אגודת אזוב אורח חיים נא

דהתם בספק טבל אע"ג דאיכא חזקה דהעמד טמא על חזקתו ליכא שעת מציאתן דהשתא דמסייע לחזקה זו משא"כ גבי עירוב דאיכא תרתי חזקת תחום ביתו עם שעת מציאתן דהשתא טמאה דמסייע לה וכנ"ל אמטו הבי אזיל לחומרא אפי' בדרבנן ובאידך בבא דספק טבל בארבעים סאה אע"ג דשעת מציאתן דהשתא חסרה לפניך מסייע להך חזקה דהעמד טמא וכו' מצינו למימר דרבה ורב יוסף מוקי לה במקוה שנמדד דהשתא איכא חזקת המקוה שהיתה שלימה כנגד חזקה זו דהעמד טמא משא"כ בבי עירוב בשתי כתי עדים דליכא חזקה לקולא אלא לחומרא דהיינו חזקת תחום ביתו עם שעת מציאתן דהשתא טמאה דמסייע לה וכנ"ל

איברא דעדיין קשה באוקמתא דרבא דאוקמי לההיא דספק לא טבל בארבעים סאה במקוה שלא נמדד דאין שם חזקה לקולא אלא לחומרא דהעמד טמא על חזקתו עם השעת מציאתן דהשתא חסרה לפניך ואפ"ה מקיל ר"מ הדרא קושי' לדוכתי' דאמאי מחמיר גבי עירוב בשתי כתי עדים משום חזקת תחום ביתו עם שעת מציאתן ואין לומר דבאמת רבא אית לי' שנוייא דשנינן לעיל דר"מ סבר תחומין דאורייתא ולא מוקי לה בשתי כתי עדים זה אינו דהא רבא גופי' שני לעיל התם תרי חזקה לקולא הכא חדא חזקה לקולא ואם אי' דס"ל לרבא דר"מ אית לי' תחומין דאורייתא למה הוצרך לשנויי משום דהכא חדא חזקה לקולא הא מעיקרא לק"מ דהכא אפי' חדא חזקה ליתא דכנגד חוקת תרומה איכא חזקת תחום ביתו ובשל תורה ספיקו לחומרא כקושי' התוס' ובהכרח לומר גם אליבא דרבא כתירוצם כאן דרבא נמי בעי לשנויי אפי' ס"ל לר"מ תחומין דרבנן ומוקי לה נמי בשתי כתי עדים כדפרש"י להדיא וכמ"ש מהרש"א ע"ש וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' אי ס"ל לר"מ תחומין דרבנן אמאי מחמיר גבי עירוב בשתי כתי עדים טפי מבמקוה שלא נמדד דאיכא התם נמי חזקה לחומרא דהעמד טמא על חזקתו עם שעת מציאתן דהשתא חסרה לפניך ואפ"ה אזיל התם לקולא

אמנם התוס' דף ל"ו ד"ה אדרבא כתבו הו"מ לשנויי הרי חסר לפניך כדאמר פ"ק דנדה אלא דלא איירי הכא במקוה שנמדד ונמצא חסר עכ"ל ולכאורה אינו מובן דהא גבי תרומה נמי הרי טמאה לפניך חולם ר"ל דגבי מקוה כיון דחסרה לפניך יש לומר חסר ואתאי כדאי' להדי' בריש מס' נדה אולם מה שסיימו דלא מיירי הכא במקוה שנמדד ונמצא חסר קשה אמאי לא ויראה בכוונתם בזה עפ"י מה דאי' בסדר המשנה רפ"ב דמקואות בתר הנך תלתא בבי דספק לא טבל או שלא טבל בארבעי' סאה וכן שתי מקואות וכו' דאייתי הש"ס לעיל וקתני עלה ספיקו טמא חשב התם עוד בבא אחת דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע וכו' טמאות ועלה סיים במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון אוכל אוכלין טמאים וכו' ספיקו טהור ורבי יוסי מטמא שר' יוסי אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה וכו' (ובש"ס השמיטו זאת לאהבת הקיצור) ומשמע ודאי דר' יוסי אכולהו קאי גם אהך בבא דמקוה שנמדד (וכ"כ המשנה למלך פ"י דמקואות דין ו' בהדי') וא"כ קשה לכאורה אדרבא דשני דאיירי במקוה שלא נמדד הא בהדיא קתני התם נמי מקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' דר' יוסי מטמא אפי' בטומאה קלה ובהכרח לומר דהתם שאני משום דחסר לפניך ויש לומר חסר ואתאי כדאי' בריש נדה ולכן קשי' להו א"כ הו"ל לרבא לשנויי גם באינך משום דאמרי' חסר ואתאי ע"ז תירצו דהך בבא דקתני או שטבל ספק טבל בארבעי' סאה על כרחך לא איירי במקוה שנמדד ונמצא חסר דא"כ היינו אידך בבא דמקוה שנמדד ונמצא חסר והשתא לפום הנך שנויי דר' יוסי ב"ח דלעיל וכן לפום הס"ד דמקשה דהך דספק טבל בארבעי' סאה נמי איירי במקוה שנמדד ע"כ לומר דלא איירי בנמצא חסר אלא כגון מקוה שנמדד והוחזק להיות מימיו מתמעטים לפעמים לפחות מארבעים סאה כדאי' בי"ד סי' ר"א סעי' ס"ה דבטומאה חמורה ספיקו טמא אפי' היא שלימה עכשיו כל שאינו ידוע שהיתה שלימה בעת שטבל אבל בטומאה קלה פלוגתא דר"מ ור"י וזהו שכתבו התוס' דלא איירי הכא במקוה שנמדד ונמצא חסר אלא בלא נמצא חסר כגון שהיא עכשיו שלימה או שאינו ידוע אם היא חסרה או שלימה כגון שאח"כ נתוספו עלי' מי גשמים או שאר מים או שנשפך ממנה הרבה בענין שאי אפשר לעמוד עלי דהשתא לא שייך חסר ואתאי כיון שאינו ידוע אם חסרה כלל ורבא מוקי לה במקוה שלא נמדד כלל רק שעכשיו היא שלימה וכיון שהוחזקה להיות מימי' מתמעטין לפחות מארבעי' סאה אמטו הכי מטמא ר' יוסי אפי' בטומאה קלה משום דאמרי' העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל ור"מ מטהר אע"ג דאיכא חזקה לחומרא כיון דאין כאן שעת מציאתן משא"כ בעירוב דאיכא תרתי חזקת תחום ביתו עם שעת מציאתן דהשתא טמאה דמסייע לי' אמטו הכי ספיקו לחומרא גבי שתי כתי עדי' המכחישי' זא"ז ותדע לך דלפום אוקמתא דרבא דמוקי לה במקוה שלא נמדד מעולם ע"כ לא איירי בנמצאת חסרה דאל"כ מ"ט דר"מ דמטהר אפי' בטומאה קלה הא אין ספק אלא ודאי כיון שהיא חסרה לפנינו ולא נודע מעולם שהי' עלי' שם מקוה כשירה מאין הרגלים לספק שהיתה מקוה כשרה מעולם ועוד דהא איכא ס"ס לחומרא שמא לא היתה כשרה מעולם ושמא חסר ואתאי ובעת טבילה חסירה היתה א"ו כדפרישי' וא"ש

או יאמר ליישב עוד בזה אחר שנדקדק עוד בלשון התוס' שכתבו דניחא לי' לשנויי אפי' סבר ר"מ עירוב תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנויי משום דמתניתין איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכא נמי חזקה לקולא הו"מ למימר דהוה עירוב משום דספיקא דרבנן לקולא דאמאי אתו עלה מפאת הסברא דספיקא דרבנן לקולא בדאיכא חזקה להכי ולהכי ולא מהא דאמר ר"מ בהדי' גבי מקוה בספק טבל ספק לא טבל דספיקו לקולא אע"ג דליכא חזקה לקולא אלא לחומרא דהעמד טמא על חזקתו לכן יראה לע"ד ליישב בזה עפ"י מ"ש הראב"ד פ"י דמקואות דהא דאמר במה ד"א בטומאה חמורה ר"ל אב הטומאה אפי' מדרבנן כגון דם תבוסה וכיוצא בו נמי ספיקו טמא כדאי' בפ"ד דטהרות בהדיא והכ"מ שם כתב שגם דעת הרמב"ם ז"ל הוא כן ויש להבין א"כ מאי פריך הש"ס מעיקרא דר"מ דהכא אדר"מ דהתם כיון דמודה ר"מ בטומאה חמורה דאפי' בדרבנן נמי ספיקו טמא מנ"ל להש"ס לדמות דין עירוב לדין טומאה קלה ולא לדין טומאה חמורה וצ"ל דס"ל להש"ס דה"ט דר"מ דמחלק בדרבנן בין טומאה חמורה לטומאה קלה משום דטומאה חמורה שהוא אב הטומאה יש לה עיקר מן התורה שכיוצא בה באב הטומאה דאורייתא מטמא אדם אבל טומאה קלה דרבנן לטמא אדם אין לה עיקר מן התורה כלל דהא אפי' בשל תורה כיוצא בה אין ולד הטומאה מטמא אדם וכ"מ בסוף הספר סדרי טהרה שפי' כן ולכן תחומין שאין להם עיקר מן התורה כדמסיק רב הונא ב"ח דמי' לטומאה קלה ואמטו הכי שפיר דר"מ אדר"מ וכן דר' יוסי אדר' יוסי דס"ד שגם לר' יוסי חשיב טומאה קלה אין לה עיקר מן התורה ואפ"ה מחמיר בספיקה ושני רב הונא ב"ח דרבי יוסי ס"ל שגם טומאה קלה יש לה עיקר מן התורה טפי מאיסור תחומין משום דשם טומאה חד הוא ואתי לאחלופי כדפרש"י ז"ל והנה הריטב"א ז"ל לשיטת הירושלמי שסובר דתחומין שנים עשר מיל אסור מה"ת א"כ תחומין דאלפי' אמה דרבנן נמי יש לו עיקר מן התורה ותירץ דהיינו דפריך הש"ס שבת נמי דאוריי' ר"ל תחומין דשנים עשר מיל וא"כ הרי יש לתחומין עיקר מן התורה ומשני קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן ר"ל אפי' תחומין דשנים עשר חיל נמי דרבנן הס ע"ש מיהו כל זה לשנויי דרב הונא ב"ח אולם רבא דלא ניחא לי' והוצרך לשנויי בענין אחר יתכן דס"ל דתחומין נמי יש להם עיקר מן התורה כשיטת הירושלמי דתחומין י"ב מיל אסור מן התורה או מטעמא אחרינא וא"כ לדידי' יש לומר שדין עירוב דמי לטומאה חמו' דמודה בה ר"מ דספיקו לחומרא היכא דאיכא חזקה לחומרא דהעמד טמא על חזקתו ולא לקולא דלפום שנוייא דרבא דאיירי במקוה שלא נמדד ליכא התם שום חזקה לקולא אלא דאכתי אי ס"ל לר"מ תחומין דרבנן איכא לאקשויי דר"מ אדר"מ דהא חזינן לרבי יוסי גבי טומאה דמחמי' טפי מדר"מ היכא דאיכא חזקה לחומרא לבד אפי' בטומאה קלה ואפ"ה הוא מקיל גבי עירוב משום דאיכא חזקה לקולא דהעמד תרומה על חזקתה כנגד תחום ביתו כ"ש לר"מ דמקיל טפי מדרבי יוסי גבי טומאה קלה אפי' בדליכא חזקה לקולא אלא לחומרא שיש לו להקל כאן גבי עירוב דאיכא חזקה לקולא גבי תרומה נגד חזקת תחום ביתו ולא דמי לדין טומאה חמורה דמחמיר ר"מ אפי' בדרבנן דהתם ליכא שום חזקה לקולא אלא לחומרא ואמטו הכי הוצרכו רבה ורב יוסף לאוקמי בשתי כתי עדים וכן רבא גופי' דשני לעיל התם תרי חזקי לקולא וכו' נמי מוקי לה בשתי כתי עדים כדפרש"י ז"ל משום דבעי לשנויי אפי' סבר ר"מ תחומין דרבנן כמ"ש התוס' ור"ל תחומין דרבנן שיש להם עיקר מן התורה וזהו שכתבו דהשתא לא מצי לשנוי משום דמתניתין איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכא נמי חזקה לקולא הו"מ למימר דהוה עירוב דספיקא דרבנן לקולא עכ"ל רצונם לומר דאי לא הוה חזקה לקולא אלא לחומרא הוה ניחא שפיר דאזיל לחומרא משום דתחומי נמי אית להו עיקר מן התורה ודמי' לדין ספק טומאה חמורה דמודה ר"מ דהיכא דאיכא חזקה לחומרא ולא לקולא דספיקו טמא אבל השתא דאיכא חזקה דתרומה לקולא כנגד החזקה דתחום ביתו ודאי יש לומר ספיקא דרבנן לקולא בכל גווני אפי' בדבר שיש לו עיקר, מן התורה כדחזינן לר' יוסי דגבי מקוה דאיכא חזקה לחומרא ולא לקולא מחמיר טפי מדר"מ ואפ"ה מקיל גבי עירוב משום דאיכא חזקה לקולא כנגד חזקת תחום ביתו כדפרש"י בשנוייא דרבא כ"ש ר"מ דמקיל התם טפי מדרבי יוסי שיש לו להקל גבי עירוב משום הך חזקה דתרומה דלקולא הוה נגד תחום ביתו מש"ה מוקי לה בשתי כתי עדים דלא מוקמינן תרומה אחזקתה כיון דאיכא כת דמפקי לה מחזקה ושעת מציאתן דהשתא טמאה היא אבל חזקת תחום ביתו דשעת מציאתן דהשתא טמאה מסייע לה נשאר בתקפו אפי' בשתי כתי עדים ואין כאן חזקה לקולא אלא לחומרא אמטו הכי אזיל לחומרא כדין ספק טומאה חמורה משום דתחומין נמי יש