אגודת אזוב אורח חיים יג

דהניח מק"ח איירי בדברים שאין טעונים בב"מ הרי שבם בדברים שאין טעונים בב"מ נמי שייך הך חלוקה דהניח מק"ח דלא"כ כיון דהת"ק מקיל אפילו בדברים שאין טעונים בב"מ למה לי דנקט עקרו ואי משום להודיעך כחו דר' יהודה הא ממילא שמעינן לה מכיון דמחלק ר' יהודה בין הניח תק"ח ללא הניח ע"כ איירי בדברים הטעונים בב"מ א"ו דחלוקה זו שייכא אפילו בדברים שאין טעונים בב"מ

איברא כעד מברכין מ"ג א' בלישנא בתרא דר' יוחנן איתא דבפת ויין מהניא הסיבה שאחד יברך לכולם דחשיב קביעות אבל שאר דברים רוץ מפת ויין לא מהני בהו הסיבה משום דלא חשיב קביעות וכן הרמ"א בסימן רי"ג בהגה"ה יעוי"ש. ועפי"ז אני אומר דיין אעפ"י שאין טעון ברכה במקומו לדעת התו' והרי"ף והרא"ש ורוה"פ מ"מ מהניא בי' הניח מק"ח כיון דחשיב קביעות ומהני' בי' הסיבה משא"כ בשאר דברים שאין טעונים בב"מ דלא חשיב קביעות לא מהניא בהו הניח מק"ח דמדי הוא טעמא דמהני' הניח מק"ח משו' דעדיין לא נעקר הקביעות כמ"ש הר"ן והא לא שייך גבייהו קביעות כלל ובזה מסולק טענת המ"א מהא דלא דייק הש"ס דאיירי בדברים הטעונים בב"מ מהא דמחלק בין הניח מק"ח ללא הניח משום דהוה מצי למדחי דאיירי ביין שאין טעון ברכה במקומו ואפ"ה מהניא בי' הניח מק"ח משום דשתיית יין חשיב קביעות וא"ש וגם קושייתינו מסתלקת דשפיר משני דהאי דקתני עקרו להודיעך כחו דר' יהודה וכו' דאי לאו דקתני עקרו הוה ס"ד דאיירי בשתיית יין שאין טעון ברכה במקומו ואפ"ה מהני בי' הניח מק"ח כיון דחשיב קביעות ובהניח מק"ח עדיין לא נעקר הקביעות כנ"ל (ואין להקשו' האיך אפשר דאיירי בשתיית יין א"כ האיך קתני עקרו רגליהן לילך לביהכ"נ להתפלל הא קיימ"ל שתה רביעי' יין אל יתפלל זה אינו דהא בסי' ק"צ ספוקי מספקא לן בשיעור ברכה אחרונה אולי הוא בכזית או כביצה גם יתכן דר' יוחנן לית לי' דשמואל פ' הדר דף ס"ד דאמר שתה רביעית אל יתפלל כנ"ל)

אולם לדעת רש"י והרשב"ם והרמב"ם ז"ל שסוברים דיין טעון ברכה לאחריו במקומו מעתה בכל הדברים שאין טעונים בב"מ ליכא קביעות ולא מהני בהו הניח מק"ח הדרא קושי' לדוכתי' איברא דבברכו' שם אי' בלישנא קמא דרבי יוחנן דכל שאר דברים חוץ מפת ויין לח בעי הסיבה וביאר הב"י בסי' רי"ג דהך לישנא נמי בעי קביעות אלא דס"ל דכל שחר דברים שאין דרך להסב גם בלי הסיבה חשיב קביעות וכיון שכן נמי אזדא לה קושי' המ"א דלא הוה מצי למידק דאיירי בדברים הטעונים בב"מ מהא דהניח מק"ח ולהקשות מזה אדרב חסדא דאימא ס"ל לר"ח כהך לישנא זר דברים חשיב קביעות ומהניא בהו הניח מקצת חברי' ואמטו הכי נמי קאמר שפיר דמהא לא הוה תיובתא לר' יוחנן דדלמא ס"ל לר' יוחנן כהך לישנא שגם בשאר דברים שייך קביעות ומהני בהו הניח מק"ח ולהכי קתני עקרו להודיעך כחו דר' יהודה דאי לאו דתני עקרו הוה ס"ד דר' יהודה איירי בדברים שאין טעונים בב"מ אבל למאי דקיימל"ן בסימן רי"ג כהך לישנא דכל שאר דברים חוץ מפת ויין לא חשיב קביעות לח מהני בהו הניח מק"ח ואפילו לפי מה שביארנו למעלה בלשון הרשב"ם ז"ל דרבי יוחנן דהכא ס"ל דבדברים שאין טעונים בב"מ לא מהני בהו הניח מק"ח לכן אי הוה קתני פלוגתייהו בדברים שאין טעונים בב"מ לא הי ר' יהודה בין הניח מק"ח זהו לפי האמת הוא דס"ל הכי אבל מ"מ השתא דמחלק בין הניח מק"ח או לאו לא סמכה הברייתא ע"ז שיהי' מוכח מתוכו דאיירי בדברים הטעונים בב"מ לפי שהי' מקום לבע"ד לומר דאוני ס"ל לר' יהודה שגם בשאר דברים חשיב קביעות אהכי קתני עקרו ותו דהא כתבו הט"ז ומ"א סימן רי"ג שענין הקביעות משתנה לפי הזמן והמקום והאידנא גם בשכר ומי דבש חשיב קביעות כמו ביין א"כ אזדא להקושייתינו וגם קושי' המ"ח לגמרי דאין להוכיח מפאת חלוקה זו דהניח דאיירי בדברים הטעונים בב"מ דלפעמי' גם בדברים שאין טעונים בב"מ נמי רגילין לקבוע עליהם ומהניא בהו הניח מק"ח (ודברי הרמב"ם דל דלעיל נמי א"ש דבדברים שאין טעונים בב"מ כשאין להם קביעות לא מהני הניח מק"ח וכשיש להן קביעות לא הוה רבותא טפי מדברים הטעונים בב"מ והבן זה) ויש להבי' ראי' נכונה דלא מהני הניח מק"ח לדברים שאין טעונים בב"מ שיש לדקדק בהא דאמר דמהא דעקרו רגליהן לא הוה תיובתא דר' יוחנן דאמר כרבנן דר"י משמע הא מברייתא דלעיל שפיר הוה תיובתי' כדאסיקנא לעיל בתיובתא ואמאי דלמא הך ברייתא דלעיל אפי' כר' יהודה ואיהו ס"ל כרבנן כדדחינן הכא אלא ודאי דלא יתכן לאוקמי הך ברייתא דלעיל דשינוי מקום צריך לברך כר' יהודה דהא לר' יהודה אפילו בדברים הטעונים בב"מ נמי איירי והו"ל לחלק בין הניח מק"ח או לאו כדמחלק באינך ברייתות א"ו דאתי כרבנן דס"ל בדברים הטעונים בב"מ אין השינוי מקום הפסק כלל אלא דוקא בדברים שאין טעונים בב"מ ושם אין חילוק בין הניח מק"ח או לאו (לפי שאז לא היו רגילין לקבוע בשאר דברי' שאין טעונים בב"מ) כנ"ל העולה מזה בדין הניח מק"ח דביין ודאי מהני הניח מק"ח ובשאר דברים שאין טעונין בב"מ אם רגילין לקבוע עניו מהני הניח מק"ח אבל בדברים שאין רגילין לקבוע עליו לא מהני הניח מק"ח ותו לא מידי: א

כתב הרי"ף וקאמרי רבוואתא הלכתא כרב ששת דתניא כוותי' ואע"ג דשני רב נחמן ב"י לא סמכי' אשנויא ע"כ וכתב הרא"ש ע"ו לא ידענא למה כתב דלא סמכינן אשנויא דרב נחמן ב"י אין שנויא מבורר בגמרא יותר מזה כיון דמצא ברייתא דעקירות ר' יהודה ופליג את"ק דבמה ד"א דברייתא ד"ה פליג את"ק וא"כ ברייתא קמייתא דפריך מינה לרב חסדא יחידאה היא ואמאי פסק כיחידאה עכ"ל ובכ"מ פ"ד מה' ברכות תמה על הרא"ש מהא דעירובין פ' חלון ופ"ג דסנהדרין כ"ה נחלקו שם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי דר' יוחנן ס"ל במה דר' יהודה לחלוק את"ק ורבי יהושע ב"ל ס"ל במה לפרש דברי הת"ק וכבר כתבו התוס' במגילה כ"ז ושא"ד דקיימל"ן בכל דוכתי' כריב"ל נגד רבי יוחנן וה"נ קיימל"ן כריב"ל דבמה לפרש הוא ולא לחלוק וא"כ ליתא לשנויא דרב נחמן ב"י דאתי כרבי יוחנן ולא קיימל"ן כוותי' עכ"ד והם תמוהי' לכאורה דהרי הרא"ש בעצמו הרגיש בזה להכחידה תחת לשונו שכתב דבמה ד"א דברייתא ד"ה פליג את"ק וכן הוכיחו התוס' בעירובין ס"פ חלון מסוגי' דחולין פ"ח דבברייתא אפי' אימתי גמי לחלוק הוא וכ"ש במה ותו דבעירובין שם אי' בהדי' כל מקום שאמר ר"י אימתי ובמה במשנתינו וכ"כ המרדכי והרמב"ן ז"ל במלחמות ד' יעו"ש

איברא שהרי"ף ז"ל ס"פ חלון לא גריס התם במשנתינו וגם מה שהוכיחו שם מסוגי' דחולין פ"ח דבברייתא אפילו אימתי לחלוק הוא הנה בחולין שם הביאו גירסא אחרת וכתבו שם דלפי אותה גירסא יתכן שגם בברייתא הוא לפרש על כן לא שעה הכ"מ אל דברי הרא"ש בזה ושפיר כתב דלמאי דקיימל"ן כריב"ל נגד ר' יוחנן גם הכא במה לפרש הוא ותו דהתוס' ביצה ט"ו כתבו אפכא דבברייתא לכ"ע במה לפרש הוא **(הגה"ה איברא שדברי התוס' ביצה ט' הנ"ז צריכין ביאור שכתבו וא"ת הא כ"מ דתני במה לחלוק ויש לומר דהיינו במשנה אבל לא בבריית' עכ"ל ולכאורה הוא נגד מ"ש בעירובין שם דאדרבה בבריית' אפילו אימתי לחלוק אלא שבזה יש לומר שדבריהם שם הם עפ"י גירסא אחרת שהביאו התוס' בחולין פ"ח הנ"ל שגם בברייתא נמי לפרש הוא אבל קשה דהאיך יתכן שבברייתא לכ"ע במה לפרש הא בסוגיא דשמעתי' מסקי התוס' להלכה כרב חסדא וכשנויא דרב נחמן ב"י דבמה דר"י בבריית' דהכא לחלוק הוא ולא לפרש. והיותר תמוה דמהיכן פסיקא להו בקושייתם דקיימל"ן במה לחלוק הוא הלא ריב"ל ס"ל במה לפרש הוא ובכל דוכתי' הלכה כריב"ל נגד רבי יוחנן כמ"ש התוס' במגילה כ"ז וכנ"ל ויראה דמסוגיא דהכא פסיקא להו דקיימל"ן במה לחלוק הוא משו' דלעיל ד' ק"א פסקו הלכה כרב חסדא דתניא כוותי' במסקנא וא"כ לפום מאי דס"ד דהתוס' קושייתם דאין חילוק בין משנה לברייתא מוכח מהכא דקיימל"ן במה לחלוק הוא כפי שנויא דרב נחמן ב"י ובהכרח לומר דלא קיימל"ן כריב"ל בהא משום דבעירובין שם קיימי שמואל ורב חסדא בשיטתי' דר' יוחנן והו"ל ריב"ל יחיד נגד רבים: או יאמר דגם מסוגי' דהתם גופי' פסיקא להו דבמה לחלוק דהא בני רבי חייא ודאי ס"ל התם במה לחלוק ור"ח נמי דס"ל דר' יהודה מפרש דברי הת"ק אתי עלה מדיוקא)** וא"כ ודאי לא קייל"ן כשנויא דרב נחמן ב"י בזה ועוד נראה דאפי' לדברי התוס' בעירובין ע"כ לאו בכל מקום הוה במה לחלוק בברייתא דהא בביצה שם בברייתא איתא במה לפרש ובהכרח לומר דהאי כללא דאימתי ובמה לא אתמר אלא במשנה אבל בברייתא פעמים לחלוק ופעמי' לפרש כמ"ש התוס' בביצה שם (עפ"י מה שביארנו בהגה"ה) והיינו דוקא היכי דמוכח בהדי' מתוך הברייתא עצמה כההיא דחולין פ"ח שם מוכח מברייתא גופה דלחלוק הוא וכן בביצה שם אתינן למידק מתוך הברייתא עצמה דלפרש הוא אבל היכא דלא מוכח מסתמא הוה בברייתא כמו במתניתין כמו שמחלקין התוספות בחולין שם וכתבו דאפי' דמצינו בברייתא אחריתי דפליגי רבנן בהדי' אדרבי יהודה אפ"ה בהך ברייתא דקתני אימתי ובמה הוה לפרש כל עוד דלא מוכח באותה ברייתא עצמה שהוא לחלוק עש"ה ולכן משני רב נחמן ב"י שפיר אליבא דר"ח כאן דאית לי' בהדי' בעירובין שם במה לחלוק הוא במתניתין ה"ה בברייתא לחלוק הוא היכא דלא מוכח בהפך ואהכי נמי מסיק דר' יוחנן מצי סבר כרבנן דר' יהודה כיון דר' יוחנן אית לי' בעירובין שם דבמה לחלק הוא במתניתין ה"ה בברייתא היכא דלא מוכח דלפרש הוא חבל למאי דקיימל"ן כריב"ל דבמה לפרש הוא במתניתין ה"ה בברייתא כל היכא דלא מוכח מתוך הברייתא גופה שהוא לחלוק כההיא דחולק שם סתמא ברייתא כמתניתין וא"כ במה דהכא נמי לפרש הוא וליתא לשינויא דרב נחמן ב"י כנ"ל ליישב דברי הכ"מ דלעיל וכ"ש לפמ"ש הרא"ש ושא"פ דהרי"ף גריס במסקנא תניא כוותי' דר' יוחנן וכיון דחזינן דכבר אסיק הש"ס לעיל להא דר' יוחנן בתיובתא בהכרח לומר דההיא דתניא כוותי' דר' יוחנן לאו דסמכא היא כמ"ש בעל המאור דחיצונה היתה שהגיעה לרבנן סבוראי ובכ"מ כתב דגם לספרי' שלנו שכתוב