אגודת אזוב אורח חיים כט

בהגה"ה שם שבמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין בחמץ ששוה לשאר איסורים. אולם המ"א בא"ח שם נטה להחמיר בתנור קטן וסתום דבשאר איסורים שרי במקום הפ"מ וגבי חמץ אפילו במקום הפסד מרובה אסור והת"י מקיל שם בחמץ כמו בשאר איסורים כדעת מהרי"ל בתשו' והרב בהגה"ה שם על כן אמרתי גם אני בלבי אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה ואשימה עיוני עליו אולי נוכל לקיים הלכה כדברי הרב בהגה"ה אשר מימיו אנו שותין ומפיו אנו חיין בכ"מ ושלי"ת שעלתה בידינו וגם רווחא לן שמעתא בפרש"י ותוס' והרי"ף לתרוצי סוגי' לכל מר כדאית לי' אשר יאמר כי הוא זה

גרסינן בפרק כיצד צולין דף ע"ו סוף ע"א אמר רב בשר שחוטה שמן וכו' ע"ש כל הסוגיא בפרש"י ותוס' באר היטב ובהרי"ף פ' גיד הנשה שהאריך בה ובמס' ע"א דף ס"ו ב' תיהא וכו' וז"ל המ"א בא"ח שם ולכן בחמץ אף במקום הפסד אסור ועוד דהא התוס' בע"א שם מחמירי' אף בתנור גדול ופתוח וגם דעת הרי"ף פ"ז דחולין לאסור שכתב דרב דאמר ריחא מילתא היא לטעמי' משום דס"ל מין במינו במשהו ואנן קיימא לן בששים משמע דבפסח דהוה במשהו לכ"ע מילתא היא וגם הר"ן כתב ריחא משהו מיהא הוא ובזה נדחה ראיות מהרי"ל בתשובה (סימן רי"ד ובדפוס חדש הוא בסימן קפ"ו) וא"כ אין לנו מי שיתיר דבמרדכי לא נמצא בפירוש להתיר אלא דהוכיח מדכתב המרדכי וכו' (ר"ל ובאמת לא מוכח מידי כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' הנ"ל אבל האלי' הבה כאן כ' דשפיר מוכח מדברי המרדכי הש"ך שוה לשא' איסורים ע"ש) ודי לנו להקל בפתוח קצת כי מי יבא אחרי הכרעת הרמ"א עכ"ל והנה פשט לשון הרמ"א ביו"ד שם שכתב וי"א שאין לחלק פי' בין חמץ לשאר איסורי') ע"ש) ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין ע"כ משמע שבמקום הפסד אין לחלק כלל בין חמץ לשאר איסורים אלא דשלא במקום הפסד הוא שיש לחלק ביניהם במקום דשייך ריחא כגון שהתנור קטן וסתום רק שפתוח למעלה במקום שהעשן יוצא דבשאר איסורים שרי בדיעבד אפילו שלא במקום הפסד מרובה אבל בחמץ אסור אולם במקום הפ"מ חמץ שוה לשאר איסורים לגמרי דאפי' בתנור קטן וסתום לגמרי נמי שרי

והנה כל חילי' דמרן המ"א ז"ל הוא מדברי הרי"ף והתוס' והר"ן ואחר העיון בעומק הסוגיא יגענו ומצאנו דנהפוך הוא דאדרבא מוכח מפרש"י והתוס' והרי"ף והר"ן אליבא דהלכתא כדברי הרב בהגה"ה שאין לחלק בין חמץ לשאר איסורים כלל כמו שאבאר בעזה"י אחת לאחת למצוא חשבון ואחשבה לדעת כפרש"י תחילה אשר יאמר כי הוא זה

הנה שיטת רש"י ז"ל כפי מה שהבינו התוס' הוא דלוי לא שרי אלא בדיעבד והקשו עליו א"כ מאי פריך ללוי מברייתא דאין צולין דאיירי בלכתחילה אבל דיעבד הוה שרי כלוי ע"כ וכתב מהרש"א ז"ל שיצא להתוס' כן מפרש"י ד"ה עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר שמפרש שנצלו בתנור ובא מעשה לפניו והיתר עכ"ל דמשמע דוקא בדיעבד הוא שהתיר אבל לא התיר לצלות לכתחילה ע"ש. והנה כי כן לכאורה יש מקום סתירה בפי' רש"י גופיה שבסוף הסוגיא בעובדא דההיא ביניתא דאטויא בהדי בישרא ואסרה רבא מפרזיקי' למיכל בכותחא ופי' הר"ף בחולין פ' ג"ה דאתי' נמי כלוי משום דלוי לא שרי אלא בדיעבד והכא כיון דאפשר למיכל בלי כותח כי שרינן למיכל בכותחא הוה כלכתחילה ע"ש ורש"י ז"ל כאן פי' דרבא מפרזיקי' ס"ל כרב דריחא מילתא היא משמע דללוי דס"ל ריחא לאו מילתא היא שרי אפילו לכתחילה למיכל בכותחא ובאמת לולא דברי התו' היה מקום לכוין דעת רש"י ז"ל בע"א ע"פ מה שיש להבין עוד דהכא מסיק הש"ס דאין צולין שני פסחים כאחד משום תערובות גופי' דחיישינן לאחלופי ובפ"ק דע"א דף י"א ע"ב איתא לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל ונכרי ששפתו שתי קדירות ע"ג כירה אחת ולא חשו להם חכמים אלמא דלא חיישינן לאחלופי והיה נראה לכאורה לומר דהכא גבי קדשים דוקא הוא שהחמירו בזה אבל לא בשאר איסורי' אבל המרדכי פ"ב הע"ז הביאו הד"מ ביו"ד סי' ק"ח והט"ז שם בסי' קי"ח ס"ק י"ב יליף מהא דאין צולין שני פסחים כאחד גם לשאר איסורים דחיישינן לאחלופי ואסור לצלות בשר שחוטה אצל בשר נבילה בשני שפודי' סמוכים זה לזה ומפרש הא דאמרינן לא חשו להם חכמים היינו בדיעבד ע"ש וא"כ היה מקום לכוין דעת רש"י דס"ל כהמרדכי דלפי המסקנא דחיישינן לאחלופי גם בשאר איסורים יש לחוש ואפי' בגדי ודבר אחר נמי כמו דחיישינן בגדי וטלה דזימני' דלאו אדעתי' ומחלפי ה"נ בגדי ודבר אחר (ראיה לדבר ביומא פ"ג מים ראשונים האכילו בשר חזיר שהי' סבור שהוא בשר בהמה) ומש"ה הוצרך להתיר עובדא דלוי בדיעבד ומשום דלכתחילה אסר מטעם אחלופי כמו גבי שני פסחים אבל משום ריחא במקום דלא שייך חששא דאחלופי כגון בההיא ביניתא אין ה"נ דלאו מילתא היא כלל ואפילו לכתחילה שרי מש"ה הוצרך לפרש גבי ההיא ביניתא דאסרה רבא מפרזיקי' למיכל בכותחא דאתי כרב דאמר ריחא מילתא היא ומסולק ג"כ קושיות התו' דשפיר פריך ללוי מהא דאין צולין לפום מאי דס"ד מעיקרא דלא חיישינן לתערובות גופיה אלא טעמא דאין צולין הוא משום תערובות טעמים וקשיא ללוי דאמר ריחא לאו מילתא היא כלל ואפילו לכתחילה שרי וא"ש גם הר"ן בחולין שם פי' ג"כ הא דעבד לוי עובדא כפרש"י ולענין דיעבד אע"ג דמסיק התם בסוף הסוגיא דלוי לא חייש לריחא אפילו לכתחילה

איברא דלכאורה דברי המרדכי צ"ע מהירושלמי פ"י דתרומות הביאו הר"ן שם דבעי התם מהו לצלות שני שפודין אחד של בשר שחוטה ואחד של נבילה בתנור אחד רב ירמי' בשם רב אמר חסור ושמואל בשם לוי אמר מותר מתניתא פליגא על רב אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות ופי' תערובות גופי' כדדיק בש"ס דילן) הא שלא מפני התערובות לא (פי' הא משום תערובות טעמי' לא חיישי' כדפריך הש"ס דילן וכן פי' המפרש שם) ומסיק בקושי' לרב משמע דללוי ניחא ולדברי המרדכי תקשי ללוי נמי דשרי לצלות לכתחילה אמאי לא חייש לתערובות גופי' אלא ודאי דס"ל להירושלמי דלא החמירו לחוש לתערובות גופי' אלא בקדשים משום מעלה או משום דכל חד לחודי' שרי לבעלי' דידי' ולא בדילי מיניה כל כך משא"כ בבשר נבילה דבדילי מיניה מזהר זהירי בי' ולא חיישי' לאחלופי וכה"ג כתב הרמב"ן בשמעתי' והר"ן בחולין שם לחלק בהכי והאיך כתב המרדכי שגם בשאר איסורי' יש לחוש לאחלופי וצריך ליישב לדעת המרדכי דלוי מיירי בבשר שחוטה עם נבילה בענין דליכא למיחש לאחלופי כגון שחתיכה אחת הוא ראש בהמה והשני' הוא רגל בהמה או שחתיכה אחת קטנה משקל ליטרא אחת והשצי' משקלה עשרה לטרין שאין מקום לטעות ביניהם כלל אבל עובדא דריש גלותא בגדי ודבר אחר דמשמע שהי' שלימי' שפיר יש לחוש לאחלופי כמו גבי שני פסחים לכן פרש"י דמיירי בדיעבד וצ"ע

אכן התוס' ס"ל בפשיטות דבשאר איסורי' לא חיישינן כלל לתערובות גופי' לכן הבינו מפרש"י ז"ל דס"ל דלוי חייש לריחא בלכתחילה ולא קשרי אלא בדיעבד והדרא קושי' לדוכתי' א"כ יש מקום סתירה בפרש"י גופי' במה שפירש בהאי ביניתא וכו' דאסרה רבא מפרזיקי' למיכל בכותחא דאית לי' כרב דריחא מילתא הא בלכתחילה ללוי נמי חיישי' לריחא והא אפשר למיכל בלי כותחא והי' נראה לכאורה מזה סייעתא לדעת המ"א ז"ל דאפילו ללוי דריחא לאו מילתא היא מ"מ משהו מיהא איכא ומש"ה הוא דאסור לכתחילה כיון דעכ"פ משהו איכא אין מבטלין איסור לכתחילה אולם בעובדא דההיא ביניתא דאטויא בהדי בישרא לא שייך דין ביטול איסור לכתחילה כלל דהא איתא בי"ד ס' צ"ט סעי' ו' בהגה"ה ובש"ך שם דטיפת חלב שנפל למים ונתבטל בששים שרי לכתחילה לבשל באותן מים בשר כיון שכבר נתבטל טעם החלב במים דגם היתר בהיתר שייך ביטול ואין כאן עוד מבטל איסור לכתחילה ע"ש (ובסמוך יתבאר דש"ס ערוכה היא) וא"כ גבי ההיא ביניתא נמי שכבר נתבטל ריח הבשר בתוך הדג אליבא דלוי דריחא אינו אלא משהו הוה שרי אפילו לכתחילה למיכל בכותחא ואין כאן ביטול איסור לכתחילה שכבר נתבטל בדג של היתר לכן הוכרח רש"י לפרש דרבא מפרזיקי' ס"ל כרב דריחא מילתא היא וכיון שכן דריחא משהו הוה לכ"ע גבי חמץ בפסח שאסורו במשהו לכ"ע ריחא מילתא היא

אמנם כן דס"ל לרש"י ז"ל דאפילו ללוי דס"ל ריחא לאו מילתא היא מ"מ משהו איכא קשה טובא א"כ האיך פסק רש"י בד"ה אמר לך דריחא לאו מילתא היא כלוי ומשמע דקאי אפלוגתא דרב ולוי בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה דהו"ל מין במינו והלא פסק רש"י לעיל בפ"ב דף ל' ד"ה אמר רבא ובחולין ק"ט להלכה כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל וכיון דריחא משהו הוה בהכרח לומר דלוי דקשרי ס"ל כרבנן דר' יהודה דמין במינו נמי בטיל וא"כ לפי שיטת רש"י דקיימל"ן כר' יהודה דמין במינו לא בטיל לא קיימל"ן כלוי דשרי והאיך פסק רש"י בפשיטות כלוי דאיירי להדי' במין במינו ועכ"פ הי' לו לבאר דגבי מין במינו ריחא מילתא היא ואוסר אפילו בדיעבד ותו קשה א"כ דריחא משהו איכא לכ"ע מנ"ל להש"ס אליבא דרב דס"ל ריח' מילתא היא וחשוב בנ"ט הא רב לא איירי אלא במין במינו ואיהו ס"ל מין במינו לא בטיל וא"כ אפי' תימא דריחא לאו מילתא היא אפ"ה אסור כיון דעכ"פ משהו איכא

איברא דמהא לא תברא דהא לפי מה שפרש"י בעובדא דההיא ביניתא דאתי' כרב בהכרח לומר דגם הברייתא דפת שאפאה עם הצלי אסור למיכל בכותח' נמי אתי' כרב דריחא מילתא היא (ודלא כהרי"ף שכ' דאתי' נמי כלוי) וא"כ קשה קושי' התוס' פרק כל שעה דף ל' ד"ה ואפילו כיון דריחא מילתא היא אמאי לא אסור הפת לגמרי אפי' לבדו משום גזירה שיבא לאכלו בכותח כדאי' התם וע"כ צ"ל כתי' התוספות לשם דגבי ריחא ליכא איסור כולי האי מש"ה לא החמירו בו כמו גב' תנור שטחו באלי' ע"ש א"כ מוכח דאפילו למ"ד ריחא מילתא היא אינו איסור גמור מן התורה אלא מדרבנן וכיון שכן אפילו למ"ד מין במינו לא בטיל הכא בטיל לכ"ע דהא אי' בחולין פ' ג"ה דף צ"ט שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ומודה בי' רבי יהודה דאפילו אין במינו נמי בטיל ופירשו התוס' שם משום דציר דגים דרבנן הם וא"כ ה"ה לריחא דרבנן