אגודת אזוב אורח חיים לג

דעי מה שיתכן לעשות כוונים לדעתו ז"ל כדי ליישב דבריו שלא יהי' נסתר מחמתו מיני' ובי' וגם לסלק מעליו תלונת הראשונים ז"ל בעזה"י אשר יאמר כי הוא זה (ביאור דעת הרי"ף פ' גיד הנשה ד' צ"ג). וז"ל המ"א גם דעת הרי"ף פ"ז דחולין לאסור שכ' דרב דאמר ריחא מילחא לטעמי' משום דס"ל מין במינו במשהו ואנן קיימל"ן בששי'. משמע דבפסח דהוה במשהו לכ"ע מילתא היא וגם הר"ן כתב דריחא משהו מיהא הוה עכ"ל: ולכאורה דבריו תמוהין מאד דהרי הרי"ף כתב כן אליבא דרב דס"ל ריחא משהו הוה מכלל דללוי דפליג עלי' וס"ל דריחא לאו מילתא אפילו משהו ליכא והרי הרי"ף שם בריש דבריו ובסופו פסק כלוי וכן תמה עליו הח"י ואין לומר דלוי נמי אית לי' ריחא משהו איכא והא דפליג אדרב משום דס"ל מין במינו נמי בטיל בששים זה אינו דא"כ לא פליגי בדין ריחא כלל רק בדין ביטול מין בעינו והו"ל לאפלוגי בעלמא בדין ביטול איסור ממש ולא בדין ריחא כיון דלתרווייהו ריחא משהו הוה וטפי לא ותו דמוקי להו כתנאי דפליגי בריח' והא רב ולוי לא פליגי כלל בריחא אלא בדין ביטול מין במינו דבהא ודאי תנאי היא פלוגתא דר"י ורבנן בזבחי' וחולין א"ו ללוי ריחא אפילו משהו לא הוה

ומה שנלע"ד בישוב דברי המ"א ותוכן כוונתו בדעת הרי"ף ז"ל כי הוא זה מ"ש הרי"ף בסוף דבריו ועוד דהאי פת שאפאו עם הצלי כיון דשרי בלחוד בלא כותח' הו"ל כדבר שיש לו מתירין וכו' אפי' באלף לא בטיל וכל דבר שהוא אחד מני אלף כריחא בעלמא הוא ואפ"ה באלף לא בעיל הואיל ויש לו מתירין והאי פת נמי הכין הוא ולא משום דס"ל כרב עכ"ל הרי שכתב להדי' דגם ללוי כל היכי דבאלף לא בטיל ריחא נמי אסור א"כ ה"ה לחמץ בפסח דאפילו באלף לא בטיל ריחא נמי אסור לכ"ע וז"ש המ"א משמע דבפסח דהוה במשהו לכ"ע מילתא היא ר"ל אפי' ללוי וא"כ לכאורה יש כאן מקום סתירה בלשון הרי"ף שכתב לפני זה דלרב נמי ריחא אינו אלא משהו בעלמא א"כ מוכח דללוי דפליג עלי' אפי' משהו ליכא ואיך כתב הדר הוא בהדי' שגם ללוי חשוב ריחא כמו משהו ותו כ' דלוי נמי לא קשרי אלא בדיעבד אבל לא לכתחילה והיינו משום דמשהו איכא ואין מבטלין איסור לכתחילה דאל"כ לכתחילה אמאי לא וא"כ במאי פליגי רב ולוי כיון דלתרווייהו ריחא משהו איכא וטפי לא מאי בינייהו ב' ותו קשה בלשון הרי"ף שכתב וההיא דפת שאפאה עם הצלי לאו כרב בלחוד שייכן אלא אפילו כלוי וכו' הא באינו מינו לרב נמי שרי כיון דאינו אלא משהו ובטיל באינו מינו וא"כ מה בין רב ללוי ולפום הס"ד דהרי"ף אפילו כרב נמי לא אתי' ג' ותו הקשה הצל"ח דאמר עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר הלא זהו מין באינו מינו וגם לרב שרי ותי' דלרב אסור מיהת לכתחילה משום מבטל איסור ולוי עבד עובדא והתיר לצלות לכתחילה גדי ודבר אחר וכן הכו"פ רס"י ק"ח כתב ג"כ אליבא דהרי"ף דללוי גופי' שרי אפילו לכתחילה ודבריהם תמוהים לכאורה דהא בהדי' כתב הרי"ף דלוי לא קשרי אלא בדיעבד דוקא ולא לכתחילה ד' קשה דאחר שכתב הרי"ף שגם לרב ריחא אינו אלא משהו אלא דרב לטעמי' דס"ל מין במינו במשהו ולכן לדידן דקיימל"ן דאפילו מין במינו בששי' אפי"ת כרב דריחא מילתא הוא אין לחוש כלל לריחא א"כ כל הטורח הזה שטרח הרי"ף לקיים הלכה כלוי למה ולמה לו לכל האריכות בזה כיון שגם אליבא דרב הדין דין אמת אליבא דידן דריחא לאו מילתא היא ואי משום דנ"מ לענין חמץ בפסח שאיסוריו במשהו הלא לא עסיק הרי"ף התם בזה כלל וחמץ מאן דכר שמי' התם וכ"ש לפום מאי דמסיק דללוי נמי כל שאינו בטיל באלף כמו חמץ ודבר שיל"מ ריחא אסור וזהו גם לרב

לכן מפרשי' המ"א וכו"פ וצל"ח הנ"ל דברי הרי"ף ז"ל בדרך הזה דודאי הרי"ף עצמו ס"ל דאפילו לרב נמי ריחא אינו אלא משהו אלא דלטעמי' אזיל דס"ל מין במינו במשהו ובאינו מינו אינו אסור לרב אלא לכתחילה משום מבטל איסור ובע"כ צ"ל ללוי דס"ל ריחא לאו מילתא היא דאפילו משהו ליכא ולכתחילה נמי שרי וברייתא דפת שאפאה עם הצלי וכן עובדא דההיא ביניתא דקאסר לכתחילה למיכל בכותחא אין הכי נמי דאתי כרב ולא כלוי וא"כ הלכה כרב דריחא מילתא היא ומ"מ לדידן לא חיישי' לריחא בדיעבד אפי' במינו לפום מאי דקיימל"ן דאפי' מין במינו בטיל בששי' וא"צ לכל האריכו' לקיים הלכה כלוי בזה ותו דלפי"ז דלוי שרי אפילו לכתחילה באמת אין הלכה כלוי כדמוכח מהברייתא דפת שאפאה עם הצלי ומעובדא דההיא ביניתא דלכתחילה מיהת ריחא מילתא כרב ולא כלוי אולם שהרי"ף ז"ל שם בריש דבריו הבי' דברי רבואתא קמאי דפסקו הלכה כלוי ולא כרב ואיכא מאן דפליג עלייהו ופסק כרב דריחא מילתא היא אפילו בדיעבד ודחו לדברי הרבואתא קמאי וכתב הרי"ף עלה דהעיקר כדפסק הרבואתא קמאי ז"ל והנך ראיות דדחו בהו לפסקא דקמאי אית להו דחיאתא וכו' וע"ז סובב הולך כל האריכות שלו התם לדחות דברי האיכא מאן דפליג ולקיים דברי הרבואתא קמאי ז"ל ובאמת הני רבואתא קמאי וכ"ש האיכא מאן דפליג לא ס"ל סברת הרי"ף הנ"ל שגם לרב ריחא אינו אלא משהו דא"כ אפי"ת דהלכה כרב דריחא מילתא היא מ"מ לדידן לא חיישינן לריחא בדיעבד כיון דאנן קיימל"ן דאפילו מין במינו בששי' וכמ"ש הרי"ף ז"ל ולמה הוצרכו לקיים ההלכה כלוי ועוד דלפי דעת הרי"ף עצמו בסברתו דגם לרב ריחא אינו אלא משהו על כרחך הלכה כרב ולא כלוי דס"ל דריחא אפילו משהו ליכא ושרי אפילו לכתחילה כדמוכח מברייתא דפת שאפאה עם הצלי ומעובדא דההיא ביניתא וכנ"ל וע"ז דחה הרי"ף לדברי האיכא מאן דפליג בתרתי חדא עפ"י סברתו שסובר שגם לרב ודאי ריחא לא הוה אלא משהו אלא דרב לטעמי' שסובר מין במינו במשהו וממילא לדידן דמב"מ נמי בששי' לא חיישנן לריחא לכ"ע ולפי"ז באמת הלכה כרב אפ"ה ס"ל דריחא שרי בדיעבד ושוב חזר לקיים דברי הרבואתא קמאי גם לשיטתם ושיטת האיכא מאן דפליג שסוברי' דלרב ריחא מילתא כנותן טעם גמור ופסק כלוי וטען ע"ז האיכא מאן דפליג מהברייתא דפת שאפאה עם הצלי ומעובדא דההיא בינית' דאתי' כרב דליתי' דכלוי נמי אתי' דלפי דבריהם דרב ס"ל דריחא כנ"ט גמור מצינו למימר שגם ללוי דפליגי עלי' וסובר דריחא לאו מילתא מ"מ משהו איכא מש"ה חסור לאכלו בכותח דהוה כלכתחילה ואין מבטלין איסור לכתחילה או משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין דאוסר במשהו וא"כ עולה יפה ראיות המ"א מהרי"ף דריחא משהו איכא לכ"ע ר"ל בין לדעה הרי"ף עצמו ובין להרבואתא קמאי דלהרי"ף עצמו על כרחך הלכה כרב דריחא משהו איכא ואסור אפילו באינו מינו לכחילה כדמוכח מברייתא דפת שאפאה עם הצלי ולהרבואתא קמא דהלכה כלוי נמי ס"ל אליבא דלוי דריחא משהו איכא כמ"ש הרי"ף אליבייהו להדי' דכל שהוא אחד מני אלף כריחא דמי וכנ"ל וא"כ גם חמץ בפסח דלא בטיל אפילו באלף ריח אסור וזהו ג"כ דעת הכו"פ והצל"ח שכתבו לדעת הרי"ף דריחא גם אליבא דרב לא הוה אלא משהו והא דעבד לוי עובדא בגדי ודאי שהוא מין בא"מ היינו שהתיר לצלות לכתחילה דאי בדיעבד גם לרב שרי דודאי כן הוא לדעת הרי"ף עצמו שסובר דגם לרב ריחא אינו אלא משהו על כרחי' ללוי דפליג עלי' ואמר ריחא לאו מילתא דאפילו משהו ליכא ושרי אפילו לכתחילה ומ"ש הרי"ף בסוף דבריו דלוי נמי לא קשרי אלא בדיעבד הוא לדעת הרבואתא קמאי ז"ל שסוברי' דלרב ריחא כנ"ט גמור ופסק כלוי ואליבייהו שפיר מצינו למימר דלוי נמי לא פליג עלי' דרב דריחא לאו מילתא אלא שאינו חשוב כנ"ט גמור אבל משהו מיהא איכא ואסור לכתחילה ואליבייהו א"ש בל"ז הא דעבד לוי עובדא בגדי ודאי כשמעתי' דשרי בדיעבד דאלו לרב אפילו באינו מינו אסור בדיעבד כיון דריחא חשוב כנ"ט גמור ומ"ש הרי"ף ז"ל דהא לוי שצלאו קאמר ולא קאמר צולין וכו' לאו בדיוקא נקט לה דהא לאו דיוקא הוא דהא דנקט שצלאו משום רבותי' דרב וכדס"ל להתוס' ושא"פ (וגדולה מזו מצינו בשבת דף ס"ב) דקאמר ר"א פוטר בכובלת וכו' אע"ג דמתיר אפילו לכתחילה משום דקאי אדר' מאי' דאמר חייב ע"ש אלא כוונת הרי"ף לומר דעכ"פ מצינו למימר אליבא דלוי דלא איירי בלכתחילה כיון דלא נקט אלא שצלאו וכן מוכח להדי' מדברי הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות דלאו בדיוקא נקט לה הרי"ף וכמו שיבא בסמוך בעזה"י זהו מה שנראה בדעת הרי"ף לפי הבנת המ"א וכו"פ וצל"ח ועפי"ז אין מקום להשגות הח"י

אולם אחר העיון עדיין אין די ביאר ואין די עולה הפי' הזה בלשון הרי"ף ז"ל דמלבד שלפי"ז צריך לומר עירוב פרשיות כתוב כאן בלשון הרי"ף ז"ל שמה שכ' הרי"ף ועוד כד דייקת למימרי' דרב וכו' הוא זה סברת עצמו ומ"ש אח"ז בסמוך והא דתני רב כהנא פת שאפאה וכו' הוא חוזר לדברי הרבואתא קמאי ואם כי איננו רחוק שהרי להרי"ף א"ש בל"ו אלא דרבוואתא קמאי לא ס"ל סברת הרי"ף דגם לרב ריחא אינו אלא משהו ומבואר בלשון הרי"ף דלעיל שרוצה ליישב דברי הרבואתא קמאי בעצמן ג"כ ולכן הוכרח ליישב הא דתני רב כהנא גם לפי דרכן וכנ"ל מ"מ סתימות הלשון אין מורה ע"ז דיותר הי' נח להרי"ף אם כן להבי' סברתו זאת דכד דייקת וכו' במסקנא ולא להפסיק באמצע והבן זה אף גם עדיין לא יצאנו ידי חובתינו ליישב דברי הרי"ף ז"ל ממה שהשיגו עליו הראשונים ז"ל השגות רבות וגם מה שהעירונו בו אנחנו בין הכל עולה למספר עשרה. א) הקשו הראשוני' ז"ל דהאיך יתכן לומר אליבא דרב דריחא אינו אלא משהו בעלמא והא דאסור בדיעבד משום דאזיל לטעמי' דס"ל מין במינו במשהו וא"כ באינו מינו מודה רב דריחא לאו מילתא א"כ היכא מסיק רב מרי ואמר כתנאי מהא דהרודה פת חמה ונתנה על פי חביות יין של תרומה וכו' דרב כר"מ דאוסר והלא יין בפת הוא מין בא"מ דגם לרב ריחא לאו מילתא וא"כ אדרבה רב כר' יהודה דמתיר וגם מ"ט דר"מ דאוסר הא אינו אלא משהו ובטיל במיעוטו ונאמן ביתו של הרי"ף ה"ה הרמב"ן בס' המלחמות הודה שלא מצא לו טענה לפטרו. ב) הקשה בצל"ח מהא דאמר עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר כשמעתי' והלא זהו מין באינו מינו א"כ גם רב יודה בזה דשרי בדיעבד. ג) קשה מה שהעירונו למעלה על מ"ש הרי"ף ז"ל והא דפת שאפאה עם הצלי לאו כרב בלחוד אתי' וכו' וכו' הא באינו מינו גם לרב נמי ריחא לאו מילתא כמו ללוי ולפום הס"ד דלא אתי' כלוי כרב נמי לא אתי ומה בין רב ללוי בזה ד) קשה דאחר שכ' הרי"ף דאפילו לרב נמי