אגודת אזוב אורח חיים נג

לאוקמי בשתי כתי משום עדים דניחא להו לשנויי אפי אי סבר ר"מ תחומין דרבנן וא"ש כנ"ל (ומ"ש התוס' ואי הוה אמרי' דחוקה שלא עירב לא חשיב לי' הש"ס חזקה הוה א"ש ר"ל אם הי' לנו איזה טעם אחר והבן זה

אמנם קים לן בדרבה מיני' דלכאורה סברת הר"מ בר שניאור הנ"ל לימוד ערוך הוא בש"ס דחולין דף י' ומשם בארה דלא קיימא אליבא דהלכתא דהתם פליגי רב הונא ורב חסדא בשוחט בסכין ונמצאת פגומה רב הונא אמר טריפה מטעם בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד ביודע לך במה נשחטה ורב חסדא מכשיר ופריך עלה דרב חסדא מהא דטבל ועלה ונמצא עלי' דבר חוצץ וכו' ומסיק הש"ס בטעמא דרב חסדא דהיינו טעמא דלא מוקמינן בהמה אחזקת איסור שהי' עלי' מחיים משו' דסכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי והיינו מטע' סברת הר"מ בר שניאור הנ"ל דאין לנו לדון בחזקה אלא באותו דבר שבו נולד הספק וממנו הוא תתחיל דהיינו הסכין שבו נולד הספק שנמצא פגום העמידנו על חזקתו שהי' שלם מתחילה ובתר הכי אפגים במפרקת אבל בהמה לא אתרעאי מצד עצמה אלא מפאת הספק שנולד בהסכין ואם תעמיד הסכין על חזקתו אזדא לה הספק של הבהמה וכן מצאתי בהר"ן ז"ל שפי' כן להדי' ואנן קיימל"ן התם כרב הונא בלא שיבר בה עצמות דטריפה מטעם חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אעפ"י שלא נולד הספק בבהמה אלא בהסכין ואיכא לאוקמי אחזקתו שהי' שלם בתחילה אפ"ה חיישי' לחזקת איסור דבהמה והכי נמי דכוותי' גבי עירוב יש לחוש לחזקת גברא דקאי בתחום ביתו נגד חזקת התרומה והנה בחולין שם מבואר דרב יוסף עבד עובדא כרב הונא ע"ש ועפי"ז מיושב שפיר הקושי' דלעיל דודאי המקשה דאמר ורמי דאורייתא אדאורייתא הי' סובר דחזקת תחום ביתו לאו כלום הוא וכרב חסדא בחולין שם וכנ"ל אבל רבה ורב יוסף דאית להו כרב הונא ע"כ ס"ל דחזקת תחום ביתו חשיב שפיר חזקה לכן בהכרח לומר הא דהוצרכו לאוקמי מתניתי' בשתי כתי עדים משום דניחא להו לשנויי אפי' סבר ר"מ תחומין דרבנן כדמסקי התוס' ז"ל ומתיישב ג"כ הקושי' דלעיל בהא דפריך שבת נמי דאורייתא היא דהמקשה לטעמי' אזיל והא דשני לי' קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן המתרץ ג"כ לטעמי' אזיל כמו שביארנו למעלה

וליישב דעת הריטב"א ז"ל בזה יתכן עפ"י מ"ש התוס' פ"ח דפסחי' דף צ"א אהא דתנן המפקח בגל שוחטין עליו את הפסח ואם נמצא מת חייב לעשות פסח שני מפני שהוא טמא מתחילתו דהא דלא מוקמינן אחזקה קמייתא משום דאזלי' בתר שעת מציאתן ופי' בנה"ך בי"ד סי' שנ"ו דה"ט דאזלי' בתר שעת מציאתן משום דאיכא ריעותא דנפילת הגל אתרע החזקה ע"ש וא"כ הכי נמי גבי סכין כיון דלפעמים עור נמי פוגם הסכין משעה שהתחיל לשחוט אתרע חוקת הסכין וכיון תא ודאי פגום אזלי' בתר שעת מציאתן שנפגם מתחילתו ולא מוקמינן אחזקה קמייתא דסכין אלא חיישי' לתחילת הריעותא כמו התם ואמטו הכי אזלי' בתר חוקת הבהמה ולא בתר חזקת הסכין כנ"ל

תו כתב הריטב"א ז"ל בטעם הדבר דלא חיישי' לחזקת תחום ביתו דכיון דודאי עירב ואין הספק אלא אם נטמא העירוב הא נפק לי' גברא מחזקת בית זה עכ"ל וגם זה לכאורה אינו מובן דהא אם נטמא מבע"י אכתי בתחום ביתו קאי כדתנן במתניתין מבע"י אינו עירוב והרי הוא כבי ולא נפיק מחזקת בית זה וכיון דספיקא הוא ועלי' אנו דנין אם הוא בתחום ביתו כדמעיקרא או בתחום עירובו יש להעמידו על חזקת תחום ביתו הן אמת דרש"י ז"ל ס"פ מי שהוציאוהו כתב אליבא דר"מ אפי' בנטמאת מבע"י דודאי לא עירב ה"ו חמר גמל ואבד תחום ביתו ע"י עירובו ע"ש והוה א"ש כמש"ל אולם הריטב"א ז"ל שם השיג אפרש"י בזה והדרא קושי' לדוכתי' לפי דרכו אמאי נפק לי' מחזק' בית זה ומה שנראה בביאור דברי הריטב"א ז"ל בזה עפ"י מה דאי' בתשו' הרא"ש הביאו הסמ"ע בח"מ סי' ר"פ סעי' י"א ס"ק כ"ה בדין נפל הבית עליו ועל בן בתו שפסק הרמב"ם ז"ל דיחלוקו יורשי האב עם יורשי בן הבת ולא מוקמינן בחזקת יורשי האב כמו בנפל הבית עליו ועל בתו כיון דעכ"פ יוצא הנחלה מיד אבי' ובאה ליד בתו תחילה וספק אם תרד למטה ליד בנה או תחזור למעלה נפק לי' מחזקת יורשי אבי' ויחלוקו ע"ש באורך והנה לקמן דף מ"ט איתא במי שאמר שביתתי במקום פלוני בענין שלא קנה עירובו שם אבד ג"כ שביתת מקומו משום דכבר עקר דעתי' משביתת מקומו והקשו התוס' שם מהא דתנן הכא בנשרף התרומה מבע"י דאינו עירוב ויש לו שביתה ותירצו ויצאו לחלק בין ההיא דהתם שעומד בדרך ודאי עקר דעתי' לגמרי משביתת מקומו אבל מי שעומד בעירו ודאי לא עקר דעתי' משביתת עירו אלא הי' שאם לא יקנה עירובו שיהי' גו תחום ביתו וכן פרש"י ז"ל לקמן פ' כ"מ דף ס' במתניתין דמי שהי' במזרח וכו' וס"ל להריטב"א ז"ל דודאי כשהניח עירובו כבר עקר דעתי' מביתו ונפק לי' מחזקת בית זה רק שאם לא קנה עירובו הוא חוזר לתחום ביתו לפי שדעתו הי' באם לא יקנה עירובו שיחזור לתחום ביתו וכיון דעכ"פ יצא מתחום ביתו ואין ספק אלא אם יחזור לתחום ביתו או לאו תו לא שייך חזקת תחום ביתו דהרי כבר יצא משם ואם באת להעמידו אחזקה קמייתא העמידנו על מקומו שיצא משם וכנ"ל בתשו' הרא"ש ז"ל אבל דעת רש"י ז"ל בזה דכל שלא קנה עירוב מעיקרא לאו עקירה היא דעקירה בטעות היתה וכאלו לא יצא מתחום ביתו דמי אמטו הכי ס"ל דשייך שפיר חזקת תחום ביתו כנ"ל

אמנם מה שיראה לע"ד בישוב קושי' מהרש"א ז"ל דלעיל על המקשה דפריך ואמר רמי דאורייתא אדאורייתא ולפי שיטת התוס' אי תחומין דאורייתא מעיקרא לא קשיא מידי אשר יאמר כי הוא זה כשנבין תחילה בעיקר הספק שנסתפקו התוס' בהך חזקה דתחום ביתו אי חשיב חזקה או לאו נראה דודאי לא שייך לומר העמידנו אחזקה קמייתא שהי' בערב שבת קודם קניות העירוב בחזקת תחום ביתו דהרי בע"ש קודם קניות העירוב הי' מותר להלך בכל מקום שירצה דהא חול הוא ולא הי' לו תחום כלל ומה"ט נמי לא שייך חזקה דלא עירבו דהרי ודאי עירב אלא שהספק הוא אם קנה עירובו או לאו ובהא לא שייך לאוקמי אחזקה דלא קנה עירוב כיון דקוד' שנולד הספק הי' מותר לילך בכ"מ שירצה בלי קניות עירוב ותדע לך שכן הוא מהא דאמר ר"ה בחולין (דף ט') בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך בתה נשחטה וכל שנולד ספק בשחיטה פסול משמע אם לא היתה בחזקת איסור בחייה לא הי' ספק בשחיטה פסול ולא הוה מוקמינן אחזקה דלא נשחטה כיון דודאי נשחטה אלא שהספק אם נשחטה כהוגן לא שייך לאוקמי אחזקה דלא נשחטה כהוגן אם לא משום שהיתה מתחילה בחוקת איסור שאינו זבוחה כמו עכשיו אם לא נשחטה כהוגן הא לא"ה לא מוקמינן אחזקה דלא נשחטה כהוגן וגדולה מזו מסקי התוס' ביבמות פ' ד"א דף ל"א דאפי' מאיסור לאיסור אחר אין מחזיקין כ"ש מהיתר לאיסור כנ"ד שהוא מחול לשבת אלא דר"ל דאוקמי' אחזקת תחום ביתו שהי' בשבת שעברה שהי' אסור אז לתחום עירובו ולכן נסתפקו בזה אי חשיב חזקה או לאו כיון שהי' שעת היתר בנתים בימות החול וכבר עבר האיסור משבת שעברה ושבת זו נדונת לעצמה ואין מחזיקין משבת לשבת או דאפ"ה הוה חזקה מעתה דון מינה אם לא הי' זה תחילת העירוב אלא שכבר עירב בשבת שעברה או מלפניו לכמה שבתות והי' קיים עד שבת זו שנולד הספק אם נשרף או נטמא בע"ש זו מבע"י או משחשיכה או אפי' עירב בשבת שעברה לאותה השבת בלבד ואח"כ חזר ועירב מחדש בשבת זו לאותה הרוח עצמו ונולד הספק בע"ש זו אם נשרף או נטמא מבע"י או משחשיכה דודאי לא שייך השתא חזקת תחום ביתו דהלא אדרבה מלפני' בשבת שעברה הי' בחזקת תחום עירובו ולא בתחום ביתו והשתא א"ש הא דאמר המקשה ורמי דאורייתא אדאורייתא וכו' דהמקשה תופס דברי ר"מ ור"י בסתמא דהא סתמא קאמרי הרי זה חמר גמל תשמע בכל ענין בין שהי' זה תחילת העירוב או שכבר עירב בשבתות הקודמי' ועתה נולד הספק אם נשרף או נטמאת מבע"י או משחשיכה הוה חמר גמל אע"ג דבזה ודאי לא שייך חזקת תחום ביתו אפ"ה לא מוקמינן תרומה אחזקת טהרה דמעיקרא אמטו הכי קשי' לי' שפיר דאורייתא אדאורייתא (שכן דרך המקשה בכ"מ ותפוס דברי התנאי' במושלם) ולק"מ. אולם רבה ורב יוסף דנחתי לאוקמי מתניתי' בשתי כתי עדים עלי' דידהו קשי' להו להתוס' שפיר כיון דלדידהו ודאי לא מתוקמי מתניתי' בכל גווני עדיפא הו"ל לשנויי דמתניתי' לא איירי אלא בתחילת העירוב לחוד ואמטו הכי לא מוקמינן תרומה אחזקתה משום דאיכא חזקת תחום ביתו כנגדה ועלה מתרצי שפיר דניחא להו לשנויי אפילו סבר ר' מאיר תחומין דרבנן וא"ש כנ"ל

דף ל"ו תוס' ד"ה הכא בשתי כתי עדים וכו' אוקי תרי בהדי תרי אפי' בדאורייתא וכו' עכ"ל לכאורה יראה מדבריהם דהכא אפי' בשל תורה נמי מוקמינן אחזקה בשתי כתי עדי' והא ליתא דבפ"ב דכתובות דף כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אנן מסקי התוס' שם דבשל תורה החמירו רבנן בתרי ותרי דלא ניזיל בתר חזקה והראי' שהביאו בכאן מפ"ב דכתובות גבי נכסי דבר שטי' נמי ליתא דהתם בדיני ממונות לא שייך חומרא דרבנן משא"כ באיסור והיתר החמירו מדרבנן דלא ניזיל בתר חזקה וכדעת התוס' שם לכן יראה דשיעור דבריהם כך הוא דבפ"ב דכתובות דף כ' מוכח דאמרי' אוקי תרי בהדי אפי' בדאוריי' נמי עכ"פ מוקמינן אחזקה מדין תורה וא"כ אפי"ת דמדרבנן החמירו בשל תורה דלא ניזיל בתר חזקה הני מילי באיסור תורה אבל בתחומין דרבנן אין מקום להחמיר כדמסקי התוס' בכתובות שם להדי' דבאיסור דרבנן מוקמינן שפיר אחזקה אהא קשי' להו הכא גבי תחומין דרבנן ונמשכו בכאן עפ"י שיטתם דלעיל דף ל"ה ב' ד"ה אמר רבי ירמי' דרבה ורב יוסף בעי' לשנויי אפי' אי סבר ר"מ תחומין דרבנן כנ"ל

שם בגמרא קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן הקשה הריטב"א ז"ל לשיטת הרי"ף בספ"ק דמכילתין והרמב"ם פכ"ז מה' שבת שפסקו להא דירושלמי דתחומין שנים עשר מיל לכ"ע הוה