אגודת אזוב אורח חיים לה

עובדא כשמעתי' בגדי ודבר אחר דהוה מין בשאינו מינו והתיר משום דלרב במין בשאינו מינו נמי אסור כיון שהריח נרגש והכי נמי בגדי ודבר אחר הריח נרגש משום שדבר אחר אינו שוה בטעמו עם הגדי שטעם דבר אחר הוא כטעם מוחא דשיבוטא שהוא טעם דג כדאי' בחולין ק"ט ומסולק ג"כ מה שהקשינו למעלה אהא דכתב הריאף ז"ל וההיא דפת שאפאה עם הצלי לאו כרב בלחוד שייכן דבלוי נמי אתי' והלא שם הוא מין באינו מינו דבטיל אפי' לרב א"כ מה בין רב ללוי דוה אינו דלרב במין באינו מינו נמי אסור כיון שהריח הצלי נרגש בפת והו"ל כטעם הנרגש משא"כ ללוי דס"ל ריחא לאו מילתא ואינו חשוב כטעם הנרגש קשי' ודאי ועלה כתב הרי"ף ז"ל דבלי נמי אתי דמודה לוי בלכתחילה דאסור ולאו משום דהוה מבטל איסור דהא ללוי ריחא לית בי' מששא ואפילו כאיסור משהו לא הוה אלא משום הרחקה ומראות העין דמחזי כמבטל איסור לא מבעי' באינו מינו שהריח נרגש ומחזי כדטעים טעמא דאיסורא אלא אפילו אין במינו שאין הריח נרגש מ"מ מחזי כמבטל איסור לכתחילה שהרי הכל יודעין ורואין שההיתר קולט ריח האיסור עמו ובזה מיושב שפיר קושי' התוס' ושא"פ שהקשו דא"כ דמודה לוי בלכתחילה דאסור אם כן ואי פריך הש"ס לללוי מהא דאין צולין שני פסחים כאחד דלמא התם לכתחילה קאמר ולא דיעבד זה אינו דקשי' לי' אהא דסיים מפני התערובות טעמי' וללוי דריחא לאו מילתא היא ולא חשיב אפילו כטעם משהו אין כאן תערובות טעמי' כלל ואפילו תערובות משהו ליכא והו"ל למימר מפני הריח ומדאמר מפני התערובות מוכח דריחא מילתא היא ויש כאן תערובות משהו עכ"פ כרב ותיתי לי שזכיתי לכוין בזה לדעת רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות שבח להשי"ת ע"ש שמיישב כן להדי' ואם תאמר עדיין קשה בהא דפריך אלא מאי מפני תערובות גופי' הוא דאסור הא מפני תערובות טעמי' שרי נימא תיהוי תיובתא דרב ללוי נמי תקשי דמשמע הא מפני הריח שרי כבר כתבתי למעלה דמ"ש הרי"ף דלוי שצלאו קאמר ולא צולין לכתחילה דלאו בדיוקא נקט לה דהא לאו דיוקא הוא דאיכא למימר דנקט שצלאו משום רבותא דרב דאוסר אפילו בדיעבד נקט שצלאו גם בדלוי וכה"ג אי' בשבת דף ס"ב ע"ש וכדס"ל באמת להתוס' ושא"פ אלא דכוונת הרי"ף לומר דעכ"פ מצינו למימר דלוי לא איירי בדלכתחילה כיון דלא נזכר בדבריו שצולין לכתחילה אלא שצלאו אבל באמת אין הכרע ומ"מ הקשו עליו בזה כיון דעכ"פ מצינו למימר דלוי מודה בלכתחילה דאסור מאי פריך עלי' מברייתא מאין צולין אימא דמודה לוי בלכתחילה דאין צולין וכו' וכבר נתיישב זה דפריך מהא דקתני מפני התערובות אבל מהא דפריך נימא תיהוי תיובתא דרב וכו' לא קשי' אמאי לא פריך נמי ללוי דאמר אין צולין מפני תערובות גופי' הא מפני הריח שרי דהא אין הכרע בהא דלוי דאוסר לכתחילה מפני הריח ומצינו למימר דאין ה"נ דלוי קשרי אפילו לכתחילה ולק"מ מיהו למסקנא דמוקי לה בכעין שתי קדירות שפיר קאמר הרי"ף דהשתא לא קשי' עלי' דלוי ג"כ מהא דמייתי במסקנא תני ר"כ פת שאפאה עם הצלי דאיכא למימר דמודה לוי בלכתחילה ושפיר אתי' נמי כלוי כיון דכבר אוקימנא לההיא ברייתא דאין צולין וכו' בכעין שתי קדירות דליכא משום תערובות טעמי' אין ה"נ דבדאיכא תערובות טעמי' מודה לוי בלכתחילה דאסור וא"ש והבן

ועפי"ז יתישב היטב ג"כ מה שהקשה הרמב"ן בספר המלחמות על הריאף ז"ל מהירושלמי דפ"י דתרומות דאי' התם מהו לצלות שני שפודים אחד של בשר שחוטה ואחד של בשר נבילה בתנור אחד רבי ירמי' בשם רב אמר אסור ושמואל בשם לוי אמר מותר וכו' אלמא דאי קשרי אפילו לכתחילה והניח בקושי' וע"ש אולם לדרכינו יתכן דהנה ודאי בעיקר פלוגתא דרב ולוי גם לפי הירושלמי אין הכרע דלוי מתיר אפילו לכתחילה דהא רבי ירמי' בשם רב דאמר אסור היינו אפי' דיעבד בדאיתא להדי' בש"ס דילן א"כ שמואל בשם לוי דאמר מותר יתכן דבדיעבד קאמר אולם מסתמא דתלמודא דהירושלמי דאמר מהו לצלות וכו' ומייתי עלה הא דשמואל בשם לוי דמותר מוכח דס"ל דלוי מתיר אפילו לכתחילה ואחר שכן יתכן דתלמודא דירו' אזיל לטעמי' בזה דהא אית' התם מתניתא פליגא על רב אין צולין שני פסחי' כא' מפני התערובו' הא שלא מפני התערו' לא עכ"ל פי' דהיינו דוקא מפני תערובות גופי' הלא שלא מפני תערובות גופיה ל"ח לתערובות טעמי' כלל כדפריך נמי בש"ס דילן מינה אדרב (וכן פי' המפרש) ומסיק התם בקושי' ולא משני כלום אלא דבאמת מתניתא אתי' כלוי ופליגא אדרב דרב תנא הוא ופליג אברייתא וכיון שכן שפיר מוכח דלוי קשרי אפילו לכתחילה כדמוכח מהך ברייתא דאתי' כלוי דקתני אין צולין לכתחילה מפני תערובות גופין משמע הא מפני תערובות טעמי' לא אכפת לן וצולין אפי' לכתחילה דהא חששא דתערובות גופי' אינו רק בלכתחילה לכן הכריע סתמא דתלמודא בירושלמי שפיר דלוי מתיר אפי' לצלות לכתחילה אבל לפום תלמודא דידן דרבי ירמי' גופי' תרגמה להך ברייתא גם אליבא דרב ומוקי לה בכעין שתי קדירות דליכא תערובות טעמי' א"כ גם בדלוי נמי אין הכרע דשרי אפילו לכתחילה אמטו הכי נקט הש"ס פלוגתייהו בענין דיעבד שצלאו בשר שחוטה עם בשר נבילה ולא בלצלות לכתחילה ושפיר כתב הריאף ז"ל דלפום תלמודא דידן אין הכרע דלוי מתיר אפילו לכתחילה וא"כ הברייתא דפת שאפאה עם הצלי אתי' נמי כלוי ואעפ"י שלפי הירושלמי דלוי מתיר אפילו לכתחילה לא אתי' כלוי אלא כרב לעומת זה מוקי הירושלמי הך ברייתא דאין צולין כלוי ולא כרב ולפום תלמודא דידן אתי' תרווייהו כרב וכלוי כנ"ל וזה ברור

אולם בספר המלחמות ובת"ה הארוך שם כתבו עוד בשם הראב"ד ז"ל ליישב קושי' התוס' אפרש"י והרי"ף שסוברי' דלוי לא קשרי בלכתחילה אלא בדיעבד דא"כ מאי פריך ללוי מהא דאין צולין שני פסחי' וכו' דהכי פריך ללוי כיון דלא אסר אלא לכתחילה ליכא למיסר אלא באיסורין אבל בשני פסחים כיון דתרווייהו היתרא נינהו וליכא למיקם אטעמי' אפי' לכתחילה שרי מש"ה אותבי' מינה ללוי עכ"ל ר"ל דגבי פת שאפאה עם הצלי אע"ג דתרווייהו היתרא נינהו דהא כל חד לחודי' שרי אפ"ה אסור לכתחילה משום דהוא מין בשאינו מינו והריח נרגש וגבי בשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה נמי קאסר לוי בלכתחילה אעפ"י שהוא מין במינו ואין הריח נרגש מ"מ כיון דבשר נבילה אסור בפ"ע מחזי כמבטל איסור משא"כ בשני פסחים דאיכא תרתי דתרווייהו התירא נינהו כל חד לחודי' וגם שהוא מין במינו דליכא למיקם אטעמי' שאין הריח נרגש אמטו הכי שרי אפילו לכתחילה אליבא דלוי ומינה מוכח נמי דס"ל אליבא דלוי דריחא לאו מילתא ואפי' כמשהו לא הוה דאם איתא דמשהו מיהא הוה ואסור לכתחילה משום מבטל איסור ממש מה נ"מ בין מין במינו למין בשאינו מינו בדין ביטול איסור לכתחילה גם במה שמחלק בין היכא דתרווייהו היתרא וכו' מה בכך כיון דבהדי הדדי אסירי הו"ל מבטל איסור וכ"ש למ"ש הר"ן פ' גיד הנשה דף צ"ח בשם הראב"ד גופי' דס"ל דביטול איסור לכתחילה אסור מן התורה ויליף לה התם מזרוע בשלה דאמרי' חידוש הוא והתם מין במינו הוא וגם תרווייהו היתרא נינהו דהזרוע שרי לכהנים כמ"ש בס' המלחמות כאן גבי חלה דשרי לכהן דמקרי היתרא ע"ש ועוד מהי תיתי לחלק בשל תורה בחלוקות אלו ועכ"פ מנ"ל להמקשה לעשות פשר דבר אליבא דלוי בהא דשני פסחי' כדי להקשות עליו דלמא באמת ללוי אסור לכתחילה בכל ענין אלא ודאי דאליבא דלוי דריחא לאו מילתא אפילו משהו ליכא ואין כאן ביטול איסור לכתחילה כלל ואי איכא למימר דלוי קאסר לכתחילה בבשר שחוטה עם בשר נבילה הוא משום דמחזי כמבטל איסור וגם פת שאפאה עם הצלי דתרווייהו היתרא ולא מחזי כמבטל איסור מיהו כיון שהוא מין בשאינו מינו שהריח נרגש נמי אסור לכתחילה דמחוי כדטעים טעמא דאיסורא דהיינו בשר בחלב משא"כ גבי שני פסחים דתרווייהו היתרא נינהו ולא מחזי כמבטל איסור וגם שהוא מין במינו שאין הריח נרגש בחבירו ולא מחזי כדטעים טעמא דאסורא ליכא למיסר לכתחילה אליבא דלוי בשום פנים אמטו הכי פריך שפיר ללוי מהא דאין צולין שני פסחי' כאחד כנ"ל פשוט בכוונת הראב"ד ז"ל: **(הגה"ה ולולא דבריהם ז"ל היינו מרכיבין שני התירוצים כאחד אשר יאמר כי הוא זה דהא דפריך מעיקרא ללוי הוא מדקתני מפני התערובות וללוי דריחא אפילו משהו לא הוה אין כאן תערובו' ואינו אסור לכתחילה אלא משום מראית העין והו"ל למתני מפני הריח כחי' הרמב"ן ז"ל ובהא דפריך הא מפני תערובות טעמה לא לימא תיהוי תיובתא דרב ולא פריך נמי ללוי דקאמר נמי שלכתחילה משום הריח הנרגש עכ"פ בלי תערובות גופי' יש לומר כתי' הראב"ד דלא מצי פריך ללוי מינה משום דאיכא למדחי ולמימר דגבי שני פסחים שאני דתרווייהו היתרא ומין במינו הם דליכא למיקם אטעמא ואין הריח נרגש מודה לוי דשרי אפילו בלכתחילה כנ"ל

)** אולם בהיות כן חוזר וניער קושי' הרמב"ן דלעיל מהירושלמי דאיתא בהדי' דלוי מתיר לצלות לכתחילה בשר שחוטה עם בשר נבילה ומה שישבנו למעלה בזה דהירושלמי לשיטתו בזה דדייק התם מהברייתא דאין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות גופי' אבל לתערובות טעמי' לא חיישי' אפי' לכתחילה ומוקי לה התם כלוי מזה הוציא דלוי קשרי לצלות בשר שחוטה עם בשר נבילה אפילו לכתחילה כנ"ל משא"כ לתלמודא דידן דמוקי להך ברייתא אפי' כרב ומפרש לה בכעין שתי קדירות שפיר מצינו למימר גם אליבא דלוי אסור לכתחילה וכנ"ל דלפי שנוייא דהראב"ד הנ"ל ליתא דמהך ברייתא דאין צולין שני פסחים אין ראי' לדין בשר שחוטה עם בשר נבילה כלל דשאני התם דתרווייהו היתרא וכנ"ל וקשה בממה נפשך אי מש"ס דילן כקושי' התוספות ואי כתי' הראב"ד קשה מהירושלמי אולם לתי' הרמב"ן דלעיל אתי שפיר הכל כנ"ל ולדעת הראב"ד בהכרח לומר דמ"ש הרי"ף דהא לוי שצלאו עם בשר נבילה אבל לא לצלות לכתחילה בדוקא קאמר דמדאמר בש"ס דידן שצלאו בדיעבד ולא אמר לצלות כדאי' בירושלמי מכלל דתלמודא דידן פלוג על הירושלמי בהא וס"ל דלוי נמי לא קשרי אלא בדיעבד וכיון דתלמודא דידן פליג על הירושלמי בהא לא חש הרי"ף ז"ל לדעת הירושלמי בהא אבל לתי' הרמב"ן דלעיל בהכרח לומר דהרי"ף לאו