אפיקי ים חלק א ט

ע"ב) דאפי' כהן טמא העובד בקרבן צבור בעזרה פטור מעולת ראי' יעוי"ש. ובעל כרחינו צ"ל הא דקאמר הש"ס (בדף ע"ו) למעוטי חגיגת חמשה עשר דלא דחי טומאה ומהדר אטעמא. ע"כ מיירי בטומאת כהנים דבזה שייך דין דחי' והתוס' ז"ל שהקשו אטעמא דאית לה תשלומין מסוגיא זו. כונתם דלמ"ד התם בטומאת בעלים דאין לו תשלומין משום דכולהו תשלומין דראשון. א"כ ה"ה בטומאת כהנים נמי לדידי' אין לו תשלומין בכה"ג וזהו שדקדקו דאיכא למ"ד דלית לה תשלומין בטומאת בעלים. והיינו דהכא ע"כ בטומאת כהנים. וסברת הטו"א ז"ל באמת לא ס"ל לתוס' ז"ל דהרי מהדרי למצוא טעם אחר בהא דיש לו תשלומין כשחל יום ראשון בשבת (בחגיגה ד"ב ע"א) ולקמן (ד"פ ע"א). ודברי הטו"א ז"ל אינם רק לשיטת הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ח דס"ל לפי האמת דהטעם דלא דחי שבת וטומאה הוא משום דיש לה תשלומין ועי' בתוי"ט פ"ב דחגיגה. ומסוגיא דר"פ אין שום תשובה להשיב את הארי ז"ל

ברם קצת צ"ע בדברי תוספות ז"ל דמדמו טומאת כהנים לטומאת בעלים. ופשיטא להו דגם בטומאת כהנים למ"ד כולן תשלומין דראשון אין לו תשלומין ולמ"ש לעיל יש לחלק. דבעלים שנטמאו כיון דגזה"כ הוא דפטורין אף דיכולים לשלוח חגיגתן. א"כ בודאי כיון דלא חל חיובא בראשון ליכא תשלומין. משא"כ בנטמאו כהנים. דבעלים חייבים באמת ורק דאינם יכולים להקריב מצד טומאת הכהנים. א"כ הוו כאנוסין ויש להן תשלומין. ודמי קצת לשבת שכתבו תוס' דלא מקרי לא חזי בראשון כמ"ש לעיל. וצריך עוד עיון רחב ועמוק בזה. ובעיקר דברי הטו"א ז"ל שחולק אסברת תוספות ז"ל דהיכא שהיום גורם לא מקרי לא חזי. נדבר עוד בסי' שלפנינו בס"ד

סימן ב

במי שהי' פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר בשני אי חייב בעולת ראי' ושלמי חגיגה

חגיגה (דף ט' ע"א) מאי תשלומין ר"י אמר תשלומין לראשון ור"א אמר תשלומין זה לזה. מאי בינייהו אמר ר' זירא חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו רי"א תשלומין לראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ור"א אמר תשלומין זה לזה אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני. ובתוס' שם ד"ה כיון דל"ח בראשון. כתבו וז"ל וצ"ע אם הי' פשוט בראשון וחגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא עלי' רמיא בראשון תו לא פקע מיני' אע"ג דהשתא לא חזי או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר"א לא מיחייב. ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי כיון דאינו בביאה אינו בהבאה. עכ"ל

א) והטו"א ז"ל הניח דברי התוס' ז"ל בתימה. דלמאי דמשמע מדבריהם דלא מספקי להו רק אליבא דמ"ד כולן תשלומין זה לזה. משמע דפשיטא להו דלמ"ד כולן תשלומין לראשון כיון דלדידי' הראשון עיקר ושאר כל הימים טפלין לו. אם הי' פשוט בראשון וחגר משני ואילך כיון דחיובא רמיא עלי' בראשון תו לא פקע אע"ג דהשתא לאו בר חיובא הוא. לפי"ז יקשה דברי הש"ס לעיל ד"ב דאמר הכל לאתויי מאי לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני. ופריך הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון מאי איכא למימר. ומשום הכי הדר בי' מהאי שינויא ומוקי לה לאתויי סומא באחד מעיני'. והשתא אמאי הדר מהאי שינויא דחיגר דאיירי בי' הא למ"ד כולן תשלומין דראשון הוה מצי למימר איפכא לאתויי פשוט בראשון וחגר בשני דחייב כיון דכולן תשלומין דראשון לא פקע חיובא דרמי עלי' בראשון. וכ"ש אי נאמר כאותו צד שבתוס' ז"ל דאפי' למ"ד כולן תשלומין זה לזה אם הי' פשוט בראשון וחגר בשני חייב. א"כ הו"ל לאוקמי הכי אליבא דכו"ע. ובקו"א שם מביא בשם ספר ושב הכהן שכתב דמוכרח הוא מירושלמי בפ"ק דחגיגה גבי הפריש חגיגתו ומת. דלמ"ד כולן תשלומין דראשון לא פקע מיני' חיובא דרמי עלי' בראשון אף דפטור עתה כמו התם שמת מ"מ מחוייבים היורשים להביאה. עיי"ש. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ת דמפריש עולת ראי' ומת חייבין יורשין להביאה. והיינו משום דכבר נתחייב תו לא פקע. ולפי"ז קשה טובא קושי' הטו"א ז"ל מהא דלא אמר לאתויי פשוט בראשון וחגר משני ואילך

ב) ולחומר הקושי' הי' נ"ל בזה. דיש לחקור בהא דקיי"ל דמצות ראיית פנים בעזרה וכן עולת ראי' יש להן תשלומין כל שבעה. ועי' בטו"א בריש פרקין שכתב דמדברי הרמב"ם ז"ל משמע דרק אם בא בעזרה ביום הראשון ולא הביא קרבן יש לו תשלומין להביא קרבן עולת ראי' כל שבעה. אבל אם לא בא בעזרה ביום ראשון אין לו תשלומין לבוא למחר דראיית פנים עצמה אין לה תשלומין. ותמה עלי' הרבה מסוגיות הש"ס דמוכח בהדיא דגם ראיית פנים עצמה יש לה תשלומין, אמנם במנח"ח מצוה תפ"ט השיג עליו והוכיח בעליל דאדרבה גם הרמב"ם ז"ל ס"ל גם ראיית פנים עצמה יש לה תשלומין יעוי"ש. ולפי"ז נחקורה נא לדעת במי שלא בא לעזרה בראשון. והדין דיש לו תשלומין למחר. ובודאי דמחויב גם בעולת ראי' למחר. ויש להסתפק. אם החיוב דעולת ראי' למחר יהי' ג"כ מצד תשלומין. וכמו דהראיי' עצמה למחר היא בגדר תשלומין כמו כן נמי העולת ראי' באה מצד תשלומין או דהראיי' עצמה שביום המחרת שבאה מכח תשלומי דראשון. היא עצמה מחייבתו בעולת ראי'. דכיון דבאה לתשלומי ראשון כל דיני יום ראשון עלי' וקאי עלה בלאו דלא יראו פני ריקם. אף דמי שבא בעזרה בתוך ימי הרגל אינו חייב להביא עולה בכל עת שנכנס. כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ת ה"ו עיי"ש. מ"מ ראי' זו שבאה לתשלומין וראשונה היא אצלו מחייבתו בעולת ראי'. ונ"מ רבתא מזה כמו שיבואר לפנינו בעזהש"י

ג) ונראה פשוט לכאורה כהצד השני. דהחיוב דעולת ראי' למחר לא יהי' בגדר תשלומין כמו הראי' עצמה. דהנה נחזי אנן מאי חיובא רמי עלי' דגברא ביום הראשון. אם חיובא דראיית פנים בעזרה לחוד. או דתרי חיובי רמו עלי'. לבוא בעזרה. ולהביא עולת ראי'. הלא נראה פשוט דחיובא דעולת ראי' לא שייכא דרמיא אכתפי' בפועל. רק אם בא לעזרה. אז