אגודת אזוב אורח חיים מא

**(והשתא איכא הכא תרי גווני דיעבד האחד בשעבר ותרם ואירע הדבר שתרם כהוגן מן

היפה אלא שעבר על דברי חכמים ואידך כשעבר ותרם שלא כהוגן מן הרע על היפה דקיימל"ן שתרומתו תרומה אמטו הכי אכפל ותני שאם תרמו תרומתן תרומה פעמים אחרי גווני דיעבד הללו להורו' שבין שתרמו כהוגן ובין שתרמו שלא כהוגן אלא מן הרע על היפה נמי תרומתן תרומה שלא נטעה לומר דאיירי שעכ"פ תרמו כהוגן הא אם תרמו שלא כהוגן מן הרע על היפה לא היה תרומה קמ"ל ואע"ג דתנן בהדיא בספ"ב שהתורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה הא כתבו התוס' בריש ברכות נמי כתב דרגילות של משניות לאשמועינן בקיצר אף למה שמפורש כבר עיין שם כנ"ל ואמטי הכי הרמב"ם נמי כתב שכיון שבדיעבד תרומתן תרומה בכל ענין ס"ד להקל גם לכתחילה במקום צורך או בענין שיעור השכרות וכדומה ומשוה דאיכא תרי צדדי לקולא דשמא יתרום כהוגן מן היפה וגם אם לא יכוין בזה נמי תרומתו תרומה בדיעבד מש"ה אכפל ותני דלא יתרומו בשום פנים לכתחילה אפי' כשיבא לידי שיהוי מצוה אבל מתקנתא דאחר יברך לא איירי כלל כנ"ל:)** בפ"ק דר"ה ד' ד' תוס' ד"ה ומעשרות לחד שנויא עובר בל תאחר על הפרשת תרומה דמעשר [והא דאיתא בפ' הנזקין דף נ"ב דאפוטרופוס של יתומי' תורם ומעשר להאכיל אבל לא להניח היינו משום דלא נעשה שליח היתומים במה שאינו לצורך פרנסתם לכן אינו רשאי להפריש כמ"ש הש"ך בסי' של"א וא"כ עדיין קשה אהא דתנן האלם והערום לא יתרומו משום הברכה אמאי לא יברך אחר בשבילו כמו בשאר כל ברכות המצות ומה שתי' הב"י דמתניתין לא תני תקנתא דחה הט"ו מדקתני אלם וערום משמע דומי' דערום דלית לי' תקנתא

לכן עדיין אני חוזר למ"ש למעלה בישוב קושי' זו **(הגה"ה ולכאורה גם למה שתי' הט"ז דשאני תרומה ושחיטה דאפשר לעשות ע"י אחר לכן אותו שיעשה המצוה יברך ולא נחלק המצוה לזה והברכה לזה מ"מ כששנים שוחטין או תורמין אחד מברך לשניהם כמ"ש הא"ז בהדיא גבי שחי' וה"ה ותרומה דהא הא"ז אינו מחלק בין שחיטה לתרומה ותדע דהא בדיקת חמץ נמי אפשר ע"י שליח ואינה ברכת השבח ואפ"ה כששנים בודקין אחד מברך לשניהם כדאי' בסי' תל"ב וא"כ הא אכתי איכא תקנתא כשיתרום אחר ויברך גם בשבילו וצ"ל דמתניתי' לא איירי אלא בתרומת האלם לחוד דבהא הוה דומי' דערום ולא בשנים התורמין כנ"ל ומ"מ צ"ע לפי דבריו דלא נחלק המצוה לזה והברכה לזה א"כ גם בשנים התורמין אמאי נחלק המצוה לזה בלא ברכה יתרום המברך את הכל: ובצירוף מה שיש לדקדק עוד לפום מאי דמספקא לי' להא"ז לומר שהאלם יוצא בברכת האחר כששניהם שוחטין אעפ"י שהאלם עצמו יכול לברך וכ"ש להרא"ש והטור דפשיטא להו דגם באלם הוה שומע כעונה למה נקט התנא אלם עדיפא מיני' הו"ל למתני' מי שאינו יודע לברך שלא יתרום וה"ה וכ"ש אלם ומאי שנא אלם דנקט ואין לומר דאתי לאשמועי' דבדיעבד תרומתו תרומה אפי' באלם דלא נטעה לומר דבאלם אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה הא ליתא דתמי תיתי הא בהדרי' תנן לעיל דחר' שדברו בו חכמים שאין תרומתו תרומה הוא כשאינו מדבר ואינו שומע הא שומע ואינו מדבר תרומתו תרומה וא"כ לא נקט אלם הכא אלא לאשמועי' דלא יתרום לכתחי' משום הברכה וכיון שאין המניעה אלא משום הברכה מאי שנא דנקט אלם ולא בריא שאינו יודע לברך אם לח משום דאלם גרע טפי שאין האחר יכול לברך בשבילו כיון שאינו יכול לענות לא הוה שומע כעונה משא"כ במי שאינו יודע לברך שיכול אחר נברך בשבילו ומאי מספקא לי' להא"ז בזה וכ"ש דקשה להרא"ש וטור דפשי' להו דאלם שוה לבריא שאינו יודע לברך לכן הי' נלע"ד דהכא גבי אלם לכ"ע אין האחר יכול לברך בשבילו אם לא שהמברך תורם ושוחט ג"כ והוא עפ"י מ"ש הטור סי' רי"ט גבי ברכת הגומל דהא דקיימל"ן שמע ולא ענה אמן יצא משום דשומע כעונה כדאי' פ"ג דסוכה ל"ח דוקא כשזה המברך הוא מחוייב בברכה זו אבל אם אין המברך מחויב באותה ברבה אלא שמברך בשביל האחר אין השומע יוצא באותה ברכה בשמיעה לבד אלא א"כ עונה אמן יעוי"ש וא"כ באלם שאינו יכול לענות אמן ודאי אין האחר יכול לברך בשבילו והשתא ניחא דנקט אלם דוקא שאין האחר יכול לברך בשבילו כיון שאינו יכול לענות אמן הא בבריא שאינו יודע לברך יכול האחר לברך בשבילו כשאר כל ברכות המצות ולכן נסתפק הא"ז גבי אלם אם יכול האחר לברך בשבילו כששניהם שוחטין דדלמא הא דנקט אלם ולא מי שאינו יודע לברך משום דמי שאינו יודע לברך יכול האחר לברך בשבילו משא"כ באלם אין האחר יכול לברך בשבילו כשאין שניהם שוחטין משום דלא יוכל לענות אמן אבל כששניהם שוחטין שהאחר מחויב ג"כ בברכה ולא בעי עניית אמן יכול האחר לברך בשבילו [ומתניתי' לא איירי בשנים תורמין כנ"ל לדברי הב"י וט"ז] או דלמא שגם כשהאחר תורם ומברך לא יוכל להוציא האלם הואיל ואין האלם יכול לענות אתר המברך מה שהוא אומר לא הוה שומע כעונה בכל ענין וכנ"ל

ועפי"ז מוכח דמ"ש הרא"ש והטור דאלם יכול לשחוט לכתחילה אם אחר מברך ר"ל אם אחר שוחט ומברך כמו שפירשו הב"ח וש"ך דבריהם דהא אפי"ת דברכת השחיטה הוה כשאר ברכת המצות או משום דהוה ברכת השבח כדברי הט"ו מ"מ אם אין המברך שוחט ג"כ כיון דאינו מחויב בברכה זו לא הוה שומע כעונה בלי עניית אמן דלא עדיף מברכת הגומל שהוא ודאי ברכת השבת ואפ"ה אין האחר המברך בשבילו פוטר בלי עניית אמן משום דאין האחר מחויב בברכה זו וכיון שאין האלם יכול לענות אמן אין האחר מברך בשבילו אלא א"כ הוא שוחט ג"כ כנ"ל והשתא דאתינא להכי מצינו למימר דגם הא"ז נמי ס"ל דברכת השחיטה הוה כשאר ברכת המצות והא דכתב שאין האחר העומד על גביו יכול לברך בשביל השוחט אפי' כשאינו אלה משום דאיירי בסתם שוחט המומחה דודאי יודע לברך ואין האחר יכול להוציא הבקי אלא א"כ הוא מחויב ג"כ בברכה זו וכדברי בה"ג דלעיל והא דפשיט' לי' נמי באלם השוחט שאין האחר העומד ע"ג יכול לברך בשבילו אעפ"י שאין האלם יכול לברך זהו מטעם שאינו יכול לעמת אמן וכנ"ל אבל במי שאינו אלם אלא שאינו יודע לברך גם הוא יודה שיכול האחר לברך בשבילו והשוחט יענה אחריו אמן וכנ"ל הן אמת שיש מקום לחלק בין ברכת הגומל לשאר ברכת המצות בענין עניית אמן כמו שמצאתי להאשל אברהם בא"ח סי' ח' ובמשבצות זהב סי' רי"ג שנסתפק אם יש לדמות שאר ברכות המצות לברכת הגומל בדין עניית אמן כשאין האחר המברך בשבילו מחויב בברכה זו מ"מ גם להפך אין לנו גלוי דעת בזה וכיון שכן מצינו למימר דאדרבה מכאן ראי' שגם בברכת שאר מצות הדין כן וכנ"ל

איברא שיש מקום לבע"ד לחלק וליישב הקושי' דלעיל בהא דנקט אלם ולא ברי שאינו יודע לברך דיש לומר דלרבותא נקט אלם דאעפ"י שהאלם יכול להרהר הברכה אפ"ה לא יתרום משום דהרהור לאו כדבור דמי וכ"ש מי שאינו יודע לברך שג"כ אינו יודע להרהר ולמ"ד בפ"ג דברכות ד' ב' דהרהור כדבור דמי נמי א"ש דעד כאן לא אמר הרהור כדבור דמי אלא בדיעבד אבל לא לכתחילה דלא עדיף הרהור מדבור שאינו משמיע לאזניו דלכתחילה לא כדתנן התם במשנה ב' חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לכתחילה משום שאינו שומע הברכה ובפ"ב דברכות דף ט"ז דלא יברך אדם ברכת המזון בלבו [פי' שלא משמיע לאזניו] וכ"ש הרהור לחוד ואם תאמר א"כ הדר קושי' לדוכתי' למה לי דנקט אלם וחי לאשמועי' דהרהור לאו כדבור דמי הא שמעי' לה במכ"ש מדין מדבר ואינו שומע דתנן במשנה ב' ותו למ"ד הרהור לאו כדבור דמי אפי' בדיעבד כבר שמעי' לה מפ"ג דברכות שם כדדייק לה ממתניתין דבעל קרי מהרהר בלבו יש ליישב, בזה עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות שהבאתי למעלה בהג"ה אהך מתניתין דקתני חמשה לא יתרומו האלם וכו' והדר מסיים בסיפא שנית לא יתרומו שכפל הדברים שלא יתרומו לכתחילה בשום פנים אפי' בשעת הדחק דבעלמא הוה כמו דיעבד אפ"ה בכאן לא יתרומו ושם ישבנו עפי"ז קושי' התי"ט שהקשה דאמאי לא קתני בהדייהו נמי הא דמדבר ואינו שומע דלא יתרום לכתחילה משום דמדבר ואינו שומע אעפ"י שאינו יכול להשמיע לאזניו מ"מ בדיעבד יצא ידי ברכה כדאיתא בפ"ב דברכות דף ט"ו וכיון שכן בשעת הדחק יכול לתרום ולברך שהרי בדיעבד ברכתו ברכה משא"כ באלם וערום שאין יכולין לברך כלל אפי' בשעת הדחק נמי אסור לתרום ב"ב ואמטו הכי לא קתני בהדיי' להא דמדבר ואינו שומע שאינו יכול לתרום ולברך בש"ה משא"כ בהנך דאכפל ותני בהו פעמים שלא יתרומו אפי' בשע' הדחק וא"ש וכיון שכן למ"ד בדיע' הרהור כדבור דיני צריך להיות דגבי אלם שאינו יכול לדבר הרהור לאו כדבור דמי כמ"ש בהג"א בשם א"ז הנ"ל לענין שומע כעונה דאפשר דבאלם שאינו יכול לענות לא הוה שומע כעונה משום דכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו או אפשר דאע"ג דבדיעבד הרהור כדבור דמי מ"מ לענין לכתחילה בשעת הרחק מחמירין בהרהור טפי מבדיבור שלא השמיע לאזניו לכן במדבר ואינו שומע יכיל לתרום בשעת הדחק משא"כ באלם ואמטו הכי אצטריך למתני אלם ולא בריא שאינו יודע לברך לאשמועי' דאפי' בשעת הדחק נמי הרהור לאו כדבור דמי דלא שמעי' לי' מדין מדבר ואינו שומע שאותו יכול לשחוט ולברך בשעת הדחק משא"כ באלם וכנ"ל וממתניתי' דברכות דבעל קרי מהרהר בלבו נמי ליכא למשמע דהוה ס"ד כיון דברכת התרומה דרבנן יש להקל בהרהור בשעת הדחק [עי' בא"ח סי' ס"ב] קמל"ן ולא אלא ימתין עד שימצא אחר שיתרום ויברך ולא חיישי' לשיהוי מוה כנ"ל ועדיין צ"ע ומאפס הפנאי אין בידי להאריך עוד בשכבר יצאנו מגדר הקצור שנכנסנו בו בהמשך הענין בדיני שחיטה לשמה אין ושחט אלא ומשך ותו לא מידי

ונשוב אל הראשונות בעיקר הספק שנסתפק מר בענין ההלוך אם הוה הפסק כבר פסקה המ"א בסי' תקפ"ט ס"ק ד' בקצרה דהלוך לא הוה הפסק בין התקיעו' יעוי"ש. וכבוד תורתו מפאת חליו רהיט לי' גמרי' ולא זכר בדבר קדשו את המ"א ודבריו א"צ חיזוק מ"מ אני אבא אחריו לבאר את דבריו הקצרים וגם אשא ואתן בדברי מעכ"ת וזה לשונו דהא אית' בא"ח סי' ח' סי"ג דהלובש טלית קטן ומברך בתוך