אפיקי ים חלק א צב

קני'. משום דמשמע מתני' דכל החיובים הוו בשעת האכילה. והיינו דנימא דמיירי בגחין ואכל דלא הי' הגבהה וכדאמר בכתובות שם. ורק מדלעסי' עכ"פ קני' ועי' בתוס' רבינו עקיבא איגר ז"ל על משנה דכריתות שטרח שם אחי' הגאון ר' בונם ז"ל לישב לפי"ז דברי הש"ס דקאמר אקדשי' מגו דאתוסף. דלכאו' כיון דחיוב מעילה בא מעידנא דלעסי' והוא קודם חיובא דחלב א"כ לא שייך איסור חל על איסור כיון דאינן באין כאחד עיי"ש שמסיק דגם בכה"ג שייך אין איסור חל על איסור וא"ש ד' הש"ס

יא) אבל לדידי אחרת תקשה דכיון דלדברי הצל"ח החיוב מעילה בכאן מיירי ע"י שינוי רשות ומעידנא דלעסי' קני' שאין לך שינוי גדול מזה. א"כ קשה טובא דחיוב מעילה זה הוא ענין אחר לגמרי ואינו מסוג איסור אכילה כלל ואינו ענין כלל לאיסור חל על איסור ומאי זה קאמר הש"ס אקדשי' מגו דאתוסף. ועי' בערוך לנר על מס' כריתות שהביא ג"כ דברי הצל"ח ותמה עלי' חדא דנראה דעל לעיסה לחוד אינו חייב מעילה דליכא הנאה עדיין עד שיבלע ואפי' לשי' הראב"ד ז"ל דבגונב מהקדש חייב אע"ג דליכא הנאה. מ"מ יקשה לשי' הרמב"ם ז"ל דבהוצאה מרשות הקדש לא חייב עד שיהנה ובלעיסה ליכא הנאה. עיי"ש. ולדידי קשה טובא על הגאונים הנ"ל דאיך נוכל לומר דהחיוב מעילה בכאן על ההוצאה מרשות הקדש. דא"כ אינו ענין כלל לאיסור חל על איסור ואיך נפרש דברי הש"ס

יב) והאמת נ"ל דהש"ס מוכרח לפרש טעמי' דמתני' משום איסור כולל. דהנה אמה שהוסיף ר"מ במתני' ואומר דאם היתה שבת והוציאו בפי' חייב אמרו לי' רבנן אינו מן השם. ופרש"י ז"ל דאין חיוב זה משום אכילה. וא"כ כיון דלא ניחא להו לרבנן למתני חיוב הוצאת שבת משום דאינו משם איסור אכילה. וע"כ דהחיוב מעילה דאיירי בי' רבנן מיירי באופן דאינו על השינוי רשות וההוצאה מרשות הקדש. דא"כ יקשה גם לדידהו דאינו מן השם כיון דלאו משום איסור אכילה. וע"כ דמיירי באופן דליכא לחייבו על ההוצאה מרשות הקדש וכגון בגזבר. והחיוב רק על האכילה וההנאה. וא"כ שפיר שייך בזה איסור חל על איסור. וצ"ל דטעמא משום דהוי כולל. וא"כ א"ש גם דברי תוס' דשבועות שהקשו לר"ל מהא מתני'. דליכא למימר כמו שהקשינו דר"ל יפרש משנתינו באופן דהמעילה היא על השינוי רשות וההוצאה. ואינו שייכות כלל לאיסור חל על איסור דז"א דע"כ משנתינו מיירי באופן דליכא לחיובי' על ההוצאה ושנוי רשות רק על האכילה. וכמ"ש וא"ש. וגם מה שהקשינו על הצל"ח יש לתרץ קצת באופן זה. דהוא ז"ל קאי לתרץ דברי ר"מ שהוסיף חיוב הוצאת שבת. וע"ז הקשה דא"כ ליכא, אשם מעילות משום דקלב"ם, וע"ז תי' שפיר די"ל לדידי' דהחיוב מעילות יהי' על הלעיסה מעידני' דקני'. ולא תקשה דהלא א"כ אינו שייכות כלל לאיסור חל על איסור דבאמת אליבי' דר"מ לא נפרש דטעמא משום איסור כולל. ורק משום דבלא"ה הוא איסור אחר לגמרי. ואף דאינו מן השם דלאו איסור אכילה הוא. לזה ג"כ לא חש ר"מ דהלא הוסיף גם הוצאת שבת. וא"ש. ועי' בקצות החושן בחו"מ סי' כ"ח ובנתיבות המשפט שם ועי' בתוס' ישנים בכריתות שם. ועי' ביבמות (דל"ד ע"א) בתוס' ד"ה אם היתה שבת שכתבו שם לתרץ אליבא דר"מ מאי שייכות איכא למתני הוצאה בהדי חיובי אכילה יעוי"ש

יג) ועדיין יש לנו מקום עיון בזה בש"ס דכריתות (דכ"ג ע"ב) דקאמר הש"ס שם דאפי' מאן דלית לי' בעלמא איסור חל על איסור כגון ר"ש, מ"מ בקדשים מודה. דגלי בהו קרא דאחע"א מקרא דכל חלב לד' דבא לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וקאתי איסור מעילה וחייל אאיסור חלב. וקשה דילמא קרא קאי באופן מעילה שהוא ע"י שינוי רשות והוצאה מהקדש ואין שייכות בזה כלל לאחע"א דלאו משם איסור אכילה הוא. וא"ל דא"כ קרא ל"ל דז"א דהלא בלא"ה איצטריך לרבויי האימורין מקדשים קלים למעילה דיהי' בכלל קדשי ד' אף דאין בהם מעילה בחייהן כמבואר בחולין (דקי"ז ע"א) וברש"י שם עיי"ש. א"כ קשה דמנלן דקרא גלי לן דאיסור חל על איסור בקדשים. דילמא רק למעילה שבאה ע"י שינוי רשות בא. אמנם שוב מצאתי בס' ערוך לנר על מס' כריתות בדכ"ג ע"ב שהקשה בלא"ה מנלן דקרא אתי לגלות דאיסור חע"א דילמא קאי קרא בנהנה בלא אכילה ובזה בודאי חייב במעילה אף אם אין איסור חע"א. כיון דחלב לא אסרה תורה רק באכילה. וזה בודאי קשה גם בלא דברינו דלעיל. ומהכרח הקושי' צ"ל כיון דגלי קרא דאימורין הוו בכלל קרא דכי תמעול מעל מקדשי ד' א"כ ממילא אתרבו לכל דיני ופרטי מעילה וכן ראיתי להאחרונים על קושי' הערוך לנר. וא"ש

יד) עוד נ"ל לתרץ קושי' העל"נ כאשר נדייק בד' הש"ס דכריתות שם דקאמר בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור דתניא אשר לד' לרבות אימורי קדשים ואימורין קאי עלייהו באיסור עולין וחלב קאי עלי' באיסור כרת וקאתי איסור טומאה וחייל עלי' תדע שכן הוא דהא רבי ס"ל איסור חל על איסור וה"מ איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור חמור לא ובקדשים שמעינן לי' דאמר איסור קל על איסור חמור נמי חייל. דהא איסור מעילה קל הוא מיתה ואיסור חלב איסור חמור כרת ואתי איסור מיתה חייל על איסור כרת דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וחייל אחלב דאיסור כרת ש"מ בקדשים גלי קרא. ויש לדקדק לכאורה. דמעיקרא מ"ט לא מייתי הש"ס האי קרא דכל חלב לדייק מיני' דבקדשים גלי קרא דאחע"א וכי כעורה זו ששנה רבי. כמו דפריך ר"ח לרבי ינאי בחולין (דקי"ז ע"א) דיליף דיש מעילה באימורי קדשים קלים מקרא דכאשר יורם וגו' פריך לי' ר"ח וכי כעורה זו ששנה רבי כל חלב לד' וכו'. וה"נ מ"ט לא מייתי הש"ס מעיקרא האי קרא. ועוד דהתם בסמוך דקאמר הש"ס דלר"ש אית לי' אפי' בקדשים אאחע"א פריך הש"ס ע"ז לר"ש האי קרא דכל חלב לד' מאי עביד לי'. ופרש"י ז"ל דמקרא דאשר לד' לא קשיא לי' די"ל דלית לי' דרשה דמרבי אימורין לענין טומאת הגוף ומוקי לי' לדרשה אחרינא בתורת כהנים לרבות הלן והיוצא. ולהכי פריך רק מקרא דכל חלב. א"כ תקשה נמי דמעיקרא מ"ט לא מייתי האי קרא דכל חלב: