אגודת אזוב אורח חיים מט

מורה ואמטו הכי לר' יהודה יש לכל בני העיר תחום ביתם אע"ג דעשירי נינהו וס"ל ג"כ תחומין דאורייתא וא"כ על כרחך הא דאמר רבי מאיר בזה דהוה חמר גמל אע"ג דודאי לא קנה עירובו הוא מטעם שפרש"י ז"ל משום שעקר דעתו מתחום ביתו וה"ה והוא הטעם בכל מקום דלא קנה עירוב כגון נפל עליו גל או נשרף מבע"י לר"מ ה"ז אמר גמל כדפרש"י ז"ל והוא ג"כ דעת התוס' והרא"ש והרמב"ם וסמ"ג באו שנתבאר ותו לא מידי: ואחל לבאר דעת הרמב"ם ז"ל בעזה"י: הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' עירובין דין י"ג פסק שאם עירב עירוב תחומין בספק חשיכה עירובו עירוב משום דספק עירוב בשאמווו היא שיטת רש"י ז"ל פרק במה מדליקין דף ל"ד אבל התוס' והרא"ש שם סי' כ"ב השיגו ע"ז מסוגי' דהכא בדף ל"ו ע"א דעד כאן לא מכשר רבי יוסי בספק עירוב אלא בעירב בתרומה ונטמאת ספק מבע"י ספק משחשיכה דאיכא חזקת כשרות אבל עירב בתרומה ספק שהורה ספק טמאה דליכא חזקת כשרות לא מכשר וה"ה בעירב בין השמשות דליכא חזקת כשרות נמי ספיקו לחומרא אולם הה"מ שם הציץ בעד הרמב"ם ז"ל בזה שהוא מפרש להא דעירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה דאינו עירוב משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום וזו עכ"פ אסורה באכילה מספק כמו שביאר הרמב"ם ז"ל להדיא שם בדין ט"ו ע"ש

ונראה דתלי בחלופי הסברות שבתוס' כאן דף ל"ה ב' ד"ה רבי ירמי' וכו' שבתחילת דבריהם צדדו לומר דחזקת תחום ביתו לא חשיב חזקה וכפי זה בעירב בספק חשיכה נהי דליכא חזקה לקולא מ"מ גם חזקה לחומרא נמי ליתא וכל ספיקא דרבנן היכא דליכא חזקת איסור לקולא וכמ"ש התוס' כאן ד"ה ר' ירמי' בהדי' דאפי' כי איכא חוקה לחומרא אי איכא נמי חזקה לקולא כנגדה הוה עירוב משום דספיקא דרבנן הוא וה"ה בדליכא חזקה כלל לא לקולא ולא לחומרא נמי ספיקו לקולא וזהו דעת הרמב"ם ז"ל אבל התוס' והרא"ש ס"ל לדברי התוס' במסקנתם דחזקת תחום ביתו חשיב שפיר חזקה והא דספק עירב כשר משום דאיכא חזקת כשרות כנגדה א"כ בעירב בספק חשיכה דליכא חוקה לקולא הרי יש כאן חזקה לחומרא דהעמד אדם על חזקת תחום ביתו וכל ספיקא דרבנן דאית לי' חזקת איסור ספיקו להחמיר כמו שהעלה הש"ך בי"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות כ' וזהו דעת התוס' והרא"ש אולם דעת רש"י ז"ל כאן בדף ל"ו דחזקת תחום ביתו חשיב שפיר חזקה ואפ"ה ס"ל בפ' במה מדליקין שם דעירב בספק חשיכה כשר אע"ג דאיכא חזקה לחומרא דהעמד גברא על חזקת תחום ביתו צ"ל דס"ל כדעת הפר"ח בי"ד סי' ק"י אות ט"ו דקיימל"ן כר"מ דמקוה ע"ש דכל ספיקא דרבנן לקולא אפי' שיש לו חזקת איסור וה"ה בזה וכפי זה יראה דלשיטת התוס' והרא"ש בהניח עירובו בספק חשיכה אינו עירוב כלל והרי הוא כבני עירו ולא הוה חמר גמל דהעמד גברא על חזקת תחום ביתו ואפי' לר"מ דאית לי' תחומין דאורייתא הלא אפי' בשל תורה נמי אזיל בתר חזקה גבי נגע באחד בלילה וכו' ולא בתר שעת מציאתן וגבי חולין אפי' רבנן מודו דאזלי' בתר חזקה ולא חיישי' לשעת מציאתן כמ"ש התוס' ד"ה כל וכו' וכ"ש בנדון זה דהשעת מציאתן אינו סותר החזקה דלכ"ע אינו עירוב כלל וכ"ש לפמ"ש התוס' ד"ה ר' ירמי' וכו' דלפי המסקנא גם ר"מ ור"י אית להו תחומי' דרבנן וא"כ יש לתמוה טובא אדקתני במתניתין מבעוד יום אין עירובו עירוב לכ"ע עדיפא הו"ל למתני' דאפי' ביה"ש נמי אין עירובו עירוב לכ"ע ובשלמא להרמב"ם ז"ל לא קשי' מהא דקתני משחשיכה עירובו עירוב ולא קתני רבותא טפי דאפי' ביה"ש נמי עירובו עירוב משום דמשחשיכה עירובו עירוב לכ"ע אבל ביה"ש הוא בכלל ואם ספק דתליא בפלוגתא דר"מ ור"י עם ר' יוסי ור"ש דקתני בתר הכי אבל לשיטת התוס' דביה"ש לכ"ע אינו עירוב קשי' מאי איריא דקתני מבע"י אין עירובו עירוב אפי' ביה"ש למי ואפי"ת דלשיט' התוס' והרא"ש נמי ביה"ש ה"ז חמר גמל לכ"ע אכתי תקשי אמאי לא נקט נמי חלוקה שלישי' דביה"ש שהוא חמר גמל לכ"ע בהדי אינך חלוקות דקתני להו אליבא דכ"ע ובזה יש תקום ליישב קצת משום דלר"מ ור' יהודה ודאי לא צריכא דהא לדידהו אפי' בשאר ספיקא דאיכא חזקה לקולא דהעמד תרומה על חזקתה נמי אית להו דהוה חמר גמל וכ"ש ביה"ש ולא צריכא לאשמעי' דביה"ש הוא אמר גמל אלא לר' יוסי והלא תחילת ביה"ש הוא בכלל מבע"י דאינו עירוב כלל כדפרש"י ז"ל בדרבי ירמי' ולא משכחת לה דהוה חמר גמל אלא באמצעו או בסופו וכיון דביה"ש דר' יוסי הוא עין שאי אפשר לעמוד עליו א"כ ודאי אחר תחילת הביה"ש אי אפשר לצמצם אם נטמא ביה"ש או אחריו בתפילת הלילה ובכה"ג ודאי ספיקא לקולא דהעמד תרומה על חזקתה שהיתה טהורה ולא נטמאת עד הלילה ולא משכחת ספיקה דביה"ש אלא לדידן דקיימל"ן כרבי יהודה בשיעור ביה"ש שהוא שלשה רביעי מיל ובזה יעלה ארוכה קצת גם לקושי' הראשונה כשנאמר לדעת התוס' והרא"ש בעירב בספק חשיכה אין עירובו עירוב כלל כמו מבע"י דהשתא הוה רבותא טפי בביה"ש גם לר"מ ור' יהודה דלא הוה עירוב כלל משא"כ בשאר ספק דהוה חמר גמל אפ"ה לא קתני ביה"ש משום דלא פסיקא לי' אליבא דרבי יוסי בביה"ש דידי' שאי אפשר לעמוד עליו וכנ"ל מ"מ לשון המשנה מכרעא טפי לשיטת רש"י והרמב"ם מדנקט מבע"י ומשחשיכה ולא נקט נמי חלוקה דביה"ש שבנתים מכלל שהוא בכלל ואם ספק דקתני בתר הכי ועוד דקשי' דיוקי אהדדי דקתני רישא מבע"י אין עירובו עירוב הא ביה"ש ע"ע ובסיפא קתני משחשיכה עירובו עירוב הא בספק חשיכה לא הוה עירוב מסתבר לומר דהנך דיוקי דביה"ש היינו הך בבא דבתר הכי דקתני אם ספק וכו' פלוגתא דר"מ ור"י עם רבי יוסי ור"ש כנ"ל גם פשטא דהסוגי' מוכחא דהך חזקה דהעמיד גברא על חוקת תחום ביתו לא חשיב חזקה כמי שהוכיחו התוס' ד"ה רבי ירמי' וכו' בתחילת דבריהם גם שבסוף דבריהם נדחקו לישב הסוגי' כדי לקיים חוקה זו לא עלתה בידם אלא בקושי גדול והריטב"א ז"ל לא הונח לו דבריהם בזה והסכי' למ"ש בתחילת דבריהם דחזקת תחום ביתו לאו כלום כמו שיבא בסמוך בעזה"י

עוד נחזי אנן מה שיראה מתוך מסקנת הסוגי' אשר יאמר כי הוא זה שיש להעיד תחילה אהא דפריך מעיקרא דר"מ דהכא אדר"מ דמקוה אמאי לא פריך נמי דרבי יוסי אדרבי יוסי כדפריך במסקנא ולמה הפסיק הענין באמצע בהא דנגע באחד בלילה וכו' וכל השקלא וטרי' מעיקרא הו"ל להקשות ולומר ורמי דר"מ אדר"מ ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי דהכי הוא סוגיא דהס"ס בכל דוכתין וליישב זה נקדים תחילה לשון התוס' ד"ה ר' ירמי' והי' לבאר אשר יאמר כי הוא זה

תוס' ד"ה רבי ירמי' וכו' וא"ת ומאי קושי' דר"מ אדר"מ וכו' ולקמן נמי דאמר ה"ט דרבי יוסי העמד טמא על חזקתו וכו' במתניתין נמי נימא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב ואי הות אמרינן דחוקה שלא עירב לא חשיב לי' הש"ס חזקה א"פ ומיהו רש"י וכו' לכאורה דבריהם אינן מובנים כלל מתחילתן ועד סופן דמה שהקשו אהא דאמר לקמן ה"ט דרבי יוסי משום העמד טמא על חזקתו דבמתניתי' נמי נימא העמד אדם על חוקת תחום ביתו הוא תמוה מאד דהא לקמן פריך אהא דהעמד טמא ע"ח אדרבה העמד מקוה ע"ח ומוקי לה במקוה שלא נמדד הא לא"ה אזלינן לקולא משו' חזקת המקוה שכנגד חזק' טומאה וא"כ מאי קשי' להו במתניתין נמי נימא העמד אדם על חזקת תחום ביתו הא במתניתין איכא חזקת טהרה דתרומה נגד הך חזקה דתחום ביתו מש"ה אזיל רבי יוסי לקולא משא"כ גבי מקוה דאיירי במקוה שלא נמדד דליכא שום חזקה לקולא נגד חוקת טומאה דגברא והוא וה עצמו שהביאו בתר הכי מפרש"י ז"ל ודקארי לה ואי קארי לה בתחילה בזולת פרש"י וכי לא ידעו הא דאיכא חוקת טהרה דתרומה והנם בעצמם הזכירו חזקה זו בריש דבריהם דהא מינה הוא דפריך דר"מ אדר"מ ב) קשה במ"ש ואי הוה אמרי' דחזקה שלא עירב לא חשיב לי' הש"ס חזקה אתי שפיר מיהו רש"י פי' וכו' אדקשי' להו מפרש"י תקשי להו מסוגי' הש"ס דלקמן דמשם בארה דחוקה שלא עירב חשיב שפיר חזקה דאל"כ מאי פריך התם אדרבה העמד מקוה על חזקתה לו יהי כן אכתי לא דמי לספק עירוב דהתם איכא מיהת חזקת טומאה דגברא נגד חזקת המקוה אמטו הכי מחמיר רבי יוסי בספיקו משא"כ גבי עירוב דליכא שום חזקה לחומרא אלא לקולא דהעמד תרומה על חזקתה מש"ה אזיל ר"י לקולא אלא ודאי ס"ל להש"ס דה"ה גבי עירוב נמי איכא חזקה לחומרא נגד חוקה דתרומה כי התם דהעמד גברא ע"ח תחום ביתו וזהו שהכריחו לרש"י ז"ל שם לחדש חזקה זו דתחום ביתו והאיך כתבו דאי הוה אמרי' דחזקה שלא עירב לא חשיב לי' הש"ס חזקה הוה א"ש. ג) וביותר קשה דהאיך יתכן לומר דגבי עירוב ליכא שום חזקה לחומרא אלא לקולא א"כ מעיקרא מאי קשי' להו להש"ס דרבי יוסי אדרבי יוסי נהי דהוה ס"ד דאיירי במקוה שנמדד דאיכא חזקת המקוה אכתי איפא חזקה לחומ' כנגדה דהעמד טמא על חזקתו משא"כ בעירוב דליכא שום חזקה לחומ' אלא לקולא אלא ודאי ס"ל להש"ס דגבי עירוב נמי איכא חוקה לחומרא דהעמד גברא אחזקת תחום ביתו והאיך כתבו דאי הוה אמרי' דחזקה זו שלא עירב לא חשיב חזקה הוה א"ש ולכאורה אדרבה לא א"ש. ד) קשה במ"ש התוס' בסוף דבריהם ליישב פרש"י דניחא לי' לשנויי אפי' סבר ר"מ עירוב תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנויי הכי משום דמתניתי' איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכא נמי חזקה לקולא הו"מ למימר דהוה עירוב דספיקא דרבנן לקולא מש"ה מוקי מתניתין בשתי כתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת דמפק לי' מחזקה וכו' עכ"ל ולכאורה אין דבריהם מובנים בזה כלל הא כמו דלא מוקמינן תרומה על חזקתה בזה משום דאיכא כת דמפקי לה מחזקתה הכי נמי לא מוקמינן אחזקת תחום ביתו משום דאיכא כת דאמרי משחשיכה נטמאת דמפקי לה מתחום ביתו ואין כאן חזקה כלל לא לאיסור ולא להיתר ואכתי הו"ל למימר ספק דרבנן לקולא כיון דספק השקול הוא כמו בדאיכא חזקה להכי ולהכי דמ"ש אשר על כן דבריה' סתומי' וחתומי' וצריכין להצעו' רבות שיתבארו בעזה"י: