אפיקי ים חלק א צו

מאי דאמרינן דאיסור קודש חל בכולל היינו בשעה שמקדיש כמ"ש רש"י אקדשי' מגו דחל איסור מוקדשין על בשר ועור כו' דאף דאין מעילה רק אחר זריקה. מ"מ איסורא איכא. וכ"כ להדיא תוס' בכריתות שם כ"ג ע"ב וא"כ בשעה שאנו באין לומר איסור כולל משום מוקדשים הא איסור זה הוא רק ע"י עצמו ומ"מ אמרינן דחל בכולל אז. וע"כ הקשו התוס' שפיר. עכ"ל כת"ה הנוגע לענינינו

ח) ואנא אמינא דלדעתי אין מכל זה סתירה למ"ש. דמה שהכריח מדלא אמר הש"ס רק דמחית בשר זבחי שלמים ולא קאמר אימורין. משמע דאימורין הוו דבר הנדור אף לאחר זריקה דלא נפקע נדרו עדיין. אין זה הכרח. דהכ"נ הוה מצי למימר בשר חטאת. וכמ"ש כת"ה בעצמו דגם בשר חטאת לאחר זריקה אינו מצד נדרו לפי"ד הר"ן. וא"כ אין ראיה נמי מדלא אמר רק בשר ולאו לאפוקי אימורין קאמר. כמו דלא בא לאפוקי חטאת ואדרבה נ"ל ראי' מדמוקי אח"כ הא דתנן נותר בנותר של עולה. ויעוין שם בר"ן דעיקר קושי' הש"ס מנותר. וכיון דבשלמים קיימינן מעיקרא הו"ל לאוקמי ולומר בנותר דאימורין. ולעולם של שלמים דהוו דבר הנדור לפי"ד מעכת"ה. וע"כ דגם אימורין לא הוו דבר הנדור וכמ"ש. עוד הי' נראה לה"ר ממה שראיתי בירושלמי שם ה"ג דבעי האומר הרי עלי כנותר של זבחי שלמים מהו. וע"כ מוכח מזה דאין שום נותר בשלמים שיהי' דבר הנדור השתא. אף נותר דאימורין. דהאבעיא רק אם בעקרו קמתפיס או בהשתא קמתפיס. כמו שפי' המפרשים ז"ל שם. ועי' בלח"מ פ"א מנדרים הי"ב. וצריך בירור עוד בזה. עכ"פ מדברי הש"ס שלנו בוודאי אין הכרח

ומ"ש כת"ג עוד דלר"ל יהי' קדשים קלים חמורים מקדשי קדשים. דקק"ד בוודאי הוו האימורין איסור הבא מאלי' כיון דבא המעילה בהם תיכף ע"י קדושת פי' לדידי אף בקק"ד אמינא דתכף לאחר זריקה נפקע איסור נדרו מכל הזבח. דהוא סתם אקדיש ולא חילק בין בשר לאימורין ובין קודם זריקה לאחר זריקה א"כ מדמחלקינן בין אימורין לבשר לאחר זריקה. ע"כ דנדרי' פקע לי' לגמרי בין מהבשר ובין מהאימורין. ורק מדין גזה"כ יש על האימורין איסור וחיוב מעילה לאחר זריקה. ואין שום חילוק בין קק"ד לקק"ל לאחר זריקה. לבד מעולה דבה הוי לעולם מצד נדרו והקדישו ולהכי קאמר הש"ס בנדרים בנותר של עולה. ואין ראי' ג"כ ממאי דקאמר הש"ס אקדשי' מגו דאתוסף. והרי דדנינן הכולל על שעת ההקדש ולא אחר זריקה דהש"ס קאי למאי דקיי"ל כר"י בשבועות דאמרינן כולל גם באיסור הבא ע"י עצמו. וא"כ יש לומר דמתני' דיש אוכל דקתני סתמא אף בעולה מיירי. ובעולה הוי לעולם מצד נדרי'. וצריך לדון כולל גם בתחילת הקדש. ולר"ל י"ל דמיירי בכל הקדשים לבד מעולה דהוי איסור הבא ע"י עצמו. ויעוי' בתוס' (חולין דף קי"ז ע"א) ד"ה אמר ר"י בס"ד שם. שו"מ בא"מ (סי' י"ב) שהקשה שם לשי' הסוברים דנדרים חיילי על האיסורים. מש"ס דכריתות (דף כ"ג ע"ב) דמייתי מקרא דבקדשים איסור חע"א דכתיב כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים למעילה. ותיפוק לי' דאימורין הו"ל איסור חפצא וחייל על האיסורין ואע"ג דבשר קדשים קלים לאחר זריקה תו לא, מקרי דבר הנדור היינו הבשר כיון שיש להם היתר לכהנים או לבעלים אבל אימורין דלגבוה סלקי לעולם הו"ל דבר הנדור כמבואר בנדרים פ"ב דכאימורין הו"ל נדר יעוי"ש ומבואר מזה דעת הא"מ כמ"ש כת"ה שיחי'. אמנם בעניי לא ידעתי מאי קמיכוין במ"ש דמבואר בנדרים פ"ב דכאימורין הו"ל נדר. ולא ידעתי למיעוט בקיאותי היכן מבואר הדבר בש"ס. ולמאי שחדשתי באמת הי' מתורץ קושיתו הנ"ל וכן מה שהקשה שם עוד ממתני' דיש אוכל יעוי"ש

ו) מ"ש כת"ה בדברי התוס' ז"ל (שבועות כ"ג ע"ב) בד"ה דמוקי לה כד"ה כו' שהקשו ולוקמי במפרש וד"ה. וי"ל דאי במפרש לא מתוקמא מתני' כר"ע דמשמע הא בסתם פטור. וקשה לכאורה הא אף כשמוקי לה בכולל לא מתוקמא כר"ע דמשמע דבלא כולל פטור ולר"ע כיון דדעתו אכל שהוא. בלא כולל נמי מחייב דשבועה חל אח"ש כמ"ש תוס'. וכ' כת"ה לתרץ בזה עפימ"ש בתשו' רעק"א ז"ל (בסי' קנ"ד) דאף דשבועה חלה אח"ש. לא מחייב משום שבועה רק אם אכל ח"ש נבילה אבל אם אכל שיעור שלם מנבילה פטור אשבועה ודייק לה מדברי רש"י ז"ל ביומא (דף ע"ג ע"ב) בד"ה או בסתם. שכתב ומיהו כשאכל לא אכל רק חצי שיעור שאינו מושבע עלי' מסיני. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ש יעוי"ש. וא"כ מתני' דאמרה ואכל נבילות וטריפות וסתם אכילה בעלמא כזית משמע. וא"כ בזה אף לר"ע פטור כיון דאכל שיעור כזית מנבילה וע"כ גם לר"ע ניחא דמוקי לה בכולל כדי שיתחייב גם באכל שיעור שלם מנבילה וטריפה עכ"ד כת"ה שי'. ותמוה לדעתי דא"כ ל"ל להש"ס למימר דלהכי לא מוקי ר"י כר"ל משום דמוקי לה כדברי הכל. וע"ז קשה קושי' תוס' לוקמי במפרש וד"ה. וצ"ל כתירוצם דלא מתוקמא כר"ע דמשמע בסתם פטור. וקשה דהשתא נמי לר"ע ל"ל כולל. וצ"ל משום דמיירי באכל כזית שלם. הו"ל להש"ס למימר בפשטות יותר דלהכי לא מוקי לה כר"ל משום דר"ל דמוקי לה במפרש ח"ש ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע. ע"כ לומר לדידי' דמתני' מיירי דלא אכל רק חצי שיעור מנבילה דבאוכל שיעור שלם פטור. וכמ"ש רש"י ז"ל להדיא אליבי' ביומא שם. ואף דבעלמא סתם אכילה בכזית. מ"מ מתני' ע"כ מיירי באכילה דח"ש לר"ל. ולהכי מוקי לה ר"י בכולל כדי דמתוקמא גם באכל כזית שלם כמו שמוכח לשון אכילה סתם. וגם השתא דקאמר הש"ס דמוקי לה כד"ה. ע"כ צריך גם לזה הטעם משום דמשמע ליה אכילה דמשנתנו בסתם אכילה דהוא בכזית וכמ"ש כת"ה. ואדרבה מסוגיא זו יהי' קשה קצת לדברי רש"י ז"ל. דמדלא קאמר האי טעמא מוכח קצת דגם לר"ל מיירי מתני' גם באוכל שיעור שלם

ז) ובהאי ענינא אמרתי להסתפק לר"ע דס"ל בשבועה שלא אוכל דאסור בכ"ש. איך הדין לדידי' בנשבע שאוכל ואכל כ"ש אם יצא ידי חובת שבועה. והי' נ"ל דתלוי במחלוקת רש"י ותוס' ז"ל בפירושא דמתני' בהא דאמר ר"ע היכן מצינו במדבר ומביא קרבן וזה מדבר ומביא קרבן. וכתב רש"י ז"ל מדבר ומביא קרבן משום ביטול דיבורו וכיון דמשום ביטול דיבורו הוא אף זה ביטול דיבורו שהאומר לא אוכל דעתו לאסור עצמו בכ"ש