אגודת אזוב אורח חיים מה

אמר בן המחבר: הנה מה שמצאתי באמתחת אדוני אבי מו"ר הגאון זצללה"ה חדושים ופלפולים השייכים לש"ע א"ח קבעתי את מקומם פה בסוף לאחר השו"ת וכן עשיתי לכל חלק וחלק מחלקי הש"ע לאחר השו"ת שלו עמדתי חדושי פלפולים בגפ"ת או בהרמב"ם השייכים לאותו חלק

שבת דף כ ע"א אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמי' אין מדליקין בהן בשב' אין מדילקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא ע"ט דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ור"ת אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והקשו התוס' מנ"ל לרבא דסבר רב הונא מותר להשתמש לאורה דלמא האי דקאמר אין מדליקין בשבת משום דכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת ותירצו דא"כ לא הוה צריך לי' למימר בין בשבת בין בחול כיון דחד טעמא הוא אלא הו"ל למימר אין מדליקין סתם מדקאמר בין בחול בין בשבת ש"מ שעוד יש טעם אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם דחול והיינו שמא יטה וא"כ סבר מותר להשתמש לאורה והקשה מהרש"א אימא ולא הו"מ למימר מתם אין מדליקין דה"א דוקא בשבת משום יטה דמותר להשתמש לאורה אבל בפול מדליקין דכבתה אין זקוק לה עכ"ד. ונלע"ד לישב קושייתו עפ"י מה שהקשו בתוס' ישינים אהא דאי' לעיל דחלב מהותך שנתן לתוכו שמן כל שהוא מדליקין בו בשבת ולא גזרי' אטו חלב מהותך בעיני' בלי תערובות שמן משום דהיא גופה דחלב מהותך בעיני' דאין מדליקין משום גזירה אטו שאינו מהותך לכן בתערובות שמן הוא גזרה לגזירה ולא גזרי' הלא גם בחלב מהותך בעיני' הוה גזירה לגזירה מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה (ועין בתוס' כ"ג ב' ד"ה גדרה) ותירצו בשם הר"י בר נתן דהא דאמר לעיל לפי שאין נמשכין אחר הפתילה לא משום שמא יטה (בלבד) אלא שמא יכבה כדחיישי' הכא גבי חנוכה וליכא שלום בית עכ"ל ויש להבין לכאורה דהא תינח בשבת אבל בחנוכה דאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמי' אין מדליקין בהו בשבת אין מדליקין בחנוכה אפי' בחול משום דכבתה זקוק לה ופרש"י דייישין שמא יכבה ויפשע ולא יתקן לה. ומשמע דבכל השמני' שאין מדליקין בשבת קאמר דאין מדליקין בה בחנוכה וקשה הא תינח בשאר שמנים אבל בחלב מהותך שדולק יפה ואינו אסור אלא משום גזרה דאינו מהותך אמאי לא ידליק בו בחנוכה בחול הא הו"ל גזירה לגזירה מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך דלמא פשע ולא יתקן לה מאיזה סיבה שיהי' אם שיפשע או ישכח או שלא יהיה בביתו עד שעבור זמנה שאינו אלא חצי שעה (ועוד שצריך להתפלל ערבית מיד אח"כ לא יוכל לתקן) משא"כ בחשש שמא יטה שהוא קום ועשה מש"ה היה שפיר גזירה לגזירה כנ"ל אולם עדיין קשה בדר"ח דס"ל כבתה אין זקוק לה והא דאין מדליקין בהן בשבת משום שמא יטה הא תינח בשאר שמנים אבל בחלב מהותך אמאי לא הא הו"ל גזירה לגזירה מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה דמשום שיכבה ליכא למיחש דהא כבתה אין זקוק לה ושלו' בית נמי איכא בנר של שבת וצריך להיות דאין ה"נ דשרי ורב חסדא לא קאי על חלב מהותך בזה דהא רב חסדא קאמר דמדליקין בחול בכל השמנים ועלה קאמר אבל לא בשבת דאין מדליקין בו בכל השמנים שאין נמשכין אחר הפתילה משא"כ בחלב מהותך שנמשך אחר הפתילה אין ה"נ דמדליקין בו אפי' בשבת ורב הונא דקאמר בהדיא פתילו' ושמנים שאמרו חכמי' אין מדליקין בהן בשבת דמשמע דבכל השמנים כולן שאין מדליקין בשבת קאמר שאין מדליקין בחנוכה ונכלל זה הוא ג"כ חלב מהותך נמי א"ש דהא איהו ס"ל כבתה זקוק לה מש"ה גזרי' מהותך אטו שאינו מהותך ובשאינו מהותך שמא יכבה ולא יוכל להדליק בשבת ובחול נמי יש לחוש שלא יתקן וכנ"ל וא"כ מיושב שפיר קושי' מהרש"א דלעיל דשפיר דייק רבא דס"ל לרב הונא מותר להשתמש לאורה דאי משום כבתה זקוק לה לחוד הו"ל למימר סתמא אין מדליקין בהם בחנוכה ואין לומר דהוה ס"ד דבשבת דוקא קאמר משום דמותר להשתמש לאורה וחיישי' שמא יטה אבל בחול מדליקין דכבתה מין זקוק לה זה אינו דא"כ היכי קאמר סתם פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת דמשמע נמי חלב מהותך הא הוה גזירה לגזירה מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה ובהכרח לומר דהא דאפר בשבת בנר חנוכה תפי' בחלב מהותך משום דס"ל כבתה זקוק לה מש"ה איכא למגזר בחלב מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יכבה ולא יוכל להדליק א"כ ממילא נשמע דה"ה בחול כיון דס"ל כבתה זקוק לה ויש לחוש שיכבה ויתבטל מצותה ויהי' בשב ואל תעשה שלא יתקן מהר עד שיחסר זמנה וכנ"ל: עירובין דף לה ע"א מתניתין נתגלגל חוץ לתחום וכו' עיין כל הסוגיא עד דף ל"ו בעי רב שמואל ב"ר יצחק

שם ע"ב גמ' ורמי דאורייתא אדאורייתא לר"מ וכו' הקשו התוס' ד"ה רבי ירמיה מאי קושי' דר"מ אדר"מ דבמתניתין הא דלא אוקמה תרומה אחזקה לאו משום דהשתא היא טמאה אלא משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב כדפרש"י לקמן דף ל"ו ד"ה העמד טמא וכו' בדר' יוסי ע"ש. ותו במ"ש ואי הוה אמרי' דחזקה שלא עירב לא חשיב לי' הש"ס חזקה אתי שפיר לכאורה קשה טובא דהא ודאי מוכח שפיר מסוגי' דלקמן כפרש"י דחזקת תחום ביתו ודאי חשיב חזקה דאל"כ מאי פריך התם אדרבה העמד מקוה על חזקתה לו יהי כן אכתי לא דמי לספק עירוב דגבי עירוב ליכא שום חזקה לחומרא אלא לקולא מש"ה מיקל רבי יוסי כדפרש"י בד' ל"ה ב' בד"ה אחת אומרת משא"כ גבי מקוה דאיכא חזקה דהעמד טמא על חזקתו נגד החזקה דמקוה על חזקתה מש"ה מחמיר רבי יוסי בספיקו אפי' בטומאה דרבנן אטו טומאה דאורייתא לבן הוכרח רש"י שם לפרש דגבי עירוב נמי איכא חזקה לחומרא דהעמד אדם על חזקת תחום ביתו נגד החזקה דהעמד תרומה על חזקתה אמטו הכי פריך שפיר הא גבי מקוה נמי איכא חזקה לקולא דהעמד מקוה על חזקתה נגד חזקת טומאה דגברא וא"כ שקולים הם וכיון שכן קשה בממה נפשך אם תאמר דחזקת תחום ביתו חשיב שפיר חזקה קשה קושי' התוס' דמאי פריך מעיקרא דרבי מאיר אדר"מ וכנ"ל ואם תאמר דחזקת תחום ביתו לא חשיב חזקה קשה הסוגי' דלקמן באוקמתא דרבא דפריך אליבא דר' יוסי אדרבה העמד מקוה על חזקתה דלא פריך מידי כנ"ל וביותר קשה נמי מעיקרא בהא דפריך קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי דמאי קושי' דלמא גבי עירוב שאני דליכא שום חזקה לחומרא אלא לקולא דהעמד תרומה על חזקתה משא"כ גבי תקוה אפי' לפום הס"ד דאיירי במקוה שנמדד מתחילה ואיכא לאוקמה אחזקה אכתי איכא חוקת טומאה דגברא דהעמד טמא על חזקתו כנגדה ובהכרח דגבי עירוב נמי איכא חזקת תחום ביתו כנגד חזקת תרומה וכנ"ל וא"כ קשה בממה נפשך ג)

תו יש לדקדק **(הגה"ה ותו קשה מעיקרא דפריך הש"ס דר"מ אדר"מ הו"ל למפרך נמי דר' יוסי אדר' יוסי ולמימר ורמי דר"מ אדר"מ ודרבי יוסי אדרבי יוסי כפי הסוגי' דש"ס בכל דוכתין ולמה הפסוק הענין, באמצע למפרך תחילה דר"מ אדר"מ מהא דנגע באחד בלילה וכו' עם כל השקל' וטריא עד לבסוף בתר אוקמתא דרבא חזר להעיר קשיא דרבי יוסי אדר' יוסי ואשר אני אחזה באוקמתא דרבא דאמר התם תרי חזקה לקולא הכא חדא חזקה לקולא שנכתב בצדו בהש"ס ספרים אחרים חדא חזקה לחומרא שלפי הנראה לכאורה בהכרח לפרש דר"ל משום דאין כאן אלא חדא חזקה אזלי' לחומרא ורש"י ז"ל הוקשה לו דאמאי לא סגי לי' באמת בחדא חזקה לקולא דהא בכל דוכתין אזלי' בתר חזקה אפי' בשל תורה וכמו שהוכיחו התו' ד"ה כל ממעת לעת שבנדה ע"ש לכן הוכרח לפרש דרבא נמי איירי בשתי כתי עדים כמו שביאר הריטב"א בכוונתו ע"ש ופשוט הוא וא"כ לכאור' אוקמ' דרבא הוא ללא צורך כלל אלא לרווחא דמילתא לאשמועינן דינא דתרי חזקי' מהני אפילו בתרי ותרי גם בכל זה צ"ע כיון דחזקה דאורייתא מה לי חדא חזקה אי תרתי חזקי לגבי תרי ותרי אולם או לאו דמסתפינא הוה אמינא לפר' דודאי המקשה דפריך ואמר ורמי דאורייתא אדאורייתא ס"ל דחזקת תחום ביתו לא חשיב חזקה כדפירש)** בהא דאמר ורמי דאוריי' אדאורייתא לרבי מאיר הא לרבי יהוד' נמי איכא לאקשויי דנוקמה הכא אחזקה לעמ"ש התוס' דגבי חולין מודו רבנן לר"מ דלא חיישי' לשעת מציאתן ואזלי' בתר חזקה דמעיקרא אפי' בשל תורה ולא פליג אלא בתרומה וקדשים וא"כ גבי עירוב לכ"ע מוקמינן אחזקה ולמה דייק ואמר לרבי מאיר דמשמע דלר' יהודה לא קשי' מידי. ד) קשה לי טובא בהא דפריך הש"ס מעיקרא דר"מ דהכא אהא דאמר רבי מאיר גבי מקוה דבדרבנן ספיקא לקולא והוצרך לומר דקסבר ר"מ תחומין דאוריי' הלא אפי' אי תחומין דרבנן נמי לא שייך הכא למיזל לקולא כמו בשאר ספיק' דרבנן דאם באת להקל מפאת ספיקא דרבנן ולומר דעירובי עירוב ורשאי לילך ממקו' עירובו ולהלן אלפים אמה קנה כשימלך למחר לילך מצד ביתו ולהלן אלפים אמה נאמר ג"כ לאידך גיסא ספיקא דרבנן לקולא דשמא נטמאת התרומה מבע"י ולא קנה עירוב והרי הוא כבני עירו והוה תרי קולי דסתרי אהדדי דלא מקלינן אפי' בספק ספיקא כמ"ש התוספ' בפ"ק דב"ק דף י"א ד"ה דקא וכו' וכ"כ עוד התוס' פ"ק דביצה דף י"ד ד"ה איכא בינייהו דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא היכא דבכל צד איכא קולא וחומרא משום דא"כ נצטרך להקל בכל צד והוה תרי קולי דסתרי אהדדי' וה"נ דכוותי' דמאי חזית להקל באותן אלפיים שממקום עירובו ולהחמיר באלפים שמעבר ביתו והלאה כשימלך לצאת לשם הלא גם באותן אלפים אמה ספיקא דרבנן הוא שמא נטמא מבע"י וקנה שביתה בעירו ואם תאמר דבאמת כשימלך למחר וירצה לצאת לסוף אלפים שמעבר ביתו והלאה ג"כ ניזיל לקולא א"כ יהי' לו ששה אלפים אמה והוה תרי קולי דסתרי אהדדי