אגודת אזוב אורח חיים נ

לכן כל שיח טרם יצמח בהבנת דבריהם ז"ל נקדים ליישב תחילה הקושי' הראשונה ומשם יסתייעו דברי הרמב"ם דלעיל דאזיל בשיטת התוס' בתחילת דבריהם ועפי"ז יובנו ג"כ דברי התוס' בתחילת דבריהם ומשם בארה והי' לבאר גם מסקנת דבריהם אשר יאמר כי הוא זה דהנה בשנוייא דרבה ורב יוסף דמוקמי מתניתין בשתי כתי עדי המכחישים ואמטו הכי לא אזיל ר"מ בתר חזקה כיון דאיכא כת דמפקי' לי' מחזקה פרש"י ז"ל בטעמי' דר' יוסי דאזיל לקולא משום דפליג אדר"מ בהא וס"ל דגם בתרי ותרי נמי אזלינן בתר חזקה דתרומה אע"ג דאיכא כת דמפקי לי' מחזקה ע"ש אולם הרמב"ם ז"ל וכן התוס' בתחילת דבריהם הסוברים דחזקה שלא עירב לאו כלום הוא רות אחרת אתם בזה דודאי בשתי כתי עדים לכ"ע לא אזלינן בתר חזקה דהכי ס"ל לרבה ורב יוסף בהדי' בפ' ד"א דף ל"א וכ"ש הכא דאיכא שעת מציאתן דהשתא ודאי טמאה דודאי לא אזלי' בתר חזקה דתרומה כמ"ש התוס' ד"ה הכא וכו' והכי משמע גמי פשטא דלישנא דרבה ור"י דקאמרי הכח בשתי כתי ערים אחת אומרת וכו' ואחת אומרת וכו' ולא פירשו טעמא של דבר אתאי לא אזיל בתר חזקה בתרי ותרי משמע דסברא פשוטה היא אצלם דלא שייך חזקה כלל גבי תרי ותרי ואם איתת דלר' יוסי דקיימל"ן כוותי' בתרי ותרי נמי אזיל בתר חזקה אלא דר"מ לחוד הוא דס"ל דבתרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה לא הו"ל לסתום אלא לפרש דבהא פליגי ר"מ ור' יוסי ולבאר טעמי' דכל חד וחד א"ו מדסתמו ולא פירשו כלום ע"כ משום דסברא פשוטה היא אצלם דבתרי ותרי לא שייך חזקה כלל ואמטו הכי לר"מ דס"ל תחומין דאורייתא ספיקו לחומ' ורבי יוסי לטעמי' דס"ל תחומין דרבנן ובדרבנן אפי' בדליכא שום חזקה נמי ספיקו להקל כדקיימל"ן בכל דוכתי' דכל ספיקא דרבנן לקולא (ויש לנו סיוע לפי' זה בלשון התוס' דף ל"ו ד"ה הכא וכו' שהקשו מפ"ב דכתובו' דאזלינן בתר חזקה אפי' בתרי ותרי ואם איתא דר' יוסי פליג הכא אדר"מ וס"ל דאפי' בתרי ותרי אזלינן בתר חזקה מאי קושי' הלא בכאן נמי קיימל"ן כר' יוסי אזו כדאמרן דליכא פלוגתא הכי בזה) והנה רש"י ז"ל פי' באוקמתא דרבא דאמר התם תרי חזקי לקולא הכא חדא חזקה זכו' דרבא נמי מוקי לה בתרי ותרי ופי' הריטב"א ז"ל דהוכרח לזה דאל"כ אמאי לא סגי בחדא חזקה לקולא דהא בכל דוכתי' אזלי' בתר חזקה וכן פירשתי מדעתי עפ"י דברי התוס' ל"ה ב' ד"ה כל דלכ"ע אזלי' בתר חזקה ולא חיישי' לשעת מציאתן בחולין ולא פליגי אלא בקדשים

ועפי"ז יתיישב היטב לשיטת הרמב"ם ז"ל והתוס' בתחילת דבריהם דחזקה שלא עירב לאו כלום הוא הקושי' הראשונה דלעיל עם הקושי' השלישי' והרביעי' דהא דלא פריך מעיקרא דר' יוסי אדר' יוסי כמו דר"מ אדר"מ דודאי מעיקרא לק"מ גם למאי דס"ד דאיירי במקוה שנמדד דאיכא למימר העמד מקוה על חזקתה דאכתי איכא כנגדה חזקת טומאה דגברא דהעמד טמא על חזקתו משא"כ בעירובין דליכא חזקה לחומרא אלא לקולא אזיל רבי יוסי בתר חזקה דתרומה לקולא ואהא פריך בתר הכי א"כ דגבי עירוב איכא חזקה לקולא קשי' דרבי מאיר אדר"מ מהא דנגע באחד בלילה דאפי' בשל תורה נמי אזיל בתר חזקה לקולא עד דשני לי' דאיירי בשני כתי עדים דליכא חזקה לקולא לכ"ע וטעמא דרבי יוסי משום דתחומין דרבנן אזיל בספיקא לקולא אפי' בלי שום חזקה אהא פריך השתא א"כ קשיא דרבי יוסי אדר' יוסי לפום מאי דס"ד דאיירי במקוה שנמדד דאיכא חזקת המקוה שהיתה שלימה כנגד החזקה דהעמד טמא על חזקתו וכיון דאיכא חזקה לכאן ולכאן לא גרע מהיכא דליכא חזקה כלל לא לקולא ולא לחומרא דאזיל רבי יוסי לקולא גבי ספק עירוב בתרי ותרי וניחא השתא הא דפריך עלי' דרבא אדרבה העמד מקוה על חזקתה אע"ג דאיכא חזקה לחומרא דהעמד טמא על חזקתו כנגדה משא"כ בעירוב דליכא חזקה לחומרא כלל משום דלמאי דמוקמינן לה בשתי כתי עדים וכו' גם חוקה דתרומה דלקולא נמי ליתא ואפ"ה מקיל רבי יוסי בספיקא דרבנן ה"ה במקוה דאיכא חזקה להכי ולהכי דהו"ל כמאן דליתנהו כלל והו"ל למיזל לקולא אמטו הכי הוכרח רבא לשנויי דאיירי במקוה שלא נמדד וא"ש ועפי"ז נסתייעו דברי הרמב"ם ז"ל דלעיל שפסק בעירב בין השמשות דהו"ל בכלל ספק עירוב דכשר אע"ג דליכא הכא שום חוקה לקולא שהוציא כן עפ"י מסקנת הש"ס דמוקי פלוגתייהו דר"מ ורבי יוסי בתרי ותרי דליכא חזקה לקולא כיון דאיכא כת דמפקי לתרומה מחזקתה דאי בדאיכא חזקה מודה ר"מ ג"כ דאזלי' לקולא אפי' בשל תורה ולא פליג אלא בתרי ותרי דליכא חוקה להתירא אזיל לחומרא א"כ מוכח דלר' יוסי ור"ש ספק עירוב כשר אפ' בדליכא שום חזקה ולא חיישי' לחזקת תחום ביתו דלאו כלום הוא כמו שהוכיחו התוס' בתחילת דבריהם וא"ש וכן סתם ופסק הש"ע בסי' תט"ו כדעת רש"י והרמב"ם ז"ל

ועפי"ז יתישב היטב ג"כ הקושי' השני' דלעיל בלשון התוס' ד"ה רבי ירמי' שרצו להוכיח מתחילה דחזקה דלא עירב לאו כלום מהא דשני רבא ה"ט דרבי יוסי משום דאמרי' העמד טמא על חזקתו והלא גבי עירוב נמי איכא למימר העמד אדם על חוקת תחום ביתו דלכאורה אינו מובן דהלא גבי עירוב איכא חזקה לקולא כנגדה דהעמד תרומה על חזקתה משא"כ גבי מקוה הא מוקי לה במקוה שלא נמדד דליכא שום חזקה לקולא אלא לחומרא ועפ"י דרכינו יתכן דשפיר קא קשי' להו בזה עפ"י דרכם הנ"ל עפ"י מ"ש התוס' לקמן דף ל"ו ד"ה הכא וכו' דבעלמא קיימל"ן דגם בתרי ותרי נמי אוקמה אחזקת אלא דהכא היינו טעמא דלת מוקמינן אחזקה בתרי ותרי משום שעת מציאתן דהשתא ודאי טמאה וא"כ זה לא שייך אלא גבי חזקת תרומה שהיתה טהורה דלא מהני בתרי ותרי מטעם דהשעת מציאתן דהשתא טמאה מנגד חותה ומסייע להנך תרי דאמרי מבע"י נטמאת אבל אידך חזקה דהעמד אדם על חזקת תחום ביתו דלא קנה עירוב דאדרבה השעת מציאתן דהשתא ודאי טמאה מסייע להך חזקה לומר שנטמאת מבע"י ולא קנה עירוב וקאי על חזקת תחום ביתו ודחי הוא בתקפו אפי' בתרי ותרי ואמטו הכי הקשו שפיר לקמן אשינויא דרבא דאמר התם ה דר' יוסי משום דאמרי' העמד טמא על חזקתו דא"כ במתניתי' נמי נימא העמד אדם על חזקת תחום ביתו וחי משום דאיכא חזקת תרומה כנגדה זה אינו דלמאי דמוקי לה בשתי כתי עדים אזדא לה הך חוקה דתרומה לכ"ע כיון דאיכא כת דמפקי לה מחזקה והשעת מציאתן דהשתא טמאה היא מנגד לה משא"כ הך חזקה דתחום ביתו דאדרבה השעת מציאתן דהשתא טמאה מסייע' לחזקה והוא בתקפו אפי' בשתי כתי עדים וא"כ אמאי אמר רבי מסי ספק עירוב כשה נוקמה אחזקת תחום ביתו אלא ודאי דהש"ס לא חשוב חזקת תחום ביתו לחזקה כלל דהשתא ניחא הכל כדפרישית לעיל **(הגה"ה ואם תשאל דהאיך יתכן לא אזיל בתר חזקה בשתי כתי עדים אלא דמקיל בלי שום חזק' מטעם תחומין דרבנן דהלא באר הכי משני הש"ס קשנד רבי יוסי תחומין דרבנן מכלל דעד השתא ס"ד דר' יוסי נמי ס"ל כר"מ בהא דתחומין דאוריי' קושי' זו לא בי, היא דהלא התוס' נמי במסקנת' כתבו דניח' לי' לשנויי אפי' ס"ל לר"מ תחו' דרבנן וכ"ש רבי יוסי דמקיל אבל דפריך שבת נמי דאורייתא לא פריך אלא מתחומין דשנים עשר מיל דהוה דאורייתא ור"ל לו עיקר מן התורה ושני לי' דקסבר רבי יוסי שגם תחומין די"ב מיל נמי דרבנן אבל תחום אלפים פשיטא לי' להמקשה מעיקרא נמי דהוה דרבנן ולק"מ כנ"ל וא"ש:)** וא"ש דהשתא ניחא הכל כדפרישית לעיל וא"ש ועלה חזקה לחמרא דהעמד אדם על חזקת אא התוס' וכתבו אבל רש"י פי' לקמן וכו' אבל מתניתי' איכא חזקה לקולא דהעמד תרומה על חזקתה ואיכא נמי תחום ביתו וכו' ר"ל שהוא מפרש דרבי יוסי ס"ל דאפי' בתרי ותרי נמי אוקמה לתחומה אחזקתה ובזה ודאי נסתלקה הקושי' השני' דלעיל אהא דשני רבא ואמר היינו טעמא דרבי יוסי משום דהעמד טמא על חזקתו דבמתניתין נמי נימא העמד אדם על חזקת תחום ביתו דזה אינו דבמתני' איכא חזקה לקולא דהעמד תרומה על חזקתה כנגד חזקת תחום ביתו משא"כ גבי מקוה דליכא שום חזקה לקולא כנגד החזקה דהעמד טמא כדשני רבא בהדיא דאיירי במקוה שלא נמדד וא"ש ולא נשאר קשה לפרש"י זולת הקושי' הראשונה דמאי פריך הש"ס דר"מ אדר"מ דלמא הכא שאני דאיכא חזקת תחום ביתו נגד החזקה דהעמד תרומה על חזקת טהרה ע"ז כתבו דהכי נמי יש לומר וכו'

ואכתי פש גבן לבאר סוף דברי התוס' במה שכתבו דניחא לי' לשנויי אפי' סבר ד"מ תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנויי הכי משום דמתני' איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכא נמי חזקה לקולא הי' לו לומר דהוה עירוב משום דספיקא דרבנן לקולא מש"ה מוקי מתניתין בשתי כתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת' דמפקי לה מחזקה שכבר עמדנו למעלה בקושי' הד' דאכתי בשתי כתי עדים נמי ניזיל לקולא ואי משום דלא שייך חזקת כשרות דתרומה כיון דאיכא כת דמפקי לה מתוקה הלא גם לאידך גיסא ליכא חזקה דתחום ביתו דהא איכא כת דאמרי משחשיכה נטמאת דמפיק לי' מתחום ביתו והוה ספק השקול ובדרבנן ניזיל לקולא כמו בדאיכא חזקה להכי ולהכי אולם כבר הראית לדעת עפ"י דברי התוס' דף ל"ו א' ד"ה הכא זכו' שכתבו דהא דלא מוקמינן תרומה אחזקה קמייתא בשתי כתי עדים משום דשעת מציאתן דהשתא ודאי טמאה היא א"כ זהו דוקא בחזקת תרומה לומר שהיתה טהורה בין השמשות דשעת מציאתן דהשתא טמאה היא מרעא לה אבל אידך חזקה דלחומרא דהיינו חזקת תחום ביתו דאדרבה השעת מציאתן דהשתא טמאה היא מסייע להך חוקה לומר דנטמאת מבע"י והרי הוא בתחום ביתו ודאי בדוכתא קיימא אפי' בשתי כתי עדים וא"כ יש כאן חזקה לחומרא ולא לקולא מש"ה אזיל ר"ת לחומרא אפי' בדרבנן

איברא דאכתי קשה מאי שנא ממקוה בספק טבל ספק לא טבל דליכא שום חזקה לקולא אלא לחומרא דהעמד טמא על חזקתו ואפ"ה אזיל ר' מאיר לקולא ולכאורה הי' נראה ליישב ביה