אגודת אזוב אורח חיים מד

משום דנפילה לא שכיחי דמזהר זהירי אינשי שלא ישברו כדאי' ביבמות פ' האשה שהלכה קט"ז א' והשתא א"ש הכל דאביי לשיטתו דס"ל חיישי' לנפילה משום דנפילה שכיחי אלא נפילה דיחיד הוא דלא שכיחי אמטו הכי ניחא לי' בההיא דפר ושעיר שאבדו וכו' דהתם ודאי לא שכיחי כיון שאינו אלא פעם אחת בשנה והוה כמו נפילה דיחיד אבל במתניתין גבי חטאות החיצונות דאיכא טובא בכל חודש ורגל ור"ה ויוה"כ הוה כמו נפילה דרבי' דאבודין דידהו שכיחי דחיישי' לה אמטו הכי פריך שפיר כמ"ש התוס' לחלק ביניהם אולם רבה דס"ל דאפי' נפילה דרבי' נמי לא שכיחי ולא חייש' לה משום דמזהר זהירי אינשי בשלהן שלא יאבדו וכ"ש בבהמ"ק במקום זריזין דזהירי טפי בשמירתן כתב הרשב"א שפיר דלפום שיטתיה הו"מ לשנויי משום דאבודין לא שכיחי אפי' בחטאות החיצוני' דלא גרע משאר נפילה דרבי' דלא שכיחי משום דמזהר זהירי בהו אינשי וכדדייק לישנא דרבה דלעיל דאמר אבודין קאמרת וכו' שכל אבודין לא שכיחי כדאמר אלא דבעי לשנויי לאביי גם לפום שיטתיה דאביי דס"ל דנפילה דרבי' שכיח ג"כ א"ש אליבא דר"ש דלית לי' לב ב"ד מתנה וניחא השתא ג"כ בהא דבעי למימר דרבנן דר"ש הוא רבי יהודה והכי קאמר לי' בשלמא לדידי דאמינא לב ב"ד מתנה וכו' ר"ל דאפי' תמצי דרבי יוחנן כאביי ס"ל לחלק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים וה"נ מחלק בכאן בין אבודי' דפר ושעיר לאבודין דחטאות החיצוני' וכמ"ש התוס' וא"כ תאמר דר' יהודה מחלק בהכי אפ"ה ליתא דממאי דר' יהודה היא דלמא ר"מ וכו' כנ"ל וא"ש הכל וא"כ דברי הרמב"ם כראי מוצק דלפום מאי דקיימל"ן בח"מ סי' נ' כרבה דאפי' נפילה דרבי' לא שכיחי משום דמזהר זהירי בהו אינשי ה"ה וכ"ש גבי אבודין דחטאות החיצוניות דלא שכיחי ואין לב ב"ד מתנה עליהן לכן פסק דירעו עד שיסתאבו ותמכר וכו' כנ"ל פשוט ונכון ודו"ק. עוד לאלק' מילין ליישב פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' עבודת יוה"כ שסותרי' למ"ש בהלכות קרבן פסח אשר יאמר כי הוא זה

הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' עבודת יוה"כ דין ט"ו כתב מת אחד מהן וכו' ואם הי' המת של עזאזל יאמר זה שעלה עלה הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני מן השנים שהגריל עליהם בסוף ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה ושם בדין ט"ז וכן פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן וקרבו וכו' וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו יקרבו הראשונים וירעו השנים עד וכו' עכ"ל בפ"ד מה' קרבן פסח דין ו' כתב מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהן עומדין יקריב איזה מהן שירצה לשם פסח והשני וכו' ותמה הכ"מ שם בשם הר"י קורקוס וזה לשונו יש כאן מקום עינן במה שכתב רבינו שיקריב איזה שירצה והוא דעת רבנן (דר"י פ' שני שעירים דף ס"ד ורבי יוסי פליג ואמר יקריב הראשון ושם הקשו לרב שאמר שאם מת אחד מן השני שעירים שהדין הוא שיקח זוג אחר שהראשון יקרב והשני ירעה נהי דב"ח אין נדחין יקריב איזה שירצה ותירצו דרב סבר כרבי יוסי דאמר גבי פסח מצוה בראשון ורבינו כתב (פ"ה מה' יוה"כ) והשני מן השנים שהגריל ירעה והוא דעת רב שהעמידו כרבי יוסי וכאן פסק כרבנן שאיזה יקריב וא"כ קשי' דידי' אדידי' ותי' הרב ז"ל שני תירוצים האחד הוא דשאני התם גבי שעירי יוה"כ שמת העזאזל שזה של שם הנשאר לא נדחה מחמת עצמו אלא מחמת חבירו ואין השני בא אלא כדי לקיים מצות הגרלה וכן אפי' רבנן מודו בהא דמצוה בראשון ומה שאמרו רב כר' יוסי ר"ל כי היכי דסבר רבי יוסי גבי פסח שמצוה בראשון הואיל והופרש תחילה ה"נ סבר רב גבי שני השעירים אליבא דכ"ע עכ"ד בקצרה ותמה עלי' הלח"מ שם דמה יענה הרב לאידך חלוקה שכתב הרמב"ם בה' עבודת יוה"כ בדין ט"ז וכן פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפרישו אחרים תחתיהן שיקרבו הראשונים והשניים ירעו והא הך חלוקה היא ממש כההיא דפסח שהראשונים נדחו מחמת עצמן ואפ"ה פסק שהראשונים יקרבו שוב תירץ הרב ז"ל דמדלא כתב הרמב"ם ז"ל (בדין ט"ו) שם יקרב הראשון אלא כתב השני ירעה הנה לא פסק כרב אלא איזה שירצה יקרב ומ"ש השני ירעה הכוונה שאפי' קרב הראשון ירעה השני ולא אתרי' ימות הואיל וכו' וע"ז תמה הרב בלח"מ בתרתי חדא דהא בדין ט"ז גבי פר ושעיר שאבדו כתב בהדיא הראשונים יקרבו ואידך ממ"ש הרמב"ם ז"ל בדין ט"ו שאין חטאת הצבור מתה כלשון המשנה ר"פ שני שעירי' ובגמ' דדייקינן עלה הא דיחיד מתה ופריך מינה לרב הא אפי' דיחיד נמי לא מתה דהוה כמפריש שתי חטאות לאחריו' דאחת קריבה והשני תרעה ומשני כיון דאמר רבי יוסי מצוה בראשון מעיקרא כמפריש לאבוד דמי א"כ האי דיוקא איכא נמי בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב שאין חטאת צבור מתה הא דיחיד מתה וע"כ מטעם שמצוה בראשון כרבי יוסי והאיך כתב מוהריק"ו הנ"ל שהרמב"ם שם לא פסק כרבי יוסי עכ"ד והניח דבריו בתימה יעוי"ש

אולם לע"ד יתכן לקיים וליישב שני התירוצים הנ"ל על נכון ותחילה אומר במה שדקדק לשון הרמב"ם שכתב שאין חטאת צבור מתה דע"כ אתי כר' יוסי מהא לא אירי' דהא בפ' שני שעירים אהא דאמר רב סבר בר' יוסי דאמר מצוה בראשון דייק הש"מ ואמר הי' רבי יוסי אי לימא רבי יוסי דקופות דתנן בשלש קופות וכו' דלמא שאני התם דבעידנא דאתחזי קמייתא לא אתחזי בתרייתא ומסיק אלא רבי יוסי דפסח דתניא המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון וכו' איזה מהן תירצה יקריב דברי חכמים רבי יוסי אומר מצוה בראשון וכו' העולה מזה דעד כאן לא פליגי רבנן עלי' דר' יוסי אלא דוקא היכי דלא אתחזי קמא עד דאתחזי בתרא תא אי בעידנא דאתחזי קמא לא אתחזי בתרא אפי' רבנן מידי דמצה בראשון כסתמא דמתניתי' דקופות והנה רש"י ז"ל פי' גבי שעיר יוה"כ ז"ל אבל האי לא אתחזי קמא עד דאתחזי בתרא שאעפ"י שהגריל עליו אינו ראוי לשחוט עד לאחר מתן דם הפר ובתוך כך מת חבירו והביאו שנים והגרילו עליהם וכשהגיע זמן שחיטת השעיר כבר זה האחרון עומד עכ"ל נשמע מזה שאם מת העזאזל לאחר מתן דם הפר שכבר הי' של שם הראשון ראוי לשחוט קודם שמת העזאזל אפי' לרבנן נמי מצוה בראשון כיון דבעידנא דאתחזי קמא אכתי לא אתחזי בתרא וא"כ א"ש דנקט הרמב"ם לשון המשנה שאין חטאת צבור מתה משום כה"ג שמת העזאזל אחר תתן דם הפר דאז לכ"ע מצוה בראשון וכיון שכן אלו הוה דיחיד הוה מתה דכיון דמצוה בראשון כמפריש לאבוד דמי אפ"ה בכאן ירעה משום דאין חטאת צבור מתה וא"ש

ועפי"ז יתיישב שפיר גם הקושיא הראשונה שהקשה **(הגה"ה אול' דבר מן דין קשי' לן מהא דפרש"י אהא דאמ' כמפריש לאבוד דמי דאתי מתניתין כרבי דאמר מפריש לתשלומי אבוד כאבוד דמי. והרמב"ם פ"ד מהל' פסהמ"ק דין ג' פסק בהדיא דלא כרבי והדרא קושי' לדוכתי' למה כתב הרמב"ם ז"ל שאין חטאת צבור מתה הא אפי' דיחיד נמי לא מתה לרבנן דרבי ואפי' לר' יוסי לכן נראה דהאי דיוקא מעיקרא ליתא שהרי דרכו של הרמב"ם ז"ל בכ"מ להמשך אחר לשון המשנה לכן גם בכאן נקט לשון המשנה לאשמועי' שאין חטא' ציבור מתה דאכתי נמי טובא בזה באם שקרב השני ונשאר הראשון דהו"ל נתכפרו בעלים באחר דגבי יחיד מתה לכ"ע והכא הראשון ירעה משום דאין חטא' צבור מתה כנ"ל ותמיה על הלח"מ שלא הרגי' בזה:)** אהא דכתב הרמב"ם בדין פר ושעיר שאבדו וכו' שהראשונים יקרבו משום דודאי הא דפר ושעיר שאבדו מיירי שאבדו ביוה"כ אחר הגרלה כדמוכח בש"ס שם ס"ה ע"ב דבעי למימר טעמא דרבי יהודה גבי פר ושעיר שנאבדו דאמר ימותו משום גזירה שיאמרו הגורל קובע משנה לחברתה אלמא דאחר הגרלה מיירי כמשמעות הלשון דפר ושעיר דהיינו שעיר של שם שעם הפר וכיון שכן מהפר לחוד ודאי ניחא דיקרב הראשון שהרי הפר הי' ראוי לשחוט מיד קודם שנאבד וא"כ בעידנא דאתחזי קמא אכתי לא אתחזי בתרא ובכה"ג אפי' רבנן מודו דמצוה בראשון ובשעיר א"ש ג"כ לפי מ"ש מוהריק"ו הנ"ל בתירוצא קמא דהיכא שאין הדיחוי מצדו לכ"ע מצוה בראשון א"כ כשנאבד השעיר של שם ונשאר העזאזל עכ"פ המצוה בעזאזל הראשון שאין הדחוי מצדו לכן כשהפרישו זוג אחר והגרילו ואח"כ נמצא של שם הראשון ג"כ מצוה בשל שם ראשון ולא בשני משום דלמצוה בעינן לקיחתו כאחד והשל שם הראשון הי' לקיחתו כאחד עם העזאזל הראשון משא"כ השני אין לקיחתו כאחד עם עזאזל הראשון לכן כתב הרמב"ם שפיר גבי פר ושעיר ג"כ שיקרבו הראשונים וא"ש והתי' השני של מוהריק"ו שהרמב"ם לא פסק כרב גבי מת אחד מהן אלא ס"ל דאיזה מהן שירצה יקריב יש ליישב ג"כ עפ"י מ"ש התוס' ישנים בריש הפרק דעיקר מצותן בלקיחתן יקרב השעיר הראשון עם העואול הראשון שנלקחו כאחד מערב יוה"כ משא"כ בזוג השני שניקח ביוה"כ וא"ש ודו"ק: