אפיקי ים חלק א צה

לאסור פירות לקי משום ש"ש סד"א ודאי לאסור פירות נתכוין כו' עכ"ל. והוא ע"ד שכתבתי. ולפי"ז אין סתירה מדברי הר"ן נדרים וגיטין דבכל הנך דוכתי בנדר קמיירי ובזה מודה עכ"ל בקיצור

ב) ואני תמה. אטו נדר הבאי דינא הוא דלא חייל הטעם רק משום דעצם הנדר מוכיח דלא נתכוין באמת לאסור עלי' כלל. ואם באמת מעמיד דברי' ואומר שכיון לשם נדר הוי נדר. כמבואר ביו"ד (סי' רל"ב סעיף ד' בהג"ה). וכ"כ תוס' ז"ל בשבועות (דף כ"ט ע"א) בד"ה באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי וכו' וז"ל ונדרי הבאי דשרו לא הוו טעמא לפי שאסר עצמו בדבר שאינו יכול לקיים דאפי' יכול לקיים שלא אסר עלי' אלא חד פירא שרי בנדרי הבאי וטעמא לפי שאין דעתו לומר ממש כקורת בית הבד וכו' עכ"ל וכן הוא שיטת הר"ן ז"ל בנדרים שם ויעוי' ברא"ש בשבועות פ"ג (סי' כ"א) ובנדרים פ"ג (סי' ו') ויעוי' בב"י (סי' רל"ו) בד"ה ומ"ש או שנשבע שלא לאכול מכל פירות שבעולם שכתב דמ"ש הטור בנדרים האי דינא (בסי' רל"ב) לענין נדרי הבאי. אפשר שלא כתבה שם אלא לומר שגם נדר זה מותר בלא התרה אבל אה"נ שאע"פ שאינו לוקה על נדרי הבאי לוקה ע"ז. הרי דחילק בהדיא בין האי דינא לנדרי הבאי. וכן מבואר בכל הראשונים ז"ל דבנדרי הבאי הטעם רק שלא נתכוין לנדר. ובנידון דידן אין אנו מסופקים כלל בכוונתו. ורק לענין דינא מסתפקין אם יש כח בהאי נדר לחול. אם מקרי דבר שא"א לעמוד בו. או לא

ג) ואשר האריך כת"ה לפלפל במה שנסתפקתי לענין נדרים שחלין לבטל מצוה. איך הדין לענין מצות פקוח נפש. דאלימא מכל מצוות שבתורה. אולי לא מרבינן מקרא דלד' דיחול הנדר לבטל מצוה זו ומראש כתב לסייעני מהא דתניא בתענית (דף י"ב ע"א) יחיד שקיבל עלי' תענית כל השנה כולה ופגעו בו יו"ט הכתובים במגילת תענית אם נדרו קודם לגזירתנו תדחה גזירתנו מפני נדרו ואם גזירתנו קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזירתנו. והקשו הראשונים ז"ל הא תנן בנדרים (ס"ו ע"א) דפותחין בשבתות ויו"ט מבואר דהנדר דוחה גם שבת ויו"ט. ותי' הר"ן שם והרא"ש בפ"ט דנדרים (סי' ה') בשם יש מפרשים דאע"ג דנדרים חלים ע"ד מצוה מ"מ בימים אלו של דבריהם עשו בהם חיזוק יותר משל תורה. ונ"פ דהכוונה שם דאם גזירתנו קודמת לנדרו אז אין הנדר חל כלל לגבי ימים אלו. דא"ל דהכוונה שהנדר חל רק דאלים מצוה דדבריהם ומתירים לו לבטל נדרו. דעשאו חיזוק לדבריהם יותר מש"ת. דא"כ נמצא בכה"ג מתנים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה. וע"כ דהאלימו מצוותן כ"כ שלא יחול הנדר ואף שנתרבה מלד' שנדר חל ע"ד מצוה מ"מ במצוה חמורה כזו לא אתרבי ואין חל הנדר כלל ממילא ואין כאן עקירה. ולפי"ז נראה דגם במקום פקו"נ לא גרע עכ"פ ממצות חכמים אף שעשו חיזוק יותר משל תורה מ"מ בוודאי לא אלים יותר מצוותן ממצות פקו"נ שהיא המצוה היותר גדולה וכמו כן לא חל הנדר במקום פקו"נ ולא נתרבי בכה"ג מלד'

והנה אף כי בא לסייעני בזה. מ"מ לדעתי אינו שייכות לנ"ד. כיון דכל עיקר דאלמוה לדבריהם הוא רק לענין זה שלא יכול הנדר לבטלן ולא דאלמוה לדבריהם וממילא בטיל הנדר דהוי מצוה חמורה. דלא משמע לומר כן. וגם בעיקר הסברא אני חוכך לומר. דאף אם לא חל הנדר מעיקרו מ"מ מקרי עקירה בקום ועשה לשל תורה כיון דאסר עלי' בקונם. ואנן מתירין לו לאכול ואמרינן דלא חל נדרו. וע"כ צ"ל כמ"ש הב"י באו"ח סי' תי"ח ובכ"מ פ"ג מנדרים ה"ט דאף דהדין דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה מ"מ אין נדרים חלים על חנוכה ופורים משום דאמרינן התם דבמגדר מילתא מצו עקרי מידי דאורייתא אפי' בקו"ע וכמו שהביא גם כת"ה. וא"כ שוב אין ראיה כלל לנ"ד

ד) ומ"ש לענין מ"ש לתרץ קושי' תוספות בשבועות (דכ"ד ע"א). וז"ל ומ"ש מע"כ לישב קושי' התוס' בשבועות שהקשו לר"ל דל"ל כולל באיסור הבא ע"י עצמו ממתני' דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות ואשם אחד וחייל איסור מוקדשין על חלב משום דהוי כולל. וע"ז תי' עפי"מ דמבואר בנדרים (דף י"ב) בר"ן דכשזרק פקע איסור נדרו דמצד נדרו ראוי הי' שיהא אסור לכל דהא אקדשי' סתם ואסרי' אכו"ע. וע"כ דנדרו פקע לי' ואיסורא בעלמא רכיב ע"ז מגזה"כ ולהכי לא הוי מתפיס בדבר הנדור. וא"כ גם לענין מעילה לא מחמת נדרו כ"א מצד גזה"כ דנתחדש על האימורין ושפיר שייך כולל אף לר"ל. הנה אדרבה ממקום שבא מוכח להיפך. דדברי הר"ן נאמרים רק לענין הבשר. אבל בההיא דיש אוכל וכו' דקיימינן לענין האימורין בזה לא נפקע נדרו כמבואר שם בנדרים דרק בבשר זבחי שלמים לאחר זריקה לא מקרי מתפיס בדבר הנדור. אבל האימורין מקרו דבר הנדור. ולהכי אמרינן שם רק דמחית בשר זבחי שלמים וה"ה בשר חטאת לאחר זריקה לפי"ד הר"ן וכדמוכח ג"כ מהגמ' שם דמוקי לה בבשר עולה] אבל האימורין דלגבוה סלקי אף לאחר זריקה המתפיס בהן כמתפיס בדבר הנדור דלא נפקע נדרו עדן. וכ"ז שלא נעשה מצוותן עדיין איסורן מחמת הקדש הבעלים הן. ואף שע"י זריקת הכהן נעלה קדושת האימורין מ"מ נמשך הכל מהקדש הבעלים ואיסור הבא מעצמו הוא. ומ"מ בעיקר קושי' התוס' הנ"ל קרוב לשמוע ולומר כיון דעכ"פ עיקר המעילה באה ע"י הזריקה והכשר עבודה וגזה"כ שזה מביא לידי מעילה. ע"כ אף שעיקרו נמשך מהקדישו אין זה בכלל איסור הבא ע"י עצמו דכח אחר מעורב בו להביאו אח"כ לידי מעילה ול"ד לשבועה. וכיו"ב כתב הא"מ בתשו' (סי' ט"ו) דאיסור לנזיר לא מקרי איסור הבא ע"י עצמו כיון שהוא לא אסר עלי' יין בפירוש אלא שהתורה גזרה על הנזיר שיאסר ביין ותגלחת ע"כ הוי כאיסור הבא מאלי'. וה"נ כיו"ב כיון שאין איסור מעילה בא ע"י הקדישו כ"א בזריקה. אלא דלפי"ז יהי' קדשים קלים חמירי מקק"ד, דבקדשי קדשים דמועלין תיכף משהקדיש הוי איסור הבא ע"י עצמו ואינו חל בכולל לר"ל ואף לאחר זריקה וכמ"ש. ובקדשים קלים האיסור מעילה בא מאלי' וחל בכולל. מיהא לתי' התוס' גם בקק"ד חל לר"ל כיון שאסר על כל העולם מודה גם ר"ל ולפי"ז כיון דבמשנה סתמא קתני ומיירי אף בקק"ד. לפי הס"ד דלא מיירי בבכור יעוי"ש במהרש"א על דה"ח הנ"ל. ובקק"ד בוודאי מקרי ע"י עצמו דהא מועלין תיכף ע"י קדושת פי' וא"כ הקשו התוס' שפיר. ולקושטא דמילתא אף בקק"ל אף דעיקר המעילה הוא אחר זריקה מ"מ