אגודת אזוב אורח חיים מח

**(ביה"ש דרבי יהודה לר"מ יום הוא וא"כ ודאי אטמי מבע"י הן אמת דלפירש רש"י ס"פ מי שהוציאוהו אליבא דר"מ גם בודאי נטמא מבע"י ס"ל דהוה חמר גמל וכנ"ל ניחא שפיר גם לר"מ דאע"ג דביה"ש דר' יהודה לר"מ ודאי יום הוא וא"כ ודאי איטמי מבע"י אפ"ה הו"ל חמר גמל ולר"י דס"ל נטמא מבע"י אין עירובו עירוב כלל הא לדידי' ביה"ש דידי' ספיקא הוה מש"ה הו"ל חמר גמל וא"ש אבל הרב ז"ל מדויל ידי' הוא משלים בזה שבאהע"ו ס"פ מי שהוציאוהו שם השיג על פרש"י הל"ל בזה והעלה דגם לר"מ נמי אם נטמא מבע"י אין עירובו עירו' כלל ולא הוה חמר גמל (כמו שיבואו דבריו בסמוך עם תשובתו בצדו בעזה"י) א"כ לפי דרכו קושי' התוס' הנ"ל במקומה דאמאי לא פריך מדר"מ גופי' דהא ביה"ש דר' יהודה לר"מ יום הוא וא"ב ודאי איטמי מבע"י ואמאי הו"ל חמר גמל לכן ודאי אשתמיט להרב ז"ל שם דריש ברכות הנ"ל:)** והדרא קושי' לדוכתי' א"כ לד"מ נוקמה לתרומה אחזקה שלא נטמאת עד הלילה וכבר קנה עירוב ועוד דאיכא ס"ס לקולא שמא טמא בלילה ושמא ביה"ש עצמו הוא לילה ובהכרח לאוקמי דאיירי בענין שנודע בודאי שנטמאת קודם הלילה וזה לא יתכן אם לא שר או השרץ עלי' מיר בתחילת ביה"ש סמוך לסוף היום באופן שלא יפול הספק רק אם הי' מבע"י או בתחילה ביה"ש לכן דקדק רבי ירמי' לאוקמי שראו השרץ עלי' מיד בתחילת ביה"ש שאז יתכן לדעת שנטמא בודאי קודם הלילה ואמטו הכי פריך הש"ס שפיר עלי' דר' ירמי' אי הכי בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר וכרש"י הא ודאי מבע"י איטמי ר"ל כמו שביארנו למעלה עפ"י מה שפרש"י בדף ל"ו סוף ע"א דתחילת ביה"ש הוא סוף היום של ערב שבת ולכ"ע מיהת תחילת ביה"ש הוא שעת קניות העירוב וכיון שנטמא אז לא קנה עירוב אבל מדר"מ ור' יהודה לא פריך מידי משום דלר"מ אפי' היכי דלא קנה עירוב נמי הוה חמר גמל ולרבי יהודה דס"ל שאם נטמא מבע"י אין עירובו עירוב כלל נמי א"ש דהא לדידי' ביהמ"ש דרבי יוסי ור"מ ודאי לילה הוא א"כ אכתי ספיקא הוא אם נטמא קודם לכן או לאו וכדפרישית לעיל וא"ש

והשתא דאתינן להכי יתכן בעיני לפרש דר' ירמי' דאוקי למתני' בשהי' עלי' שרץ כל ביה"ש נמי ר"ל בביה"ש דכל מר כדאית לי' ביה"ש דרב יהודה לרבי יהודה ובין השמשות דר' יוסי לר"מ ור' יוסי ור"ל משו' דביה"ש ליכא חזקה להיתרא אמטו הכי ס"ל לר"מ ויהודה להחמיר בספק עירוב והא דאמר כל' ביה"ש דהיינו תחילת ביה"ש אי מטעמא דאמרן לעיל בסמוך דלרבי מאיר דביה"ש דידי' כהרף עין שא"א לעמוד עליו לא מתוקמא אלא בתחילתו שאז ודאי שלא נטמא בלילה וכנ"ל אבל לרבי יהודה בביה"ש דידי' מצי איירי שפיר אפי' באמצע ביה"ש ואמטו הכי ניחא לר"מ ור' יהודה דהוה חמר גמל דלר"מ אפי' בנטמא מבע"י נמי הוה חמר גמל ולר' יהודה בביה"ש דידי' באמצעו ספיקא הוה אבל לרבי יוסי בביה"ש דידי' בתחילתו שהוא שעת קניות העירוב פריך שפיר כיון שנטמא אז ודאי לא קנה עירוב ואמאי אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר וכנ"ל או יאמר דמה דאמר רבי ירמיה שהי' עלי' שרץ כל ביה"ש אין ר"ל כל שיעור ביה"ש מתחילתו עד סופו דהלא בתחילתו סגי וסופו למה לי והי' לו לומר בתחילת ביה"ש אלא אדר"מ ור' יהודה קאי דקיימא הכא בחדא שיטתא והנה הנם לא הושוו בשיעור ביה"ש דרבי מאיר לית לי' ביה"ש דרבי יהודה כדאי' בריש ברכות אהכי קאמר שהי' עלי' שרץ כל ביה"ש ר"ל לכל מר כדאית לי' לר"מ בביה"ש שדידי' ולר' יהודה בביה"ש דידי' כדקתני במתניתין בהדי' ואם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל כיון דליכא חזקה להיתרא והא דפריך בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר הנה לדעת התוס' והרא"ש דס"ל דבספק של ביה"ש כיון דליכא חוקת כשרות מודה רבי יוסי דספיקו לחומרא ומייתו לה מברייתא דלקמן דף ל"ו כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר וכו' דקתני בהדיא עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה אין זה ספק עירוב כשר משום דלית לה חזקת כשרות פריך בפשיטות בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר הא אין כאן חזקה להתירא (והא דמוקי לה רבה ורב יוסף בשתי כתי עדי' וכו' והא פרש"י שם דר' יוסי פליג אדר"מ וס"ל דבשתי כתי עדים נמי אזלי' בתר חזקה וא"ש) ולדעת רש"י והרמב"ם דלעיל דר' יוסי ור"ש מכשירין בספק עירוב אפי' ביה"ש דליכא חזקה להתירא יש לפרש כמש"ל משום דר"א ורבי יוסי בחדא שיטתא קיימי בשיעור ביה"ש ואליבא דר"מ לא מתוקמי אלא בתחילת ביה"ש שאז הוא שעת קניות העירוב וכיון שנטמא אז ודאי לא קנה עירוב או כיון דביה"ש דר' יוסי הוא כהרף עין שאי אפשר לעמוד עליו ובהכרח לומר שנודע בבירור שעכ"פ נטמא קודם הלילה דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי' לר"מ נוקמה אחזקה שלא נטמא עד הלילה וכבר קנה עירוב וא"כ נטמא סמוך לסוף היום וכיון שאי אפשר לעמוד עליו עכ"פ ספיקא הוה ויש לחוש שנטמא מתחילתו או אפי' מבע"י בסופו וא"כ הוה ס"ס לחומרא ספק נטמא מבע"י או עכ"פ בתחילתו ואת"ל שנטמא בסופו שמא ביה"ש כולו לילה הוא מש"ה קשי' לי' בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר דהא איכא ס"ס לחומרא ומיושב שפיר כל הקושיו' והדקדוקי' דלעיל ותו לא מידי: ומאחר שהראית לדעת שפרש"י ז"ל בסוגי' דס"פ מי שהוציאוהו נסתייעו מהסוגי' דהכא כמו שנתבאר צריכין אנו למודעי מה שראינו להרב בספר אהע"ז בסוגיא דס"פ מי שהוציאוהו שם השיב על פרש"י הנ"ל שפי' לשם דלרבי מאיר גם בנאכל עירובו מבע"י נמי הוה חמר גמל כדאמר התם בהדי' דאפי' ודאי לא עירב קאמר ר"מ דהוה חמר גמל דנה אינו דדוקא בנדון דהתם הוא דאמר ד"מ דאי ודאי לא עירב הוה חמר גמל משום דר' מאיר לטעמי' אזיל דאית לי' תחומין דאורייתא והא ודאי דבשל חזרה לא שייך לחלק בין עני לעשיר ואף איתא דמה"ת לא מהני אמירה שביתתי במקום פלוני לגמרי האיך יוכלו חכמים להקל גבי עני מדין תורה ובהכרח לומר דאדרבה מדין תורה מהני אמירת שביתתי במקום פלוני אפי' בעשיר רק שחכמים החמירו גבי עשיר שלא יועיל אמירת שביתתי במקום פלוני והואיל וכן דמדין תורה אפי' עשיר נמי קנה שביתה במקום פלוני הרי אבד אלפי' אמה שלצד השני מביתו והלאה וא"כ כשאמרו חכמים דעשיר לא מהני אמירת שביתתי במקום פלוני בודאי לא להקל על דברי תורה באו שיהא כבני עירו כיון דמדין תורה כבר אבד אלפיים באמה שמעבר ביתו והלאה האיך יוכלו חכמים להקל בזה אלא להחמיר על דברי תורה באו שלא יקנה שביתו במקום פלוני להיות לו משם אלפיים להלן מאותו מקום וא"כ הו"ל חמר גמל ואין ט אלא אלפיים שלצד עירובו לבד שמעבר ביתו ולצד השני אין לו מדין תורה ואינך אלפים שממקום פלוני ולהלן אין לו מדרבנן משא"כ במתניתין דהכא בדין נאכל עירובו מבע"י דמדינא לא קנה עירוב מודה ר"מ שיש לו תחום ביתו עכ"ד

ואני אומר דברי פי חכם חן ודילידא אתא כוותיי' תליד אע"ג דאית לי' פרכא והעיקר כפרש"י ז"ל מפני כמה תשובות חדא אם איתא שכל טעמיה דר"מ במתניתין זו דאמר כל שיכול לערב ולא דעירב ה"ז חמר גמל הוא משום דס"ל תחומין דאורייתא א"כ במאי נסתפק הש"ס מעיקרא בשמעתין ושקיל וטרי אליבא דר"מ אי ס"ל תחומין דאורייתא או דרבנן תיפוק לי' מהא מתניתין דס"פ מי שהוציאוהו דבע"כ ס"ל תחומין דאורייתא דאל"כ מ"ט אמר ר"מ בודאי לא עירב דה"ז חמר גמל חדא ועוד קאמינא שלפי' התוס' בסוגי' דהכא ד"ה רבי ירמי' במסקנא נמי קמהדרי רבה ורב יוסף לאוקמה לדרבי מאיר דס"ל תחומין דרבנן א"כ תקשי להו מתניתי' דס"פ מי שהוציאוהו דמשם בארה דס"ל לר"מ תחומין דאורייתא אלא ודאי דלאו מטעם תחומין דאורייתא אתי עלה ר"מ אלא מטעם שפרש"י משום שעקר דעתו מתחום ביתו (ויתכן דר"מ לטעמי' פ' מי שהוציאוהו דף פ"ה במתניתין דמי שישב בדרך דכל שלא נתכוין לקנות שביתה בעיר לא קנה שביתתו בעיר ע"ש) ותו קשה לאידך גיסא דהרא"ש ז"ל פרק מי שהוציאוהו סי' ח' תפס בפשיטו' שגם רבי יהודה אית לי' תחומין דאורייתא כמו ר"מ כיון דשניהם אמרו דבר אחד דאם ספק ה"ז חמר גמל בודאי חד טעמא לתרווייהו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות והסמ"ג בה' עירוב להדיא והנה רבי יהוד' אומר במתניתין דהתם הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין והיינו אפי' אמרו שביתתנו במקום פלוני כדפרש"י ז"ל בדף נ"א ע"ג או כפי' הרי"ף והרא"ש דר"ל אפי' שמסרו בני העיר לו שביתתן אפ"ה אסורין הואיל משום דהו"ל עשירי' ומדקאמר אסורין ולא אמר שבני העיר הו"ל חמר גמל משמע דעכ"פ יש להם תחום ביתם ולא תפסידו כלום רק שלא הרויחו בעירובם ולדברי הרב ז"ל כיון דס"ל לר' יהודה תחומין א דאורייתא הי' להם לבני העיר להיות חמר גמל לר' יהודה כמו לר"מ בדידי' משום דמדין תורה אפי' עשיר נמי קני שביתה במקום פלוני ואבדו תחום ביתם שמעבר השני א"ו דהא ליתא דמה שהחליט הרב ז"ל ואמר דלמ"ד תחומין דאורייתא כיון דמן התורה קנה שביתה במקום פלוני ואבד תחום ביתו אפי' אי לא קנה שביתה מדרבנן במקום פלוני מ"מ לא יוכלו חכמי' להעמידו בתחום ביתו זה אינו עפ"י מה שכבר עמדו רש"י ז"ל פ' כיצד מעברין ד' ס' במתניתין דמי שהי' במזרח ומ' וכן התוס' בדף מ"ט ב' ד"ה ואפי' וכו' אהא דתנן התם מותר לביתו וכו' ובשמעתין גבי נאכל עירובו מבע"י דאינו עירוב והרי הוא כבני עירוב מהא דאי' בדף מ"ט ונ' ע"ב במי שבא בדרך ואמר שביתתי במקום פלוני והוא בענין שלא קנה שם שביתה שאבד גם שביתת ממקומו משום שכבר עקר דעתי' משביתת מקומו ויצאו לחלק בין מי שבא בדרך שאותו עקר דעתי' לחלוטין משביתת מקומו אבל מי שעומד בעיר לא עקר דעתו לגמרי תעירו ולעולם דעתו שאם לא יקנה שביתה במקום עירובו שיהי' לו תחום ביתו עכ"ד וכיון דמה שחוזר לתחום ביתו בנאכל עירובו מבע"י הוא מפאת האומדנא דודאי הי' דעתו שאם לא יקנה שם שביתה שיחזור לתחום ביתו א"כ גם לר"ת דס"ל תחומין דאורייתא באומר שביתתי במקום פלוני והוא לא קנה שביתה במקום פלוני מדרבנן יש לו לחזור לתחום ביתו מה"ט כיון דסוף סוף לא קנה שביתה במקום פלוני יהי' מדאורייתא או מדרבנן מ"מ דעתו הי' שאם לא יקנה שביתה במקום פלוני שיהי' לו שביתה בביתו וכיון שכן ודאי יש לו תחום ביתו מדין