אגודת אזוב אורח חיים לח

חזק דמי' לריח שאינו של פיטום. וא"כ לפי הס"ד הכא ובפסחים דר"מ ור"י פליגי בתרווייהו בין בחביות פתוחה ובין בחביות סתומה ופת חמה דר"מ אוסר אפי' בחביות סתומה ורבי יהודה מתיר אפי' בחביות פתוחה על כרחך בתרווייהו פליגי דר"מ אוסר אפילו בריח שאינו של פיטום דהא אוסר אפילו בחביות סתומה שאין לו ריח חזק כשל פיטום שהוא איסור שמן ור' יהודה דמתיר אפילו בחביות פתוחה דדמי' לריח של פיטום ס"ל דאפי' ריח של פיטום לאו מילתא וא"כ שפיר מייתי לה הש"ס לההיא דפת חמה הכא אריח שאינו של פיטום וגם בפסחים אריח של פיטום כיון דפליגי בתרווייהו בין בריח של פיטום ובין בריח שאינו של פיטום דהא אכתי לא אסיק רב מרי מהא דריש לקיש דמוקי פלוגתייהו בחביות סתומה וההוא דפת חמה היא רישא דמתניתין דכמון בפ"י דתרומות לכן מייתי הש"ס בפסחים הרישא תחילה ובתר דאסיק מהא דריש לקיש דפת חמה וחביות פתוחה כ"ע מודו דריחא מילתא ודרב ס"ל דריח של פיטום דמי' לפת חמה וחביות פתוחה תו אין מקום להבי' הסיפא דריח כמון שאינו של פיטום משא"כ הכא דאיירי בריח שאינו של פיטום כמו שתבאר בסמוך וא"ש: **(הגה"ה ואי קשי' למאי דס"ד דרב כר"מ דאוסר אפי' בריח שאינו של פיטום למה אמר רב בשר שחוטה שמן הא אפילו כחוש נמי זה אינו דהא התוס' בפסחים כתבו דשניהם כחושי' אי' לו ריח כלל ולדעת התוס' דהכא נמי ליכא אלא משהו משא"כ פת חמה וחביות סתומה דעדיף טפי כמ"ש התוס' כאן דכמה מוני ריח יש זו למעלה מזו ותו דבל"ז קשה לדעת התוס' כאן דכחוש אית לי' ריח משהו למה אמר רב בשר שחוטה שמן אפילו כחושי' נמי דהא רב ס"ל מין במינו במשהו ותי' הצל"ח בפסחים משום דצלי כחוש אפי' בנגיעה אינו איסר יותר מכדי קליפה משא"כ בשמן א"כ א"ש ג"כ לפי הס"ד דנקט שמן מה"ט גופי'

)** מעתה יאמר נא ליישב ג"כ שאר הקושיות בעזה"י אשר יאמר כי הוא זה דיש להבין בתוס' ד"ה אביי וכו' דטעמא דרבא דלא חשיב כשותה לפי שהריח נכנס בפניו ומזיקו והקלקול רבה על התיקון וכו' מה בכך שמזיקו הא אפי' שלא כדרך הנאתן אסור בשתי' ומה שהביאו ראי' מסכין של ע"א דמותר לשחוט בו שם איירי לענין הנאה דלא חשיב הנאה הכי שקלקלו רבה על תיקונו אבל לענין שתי' מי גרע זה משלא כדרך הנאתן דאסור בשתי' וראיתי למהר"מ שעמד בזה ופי' דבאמת מ"ש התוספות משום דמזיקו וכו' קאי אדלעיל שכתבו דלכ"ע האי בת תיהא לא חשיב נהנה מה"ט דמזיקו אבל הא דלרבה לא חשיב כשותה הוא ומטעם דריחא לאו מילתא אלא שהוקשה לו תהא דכתבו התוס' ד"ה רבא בהדי' דרבא נמי אית לי' ריחא מילתא אי לאו משום דמזיקו ע"ש וביותר קשה מהא דכתבו התוס' לקמן דפת חמה וחביות פתוחה לכ"ע ריחא מילתא ועדיף אפי' מריח של פיטום אעפ"י שריח היין אי בעין אלא בתערובות בתוך הפת וכ"ש בת תיהא שריח היין הוא בעין דודאי ריחא מילתא והוה ריחא כטעמא וחשיב כשותה גוף היין וא"כ מאי מהני הא דמזיקו לענין שתי' תו יל"ד במילתא דאביי במסקנא דאמר והא דבת תיהא כפת חמה וחביות פתוחה דאי אמאי לא אמר דעדיף טפי שהוא בעין ואינו בתערובות כלל וגבי פת חמה היין בתערובות ותו דכתבו התוס' בהדי' דריח החזק שבכולן הוא פת חמה וחביות פתוחה ואחריו ריח של פיטום ואחריו בת תיהא והלא בת תוהא הוא ריח בעין לכן וראה לע"ד דה"ט דפת אמה וחביות פתוחה הוא ריח החזק משום דכשהחביות פתוחה אז הפת שואב ריח היין בחוזק כמו שאמרו בפת שעורי' שהשעורי' שואבות אפי' בחביות סתומה כן הוא בכל פת כשהחביות פתוחה ששואב עם החמימות ריח היין בחוזק כל כך עד ששואב עמו קצת מן הטעם לכן לכ"ע בזה הוה ריחו כטעמו ואוסר בתערובתו וס"ל לאביי במסקנא דה"ה בת תיהא שהריח בעין וזה המריחו שואב אליו הריח הוא שואב אליו ג"כ ריח חזק כמו פת חמה וחביות פתוחה דריחא מילתא וחשיב כטעמא מש"ה חשיב לי' כשותה דלא מהני מה שמזיקו לענין שתי' אלא לענין הנאה כנ"ל ורבא ס"ל במסקנא נמי דבת תיהא לא דמי לפת חמה וחביות פתוחה דשם הפת חמה שואב אליו ריח חוק מאד אבל בת תיהא כיון שהריח נכנס בכליו ומזיקו לא יוכל אף להריח כטוב וכ"ש שלא יוכל לשאוב אליו הריח החזק שלא יזיקנו ביותר ואינו אלא כמריח יין בעלמא בלי שאיבה בחוזק וחשיב לי' כריח שאינו של פיטום ואהכי מסיים עלה דריחא לאו מילתא היא מש"ה לא חשיב כשותה טעם יין וכיון דס"ל דחשיב כריח שאינו של פיטום אהכי מייתי שפיר סייעתא למילתי' מהא דריח כמון שהוא ג"כ ריח שאינו של פיטום דלאו מילתא היא ודמי' לבת תיהא כנ"ל ומיושב שפיר הא דמסיים רבא בטעמי' משום דריחא לאו מילתא היא דמה"ט הוא דאינו חשוב כשותה והא דמייתי עלה סייעתא מהא דכמון דריחא לאו מילתא היא ואינו אשוב כשותה שאם הי' ריחא מילתא וחשוב כשותה לא הוה מהני הא דמזיקו לענין שאי' ואהא מייתי שפיר דרב מרי אהא דהרודה פת חמה וכו' דפליגי נמי בפת חמה וחביות סתומה דהוה נמי ריח שאינו של פיטום אמטו הכי מסיק לדרבא כתנאי ואביי ככ"ע דס"ל דהאי דבת תיהא כפת חמה וחביות פתוחה דמי ולפום הך מסקנא לא קשי' ואביי נמי מהא דכמון דהתם הוא ריח שאינו של פיטום מש"ה לאו כלום משא"כ הך דבת תיהא לאביי דמי' לפת חמה וחביות פתוחה דעדיף אפי' מריח של פיטום והא דשני לי' אליבא דאביי לההיא דכמון משום דמיקלא אסורי' הוא משום דאכתי לא אסיק אדעתי' לחלק בין ריחא לריחא דפת חמה וא"ש ומיושב שפיר קושי' ראשונה ושלישית וחמישי' עם יתר הקושי' דלעיל ובזה מיושב ג"כ קושי' הרביעית שהקשה מהרש"א ז"ל והא דכתבו התוס' דרבא מצי סבר כרב דריחא מילתא היא ובת תיהא שאני דמזיקו ותיפוק להו משום דבת תיהא לא הוה ריח של פיטום מדמייתי עלה מהא דריח כמון ולדרכינו א"ש דבאמת כולה חדא היא דמשום דמזיקו הוא דלא חשיב ריח של פיטום משא"כ בדרב דבשר שחוטה שמן וכו' דהוה ריח של פיטום מש"ה אתי' דרבא כרב

ואכתי פש גבן ליישב הקושי' השני דלעיל שהקשה מהרש"א ז"ל במ"ש התוס' דאביי מצי אתי כלה דריחא לאו מילתא הוא וגבי בת תיהא שאלי שמריח מן איסור היון עצמו הלכך הו"ל כאלו שותה מן היין עצמו אבל התם בפלוגתא דרב ולוי אינו אלא ריח האיסור שנכנס בתוך ההיתר והוא אוכל את ההיתר אפי' אביי מודה דריחא לאו מילתא היא א"כ מאי פריך לאביי מהא דכמון של תרומה ומהא דהרודה פת חמה דאיירי בריח האיסור שנכנס בתוך ההיתר ובא לאכל התערובות דמודה אביי בזה דריחא לאו מילתא ואני מוסיף להקשות עוד דהא במסקנא קאמר אביי בהדי' דהאי דבת תיהא כפת חמה וחביות פתוחה דמי מכלל דס"ל לאביי בפשיטות צבי פת חמה וחביות פתוחה דאסור וכ"כ התוס' בהדי' דבפת חמה וחביות פתוחה לכ"ע ריחא מילתא וליכא מאן דפליג בהא ואעפ"י שאין ריח האיסור בעין אלא שנכנס לתוך הפת ובא לאכל הפת ותו יש להבין מאי שנא ריח בעין תריח הנכנס בתערובתו הא כל מה שאסור בעינו אוסר תערובתו וכיון דס"ל שריח היין שמריח הוא כאלו שותה היין עצמו א"כ יאסור ג"כ תערובתו כמו היין עצמו ואין לומר משום דהריח הוא' משהו בעלמא ואין בו כדי נתינת טעם הלא הריח נרגש בכל מקום בתערובות וריחו כטעמו

אולם לדרכינו דלעיל יתכן היטב אשר יאמר כי הוא זה דודאי פת חמה וחביות פתוחה אסור לכ"ע משום דפת חמה שואב ריח חזק עד שיש בתוך הריח מגוף טעם היין עצמו כדי נתינת טעם לכן אוסר תערובתו אבל ריחא לחוד בלא ממשו' טעם היין לאו כלום הוא וגבי בת תיהא ס"ל לאבי כיון שמריח מגוף היין בעינו אי אפשר שלא ישאוב עם הריח משהו מגוף הטעם יין עצמו וכיון דאיכא עכ"פ משהו מטעם היין עם הריח אסור דחצי שיעור נמי אסור מן התורה משא"כ בתערובות ריחא לאו מילתא היא דאותו משהו שמטעם היין עצמו בטל בתערובות ומה שנרגש עוד מן הריח הו"ל ריחא לחוד וריחא לאו מילתא היא לכן גבי פלוגתא דרב ולוי בבשר שחוטה שמן עם בשר נבילה אביי מצי סבר כלוי דאע"ג דהוא ריח של פיטום ודמי לבת תיהא דאית בי' ג"כ משהו מן הטעם עצמו הוא בטל בתערובות ולא דמי לפת חמה וחביות פתוחה שהפת חמה שואב מתמצית היין כדי ליתן טעם וכנ"ל ועדיף מריח של פיטום כמ"ש התוס' אולם בריח שאינו של פיטום אין בו בריח מתמצית האיסור כלל אלא ריחא לחוד כדתנן בהדי' שאין בו טעם כמון אלא ריח כמון

ועפי"ז מיושב היטב קושי' מהרש"א דלעיל שכבר הראית לדעת דרבא ס"ל דהאי בת תיהא דמי' לריח שאינו של פיטום מטעם שמזיקו ולא יוכל להריח בו בחוזק שלא יזיקנו ביותר ואינו מריח מתמצית היין רק מריח בעלמא וריחא לאו מילתא היא ואהא מסיים בטעמו דריחא לאו מילתא היא ומייתו לה ממתניתין דכמון שהוא ריח שאינו של פיטום כדקתני שאין בו טעם כמון אלא ריח כמון ומעיקרא הוה ס"ד דגם לאביי האי בת תיהא דמי' לריח שאינו של פיטום שאין בו מתמצית היין כלום כמו לרבא אלא דפליגי בדין ריחא לחוד דאביי פ"ל דריחא מילתא היא אעפ"י שאין בו כלום מתמצית היין אלא ריחא לחוד ריחא כטעמא חשיב ורבא ס"ל דריחא לאו מילתא היא כדאמר הש"ס בהדי' ועפי"ז מייתי עלה שפיר מהא דכמון של תרומה ומהא דהרודה פת חמה דליכא לשנויי דהתם שאני משום שהריח הוא בתערובות דלפום מאי דס"ד השתא דלאביי ריחא לחוד מילתא היא אפילו שאין בו כלום מן תמצית הטעם דריחא כטעמו אין מקום לחלק בין ריח בעין לריח שהוא בתערובות דהרי הריח לחוד ודאי הוא נרגש בתערובות וריחא כטעמא שכל שהוא נרגש אינו בטיל בתערובות מש"ה הוצרך לשנויי עלה דכמון אליבא דאביי דמיקלא איסורא וכו' וחזר להקשו' מהא דהרודה פת חמה עד דמסיק דטעמא דאביי גבי בת תיהא משום דמדמי לה לפת חמה וחביות פתוחה דאית בי' מתמצית היין אבל ריחא בעלמא שאין בו מתמצית האיסור גם הוא יודה דלאו כלום ומעתה שפיר מצינו למימר דאביי אתא אפי' כלוי דאפילו בריח של פיטום נמי שרי כשהוא בתערובות דאפי"ת שיש בו