אגודת אזוב אורח חיים יב

דקאי כת"ק דר"י הא קאמר ת"ק בהדי' דכשהן יוצאין אין טעונים ברכה למפרע דכיון דס"ל לת"ק דשינוי מקום לא הוה הפסק ועמידתו לאו גמרא סעודתו היא לא חל עליו עדיין חובת ברכת המזון לכן רשאי לעקור ממקומו קודם שיברך מאחר שהוא עומד באמצע סעודה ואפי' שלח במקום מצוה עוברת כמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות לקמן ד' ק"י אהא דשני רבינא התם ארבעה כסי תקינו רבנן דהך ברייתא דעקרו רגליהן לבהכ"נ איירי שאין המצוה עוברת ואם היה רוצה לא הי' נכנס לביהכ"נ וגם הרא"ש שם כתב דאיירי בכל ענין בין במצוה עוברת ובין במצוה שאינה עוברת וכן הב"י כאן בהשגתו על דברי הכלבו כתב דפשטא דברייתא דעקרו רגליהן לילך לביהכ"נ לא משמע דאיירי דוקא במצוה עוברת וכן מוכח מהא דקתני הניח מקצת חברי' וכו' ואי במצוה עוברת אטו הני חברי' לאו בני מיעבד מצוה נינהו והא תינח בהליכת ביהכ"נ להתפלל דאיכא למדחי שאותן חברי' כבר התפללו אבל בבית המדרש אם נאמר דאיירי במצוה עוברת כגון שיעבור זמן לימוד החברי' יחד (כמ"ש הב"י לדעת הכלבו) האיך נשארו המקצת חברי' ולא יצאו האהלה למצוה העוברת ועוד מוכח כן מהא דדייקינן במילתא דת"ק ואמרינן אלא טעמא בדברים הטעונים בב"מ הא דברים שאין טעוני' ברכה במקומן כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע ואי טעמא דת"ק דאין טעונים ברכה למפרע משום מצוה עוברת מה לי דברים הטעונים בב"מ או דברים שאין טעונים בב"מ ואין לדחות ולומר משום דבדברים שאין טעונים בב"מ לא אכפת לן במצוה עוברת לפי שיכול לברך בדרך הלוכו ואין עכוב בברכתו לדבר מצוה דמלבד שהוא דוחק ג"כ לא יתכן למה שפי' הר"ן דלעיל ברייתא דעקרו לצאת לקראת חתן דייק דאיירי בדברים הטעונים בב"מ מדקתני עקרו טעוני' ברכה למפרע מדינא אפילו במקום מצוה עוברת דאי בדברי' שאין טעוני' בב"מ אין טעונים ברכה למפרע במקום מצוה עוברת והא דדייק הש"ס אמילתא דת"ק בברייתא דעקרו לילך לבהכ"נ דהא בדברים שאין טעונים בב"מ כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע היינו במקום שאין מצוה עוברת ומשום עצה טובה דשמא ישכח כמו שנתבאר למעלה בארוכה א"כ מוכר דהא דאמר ת"ק בדברים הטעונים בב"מ כשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע היינו אפילו שלא במקום מצוה עוברת לכן יראה שדברי הרמ"א בהגה"ה זו לקוחי' מדברי הכלבו דלעיל שכתב דלכתחילה אסור לעקור ממקומו שלא התירו לעקור ממקומו ללכת במקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לצורך מצוה עוברת כגון לקראת חתן וכו' והנך רואה שהכלבו הוא יחיד בדבר זה נגד הראב"ן והרא"ש והר"ן וגם הב"י השיגו וכתב דפשטא דברייתא דעקרו רגליהן לבהכ"נ לא משמע דאיירי דוקא במצוה עוברת והמעיין בב"ח יראה שהבין דברי הכלבו בענין אחר דלא קאי אברייתא כלל אלא איירי בעוקר מקומו והולך לאכל במקום אחר אע"ג דלא שייך בזה חששא דשמא ישכח אלא משום שאז יצטרך לברך במקום האחר שגומר סעודתו שם לכן אסור לעקור מקומו משום דלכתחילה צריך לברך במקומו יעוי"ש וח"כ מסולקת קושי' הב"י הימנו מהברייתא דעקרו רגליהן לילך לביהכ"נ דהתם איירי שדעתם לחזור ולאכל ולברך במקומן הראשון לכן רשאי לעקור לכתחילה לכל מר כדאית לי' לרבי יהודה בהניח מק"ח ולרבנן אפילו בלח הניח מק"ח והכי קיימל"ן אבל הכלבו איירי בעוקר מקומו לאכל ולגמור סעודתו במקום אחר שדינו לברך במקום השני אבל אסור לעשות כן לכתחילה אלא יברך תחילה קודם שיעקור מקומו הראשון אם לא שהי' דעתו מתחילה לעקור מקומו או במקום מצוה עוברת וא"ש וא"כ מ"ש רמ"א בהגה"ה מ"מ לכתחילה לא יעקור ממקומו בלא ברכה דחיישי' שמא ישכח מלחזור ולאכל וכו' הא אם עוקר מקומו לאכל במקום אחר דליכא למיחש שישכח שרי צ"ע טובא דנהפוך הוא לגמרי דלעקור ממקומו לאכל במקום אחר אסור אם לא הי' דעתו מתחילה לכך כמ"ש הב"ח ומ"א דבהכי איירי הכלבו אבל אם עוקר מקומו ע"מ לחזור למקומו הראשון שרי אפילו שלא במקום מצוה עוברת כמו שביארנו למעל' אולם למעש' אינני כדאי לחלוק על אדונינו הרמ"א ז"ל אם לא שיסכימו עמי בזה גדולי המורים מ"מ יראה שאם אין דעתו להפליג כלל אלא לילך ולחזו' מיד יכול לסמוך ע"ז ולא יבר' למפרע כנ"ל

שם בהגה"ה ודוקא הניח מקצת חברי' וכו' אבל אם הניח מקצת חברי' וכו' אפילו מה שרוצה לאכל אח"כ א"צ לברך ע"כ והב"ח וט"ז השיגו על הרמ"א בזה דלא נמצא בש"ס דמהני הניח מק"ח אלא בדברים הטעונים ברכה במקומן (למ"ד דשינוי מקום הוה הפסק אפילו בדברים הטעונים בב"מ) אבל לדידן בדברים שאין טעונים בב"מ מהי תיתי דמדי הוא טעמא דמהני' הניח מק"ח אלא משום דעדיין לא נעקר קביעות הראשון כמ"ש הר"ן ובדברים שאין טעונים בב"מ כגון פירות ושא"ד דלא שייך בהו קביעו' כלל לא מהני הניח מק"ח זהו תמצית דבריהם בתוספות ביאור וכ"ת בב"י להדי' אולם הח"א הסכי' לדעת הרמ"א והבי' ראי' מהש"ס דדייק דאיירי בדברים הטעוני' בב"מ מדקתני עקרו ונדחקו המפרשי' בפירושא דהך דיוקא ולא דייק בפשיטות מהא דמחלק בין הניח מק"ח ללא הניח אלא ודאי שגם בדברי' שאין טעונים בב"מ נמי שייך חלוקה זו ומהני' בהו הניח מק"ח ולע"ד אין מזה טענה עפ"י מ"ש למעלה דלפי מ"ש הט"ז דבדברים שאין טעוני' בב"מ לא שייך קביעות כלל הנה ממנו ניקח גם אנחנו לפרש דיוקא דהש"ס דדייק דאיירי בדברים הטעונים בב"מ מדקתני עקרו ר"ל דלשון עקירה לא שייך אלא בדבר של קביעות שנעקרו מקביעותם לצאת לכן מדלא קתני יצאו אלא עקרו מכלל דאיירי בדברים הטעונים בב"מ שהוא דבר של קביעות דאלו בדברים שחין טעונים בב"מ שאין להם קביעות לא שייך לשון עקירה וכיון שכן אין טענה מהא דלא דייק הש"ס מהא דמחלק בין הניח מק"ח ללא הניח דלא שייך אלא בדבר של קביעות דהא עדיפא מיני' קא דייק דאיירי בדבר של קביעות מדקתני בהדי' עקרו שמשמעו שעקרו קביעותם כנ"ל גם לפרש"י דדייק מלשון עקרו שמשמעו עקירת מקומן שהי' להם לעמוד ולברך שם במקומן נמי לק"מ דעדיפא מיני' קא דייק מהא דקתני בהדי' עקרו שמשמעו בדברים הטעוני' בב"מ לכן אין טענה על דברי הב"י וב"ח וט"ז בזה מהש"ס זולת מדברי הרמב"ן והר"ן שפירשו דלאו מלישנא דעקרו דייק אלא מדקתני עקרו טעונים ברכה למפרע שאין זה אלא בדברים הטעונים בב"מ יעוי"ש ואמאי לא דייק אהך חלוקה דהניח מק"ח וזהו שדייק המ"א וכתב ונדחקו בפירושו הר"ן והרמב"ן הו"ל להקשות מדמחלק וכו' אבל לפרש"י ורשב"ם אין זה טענה כלל והמעיין בלשון הרשב"ם ז"ל דף ק"ב ד"ה להודיעך וכו' יראה לעין כדעת הב"י וב"ח וט"ז דזה לשונו שם דלא מבעי' דברים שאין צריכין ברכה לאחריהן במקומן שחייב אחריהן לברך אעפ"י שחבריו פטורין וכו' ר"ל שהניח מקצת חברים במקומן שהם פטורין לברך אפי"ה איהו שעקר מקומו מחויב לברך למפרע ועפי"ז יתכן ג"כ לפרש תחילת הלשון בדבור זה שכתב אבל בשאר דברים לא הי' יכול לומר טעוני' ברכה למפרע וכו' דהא אין צריכין ברכה לאחריהן במקומן עכ"ל ולשון זה אינו מובן כלל דהא בהדי' איתא בש"ס דבדברים שאין טעונים בב"מ נמי כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע ואפילו לרבנן וגם סותר דברי עצמו שכתב אח"כ באותו דבור לא מבעי' דברים שאין צריכין ברכה לאחריהן במקומן שחייב אחריהן לברך וכו' ואם ר"ל שלא הי' יכול לומר לשון זה דכשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע שמשמעו שמברך במקומו כמ"ש בס' המלחמות מה בכך אם לא יאמר לשון זה והו"ל למתני יצאו אין טעונים ברכה למפרע וביותר קשה מי הכריחו לרשב"ם ז"ל ליכנס לכל זה וכי מסק זו שאמרו בש"ס דלרבותא נקט דברי' הטעונים בב"מ להודיעך כחו דר' יהודה דאפילו בדברים הטעונים בב"מ טעון ברכה למפרע בלא הניח מק"ח וכ"ש בדברים שאין טעונים בב"מ ואין בידינו לכוין דבריו כעת זולת שנאמר שהוקשה לו להרשב"ם בהא דאמר דקתני עקרו להודיעך כחו דר' יהודה בלא הניח מק"ח הלא בדברים שאין טעונים בב"מ נמי איכא רבותא לרבי יהודה בהניח מק"ח דאין טעונים ברכה למפרע אפי' בדברים שאין טעונים בב"ת וא"כ אדרבא עדיפא למנקט פלוגתייהו בדברי שאין טעוני' בב"מ דאיכא רבותא לתרווייהו בדרבנן ובדר"י משא"כ עתה בדברים הטעונים בב"מ אין רבותא אלא לר' יהודה לחוד ואע"ג דמסיק הרשב"ם דהכא כח דאיסורא עדיף טפי מכח דהיתרא היינו אליבא דת"ק הוא דליכא רבותא בכח דהיתרא דכיון דאמר בשינוי מקום שא"צ לברך מהי תיתי לטעו' ולחלק בין דברים הטעונים בב"מ בדברים שאין טעונים בב"מ וטפי מסתבר לומר דס"ל שינוי מקום לא הוה הפסק כלל כמ"ש הרשב"ם להדיא אבל בדרבי יהודה דס"ל שינוי מקום חשוב הפסק ולא הקיל חלא בהניח מק"ח ובדין הניח מק"ח ודאי יש מקום לחלק בין דברים הטעונים בב"מ לדברים שאין טעונים בב"מ א"כ הוה שפיר רבותא לר' יהודה ג"כ בדברים שאין טעונים בב"מ דאפ"ה בהניח מק"ח אין טעונים ברכה למפרע וכ"ש לרבנן דהוה רבותא דאפילו בלא הניח נמי ס"ל דאין טעונים ברכה למפרע אפילו בדברים שאין טעונים בב"מ משא"כ השתא בדברים הטעונים בב"מ ליכא רבותא אלא בדר' יהודה לחוד וע"ז תי' והא ליתא דבשאר דברים שאין טעונים בב"מ לא מהני הניח מק"ח ובמ"ש הרשב"ם אבל בשאר דברים לא הי' יכול לומר טעונים ברכה למפרע בהכרח להגיה תיבת אין וצ"ל אין טעונים ברכה למפרע ור"ל דבשאר דברים לא הי' יכול לומר אין טעונים ברכה למפרע בהניח מק"ח דהוה נמי רבותא לר' יהודה שגם בשאר דברים מהני הניח מק"ח דהא אין צריכין ברכה לאחריהן במקומן ולא מהני בהו הניח מק"ח כיון שאין שם קביעות כמו שסיים אח"כ בסוף הדבור בהדי' דבדברים שאין טעונים בב"מ אפילו הניח מק"ח טעונים ברכה למפרע לכן בדברים שאין טעונים בב"מ לא הוה שמעי' רבותא אלא בדרבנן לחוד וע"ז כתב עוד וליכא לאקשויי אדרבה וכו' להודיעך כחן דרבנן דמקילין וכו' אבל עד השתא הוה קשי' לי' בדר' יהודה גופי' דהוה רבותא וכנ"ל ואיך שיהי' עכ"פ מבואר מפי' הרשב"ם כדעת הב"י וב"ח וט"ז

אלא שיש להעיר על דבריהם מהא דאמר לקמן והא דקתני עקרו להודיעך כחו דר' יהודה דאפילו דברים הטעונים בב"מ טעמא דהניח מק"ח וכו' משמע דאי לאו דקתני עקרו הוה ס"ד דהך חלוקה