אגודת אזוב אורח חיים מו

**(מהרש"א ז"ל גם לשיטת התוס' ע"ש (ועמ"ש לקמן בעז"י דתליא בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא בחולין דף י') והכי נמי ס"ל לרבה ורב יוסף דהך חזקה דהעמד גברא על תחום ביתו לאו מידי הוא לכן הוכרחו לאוקמי מתני' בשתי כתי עדי' אבל רבא ס"ל דחזקת תחום ביתו חשיב שפיר חזקה לחומרא והיינו דמשני הכי התם גבי נגע באחד בלילה תרתי חזקי לקולא ר"ל בכל צדי הספק איכא חזקה לקולא שאם באת להעמיד זה שנגע על חזקתו העמידנו בחזקת טהרה וכו' לאידך גיסא בזה שנמצא מת שבו נולד הספק אם באת להעמידו על חזקתו העמידנו בחזקת חי ואין כאן חזקה לחומרא בשום צד משני צדדי הספק בין בזה המת עצמו ובין בזה האיש הנוגע בשניהם החזקה לקולא משא"כ הכא גבי עירוב נהי דגבי תרומה שבה נולד הספק איכא חזקה לקולא (דמש"ה עדיפא הך חזקה מחזקת תחום ביתו כמ"ש לקמן בשם הריטב"א ז"ל) מ"מ הא בצד השני חדא חזקה לחומרא שאם באת להעמיד הך גברא אחזקתי' העמידנו על חזקה תחום ביתו כקושי' התוס' הנ"ל והיינו שינויא דרבא ממש וגם לפי גירסת ספרים שלפנינו דגרסי' הכא חדא חזקה לקולא יש מקום לפרש כן דר"ל התם בכל צד משני צדדי הספק איכא חזקה לקולא משא"כ הכא ליכא חזקה לקולא אלא בצד א' דהיינ' חזקת תרומה אבל באידך צדדא דהיינו ספיקא דגברא הוה חזקה לחומרא דהיינו חזקת תחום ביתו וכיון דרבא אית לי' שפיר חזקת תחום ביתו אמטו הכי פריך שפיר באידך דרבא דאמר ה"ט דרבי יוסי משום העמד טמא על חזקתו אדרבה העמד מקוה על חזקתה ואי משום דהכא עכ"פ איכא חזקה לחומ' דהעמד טמא על חזקתו הלא גבי עירוב נמי איכא חזקה לחומרא דהעמד גברא על חזק' תחום ביתו כדאמר רבא גופי' לעיל דהכא חדא חזקה לחומרא וכנ"ל ובזה מיושב היטב הא דלא פריך מעיקרא דר' יוסי אדרבי יוסי משום דלפי' מאי דס"ד מעיקרא דחזקת תחום ביתו לאו מידי הוא הוה ניחא שפיר דגבי תרומה מקיל רבי יוסי משום דליכא התם שום חזקה לחומרא אלא לקולא לחוד דאמרי' העמד תרומה על חזקתה וטהורה היתה משא"כ גבי מקוה גם למאי דס"ד מעיקרא דאיירי במקוה שנמדד דאיכא למימר העמד מקוה על חזקתה מ"מ איכא נמי חזקה לחומרא כנגדה דהעמד טמא על חזקתו ולא קשי' מידי אולם בתר דשני רבא דגבי ספק עירוב נמי איכא חדא חזקה לחומרא דהעמד גברא על חזק' תחום ביתו פריך שפיר השתא קשי' דר' יוסי אדרבי יוסי דהא גבי מקוה נמי איכא חזקה לקולא דהעמד מקוה על חזקתה כי הכא ואי משום דהתם איכא חזקה לחומרא כנגדה דהעמד טמא על חזקתו הלא גבי ספק עירוב נמי איכא חדא חזקה לחומרא כנגד חזקת תרומה דהעמד גברא על חוקת תחום ביתו כדאמר רבא בהדיא ועל כן הוצרך רבא לשנויי דאיירי במקוה שלא נמדד וא"ש. וארווח לן בזה לדחות דברי הפ"י בחדושיו לכתובות בקו"א לחלק יצא בדין רובא וחזקה דרובא עדיף היינו דוקא בחדא חזקה אבל לא כנגד תרי חזקי וכה"ג מחלק הריב"ש בסי' שע"ח בדין מים שאין להם סוף היכי דלא שהו עליו שיעור שתצא נפשו דאסירא מדאורי' ואפי' ניסת תצא ולא אזלי' בתר רובא משו' דאיכא תרי חזקי כנגד הרוב חזקת אשת איש וחזקת חיים של הבעל הנטבע ונסתייע מסוגי' דהכא בשינויא דרבא דמחלק נמי בין חדא חזקה לתרי חזקי ע"ש ולפי דרכינו אזדו לה ראי' זו מכאן ועי' תשובת נודע ביהודה חלק אה"ע סי' מ"ג מה שהשיג ג"כ ע"ז

)** לכן אזיל לחומרא בתרווייהו והו"ל חמר גמל כמ"ש התוס' שם וכה"ג איתא נמי בפ"ק דפסחים דף י"א גבי שני שבילין ובא לשאל עליו ועל חבירו ע"ש והא דס"ל לר' יוסי ספק עירוב כשר בהכרח לומר דלאו מפאת ספיקא דרבנן לקולא אתי עלה אלא שכן קיבל מרבותיו דמעיקרא הכי איתקן דספק עירוב קונה כמי ודאי עירוב משום דתחומין דרבנן הוא עשו ספיקו כודאי וכמו שאמר בהדיא שכן העיד אבטולמס משום ה' זקנים על ספק עירוב שכשר אבל ר"מ הא פליג עלי' ולא שמיעא לי' קבלה זו ולא אתינן למרמי עלי' אלא מהא דספיקא דרבנן לקולא קשה הא בכאן לא שייך זה ואם נאמר דהך חזקה דהעמד גברא על תחום ביתו לא חשיב חזקה הוה א"ש שיש להקל דהקילו מספיקא באותן אלפים שממקום עירובו והלאה דמסייע להו חוקה דתרומה משא"כ באלפי' שמעבר השני שהם כנגד החוקה אבל לפרש"י ז"ל שסובר דאיכא חזקה בכל צד ונגד חזקת תרומה איכא חזקה נמי לאידך גיסא דהעמד גברא על חזקת תחום ביתו וכנ"ל ודאי קשה האיך שייך בכאן הא דספיקא דרבנן להקל כיון שיש בו חומרא מצד אחר אם יצטרך לסוף אלפים אמה שמעבר לביתו והלאה ובהדי' תנן לקמן בס"פ חלון דף ה' א' דעירוב תחומין הוא חוב לאדם ופירשו התוס' בפרק מי שהוציאו' דף מ"ג ע"ב ד"ה ואין דאפי' ידעי' שהוא צריך לעירוב זה לילך ממקום עירובו אלפי' אפ"ה חשיב חוב במה שמפסיד שאינו יכול לילך לצד אחר אם ירצה ע"ש וכ"ש בנד"ז שנאמר שבכל ענין קנה עירוב גם אם הוא צריך בודאי לילך לצד אחר דלא שייך בזה הא דספיקא דרבנן לקולא והארכתי בקושי' זו להבינה לעצמי כי חדת הוא לי. ה) קשה באוקמתא דר' ירמי' קושי' התוס' ד"ה בהא לימא רבי יוסי וכו' דאמאי לא פריך מדר"מ ור' יהודה גופייהו דאי כשהי' עלי' שרץ בין השמשוש כולו דודאי איטמי מבע"י אמאי הוה חמר גמל הלא מבע"י אין עירוב כלל וקנה שביתה בביתו כשאר בני העיר. ו) קשה כיון דבהי' עלי' שרץ כל בין השמשו' ודאי איטמי מבע"י אמאי אכפ' רבי ירמי' לאוקמי דוקא בשהי' עלי' שרץ כל בין השמשו' הו"ל לאוקמי בפשיטו' טפי כשהי' עלי' שרץ מבע"י ולמה לי להזכיר כלל בין השמשות. ז) קשה הא בהדיא תנן במתניתי' אם ספק ר"מ ור"י אומרי' וכו' ולפי אוקמתא דר' ירמי' לאו ספק הוא אלא ודאי. ח) קשה האיך יתכן דר' ירמי' דרב גוברי' הוא טעי כל כך מה דלא טעי בי' אפי' בר בי רב דחד יומא יש לדקדק עוד בהא דפריך הש"ס בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר שבק לדרבי שמעון בר זוגי' בהא דהא תרווייהו קאמרי במתניתין ספק עירוב כשר והו"ל למימר בהא לימא רבי יוסי ורבי שמעון ספק עירוב כשר ואמאי נקט לדר' יוסי לחודי'

ונלע"ד ליישב הכל בחדא מחתה בעזה"י אשר יאמר כי הוא דהנה הריטב"א ז"ל קיים דברי התוס' במה שכתבו בתחילת דבריהם דחזקת תחום ביתו לא חשיב חזקה וטעמא אמר כיון דודאי עירב ואין הספק אלא אם נטמא העירוב הא נפק לי' גברא מחזקת בית זה עכ"ל ולכאורה אין דבריו מספיקין דהלא אם נטמא מבע"י אכתי בתחום ביתו קאי כדתנן במתניתין מבע"י אין עירובו עירוב והרי הוא כבני עירו ולא נפק לי' מחזקת בית זה וכיון דספיקא הוא ועלי' אנו דנין אם הוא בתחום ביתו כדמעיקרא או בתחום עירובו יש להעמידו על חזקה דמעיק' שהי' בתחום ביתו וזהו באמת דעת רש"י ז"ל ועמש"ל בישוב דברי הריטב"א ז"ל בזה ועכ"פ למדנו מדבריו ז"ל דהיכי דודאי נפק לי' מתחום ביתו בכל ענין כדבעינן למימר קמן תו לא שייך חזקת תחום ביתו

מעתה אני אומר בטח דרש"י ז"ל בפירושו כאן אזיל לטעמי' לקמן פ' מי שהוציאוהו דף נב ע"ב בפסקא דר"מ אומר כל שהוא יכול לערב ולא עירב ה"ז חמר גמל ופריך הש"ס עלה תנינא חדא זימנא במתניתין דידן אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרי' ה"ו חמר גמל ומשני דאתי לאשמועי' דלא תימא דדוקא בספק עירוב (כמו במתניתי') הוא דהוה חמר גמל אלא אפי' ודאי לא עירב בי התם נמי הוה חמר גמל לרבי מאי' ופרש"י ז"ל שם ש"מ אפי' במקום שאינו ספק כגון נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום ודאי לא עירב הוא אפ"ה לר"מ חמר גמל הוא דסילק עצמו בכוונתו מאלפי' שלצד השני לביתו וההיא סתמא דקתני התם מבע"י אינו עירוב (ר"ל דבמתניתי' דהכא) דמשמע דהרי הוא כבני עירו רבי יהודה וכו' עכ"ל (ועיין בריטב"א שם שהשיג על פרש"י בזה ומפרש דהתם נמי ספק עירוב הוא ואני פי מלך שמור כפי העולה מפרש"י ז"ל ופשטא דלישנא דהש"ס דקאמר אפי' בודאי לא עירב וכו' העולה מזה דלרבי מאיר אפי' בנטמאת מבע"י נמי אינו כבני עירו שכבר אבד תחום ביתו ממה שסילק עצמו בכוונתו מאלפים שמעבר השני לביתו הו"ל חמר גמל שאין לו אלא האלפיים שלצד עירובו מיהו אנן לא קיימל"ן כר"מ בהא כסתם מתניתין דידן דאתי' כר' יהודה כדקתני נאכל עירובו מבע"י אינו עירוב כלל דמשמע דהרי הוא כבני עירו ולא אבד תחום ביתו מעתה פרש"י ז"ל בשמעתין כראי מוצק דודאי אליבא דהלכתא דקיימל"ן בנטמאת התרומה מבע"י אינו עירוב ונשאר בתחום ביתו שייך שפיר בספק מבע"י או משחשיכה חזקת תחום בתו ואמטו הכי פרש"י שפיר לקמן בדרבי יוסי דנגד חזקת תרומה איכא חזקת תחום ביתו והכריחו לזה הא דפריך לקמן באוקמתא דרבא לר' יוסי אדרבה העמד מקוה על חזקתה ומאי קושי' הא אכתי איכא חזקת טומאה כנגדה ולא דמי לעירוב דאין שם חזקה לחומרא כלל אלא לקולא דהעמד תרומה על חזקתה ותו מעיקרא נמי מאי קשי' לי' דר' יוסי אדרבי יוסי נהי דהוה ס"ד דאיירי במקוה שנמדד אכתי איכא התם חזקת טומאה דגברא כנגדה ולא דמי לעירוב דאין שם חזקה לחומרא כלל אלא ודאי דגבי ספק עירוב נמי איכא חזקה לחומרא דהיינו חזקת תחום ביתו כמו גבי מקוה ומה שהקשו התוס' מהא דפריך מעיקרא דר"מ אדר"מ בהא דנגע באחד בלילה דלמא שאני הכא דאיכא חזקת תחום ביתו נגד החזקה דהעמד תרומה משא"כ התם דליכא שום חזקה לחומרא כנגד חזקת חיים לק"מ לפרש"י דהתם אליבא דר"מ קיימינן ואליבא דר"מ וודאי לא שייך חזקת תחום ביתו כלל דהא לר"מ אפי' נטמאת התרומה מבע"י דודאי לא עירב אפ"ה אבד תחום ביתו משום דכבר עקר דעתי' מתחום ביתו משעת הנחת העירוב וכיון שבין כך ובין כך אבד תחום ביתו אזדא לה חזקת תחום ביתו לגמרי דהא כבר נפיק לי' מחזקת בית זה מבע"י וכמש"ל בפתח דברינו בשם הריטב"א ז"ל דהיכי דכבר נפיק לי' מתחום ביתו לא שייך חזקת תחום ביתו כלל מש"ה פריך שפיר דר"מ אדר"מ אליבא דר"מ דייקא **(הגה"ה אלא שהרב ז"ל כתב כן אליבא דכ"ע אבל דעת רש"י ז"ל דלמאי דקיימל"ן בנטמאת מבע"י דלא קנה עירו' יש לו תחום ביתו שייך שפיר חזקת תחום ביתו דהא אכתי לא נפיק מחזקת בית זה כמש"ל אבל אליבא דר"מ דס"ל אפי')** ובזה מיושב ג"כ קושי' הג' דלעיל אהא דכתבו התוס' דלא פליגי ר"מ ורבנן בנגע באחד בלילה אלא בתרומ' וקדשים אבל בחולין לכ"ע אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ולא חיישי' לשעת מציאתן אפי' בשל תורה א"כ אמאי דייק הש"ס ואמר ורמי דאורייתא אדאורייתא לרבי מאיר