אגודת אזוב אורח חיים יא

משום עצה טובה הוא אפכא עפ"י מה שנתבאר למעלה דברכה דלמפרע תלי בדין שינוי מקום דאי שינוי מקום הוה הפסק משום דעמידתו היא גמר סעודתו חל עליו חיוב ברהמ"ז שצריך לברך קודם שיעקור ממקומו אבל בהניח מק"ח דאין השינוי מקום הפסק וכולה חדא סעודה היא עם מה שיאכל אח"כ כיון שעומד באמצע סעודתו לא חל עליו עדיין חיוב בהמ"ז ויכול לעקור ממקומו קודם שיברך מדינא וגם לעצה טובה דשמא ישכח לא חיישינן כיון שעומד באמצע הסעודה ודעתו לאכל עוד אין לו לגרום ברכה שאינה צריכה למפרע וגם לכתחילה בשביל עצה טובה דשמא ישהו ועדיף טפי שלא יברך למפרע ולא לכתחילה לכן הת"ק דס"ל שינוי מקום לא הוה הפסק קאמר דכשהן יוצאין אין טעוני' ברכה למפרע לא מדינא ולא מעצה טובה אפילו במקום שאין מצוה עוברת כמו שביארנו למעלה עלה דייקינן שפיר ממילתא דת"ק הא בדברי' שאין טעוני' בב"מ כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע היינו משום עצה טובה במקום שאין מצוה עוברת דלענין עצה טובה דשמא ישכח גרע טפי דברי' שאין טעוני' בב"מ כיון דגבייהו הוה שינוי מקום הפסק דעמידתו היא גמר סעודתו יש לו לברך למפרע משום עצה טובה דשמא ישכח דלא הוה כעין ברכה שאינה צריכה כיון שכבר גמר סעודתו ומה שיאכל אחר כך סעודה אחריתי היא שצריך לברך עלי' בתחילה משא"כ בדברים הטעוני' בב"מ דכולה חדא סעודה היא וכנ"ל וא"ש

אולם בלשון הרמב"ן בס' המלחמות שכתב הטעם שצריך לברך למפרע בדברים הטעונים בב"מ משום דלמא ממשיך ולא הדר לברוכי בדוכתי' משא"כ בדברים שאין טעונים בב"מ ליכ' חשש זה וכיון שכן גבי דברים שאין טעונים בב"מ אפילו ענה טובה ליכא אינו עולה ישוב זה וזהו ימים רבים שהעליתי ישוב אחר בלשון הרמב"ן בארוכה אבל רחוקה היא בעיני מכוונתו לכן דברי הרמב"ן ז"ל פליאה דעת נשגבה ממני לא אוכל לה אולם דברי הר"ן יתכן ליישב כנ"ל

ועדיין אנו צריכין למודעי דהא תינח לדעת הרא"ש דלעיל שמפרש דהך ברייתא דעקרו רגליהן לילך לביה"כ איירי אפי' במקום מצוה עוברת שאין שהות להתפלל אח"כ אולם לשיטת הרי"ף ז"ל לקמן דף ק"י כפי שביאר הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות שם דהך ברייתא איירי שאין המצוה עוברת ואם הי' רוצה לא הי' נכנס לבהכ"נ (שעל כן אין התפלה הפסק בסעודה) הקושי' במקומה מהיכי דייק השתא בהך ברייתא דעקרו רגליהן לבהכ"נ דאיירי בדברים הטעונים בב"מ דהא מדקתני עקרו אין ראי' לגירסת הרי"ף ז"ל דגריס לקמן בהך ברייתא דתניא כוותי' דר"י חברי' שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהן וכו' וס"ל דיין אין טעון ברכה לאחריו במקומו ואפ"ה קתני עקרו ומהא דקתני כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע נמי אין ראי' כיון דאיירי שלא במקום מצוה עוברת אפילו בדברים שאין טעונים בב"מ נמי יש לו לברך למפרע משום עצה טובה דשמא ישכח כדאיתא להדי' בש"ס אהא דדייקי' במילתא דת"ק אלא טעמא דבדברים הטעונים וכו' אבל דברים שאין טעונים ברכה לאחריהן במקומן אפילו לרבנן כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע וכו' ובשלמא בהך ברייתא דלעיל דעקרו לצאת לקראת חתן וכו' דאיירי במצוה עוברת שאין לחוש לעצה טובה דייק שפיר כדלעיל אבל בהך ברייתא דע"כ איירי להרי"ף בשאין המצוה עוברת אינו עולה הך דיוקא

ונלע"ד ליישב בזה דהנה בל"ז יש להבין האיך משתמע מלשון עקרו דהיינו דברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן וכבר נתחבטו רז"ל בביאורו וגם אני אענה את חלקי עפ"י מ"ש הט"ו דבדברים שאין טעונין בב"מ לא מהני הניח מק"ח משום דמדי הוא טעמא דמהני הניח מקצת חברי' משום דעדיין לא נעקר הקביעות ואלו בדברים שאין טעונין בב"מ לא חשיב קביעות כלל וא"כ שלמדנו דבדברי' שאין טעונין בב"מ לא חשיב קביעות כלל יתכן דהיינו דדייק מדלא קתני יצאו אלא עקרו משמע שנעקרו ממקים קביעותם מכלל דאיירי בדברים הטעונים בב"מ שבהם שייך קביעות וכן עקירות מקום הקביעות דבדברי' שאין טעונין בב"מ שאין להם קביעות לא שייך עקורה אלא הו"ל למתני יצאו

איברא דבפ' כיצד מברכין דף מ"ג איתא בהדי' דבפת ויין מהני ס (שאחד יברך לכולם) משום דחשיב קביעות משא"כ בשאר דברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה דלא חשיב קביעות ונתבאר זה בסי' רי"ג הרי דיין נמי חשיב קביעות לכן להרמב"ם והרשב"ם ז"ל דס"ל דיין טעון ברכה לאחריו במקומו א"ש האי דיוקא מדקתני עקרו משמע דאיירי בדבר קביעות דהיינו פת ויין שהם דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן מהרי"ף והתוס' ושא"פ דיין אין טעון ברכה לאחריו במקומו אין ראי' מלשון עקרו דאיירי בדברים הטעונים בב"מ דדלמא איירי ביין דחשיב קביעות ואין טעון ברכה במקומו ואמטו הכי נמי בהך ברייתא דתניא כוותי' דר"י קתני חברי' שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהן וכו' משום דשתיית יין חשיב קביעות ושייך שפיר לשון עקרו אעפ"י שאין טעון בב"מ ולכן הוכרח הר"ן לפתר לעיל בברייתא דעקרו לצאת לקראת חתן דלאו מלשון עקרו דייק דאיכא למימר דאיירי ביין אלא מהא דקתני טעונין ברכה למפרע מדינא ואפילו במקום מצוה עוברת וכנ"ל משא"כ בהך ברייתא דעקרו לילך לבית הכנסת להתפלל) אע"ג דליתא להך דיוקא דהא איירי בשאין המצוה עוברת ואפילו בדברים שאין טעונין בב"מ טעון ברכה למפרע משום עצה טובה כדאיתא להדיה בש"ס) איכא למידק שפיר מלשון עקרו דאיירי בדברים הטעונים בב"מ דליכא לאוקמי בשתיית יין דהא מדקתני ברכה למפרע מכלל דאיירי בשיעור שצריך ברכה אחרונה דהיינו רביעית יין והאיך קתני שעקרו רגליהן לבית הכנסת להתפלל והא קיימל"ן שתה רביעית יין אל יתפלל כדאיתא בפ' הדר דף ס"ד ונתבאר בסי' צ"ט אלא ודאי לא איירי בשתיית יין ומדקתני עקרו שמשמעו שעקרו הקביעות מכלל דאיירי בדבר הטעון ברכה במקומו כגון פת ששייך בו קביעות סעודה וא"ש כנ"ל

עוד יראה ליישב בזה ע"פ מ"ש הרמב"ן בס' המלחמות עוד פי' אחר בהך דיוקא דדייק הש"ס מדקתני עקרו וזה לשונו מדקתני עקרו לצאת כשהן יוצאין וכו' אלמא במקומן הם מברכי' דאי לא הו"ל למתני ויצאו לקראת חתן וכו' טעונין ברכה למפרע חזרו טעונין ברכה לכתחילה עכ"ל ולכאורה יש לדייק ע"ז מהא דאמר לקמן והאי דקתני עקרו להודיעך כחו דר' יהודה וכו' ולהך פירוש' עדיין קשה למה נקט בדברי הת"ק עקרו ולא יצאו טעונין ברכה למפרע ואי משום להודיעך כחו דר' יהודה הלא מגופי' דמילתא דר' יהודה נמי שמעינן דאיירי אפילו בדברים הטעונים בב"מ דהא איהו נמי קאמר כשהן יוצאין וכו' ולא יצאו וא"כ למה לי דנקט בדברי הת"ק דאיירי אפילו בדברים שאין טעונים בב"מ כשהן יוצאין וכו' ולא יצאו דהוה רבות' טפי וצריך לדחוק ולומר משום איידי דנקט האי לישנא בדר' יהודה לרבותא קתני הכי גם בדברי הת"ק. אולם הר"ן ז"ל ושאר מפרשי' שמיאנו לפרש כן יתכן דס"ל דמהא לא איריא דיש לומר דמש"ה קתני האי לישנא דכשהן יוצאין וכשהן חוזרין לרבותא דלשון זה משמע אפילו שיצאו מתחילה ע"מ לחזור ולאכל במקומן הראשון אפ"ה טעונין ברכה למפרע ולכתחילה ואי הוה קתני יצאו טעונים ברכה למפרע חזרו טעונים ברכה לכתחילה הוה ס"ד דאיירי שלא יצאו מתחילה ע"מ לחזור אלא יצאו סתם ואירע שחזרו למקומן לכן מחלק בין הניחו שם זקן או חולה דסתמו הוא ע"מ לחזור ללא הניח אבל ביצאו ע"מ לחזור ה"א דאפילו בלא הניחו זקן א"ח א"צ לברך אהכי קתני כשהן יוצאין וכו' וכשהן חוזרין וכו' להורות דאפילו יצאו ע"מ לחזור למקומן אם לא הניחו זקן א"ח טעונים ברכה למפרע ולכתחילה לכן הוכרח הר"ן לפרש התם דדייק מדקתני עקרו טעונים ברכה למפרע מדינא אפילו במקום מצוה עוברת וכנ"ל אולם בהך ברייתא דעקרו לילך לביהכ"נ אע"ג דמיירי במצוה שאינה עוברת וליתא להך דיוקא אפי' הכי איכא למידק שפיר דאיירי בדברים הטעונים ברכה במקומן מהא דאמר ת"ק עקרו כשהן יוצאין אין טעונים ברכה למפרע ולא קתני יצאו אין טעוני' ברכה למפרע חזרו אין טעונים ברכה לכתחילה דהא אפילו ביצאו סתם נמי לת"ק אין טעונים ברכה למפרע ולכתחילה דאין לחלק כמ"ש התוס' ד"ה תניא כוותי' ואדרבה הוה רבותא טפי אלא ע"כ אתי לאשמועינן דאיירי בדברים הטעונים ברכה במקומן אהכי נקט כשהן יוצאין טעונים ברכה והשתא א"ש נמי הא דמשני דאהכי נקט בדברי הת"ק עקרו כשהן יוצאין וכו' דאיירי בדברים הטעונים בב"מ בשביל להודיעך כחו דר' יהודה דאפילו בדברים הטעונים בב"מ נמי בלא הניח מק"ח טעונים ברכה למפרע וכו' דאע"ג דבדר' יהודה גופי' נמי איתא האי לישנא כשהן יוצאין אפ"ה לא הוה שמעי' מינה דאיירי בדברים הטעונים בב"מ דבדר' יהודה הוה ס"ד למימר דנקט כשהן יוצאין וכו' וכשהן חוזרין לרבותא דאפילו יצאו ע"מ לחזור למקומן נמי טעון ברכה למפרע ולכתחילה בלא הניח מק"ח וכנ"ל אהכי נקט בדברי הת"ק כשהן יוצאין אין טעונים ברכה דלא שייך רבותא זו דשמעינן מינה שפיר דאיירי בדברים הטעונים ברכה במקומן וא"ש כנ"ל

תבנא לדיננא דלעיל במ"ש הרמ"א בהגה"ה מ"מ לכתחילה לא יעקור ממקומו בלא ברכה דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכל וכו' שאין כן דעת התוס' והרא"ש ז"ל דלפי מאי דקיימל"ן כרב חסדא כמו שהכריע הרמ"א בהגה"ה שם רשאי לעקור לכתחילה בלא ברכה ולא חיישי' שמא ישהה או ישכח מלחזור דהא רב חסדא קאי כת"ק דר"י בברייתא דעקרו רגליהן לילך לביהכ"נ ובהדי' קאמר ת"ק כשהן יוצאין אין טעונים ברכה למפרע וכו' דכיון דס"ל לר"ת בדברים הטעונים ברכה במקומן לא הוה שינוי מקום הפסק וכולה חדא סעודה היא עם מה שיאכל אח"כ אין לו לברך באמצע סעודתו ולגרום ברכה שאינה צריכה למפרע ולכתחילה משום הך חששא דשמא ישהה או ישכח מלחזור שאינו מדינא אלא משום עצה טובה בעלמא כמ"ש המרדכי ומה שנרשם בהגה"ה ר"ן נמי ליתא דאעפ"י שיראה מלשון הר"ן ז"ל דמדינא צריך לברך קודם שיעקור ממקומו (כמ"ש המ"א) הנה לא כתב הר"ן כן אלא אליבא דר' יהודה ואזיל בשיט' הרי"ף דפסק כרב ששת דקאי כרבי יהודה וס"ל דבמה דר' יהודה לפרש דברי ת"ק אתי אבל לפי מה שהכריע להלכה כר"ח