית לי' האי כללא בעלמא אלא דבעירוב אית לי' כריב"ל דהלכה כדברי המקיל בעירוב דעדיפא מיני' קדחי השתא דמצינו למימר דאפי' בעירוב נמי אית לי' לרב כר' יוחנן דהלכה כר"י לגבי דר"ש היכי דלא אתמר הלכתא אלא היכי דאתמר אתמר

איברא שצ"ע א"כ דקארי לה מאי קארי לה בהא דאמר מנא לי' לרב משרשי' הא אלימא וכו' דאם ר"ל דמנא לי' דליתנהו להני כללי אפי' בדין עירוב הא ליתא דהא רבי יהושע בן לוי ודאי פליגא אדרבי יוחנן בדין עירוב דס"ל הלכה כדברי המקיל בעירוב אפי' יחיד במקום רבים וכ"ש יחיד במקום יחיד הגדול ממנו וכדאמרן וכמ"ש התוס' גופי' שם וא"כ מאי אולמי דרב מדר' יהושע ב"ל ואם ר"ל דאכתי מנ"ל דליתנהו להני כללי בעלמא א"כ היכי קאמר אילימא מהא דתנן וכל הני דמייתי דמיירי גבי עירוב דלמא רב נמי כריב"ל ס"ל דהלכה כדברי המקיל בעירוב אבל בעלמא לא פליג (ואם ר"ל כמש"ל דמוכת מדרב גופי' דלית לי' דריב"ל מדהוצרך לפסוק כר"ש א"כ מנ"ל דרבי יוחנן נמי לית לי' דריב"ל דלמא האי דיוקא קאי אליבא דרב לחוד דלית לי' דריב"ל)

ולכאורה הי' אפשר ליישב בזה דלפום מאי דס"ד ודאי מוכת מדרב דלית לי' דריב"ל עפ"י מה דאיתא בפ' הדר דף ע"ב דפסק רב הלכה כר"מ לחומרא דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב וא"כ למאי דס"ד מעיקרא דכל כללי בדוקא אמור ולא אמרי' היכא דאתמר אתמר מוכח נמי מהא דרב לית לי' הא דהלכה כדברי המקיל בעירוב ומש"ה ס"ד נמי להוכיח מהא דפסיק רב כר"ש דלית לי נמי האי כללא דהלכה כר"י לגבי ר"ש אפי' בעלמא אלא דקשה לפום