אגודת אזוב אורח חיים לא

דכמון שהריח נרגש בפת מש"ה לא שרי אלא בדיעבד כדאמרן וניחא השתא ג"כ ההיא דרבא מפרזיקי' דאסור למיכלי' בכותח לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דחשיב כלכתחילה דאתי' אפילו כלוי משום דהתם הריח נרגש ואסור לכתחילה אלא דרש"י ס"ל כדעת הב"י דלאכלו בכותח נמי חשוב כדיעבד על כן הוכרח לפרש דרבא מפרזיקי' ס"ל כרב דריחא מילתא אפילו דיעבד וכמו שביארנו למעלה והכל ניחא בס"ד

עלה בידינו שדעת רש"י ז"ל הוא אליבא דלוי דריחא לאו מילתא היא כלל ואפילו משהו ליכא (דאל"כ אפילו בשני פסחים וכן בשר שחוטה עם נבילה) הי' אסור לכתחילה ולא הוה פריך ללוי מידי) ודלא כהמ"א ז"ל

ואחר שעמדנו על פרש"י ז"ל נלך מחיל אל חיל לשיטת פי' התוספות והי' לבאר בעזה"י אשר יאמר כי הוא זה

עוד טען מרן המ"א ז"ל מדברי התוס' פ' בתרא דע"ז ס"ו ב' שכתבו דגבי חמץ בפסח שהוא במשהו יש לאסור אפילו בשניהם כחושי' ואפילו בתנור גדול משום דמ"מ משהו מיהו איכא הרי שהם מחלקין ג"כ בדין ריחא בין חמץ בפסח לשאר איסורים ודלא כמהרי"ל בתשובה שסובר שאין מקום לחלק בדין ריחא בין חמץ לשאר איסורין ולע"ד אין מזה טענה על מהרי"ל דהתוספות לטעמייהו אזלי שפסקו שם וכאן כרב דריחא מילתא היא וחשוב נ"ט ואליבא דרב הוא שכתבו לחלק בהרי דאפי' בשניהם כחושי' שאין ריחן נודף או בתנור גדול שהריח מתפזר וקלוש הרבה ואינו אוסר בשאר איסורין אפי"ה יש לאסור בחמץ בפסח דמ"מ משהו איכא וכיון דלרב חשוב ריחא כטעמא הו"ל כטעם משהו שאוסר בחמץ אבל ללוי דס"ל דאפילו בשניהם שמינים דאיכא ריחא טובא מ"מ ריחא לאו מילתא היא משום דריחא לא חשיב כטעמא אפי' משהו אין כאן דלגמרי לאו כלום הוא ותדע שכן הוא שהרי דעת התוס' כאן דלויי קשרי אפילו לכתחילה לצלות בשר שחוטה עם בשר נבילה ואם אית' דללוי נמי משהו מיהא איכא היכי שרי בשאר איסורין אפי' לכתחילה הא אין מבטלין איסור לכתחילה א"ו שדעת התוס' הוא אליבא דלוי דריחא לאו מילתא היא כלל ואפילו משהו ליכא אלא שהתוס' פסקו כרב ואליבא דרב הוא שמחלקין בהכי גבי תנור גדול ושנהם כחושי' משא"כ לדידן דקיימל"ן כלוי אין מקום לחלק בין חמץ בפסח לשאר איסורין

וזה לשון מהרי"ל בתשובה סי' רי"ד (ובד"ח בסי' קפ"ו) ונראה דאין חילוק למ"ד ריחא לאו מילתא הוא (ר"ל בין איסורי משהו לשאר איסורין) וראי' דלוי שרי אפילו למאן דאסר מין במינו במשהו וכן מוכיח בפ' כיצד צולין דפריך למ"ד משום תערובות טעמים מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה נימא דלא מבעי' גדי וגדי דהוה מין במינו ולרבי יהודה ולרבי שסידר המשנה הוה מין במינו במשהו ר"ל ואפי' למ"ד ריחא לא מילתא נמי אסור) אלא אפי' גדי וטלה דמין בשאינו מינו הוא (ר"ל לפום מאי דקיימל"ן כרבא פ' בתרא דע"ז דאזלינן בתר שמא וכל שאינו משם אחד הוה מין בשאינו מינו) אפ"ה אין צולין (ר"ל משום דריחא מילתא היא וחשוב כנ"ט) ורב נמי ס"ל מין במינו במשהו ועוד ראי' מבת תיהא דשרי רבא וכו' וסתם יינם במשהו עכ"ל

ויש להבין בראיות מהרי"ל הנ"ל דלכאורה אכתי לדידי' מי ניחא דנהי דללוי ריחא אפילו משהו לא הוה אכתי קשה קושי' זו אליבא דרב כמו שהקשה בצל"ח וזה לשונו ויש לדקדק דמידי הוא טעמא אלא לרב ורב ס"ל מין במינו במשהו וא"כ שפיר קאמר דלא מבעי' לגדי וגדי דהוה מין במינו דאוסר במשהו אלא אפי' גדי וטלה שהוא מין בשאינו מינו ואינו אוסר כי אם בנ"ט אפ"ה אסור דריח יש בו אפילו כדי נ"ט. וצריך לומר כיון דהך ברייתא לענין לכתחילה מיירי דאין צולין קתני אין חילוק בין מינו לשאינו מינו דהרי אין מבטלין איסור לכתחילה עכ"ד ותי' הרב אינו מעלה ארוכה לדברי מהרי"ל דלפי תירוצו אזדא לה ראיות מהרי"ל ג"כ אליבא דלוי ויראה לע"ד דכוונת מהרי"ל להוכיח מפאת קושי' זו דאין ענין משהו בדין ריחא מילתא כלל דלמ"ד ריחא לאו מילתא אפי' משהו ליכא כיון דריחא לאו כלום הוא ולמ"ד ריחא מילתא וריחא כטעמא פשיטא דאית בי' נ"ט דהא ריחא נרגש ודאי ואין מקום לאיסור משהו בדין ריחא כלל ואמטו הכי פריך שפיר מה לי גדי וגדי או גדי וטלה דכיון דקתני אין צולין וכו' מפני תערובות טעמי' דהיינו ריחא דמילתא היא ודאי יש בו נ"ט ואין מקום לטעות ולחלק ביניהם וממילא מוכח דלמ"ד ריחא לאו מילתא היא אפי' משהו ליכא ותי' הצל"ח לא משמע לי' למהרי"ל ז"ל דהא עיקר פרכת הש"ס דמה לי גדי וגדי וכו' הוא רק אלשון הברייתא דקתני אפילו גדי וטלה דמאי אפילו הלא שוין הם בדין תערובות טעמי' ואין חילוק ביניהם ואם איתא דיש מקום לומר דריחא אינו אלא כמשהו בגדי וגדי אסור אפי' בדיעבד משום דהוה מין בעינו ובגדי וטלה שהוא מן בא"מ אינו אסור אלא לכתחילה נהי דהברייתא קאי בלכתחילה מ"מ שייך שפיר לשון אפילו כיון דגדי וטלה באמת קיל טפי מגדי וגדי עלה וקאמר אפילו גדי וטלה דקיל מינה לענין דיעבד אפ"ה אין צולין לכתחילה משום מבטל איסור ואימא דרב נמי ס"ל דריחא משהו והא דאוסר בבשר שחוטה עם בשר נבילה לטעמי' אזיל דס"ל מין במינו במשהו ואפי"ת לרב ריחא כנ"ט כיון שעכ"פ יש מקום לומר דריחא אינה אלא משהו וגדי וטלה קיל טפי שייך שפיר לשון אפילו אלא ודאי דאין מקום לאיסור משהו בדין ריחא כלל או דלאו כלום הוא ואפי' משהו ליכא או דריחא כטעמא ויש בו נ"ט גמור אמטו הכי פריך שפיר מה לי גדי וגדי וכו' דבנתינת טעם אין מקום לחלק בין גדי וגדי לגדי וטלה ומאי אפילו גדי וטלה כנ"ל ליישב כוונת הגאון מהרי"ל ופשוט הוא

איברא דהרי"ף ז"ל כתב בהדי' דגם לרב דאית לי' ריחא מילתא אפ"ה לא חשיב אלא רק כאיסור משהו ורב לטעמי' דס"ל מן במינו לא בטיל וא"כ חוזר וניער קושי' מהרי"ל הנ"ל דא"כ מאי פריך לרב מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה הלא טובא איכא בינייהו דגדי וגדי אסור אפילו דיעבד משא"כ גדי וטלה אהכי קאמר שפיר דאפילו גדי וטלה דבדיעבד בטל ואינו אוסר אפ"ה אסור לכתחילה משום מבטל איסור ותי' הצל"ח אינו עולה בזה כנ"ל ויראה לע"ד ליישב קושי' מהרי"ל הנ"ל לדעת הרי"ף בפשיטות דהא בל"ז קשה לפום מאי דס"ד מפני תערובות טעמי' דריחא מילתא היא ואסור אפי' דיעבד א"כ אמאי קתני אין צולין לכתחילה הא דיעבד שפיר דמי ודוחק לומר דנקט אין צולין משום הסיפא דגדי וטלה שהוא מין בשאינו מינו דבטיל במיעוט ואינו אסור אלא לכתחילה משום מבטל איסור לכתחילה נקט נמי ברישא בגדי וגדי דאין צולין לכתחילה דהיא גופי' קשה כיון שחלוקין בדינן דגדי וגדי אסור אפילו בדיעבד משום מין במינו וגדי וטלה אינו אסור אלא לכתחילה היכי ערבינהו ותנינהו ביחד בלשון לכתחילה ובדרך אפילו כאלו הן שוין בדינן ובטעמן הא באמת אינן שוין לא בדינן ולא בטעמן ומה גם דאיכא למטעי ולמימר דשוין הם כרבנן דר' יהודה דאית להו מין במינו בטיל אלא על כרחי' דהך ברייתא באמת אתי' כרבנן דרבי יהודה דאית להו דמין במינו נמי בטיל ואמטו הכי קתני אין צולין לכתחילה דבשניהם אינו אסור אלא לכתחילה משום מבטל איסור וכיון שכן דע"כ הך ברייתא רבנן היא פריך שפיר לרב מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה הא חד טעמא לתרווייהו משום מבטל איסור (וזה שכ' המ"א דלשיטת הרי"ף אזדא לה ראי' מהרי"ל)

אולם לשיטת התוס' בע"א ד' ס"ו דס"ל דריחא אית בי' נ"ט וא"כ אפילו לרבנן דרבי יהודה נמי אסור אפילו בדיעבד בין במינו ובין בשאינו מינו ובהכרח לומר דאין צולין דקתני בברייתא הוא לאו בדוקא דאפילו דיעבד נמי אסור חוזר וניער ראי' מהרי"ל דלעיל דאם איתא דיש מקום לומר דריחא לא הוה אלא כמשהו מאי פריך מה לי גדי וגדי וכו' אימא דבאמת גם לרב ריחא אינו אלא כמשהו אלא דרב לטעמי' דמין במינו לא בטיל ואהכי קתני בברייתא דאפי' גדי וטלה דהוה מין בשאינו מינו ובטיל בדיעבד מ"מ אין צולין לכתחילה משום מבטל איסור אלא ודאי דאין מקום לאיסור משהו בדין ריחא כלל וכנ"ל וא"כ מה שדחה המ"א ראי' מהרי"ל מהרי"ף אין נסתר מחמת דהרי"ף לשיטתו אבל לשיטת התוס' הנו יפה ראייתו

איברא דלפמ"ש התוס' בע"ז שם שבשניהם כחושי' מ"מ איכא ריחא משהו יש ליישב קושי' מהרי"ל שפיר דהמקשה דפריך מה לי גדי וגדי וכו' הוקשה לו כיון דריחא מילתא היא ואית בי' אפילו נ"ט וא"כ אסור אפילו בדיעבד אמאי קתני אין צולין לכתחילה הא אפילו דיעבד נמי אסור וניחא דאיירי אפילו בשניהם כחושי' דליכא אלא ריח משהו ואתי' כרבנן דרבי יהודה דמין במינו נמי בטיל וליכא איסור אלא לכתחילה משום מבטל איסור אהכי קתני אין צולין וכו' לכתחילה וכיון דע"כ אתי כרבנן פריך שפיר מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה הא חד טעמא לתרווייהו משום מבטל איסור לחוד כנ"ל ותדע לך שגם לדעת מהרי"ל בהכרח ליישב כן דאל"כ תקשי מאי פריך מה לי גדי וגדי וכו' אימא דאיירי בשניהם כחושי' דליכא אלא משהו לכן שפיר קאמרה הברייתא דלא מבעי' גדי וגדי שהוא מין במינו דאסור אפילו בדיעבד אלא אפי' גדי וטלה דהוא מין בא"מ אפ"ה אין צולין לכתחילה א"ו כדאמרן דדייק מהא דאין צולין וכו' דאתי' כרבנן וכנ"ל

אולם לדברי התוס' דהכא דס"ל דבשניהם כחושי' ליכא ריחא כלל וא"כ ע"כ לא איירי בשניהם כחושי' חוזר וניער קושי' מהרי"ל הנ"ל ומ"מ יראה ליישב כנ"ל דהמקשה דייק מלשון אין צולין דמשמע לכתחילה דאיירי בתנור גדול דאינו אסור בדיעבד כמ"ש התוס' כאן אבל לכתחילה אסור משום דמשהו מיהא איכא כמ"ש התוס' בע"ז שם דגם בתנור גדול איכא ריחא משהו ואתי' כרבנן דמין במינו נמי בטל בדיעבד אבל לכתחילה חסור משום מבטל איסור אהכי פריך א"כ מה לי גדי וגדי וכו' כנ"ל

איברא דכל זה איננו שוה לי בישוב קושי' מהרי"ל הנ"ל דיש לבע"ד לחלוק ולומר דמ"מ מצינו למימר דברייתא ר"י היא דמין במינו לא בטיל ונקט אין צולין לכתחילה משום סיפא וטלה וכנ"ל ומהשתא קשה נמי גם לדעת מהרי"ל על דברי התוס' דע"ז שם דס"ל בשניהם כחושי' נמי איכא משהו מאי פריך מה לי גדי וגדי וכו' אימא