אגודת אזוב אורח חיים נב

להם עיקר מה"ת וכנ"ל ור' יוסי ס"ל דבשתי כתי עדים נמי מוקמינן תרומה אחזקתה וא"ש רב הונא ב"ח דאית לי' דתחומין אין להם עיקר מן התורה ס"ל אליבא דר"מ תחומין דאורייתא ולא מוקי לה בשתי כתי עדים כנ"ל ועפי"ז מתיישב היטב שיטת הרי"ף והרמב"ם שסוברים להלכה דתחומין של שנים עשר מיל דאורייתא (דאתי' כרבה ור"י ורבא בשמעתי') וכן יראה להדי' מפרש"י בחגיגה דף י"ז ריש ע"ב כמ"ש התוס' שם בשם י"מ ואעפ"י שהתוס' שם השיגו ע"ז הכי קיימו להדי' בשיטת פרש"י ז"ל אולם מ"ש ראשונה הוא הפשוט יותר בעיני ועדיין אינו צריכין למודעי מה שיש להעיר עוד בזה דכיון דלר"מ היכא דאיכ' חזקה לקולא ולחומרא הוה עירוב אלא דגבי שתי כתי עדים לא מוקמינן תרומה אחזקתה וליכא חזקה לקולא אלא לחומרא דהעמד גברא על חזקת תחום ביתו דמסייע לי' שעת מציאתן דהשתא טמאה א"כ אמאי הוה חמר גמל נוקמי' אחזקת תחום ביתו דלא קנה עירוב ויהי' כבני עירו ואמאי יפסיד אלפים שמחוץ לעירו לצד השני ואין לומר דהא דלא מוקמינן תרומה אחזקי' בשתי כתי עדים משום דאיכא כת דמפקי לי' מחזקי' זהו דוקא לחומרא שלא יקנה עירובו לגמרי אבל לא לקולא שיהי' כבני עירו משום זה כיון דמ"מ איכא חזקת תרומה כנגד חוקת תחום ביתו ספיקא הוה דאכתי לו יהי כן דאיכא חוקה להכי ולהכי הא כתבו התוס' דאפי' היכי דאיכא חזקה להכי ולהכי ספיקא דרבנן לקולא א"כ הכי נמי ניזיל לקולא שיקנה שביתה בביתו ויהי' כבני עירו מטעם חוקת תחום ביתו והא תינח לרבי מאיר דאית לי' לקמן בס"פ מי שהוציאוהו דאפי' היכי דודאי לא עירב נמי הוה חמר גמל משום דעקר דעתי' משביתת ביתו כדפרש"י לשם אבל לרבי יהודה דאית לי' כסתם מתני' דידן בנתגלגל חוץ לתחום מבע"י אינו עירוב והרי הוא כבני עורו קשה אמאי אמר כאן גבי שתי כתי עדים דהוה חמר גמל נוקמי' אחזקת תחו' ביתו שיהי' כבני עירו וכנ"ל לכן יראה שגם לפרש"י דחזקת תחום ביתו חשיב שפיר חזקה מ"מ חזקת התרומה עדיפא מינה מטעם שכתב הריטב"א ז"ל משום שבה נולד הספק ועלי' אנו דנין אם היתה טהורה ביה"ש או טמאה ונהי דלחומרא חיישינן לחזקת תחום ביתו מ"מ לקולא שיהי' כבני עירו לא סמכי' עלה כנגד חוקת התרומה דעדיפא מינה כנ"ל

באותו דבור דניחא לי' לשנויי אפי' סבר ר"מ תחומין דרבנן וכו' והקשה מהרש"א ז"ל הא בהדיא קאמר המקשה ורמי דאוריי' אדאורייתא ותי' דהמקשה לא אסיק אדעתי' הך חזקה דתחום ביתו והתוס' לא כתבו כן אלא להמתרץ ולכאורה הוא תמוה כיון דהמקשה ודאי לא ס"ל הך חזקה דתחום ביתו מנ"ל להתוס' באמת דאליבא דהמתרץ חשיב שפיר חזקה הלא אין שום משמעו' בדברי המתרץ דאית לי' חזקה זו כמ"ש לעיל אי הוה אמרי' וכו' ותו קשה בהא דפריך לקמן שבת נמי דאורייתא היא ופרש"י ז"ל דתחומין דאורייתא כר"ע ותמה הריטב"א ז"ל דמנ"ל דר' יוסי כר"ע ס"ל ותי' דס"ד כיון דאוקימנא לר"מ כר"ע דתחומין דאורייתא ה"ה נמי לרבי יוסי דאי בתחומין פליגי לפלוגי בעלמא עכ"ל והשתא קשה לשיטת התוס' דלפום שנויא דרבה ורב יוסף סבר ר"מ ג"כ תחומין דרבנן א"כ מהיכי ס"ד אליבא דרבי יוסי דס"ל תחומין דאורייתא הן אמת דלשיטת מהרש"א הנ"ל הוה א"ש דהמקשה דפריך שבת נמי דאורייתא היא לטעמי' אזיל דאיהו רמי לעיל דאורייתא אדאוריי' דס"ל דחזקת תחום ביתו לאו כלום הוא ואמטו הוה ס"ד דשנויא דרבה ור"י נמי קאי בהכרח למאי דס"ל לר"מ תחומין דאורייתא דאי ס"ל תחומין דרבנן נהי דבשתי כתי עדים לא מוקמי' התרומה אחזקה אכתי הו"ל למיזל לקולא בספק השקול כמ"ש התוס' אהיכי דאיכא חזקה להכי ולהכי דאזיל ר"מ לקולא בדרבנן ה"נ בדליכא שום חזקה אלא ודאי ס"ל לר"מ תחומין דאורייתא אהכי פריך שפיר גם אדר' יוסי שבת נמי דאורייתא היא ושני לי' קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן דהמתרץ לטעמי' אזיל דלפום שנויי דרבה ור"י קסבר ר"מ נמי תחומי' דרבנן כמ"ש התו' ואפ"ה מחמיר ר"מ בשתי כתי עדים משום חזקת תחום ביתו דמסייע לי' השעת מציאתן דהשתא וכמש"ל באורך אולם קשה א"כ למאי דס"ד דקסבר ר"מ ורבי יוסי תחומין דאורי' מאי קשי' לי' כלל דרבי יוסי אדר' יוסי דהא ע"כ צ"ל לרבי יוסי דס"ל דגם בשתי כתי עדים נמי מוקמינן אחזקת תרומה דאל"כ אמאי מקיל בספק עירוב הא ספיקא דאורייתא בדליכא חזקה אסור לכ"ע א"ו ס"ל דבשתי כתי עדים נמי מוקמינן אחזקה דתרומה שהיתה טהורה וחזקת תחום ביתו לאו כלום הוא לדעת המקשה וא"כ מאי קשי' לי' דר' יוסי דהכא אדר' יוסי דמקו' נהי דס"ל דאיירי התם במקוה שנמדד מ"מ איכא התם חזקה לחומרא כנגד חזקת המקוה דהעמד טמא על חזקתו משא"כ גבי עירוב דליכא שום חזקה לחומרא אלא לקולא דהעמד תרומה על חזקתה אפי' בשל תורה אזלינן לקולא כמו בהא דנגע באחד בלילה: א

והנראה ליישב בכל זה עפ"י מ"ש הריטב"א ז"ל בשם הר"מ בר שניאור ז"ל בנ"ט לשבח על מ"ש התוס' בתחילת דבריהם דחזקת תחום ביתו לא חשיב חזקה משום דלעולם אין לנו לדין דין חזקה אלא על אותו דבר שנולד בו הספק בראשונה דהיינו התרומה שבה נולד הספק בראשונה וספיקא דגברא הוא מסתעף ובא מכלל ספיקא דתרומה וכי מוקמת לתרומה על חזקתה אזדא לה ממילא גם ספיקא דגברא מש"ה לא אכפת לן בחזקת גברא שלא עירב וכו' כל היכי דאיכא לאוקמה התרומה על חזקתה וכתב הריטב"א שם שעפי"ז א"ש הא דפריך לקמן אדרבה העמד מקוה על חזקתה (דלכאורה אכתי לא דתי לעירוב דאין שם חזקה לחומרא אלא לקולא כיון דחזקת תחום ביתו לאו כלום הוא משא"כ גבי מקוה אכתי איכא חזקה דהעמד טמא ע"ח כנגד חזקת המקוה) דהכי נמי פריך כיון שבהמקוה הוא שנולד הספק בעצם וראשונה יש לנו לילך אחר חוקת המקוה ולא אכפת בחזקת טומאה דגברא כמו גבי עירוב דאזלי' בתר חזקת תרומה ולא בתר חזקת ביתו עכ"ד בתוספת ביאור ולכאורה קשה טובא על דברי הריטב"א ז"ל בזה דס"ל שאפי' למ"ד תחומין דאורייתא לא אזלינן בתר חזקת תחום ביתו אלא בחר חוקת תרומה שבה נולד הספק וגבי תקוה נמי לא אכפת לן בחזקת טומאה אלא אזלי' בתר חזקת המקוה שבה נולד הספק א"כ לפום מאי דס"ד דמיירי במקוה שנמדד וכן הוא באמת לפום אינך שנויי דרב הונא ב"ח א"כ אמאי מודה ר"מ בספק טומאה תמורה דספיקו טמא נימא העמד מקוה על חזקתה כמו גבי עירוב דאזלינן בתר חוקת תרומה אפי' בתחומין דאורייתא איברא דמהא לא תברא דמצינו לפרש דהא דאמר המקשה ורמי דאורייתא אדאורייתא היינו אתרווייהו אהך דתחומין דהוה דאורייתא ואהך דספק טבל בארבעים סאה דאמר ר"מ בטומאה חמורה ספיקו טמא ולא אזיל בתר חוקת תרומה וכן בתר חזקת המקוה כמ"ש מהרש"א ועלה משני רבה ורב יוסף דתרווייהו איירי בשתי כתי עדים דלא מוקמינן אחזקה הואיל ואיכא כת דמפקי לי' מחזקי'

אולם הא קשי' מהא דמשני רב הונא ב"ח אליבא דר' יוסי שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מך התורה מה בכך דיש לה עיקר מן התורה הא לרבי יוסי אפי' בשתי כתי עדים נמי מוקמינן אחזקה א"כ אכתי נימא העמד מקוה על חזקתה דהא אפי' בשל תורה נמי אזלינן בתר הך חוקה שבה נולד הספק ולא אכפת לן בחזקת טומאה וכ"ש בדרבנן רק שיש לו עיקר מן התורה והא כתבו התוס' ד"ה כל דלא פליגי רבנן אדר"מ גבי נגע באחד בלילה דאזלי' בתר שעת מציאתן אלא בתרומה וקדשים אבל בחולין מודו דאזלינן בתר חזקה וכ"ש לפי מה שביארנו למעלה דגבי מקוה ליכא שעת מציאתן דהשתא כלל והנראה בישוב דברי הריטב"א ז"ל בזה דלמאי דמסיק דקסבר רבי יוסי תחומין דרבנן מצינו למימר דרבי יוסי נמי ס"ל כר"מ דבשתי כתי עדים לא אזלי' בתר חוקת תרומה והא דמקיל גבי עירוב משום דתחומין דרבנן ספיקו להקל אפי' בדליכא חזקת היתר וכדעת הרמב"ם ז"ל אבל גבי טומאה שיש לה עיקר מן התורה מחמיר גבי שתי כתי עדים וא"ש אולם התוס' בשבת פ' במה מדליקי' דף ל"ד הכריחו מהך ברייתא דתניא לקמן כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר וכו' דלא מכשר רבי יוסי בספק עירוב אלא היכי דאיכא חזקת כשרות בהכרח לומר דס"ל לר' יוסי דגבי שתי כתי עדים נמי אזלינן בתר חזקת תרומה ואפ"ה מסיק בטעמו משום דתחומין דרבנן שאין לו עיקר מן התורה אבל בטומאה דרבנן שיש לו עיקר מה"ת אזיל לחומרא בהכרח לומר דהיינו משום חזקה דהעמד טמא ע"ח שכנגד חזקת המקוה שבה נולד הספק ודכוותה גבי עירוב נמי חיישי' לחזקת תחום ביתו וכיון שכן מעיקרא לא קשי' דר"מ אדר"מ גבי נגע באחד בלילה והא דהוצרכו רבה ורב יוסף לאוקמה בשתי כתי עדים משום דניחא להו לשנויי אפי' סבר ר"מ תחומין דרבנן כמ"ש התו'

ועפי"ז מיושב היטב השתי קושיו' דלעיל דודאי המקשה דקאמר ורמי דאורייתא אדאורייתא ע"כ ס"ל דלא חיישינן לחזקת תחום ביתו במקום חזקת תרומה שבה נולד הספק כסברת הריטב"א דלעיל ואמטו הכי הוצרכו רבה ורב יוסף לאוקמי בשתי כתי עדים דר"מ ס"ל בשתי כתי עדים לא מוקמינן תרומה אחזקתה וכיון דתחומין דאוריי' אזלי' לחומרא והוה ס"ד דר' יוסי נמי ס"ל תחומין דאורייתא והא דמקיל בספיקן הוא משום דס"ל שגם בשתי כתי עדים מוקמינן אחזקה דתרומה שבה נולד הספק ולא אכפת לן בחזקת תחום ביתו ואפ"ה פריך שפיר דרבי יוסי אדר' יוסי דמקוה דהתם נמי נימא העמד מקוה על חזקתה שבה נולד הספק ולא ניחוש לחזקת טומאה דגברא כדלא חיישי' הכא לחזקת תחום ביתו ושני לי' שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה אהא פריך שבת נמי דאורייתא דהא תחומין דאורייתא נינהו ואפ"ה מקיל בספיקן משום חזקה דתרומה וכ"ש בטומאה דרבנן רק שיש לה עיקר מן התורה ושני לי' דקסבר רבי יוסי תחומין דרבנן אבל גבי טומאה דרבנן שיש לה עיקר מן התורה מחמיר בספיקו אע"ג דאיכא חזקת מקוה משום דאמרי' העמד טמא ע"ח ודכוותה גבי עירוב נמי יש לומר העמד אדם על תחום ביתו אם כן מוכח שפיר לפי המסקנא דחזקת תחום ביתו חשיב שפיר חזקה לכן מזה הוכיחו התוס' לומר דהמתרץ ס"ל דחזקת תחום ביתו חשיב. שפיר חוקה והא דהוצרכו רבה ורב יוסף