אפיקי ים חלק א צא

פשטה קדושה בכולה דחלק חבירו מעכב הכי נמי כיון דאין אחע"א גבי חלב לא חיילא קדושה ז"א דכיון דמאי דפשטה קדושה בכולה הוי ממילא ובאיסור הבא מאלי' אמרינן כולל. וא"כ מגו דחייל אבשר חייל נמי אחלב ממילא דפשטה קדושה בכולה ואין ההקדש שעל החלב איסור הבא ע"י עצמו אלא איסור הבא מאלי' יעוי"ש

ו) ובעניי לא אוכל לירד לסוף דעתו הגדולה של הגאון ז"ל בזה דהנה פשוט הדבר דאף דלריש לקיש בהקדיש בהמה אין על החלב איסור מוקדשין. מ"מ זהו דוקא לענין איסור וחיוב מעילה דלא יהי' על החלב משום דאין איסור חל על איסור. אבל פשוט דגם על החלב חייל עצם ההקדש. דאטו משום דאסור באכילה אין בידו שוב להקדישו לקרבן ביחד עם כל הבשר וכיון דחייל ההקדש על כל הבשר והחלב משום דבורו. תו אין מקום בכאן דנימא פשטה קדושה בכולה דלא הי' כלל שיור בהקדש זה. ואיך שייך לדון בזה כולל על החלב מצד דפשטה קדושה בכולה ולומר דנוקים למתני' כגון שלא הקדיש רק הבשר ולא החלב ובזה שפיר פשטה קדושה בכולה גם על החלב מאלי' ושייך שפיר כולל זהו דוחק גדול. וגם הגאון ז"ל לא כיון לזה. סוף דבר דברי האבני מילואים צריכים תלמוד

ז) ודע כי יש לי בכאן מקום עיון חדש. הנה במעילה (די"ח ע"ב) ובתוס' שם מבואר דביסוד דין המעילה איכא תרי גווני. חדא באינו מכווין להוציא החפץ מרשות הקדש ורק נהנה ממנו בלא שינוי רשות. ובזה יש חילוק במתניתין שם בין נהנה מדבר שיש בו פגם לנהנה מדבר שאין בו פגם. דבדבר שיש בו פגם לא מעל עד שיהנה שוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה. ובדבר שאין בו פגם מעל בהנאה לחוד. ועוד יש דין במעילה שהוא בלא הנאה רק בשינוי רשות שמוציא מרשות הקדש ומכניס לרשות הדיוט כגון מכירה או נתינה או שאלה ומיד שנשתנה לרשות הדיוט דהיינו שעשה בה ההדיוט מעשה שחשוב זכי' וקנין מהדיוט להדיוט אע"פ שלא נהנה מעל. עיי"ש שמבואר הדבר בתוס' ד"ה ואומר. ועי' בקידושין דנ"ה ע"א בתוס' ד"ה אין מועל אחר מועל. ג"כ מבואר שם יסוד זה. ועי' במל"מ פרק ו' מהלכות מעילה הלכה ד'. ועי' בשעה"מ פ"ו ה"ה שם. וא"כ כיון דאיכא חיובא דמעילה על שינוי רשות לחוד אף בלא הנאה ורק מכוין להוציא מרשות הקדש לחוד ועושה קנין וזכי' אשר כמוהו בהדיוט קונה מעל. א"כ במעילה כזו בודאי אין מקום שנאמר דחיוב מעילה זה אינו חל על איסור אחר הקודם לו כגון על חלב. דאין ענין זה לזה כלל. דזהו איסור אכילה וזהו איסור הוצאה ושינוי רשות ומאי שייכות בכאן לאיסור חל על איסור

ח) וכזה ממש כתבו התוס' ז"ל ביבמות (דל"ד ע"א) ד"ה והוציאו וז"ל פי' בקונטרס דאיכא הכא איסור בת אחת דכשקידש היום חל עלי' איסור אכילת יום הכפורים ואיסור הוצאת שבת וקשיא לר"י דמה ענין זה לאיסור חל על איסור דאפי' למ"ד אין איסור חל על איסור אפי' בבת אחת מ"מ הכא חל לכו"ע אפי' בזה אחר זה ואפי' יעשה אכילה והוצאה בזה אחר זה ואפי' חלו שבת ויום הכפורים בזה אחר זה שבשביל איסור מלאכת שבת אם הוא תחלה לא ימנע איסור אכילת יוה"כ לחול אחרי' שעדיין לא נאסר זה מחמת השבת וכן איפכא עכ"ל. וא"כ פשוט דהכי נמי בחיוב מעילה שהוא על הוצאה מרשות הקדש בלא הנאה. דאינו ענין, בזה לאיסור חל על איסור. דאטו משום דהחלב אסור באכילה לא יחול עלי' איסור הוצאה מרשות הקדש דהוי כמו ענין גזילה מרשות הדיוט. אתמהה. וא"כ לכאורה צריך להבין ל"ל להש"ס בכריתות (די"ד ע"א) אמתני' זו דיש אוכל לומר דטעמא דאיכא חיוב מעילות אחלב משום כולל דאקדשי' מגו דאתוסף איסור הנאה אתוסף נמי איסור אכילה. והיינו דהוי כולל כמ"ש תוס' בחולין (דק"א ע"א) הלא בלא כולל ג"כ א"ש דמחייב בכאן. משום דמשעה דאגבי' קני' כמו דאי' בש"ס בכתובות (ד"ל ע"ב) גבי אוכל חלבו של חברו. לענין קים לי' בדרבא מיני' ועי' בצל"ח פסחים (דכ"ט ע"א) גבי אוכל חמץ של הקדש ועי' בחי' רבינו עקיבא איגר ז"ל במערכה ה' למס' פסחים שהקשה כן אברייתא דפוטר באוכל חמץ של הקדש ממעילה מטעם קלב"ם. והלא אינן באין כאחד דחיוב מעילה מעידנא דאגבי' קני' עיי"ש שמפלפל הרבה בזה

ט) ולפי"ז בנידון דידן לענין איסור חל על איסור ג"כ יקשה. חדא. דאין שני האיסורין באין כאחד דחיוב מעילה בא מעידנא דאגבי'. ועוד. דבלא"ה אינו ענין כלל בכאן לאיסור חל על איסור דהוו איסורים נפרדים דזהו איסור אכילה וזהו איסור הוצאה מרשות הקדש והוי ענין אחר לגמרי ועי' בהגהות הרש"ש למס' יבמות (דל"ד ע"א) בתוס' הנ"ל. ואם נאמר דהש"ס דקאמר משום איסור כולל הוא משום דבעי לאוקמה למתני' בכל גווני והיינו אפי' בגזבר שאכל. דהוא אינו חייב משום שינוי רשות והוצאה כמו שמבואר במעילה (ד"כ ע"א). וכמ"ש תוס' בקידושין (דנ"ה ע"א) בד"ה אין מועל. ובב"ק (ד"כ ע"ב) ד"ה נתנה לחבירו דהטעם הוא כיון דסבור הוא שהוא שלו ונוטל לעצמו בלא כונת גזילה אינו מועל בנטילתו עד שיהנה. וא"כ כיון דבו הוי החיוב רק אהנאה והיינו מה שאכלו בכאן ונהנה באכילתו ופגעם ש"פ. ובזה כיון דהחיוב מעילה הוא רק אאכילה שייך שפיר אין איסור חל על איסור וע"ז קאמר הש"ס דהוי כולל. אבל אם כן לא יקשה כלל קושי' תוס' בשבועות דכ"ד הנ"ל לר"ל דלית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו מהאי מתני' דחייל איסור מעילה ע"י כולל. הא לר"ל יש לומר בפשוט דלא מיירי בגזבר. וחיוב מעילה הוי בכאן על השינוי רשות והוצאה מרשות הקדש. וזהו אין ענין כלל לאיסור חל על איסור. ולק"מ קושי' תוס'

י) ועו"ק לי למאי שהקשה הצל"ח בפסחים (דכ"ט ע"א) למ"ש תוס' שם בד"ה רבי נחוניא. דקרבן של אשם מעילות תלוי' בהקרן וחומש שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרבן וחומש. וע"ז הקשה הצל"ח דלפי זה איך שנינו במשנה דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות ואשם אחד ר"מ אומר אם היתה שבת והוציאו בפי' חייב והלא מת ומשלם לית לי' לר"מ א"כ כיון דחייב מחמת הוצאת שבת ממילא פטור מלשלם קרן וחומש של הקדש מטעם קים לי' בדרבא מיני'. וממילא פטור גם מאשם משית שאינו בא אלא כשיש קרן וחומש. ומאי מרויח ר"מ במאי שמוסיף שבת דעי"ז יופטר מאשם. ועיי"ש בצל"ח שכ' לתרץ משום דחיוב מעילה בא משעה דלעסי' וכדאמר בכתובות (ד"ל ע"ב) מעידנא דלעסי' קני', וחיוב שבת לא בא רק עד שבלעו ואינן באין כאחד. עיי"ש וצ"ל בכוונתו דלא ק אמר דמעידנא דאגבי'