אגודת אזוב אורח חיים ל

דלא עדיף מזיעה דבטיל אפילו במינו לכ"ע מש"ה פסק רש"י שפיר דריחא לאו תילתא היא אפילו במין במינו ומוכח שפיר מדרב דס"ל ריחא מילתא היא וחשוב בנ"ט דאי לאו מילתא היא ואינה אלא משהו היה בטיל ש לכ"ע כנ"ל

אולם לפי הנחה זו יתעורר על רש"י ז"ל קושיות רבות שהעירו הראשונים ז"ל עליו בזה הא' מה שהקשו התוס' דא"כ מאי פריך ללוי מברייתא דאין צולין וכו' הא מודה לוי בלכתחילה דאסור משום דמשהו איכא ואין מבטלין איסור לכתחילה עוד הקשו על פרש"י והרי"ף מהירושלמי דפ"י דתרומות הנ"ל דאיתא בהדי' דלוי מתיר אפילו לכתחילה לצלות בשר שחוטה עם בשר נבילה ותו הקשו מהא דבת תיהא שהבי' רש"י ז"ל גופי' בשמעתי' וכתב דרבא כלוי ס"ל דריחא לאו מילתא היא ורבא שרי התם גבי בת תיהא אפילו לכתחילה: **(הגה"ה ותי' הרמב"ן בספר המלחמות על הרי"ף דפריך מהא דקתני מפני התערובות וללוי אין שם תערובות כלל ואינו אסור לכתחילה אלא משום מראית עין ליתא לפי הנחה זו לפרש"י דס"ל ריחא משהו הוה וא"כ אית בי' תערובות משהו ואסור לכתחילה משום דאין מבטלין איסור לכתחילה

)** מכל הלין יראה לע"ד דאדרבה דעת רש"י ז"ל דלמ"ד ריחא לאו מילתא היא אפילו משהו ליכא (ודלא כהמ"א ז"ל) אלא דאפ"ה אסור לצלות לכתחילה דחיישי' לריחא לכתחילה משום מראית העין כמ"ש הר"ן להדי' אהא דפת שאפאה עם הצלי וכמו שיתבאר להלן שכן מוכח מסוגי' דבת תיהא שם ומה שפי' בהא דרבא מפרזיקי' דס"ל ריחא מילתא היא משום דס"ל דהא דאסור למיכלה בכותח נמי חשוב כדיעבד וכמ"ש הד"מ בי"ד סי' ק"ח שכן דעת הב"י שזה כדיעבד הוא ולמאי דקיימל"ן כלוי שרי לאכלו בכותח (ודלא כשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל) ע"ש וכדמות ראי' לזה מדגים שעלו בקערה של בשר דשרי לאכלן בכותח לכתחילה ואע"ג דאסור לכתחילה להעלות דגים בקערה של בשר כדי לאכלן בכותח לכ"ע כדאי' להדי' בי"ד סי' צ"ה אפ"ה היכא שכבר עלו בקערה של בשר חשוב כדיעבד ושרי לאכלן בכותח מש"ה הוצרך לפרש דרבא מפרזיקי' ס"ל ריחא מילתא היא ואסור אפילו בדיעבד כנ"ל

מעתה יתיישבו כל הקושי' הנ"ל ברווחא אשר יאמר כי הוא זה דמה א שהקשו מהא דבת תיהא דשרי רבא אפילו לכתחילה לע"ד אדרבה משם ראי' גמורה לפרש"י ז"ל דאפילו למ"ד ריחא לאו מילתא היא אסור לכתחילה דהא איתא התם אמר רבא מנא אמינא לה דריחא לאו מילתא היא מהא דתנן תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפו בו את הפת הפת מותרת שאין טעם כמון אלא ריח כמון ואביי שאני וכו' וקשה מאי סייעתא היא זו משם הא לא שרי התם אלא בדיעבד שכבר אפו בו הפת אבל גבי בת תיהא דלכתחילה הוא מנ"ל דשרי להריח ותו דתיובתא נמי איכא מהא דהא משמע שדוקא בדיעבד שכבר אפו בו הפת הוא דשרי אבל לכתחילה לא מדלא קתני תנור שהסיקו בכמון של תרומה אופין בו פת לישראל לכתחילה משמע דלכתחילה אסור והאיך שרי רבא אפילו לכתחילה ובהכרח לומר דגבי בת תיהא שאני משום דאזוקי מזיק לי' כמ"ש התוס' מש"ה שרי אפילו לכתחילה אלא ודאי ריחא מילתא היא בעלמא אפי' בדיעבד לא מהני הך טעמא דאזוקי מזיק לי' דהא אפילו שלא כדרך הנאתן אסור בכל האיסורין והיינו טעמא דאביי דאוסר משום דס"ל ריחא מילתא היא אפילו בדיעבד אלא דרבא ס"ל ריחא לאו מילתא היא בכל האיסורי' בדיעבד רק לכתחילה אסור משום מראית עין שהוא מרגיש ונהנה עכ"פ מהריח לכן גבי בת תיהא דאזוקי מזיק לי' לא חיישי' לריחא כלל אפי' לכתחילה להכי מייתי סייעתא למילתי' שפיר מהא דכמון של תרומה דריחא לאו מילתא היא בדיעבד ואמטו להכי גבי בת תיהא דאזוקי מזיק לי' שרי אפי' לכתחילה וא"כ הרי מוכח להדי' ממתניתין דכמון דלכתחילה חיישי' לריחא לכ"ע כפרש"י ובהכרח צריך ליישב הירושלמי דפ"י דתרומות אמתניתין דכמון של תרומה הנ"ל דמייתי עלה הא דשמואל בשם לוי דשרי אפילו לכתחילה לצלות בשר שחוטה בהדי בשר נבילה בתנור אחד ואלו במתני' דכמון לא שרי אלא בדיעבד בהכרח לחלק ולומר דשאני בהא דכמון שהוא מין באינו מינו ונהי דריחא לאו מילתא היא מ"מ ריח הכמון נרגיש בפת מש"ה אסור לכתחילה משום הרחקה דקא טעים מיהת ריחא דאיסורא ואתי למיכלי בעינא אבל גבי בשר שחוטה ונבילה ששוין בטעם ואין הריח נרגש בהם כלל אין טעם לאסרו לכתחילה כיון דריחא לאו מילתא היא לגמרי דאפילו משהו ליכא ואין כאן ביטול איסור לכתחילה וגם אינו ניכר ונרגש כלל לא טעם ולא ריח מהי תיתי לאסור לכתחילה מש"ה שרי לוי אפילו לכתחילה וא"ש

ועפי"ז מיושב ג"כ קושי' התוס' על מה שפרש"י בהא דעבד לוי עובדו בי' ר"ג בגדי ודבר אחר דהיינו דוקא בדיעבד משום דגדי ודבר אחר אין שוין בטעמם דהא איתא בחולין פכ"ה דף ק"ט אסר לן חזיר שרי לן מוחא דשיבוטא ופרש"י דג ששמו שיבוטא שטעמו כטעם החזיר הרי שטעם דבר אחר הוא כטעם דג וכיון שהוא משונה בטעמו מטעם הגדי הריח נרגש בו ואסור לכתחילה כמו גבי כמון של תרומה ולא דמו לבשר שחוטה עם בשר נבילה שטעמם שוה להכי שרי בירושלמי שם אפי' לכתחילה משא"כ בגדי וד"א וא"כ מסולקת קושי' התוס' דלעיל אפרש"י בזה מהא דפריך הש"ס ללוי מהא דאין צולין שני פסחים וכו' דהיינו לכתחילה ולוי לא קשרי אלא בדיעבד דזה אינו דגבי שני פסחים שהם שוין בטעמם אליבא דלוי אפילו לכתחילה נמי שרי כיון שאין הריח נרגש במין במינו וריח עצמו אליבא דלוי אפילו משהו לא הוה אין מקום לאסרו בלכתחילה וכדאי' להדי' בירושלמי גבי בשר שחוטה ונבילה ששוין בטעמם דלוי קשרי אפילו לכתחילה מש"ה פריך שפיר עלי' מהא דאין צולין וכו' וא"כ פרש"י הוא ברור ומוכרח ומיושב שפיר ויצא כנוגה צדקו בעזה"י

וראיתי להר"ן ז"ל שכתב ועובדא דביניתא אפילו לוי מודה בה משום דכיון שריח הבשר נרגש בהן הטועם אותן יהא סבור שממשו של בשר נבלע בהן וכי אכיל להו בכותח מתחזי כבשר בחלב ומש"ה אסור משא"כ בבשר שחוטה עם בשר נבילה שאין ריחה וטעמא של נבילה נרגש בשחוטה כלל עכ"ל והנה לכאורה המובן מלשונו מסיים משא"כ בבשר שחוטה שאין ריחה של נבילה נרגש בשחוטה וכו' משמע דס"ל דגם בשאר איסורין כל שנרגש בהן הריח מודה לוי דאסור ואין ר"ל דאסור לגמרי דהא גבי פת שהניחה עפ"י חביות של יין תרומה שג"כ ריח היין נרגש בפת ואפ"ה מסיק הש"ס אליבא דלוי דריחא לאו מילתא וכן בההיא דכמון נמי הריח נרגש אלא דר"ל דמודה לוי במקום שהריח נרגש דאסור מיהת לכתחילה משא"כ בבשר שחוטה עם נבילה שאין הריח נרגש קשרי לוי אפילו בלכתחילה וזהו ממש כעין החלוקה שלנו ובזה הי' מיושב ג"כ מה שעמדנו למעלה על מה שפי' הר"ן בעובדא דלוי בגדי ודבר אחר כפרש"י לענין דיעבד ובסוף הסוגי' מסיק הר"ן דלוי קשרי אפי' בלכתחילה ולפי הנ"ל ניחא כמו שביארנו לפרש"י

אולם אחר העיון לא יתכן זה בכוונת הר"ן ז"ל שהרי לפני זה השיג על הרי"ף ז"ל שכתב דלוי לא קשרי אלא דיעבד מהירושלמי הנ"ל ומהא דבת תיהא דשרי רבא אפילו לכתחילה וא"כ לדידי' נמי תקשה לפי מאי דמסיק דבמקום שהאיסור נרגש בריח מודה לוי דאסור לכתחילה והלא גבי בת תיהא הריח נרגש אפי' בעינו אמאי שרי רבא אפי' לכתחילה ואי משום דהתם אזוקי מזיק לי' וכמש"ל לפרש"י א"כ גם על הרי"ף לא הי' קשה מזה מידי וכנ"ל ועוד שהר"ן ז"ל לא ירד כלל לסברת התוספת דאזוקי מזיק לי' שהרי לא הזכיר סברא זו כלל שם אולם המעיין בס' המלחמות להרמב"ן פ' כיצד צולין יראה לעין שדברי הר"ן לקוחי' משם ושם בארה דרוח אחרת עמהם בכוונת חלקה זו אשר יאמר כי הוא זה דדוקא בבשר בחלב שהאיסור ניכר וידוע לכל ויש לחוש שאולי לא ידע שמין הריח קלט אלא יהא סבור שממשו של בשר נבלע בהן וכי אכיל מתחזי כבשר בחלב שידוע לכל שהוא אסור משא"כ בשאר איסורין שאין הטועם בהן מכיר האיסור (ר"ל אף שמרגיש בפת ריח יין או כמון מ"מ אינו ניכר שהוא יין או כמון של איסור) עד שידע מאיזה מין נתערב כאן טעם זה (ר"ל שידע שהוא יין של איסור) ואם בא לשאול אומרי' לו מן הריח קלט ואין בו ממש (ר"ל שכשיוודע לו שהוא יין איסור ממילא יוודע לו ג"כ שאין בו אלא ריח ולא ממש) עכ"ל יעוי"ש והן הן דברי הר"ן שכתב הטועם בהן יהא סבור שממשו של בשר נבלע בהן וכו' ר"ל כיון שאיסור בשר בחלב ידוע לכל וא"צ שאלה משא"כ בשאר איסורי' שאין האיסור ניכר ממילא עד שיוודע לו עפ"י שאלה וחקירה והשתא ניחא הא דבת תיהא דאעפ"י שמרגיש ריח היין לא אכפת לן בזה כיון שהוא רואה ויודע שריח בעלמא הוא שמריח וריח אין בו ממש (ומה שסיים הר"ן מה שא"כ בבשר שחוטה ונבילה שאין ריחה של נבילה נרגש בשחוטה אין ר"ל מפני ששוה בטעמה אלא מפני שאינו ניכר שהוא בשר נבילה כי אם עפ"י שאלה וחקירה ואפי' באינו מינו והבן (והוכרחו לחלוקה זו בין בשר בחלב לשאר איסורין ולא חלקו בין מין במינו בטעמא למין בשאינו מינו כמו שחלקנו למעלה לפרש"י ז"ל מפני הקושי' מבת תיהא הנ"ל ששם ג"כ הריח נרגש ואפ"ה שרי לכתחילה משום דלא נחתו לסברת התוס' דבת תיהא אזוקי מזיק לי' (וניחא השתא ג"כ מה שפירש הר"ן בעובדא דגדי ודבר אחר לענין דיעבד משום דהתם ג"כ טעם החזיר ניכר וידוע שהוא כמוחא דשיבוטא כנ"ל) ועם כל זה לא ידעתי לפי דרכן של רבותינו ז"ל האיך יפרנסו להך מתניתין דכמון של תרומה ששם גם כן אין ניכר אם הוא כמון של תרומה או של חולין כי אם עפ"י שאלה וחקירה ואפ"ה מוכח ממתניתין דלא שרי אלא בדיעבד וצ"ע

אולם לפי מה שישבנו למעלה הקושי' מהא דבת תיהא עפ"י דברי התוס' שהמציאו הסברא דגבי בת תיהא אזוקי מזיק לי' רווחא לן שמעתא דא"צ לחלק כלל בין בשר בחלב לשאר איסורי' כמו שחלקו הרמב"ן והר"ן הנ"ל אלא בין מין ומינו ששוה לו בטעמו שאין הריח נרגש בו דשרי אפילו לכתחילה ובין דברי' שאין שוין בטעמם שהריח נרגש בהם דאסור לכתחילה משום הרחקה דמחזי כדטעים טעמא דאיסורא ולא קשי' מבת תיהא דהתם אזוקי מזיק לי' וכנ"ל וניחא ההיא