אפיקי ים חלק א צג

טו) ולזאת נ"ל דבאמת ניחא לי' להש"ס מעיקרא למילף מקרא דאשר לד' ולא מקרא דכל חלב משום דמקרא דכל חלב איכא למדחי דמיירי בנהנה ולא אכל. או כמ"ש לעיל במעילה שבאה ע"י שינוי הרשות לן ראי' מזה בהכרח לאיסור חע"א. לכך מייתי מעיקרא ללמוד מקרא דאשר לד' דמיירי לענין טומאת הגוף שחייל על האימורין. וע"כ משום דבקדשים גזה"כ דאחע"א. ורק דהש"ם מביא לסייע מרבי דגם הוא ס"ל דקדשים שאני מדקאמר סתם לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. ומשמע דבכל ענין מעילה קאמר דאף דמקרא אין הכרח די"ל דמיירי בנהנה או במעילה שבא ע"י שינוי רשות. מ"מ רבי מדלא מפרש דברי' משמע דבכל ענין קאמר. וע"כ משום דקדשים שאני ופיקר הלימוד גם לרבי הוא מקרא דאשר לד'. ולבסוף דפריך לריש האי קרא דכל חלב מאי עביד לי'. באחת הוה מצי לחרוצי דמיירי בנהנה או ע"י שינוי רשות רק דעדיפא מיני' מתרץ. ומצינו הרבה כזה בסוגיות הש"ס. ועוד יותר י"ל דלכך לא יליף מעיקרא מקרא דכל חלב. משום דכיון דקיי"ל דאיסור חל על חצי שיעור א"כ כיון דדין מעילה כפרוטה למ"ד אף דליכא כזית. ועי' פסחים דל"ב ע"ב. א"כ י"ל דקרא דמעילה מיירי באופן דאיכא פרוטה וליכא וית ולא הוה מחלב רק ת"ש וכאשר באמת הקשו כן האחרונים עי' בערוך לנר ולזה יליף מקרא דטומאה. ולר"ש פריך שפיר דהוא סובר כ"ש למכות. וא"ש

טז) ובדברי התוס' דשבועות דכ"ד שהקשו לר"ל דלית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצחו ממתני' דיש אוכל אכילה אחת דתייל איסור מוקדשים על איסור חלב לכאורה הי' קשת לי טובא א דקאמר הש"ס בכריתות דבקדשים גלי קרא דאחע"א וא"נ לק"מ לר"ל. ומצאתי שהק' כן הגאון בעל משכיל לאיתן ז"ל ואחרי התבוננות מעט ראיתי דדברי התוס' א"ש. דהנה לר"ל ליכא למילף בקדשים דאחע"א מקרא דאשר לד' דאיירי גבי טומאת הגוף דמזה אין ללמוד עדיין לאיסור הבא ע"י פצמו דטומאה איסור הבא מאלי' הוא. ובזה גם בעלמא איסור חל אאיסור בכולל וטומאת הגוף נמי כולל הוא. ומקרא דכל חלב נמי ליכא למילף למסקנת הש"ס שם דמוקי לי' לר"ש בוולדות קדשים. וא"כ ג"כ שוב איסור הכא מאלי' הוא עתה. וכן איכא לאוקמי בבכור דג"כ איסור הבא מאלי' הוא. ועכ"פ אין הכרח דנקושים אחע"א גם באיסור הבא ע"י עצמו ושפיר מקשים החוס' ז"ל ועי' ברשב"א ז"ל שמתרץ גם קושי' תוס' ז"ל די"ל דמיירי בבכור. ומי' בא"מ סי' י"ב

י) שו"מ במצפה לאיתן של מס' כריתות שם שהקשה איך דייק הש"ם דבקדשים איסור חפ"א. מקרא דכל חלב דחל מעילה אחלב הלא לגבו האדה שטובר על האיסורין קדם הוא לעבור תחלה על איסור קמא יי על איסור חלב א מכי אגבה ק' ומעל משום שנוי רשות מתקדש להדיוט. ומשום חלב לא תחייב עד אל א כיון שעובר בתחלה במעילה דין הוא שיתחייב כה ולא יפטר ממנה שכדי שאל בכדי משום איסור חלב שנתחייב אח"כ באכל. הינא סשני האיסורים באין כאחת בשפת האכילה. ועיי"ש מה טמחרץ. ובמחלח חכח"ח הדברים מתמיהים דבעילה שבאה ע"י שינוי רשות. בלא"ה אינו ענין כלל לאיסור חל על איסור דהוי סוג איסור אחר לגמרי. וכמבואר הרבה בדברינו לעיל ועי' בקידושין דמ"ג ע"א תוד"ה שלא מצינו יעוי"ש

יח) ובעמדי בזה נתקשיתי בדברי תוס' ז"ל (פסחים דכ"ט עף) גבי הא דקאמר בשים שם דהא דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל רבי נחוניא בן הקנה היא. דהי' עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין ופטור מטעם דקים לי' בדרבא חיני'. ובחוס' שם ד"ה מאן יש אומרים כתבו וז"ל תימא לר"י דמאן דיליף אסון אסון בריש אלו נערות ואית לי' דמיחה בידי שמים פטור מחשלומין לר' נחוניא. א"כ לרבי דאמר לקמן הזיד במעילה במיתה א"כ אמאי פוטר כרת מתשלומין והא אע"ג דבעלמא פטר מיתה מחשלומין הכא לא פטר דגלי לן קרא דבשוגג חייב וה"ה כרת ואע"ג דבכרת הוא במזיד בשוגג יתחייב ואור"י דבמיתה דגלי לן קיל דלא פטרה הכא מתשלומין גלי בכרת דלא גלי לא גלי עכ"ל ועי' בתוס' כתובות ד"ל ע"ב בד"ה זר שאכל תרומה יעוי"ש. ועי' במ"ש הר"ש ז"ל בתרומות ש"ז מ"א ע"ש

וקשה לי טובא דמה יענו רבותינו ז"ל לההיא סוגיא דכריתות (דכ"ג ע"ב) דמרבינן שם מקרא דכל חלב לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומכריח מזה הש"ס דבקדשים גלי רחמנא דאיסור חל על איסור מדחל איסור מעילה על איסור חלב. ופריך שם למ"ד אף בקדשים אין איסור חל על איסור האי קרא מאי עביד לי'. ומשני דמוקי לה בוולדות קדשים וקסבר וולדות קדשים בהוייתן הן קדושין דבהדי הדדי קאתו עכ"פ הרי מפורש יוצא לנו מהש"ס דאין שום דרשה לדרוש מקרא דכל חלב וע"כ בא לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. א"כ הרי גילה לן קרא בהדיא דגם כרת דחלב אינו פוטר ממעילה מטעם דקים לי' בדרבא איני' וכו"ע מודים בהאי קרא דלרבות אימורים למעילה בא כמבואר בהדיא בש"ס. והשתא יקשה טובא דאיך אמר הכא דהאוכל חמץ של ח לא קעל לרבי נחוניא בן הקנה דהכרת פוטרו. והלא גלי לן קרא דגם כרא אינו פוטר ממפילה. ומה לי כרת דחלב או דחמץ

יט) אמנם למ"ש א"ש דהנה מה שהכריחו התוס' ז"ל דגלי לן קרא במעילה דמיתה לא פטרה מתשלומין לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה. והיינו דאל"כ אין לך אדם שמועל בהקדש. וכמו שכתבו ודייקו בלשונם ז"ל בכתובות (ד"ל ע"ב) וקשה לכאורה הא במעילה בלא"ה לא שייך דיפטר מטעם דקלב"מ. דהרי מדאגבי' קני' ומתה לא מחייב עד דאכיל לי' וכמו שאומר שם בגונב חלבו של חבירו ואכלו. ומצאתי שבספר הפלאה באמת מתרץ בזה קושי' תוס'. ולי נראה דדברי תוס' ז"ל מוכרחים להמבואר במס' מעילה (די"ח ע"א) ובתוס' שם דקרא דכי תמעול מעל מיירי בשני, פנים או בנהנה בלא שינוי רשות כדמצינו לשון מעילה על זה בסוטה ומעלה בו מעל. או במוציא מרשות הקדש ומכניס לרשות הדיוט אף בלא נהנה וכדמצינו לישנא דמעילה על זה עבודה זרה, וע"ז מייתי הש"ס הני תרי קראי שם דסוטה ודע"ז. א"כ כיון קאמר בהדיא דמעל בנהנה בלא שינוי רשות. והיינו ע"כ באופן דלא