אפיקי ים חלק א י

יש מקום לחיוב דעולת ראי'. אבל קודם שבא לעזרה לא שייך לומר דרמי עלי' חיוב קרבן. ורק דמחויב ועומד הוא לקיים מצות ראיית פנים. ואף דאם בא לעזרה ולא הביא עולה עמו עובר בלאו דל"י פני ריקם כמבואר ברמב"ם ריש הל' חגיגה. ועיי"ש בלח"מ דהיינו אם לא הביא גם בחשלומין. ובק"ע בירושלמי כתב דנראה מלשונו ז"ל דעובר תיכף עיי"ש. עכ"פ כל זה אינו רק בבא לעזרה ולא הביא. אבל אם לא בא כלל אין מקום בזה לעבור בלאו דל"י פני ריקם. ורק דלא קיים המצות עשה דיראה כל זכורך. אבל הלאו אינו בלא נכנס כלל. רק דאם נכנס ליראות בלא קרבן אז עובר בו. וכל שכן דלא שייך לומר דרמי אכתפי' חיובא דעולת ראי' קודם שנכנס. דאין מקום לה כלל קודם שהתראה פנים. וחיובא דעולת ראי' לא חל עליו כלל רק אחר הכניסה דאז מחויב ועומד להביאה. ואשתעבדו נכסים אז למ"ד שעבודא דאורייתא ובכ"מ בפ"א מה"ת ה"י עמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דהמפריש עולת ראי' ומת חייבים היורשים להביאה. תמה דאמאי בעינן הפרישה מחיים בירשו קרקע כיון דאשתעבדו נכסי מחיים עיי"ש. אבל כ"ז רק בבא לעזרה מחיים שייך לומר דאשתעבדו שוב נכסי על חיובא דעולת ראי'. אבל אם לא נכנס לעזרה כלל מחיים. האם נאמר דאשתעבדו נכסי להביא עולת ראי'. בודאי לא שייך לומר כן וכ"כ בפשיטות בק"ע בירושלמי על הא דהפריש חגיגתו ומת דע"כ מיירי הרמב"ם ז"ל במפריש עולת ראי' ומת בנכנס מחיים. דאל"כ אין כאן חיוב כלל. והוא פשוט

ולפי"ז כיון דע"כ לא רמי' עלי' חיובא דעולת ראי' מקודם שנכנס לעזרה א"כ בודאי גם תשלומין לא שייך לעולת ראי' מקודם שהתראה פנים. דתשלומין לא שייך רק אם נתחייב כבר. והיינו בראי' עצמה שנתחייב בה בראשון שייך בה תשלומין למחר אם לא קיים חיובו בראשון. אבל בעולת ראי' שלא נתחייב בה עוד כלל. לא שייך בה גם תשלומין דהוה כמו חיגר בראשון דל"ש בי' תשלומין משום דבראשון לא חל עלי' חיובא כלל. הכי נמי לא נתחייב עוד בעולת ראי' כלל ואין בה תשלומין. וע"כ מה דמחויב גם בעולת ראי' במשלים ראייתו ביום השני. ע"כ לאו מדין תשלומין הוא. ורק דהראי' עצמה מחייבתו בעולת ראי' וקאי עלה בלאו דל"י פני ריקם

ד) ועתה נחזי אנן ונחקורה נא לדעת. הא דחיגר פטור מראי' בעזרה ומעולת ראי'. אם הפטור דעולת ראי' הוא פטור מצד עצמו מגזה"כ או דהוא מגררא דראי' עצמה. דכיון דפטור מראיית פנים ממילא לא שייך אצלו חיובא דעולת ראי'. ונפקא מינה. באם יצוייר לנו שיהי' חייב בראיית פנים. אם יתחייב אז בעולת ראי'. דאם אין הפטור רק מטעם דליתי' בראיית פנים. א"כ אם יצוייר שיתחייב בראיי' יתחייב גם בעולת ראי'. אבל אם הוא פטור מצד עצמו מגזה"כ. א"כ אף אם יחויב בראיית פנים מ"מ יפטר מראיית קרבן. וכגונא שיצוייר לפנינו בזה. והדבר מבואר בש"ס ד"ד ע"א דעיקר פטור דחיגר וחולה ילפינן מקרא דרגלים דכתיב גבי חגיגה שלש רגלים תחוג. וילפינן ראיי' ועולת ראי' מחגיגה. ועי' בטו"א בד"ב שחקר בזה דמנלן באמת למילף גם ראיי' עצמה מחגיגה. דילמא לא ילפינן רק עולת ראי' דהוי קרבן דומיא דחגיגה עיי"ש. עכ"פ נמצינו למדים דפטור דעולת ראי' בחיגר הוא פטור מגזה"כ מהקישא דחגיגה. ולאו מגררא דפטור דראיי' עצמה הוא

ה) ולפי"ז למאי שהוכחנו דע"כ מאי דמחויב בעולת ראי' בבא להשלים הראיית פנים ביום השני הוא לאו מצד תשלומין דראשון. רק דהראי' עצמה מחייבתו בקרבן ראי'. א"כ בפשוט בראשון ונעשה חיגר מאז והלאה אף למאי דפשיטא להו לתוס' ז"ל דלמ"ד כולן תשלומין דראשון לא פקע מיני' חיובא דרמי עליו בראשון אבל מ"מ למ"ש דל"ש תשלומין רק על הראיי' עצמה. א"כ לא יתחייב זה רק בראיית פנים ולא בראיית קרבן דהניחא אם גם הפטור דעולת ראי' בחיגר לא הי' מצד עצמו רק מגררא דפטור דראיי' עצמה. א"כ כיון דבכה"ג דהי' פשוט בראשון חייב בראיי' עצמה הי' חייב גם בעולת ראי'. אבל מכיון דפטור דעולת ראי' הוא מצד עצמו מגזה"כ א"כ אף בכה"ג דחייב בראי' עצמה מ"מ פטור מעולת ראי' דבשלמא בראי' עצמה מחויב מצד תשלומין דראשון אבל בעולת ראי' דל"ש בה תשלומין כמ"ש. ומה שמחויב בעלמא בבא להשלים ראייתו הוא מצד אותה ראיי' עצמה הבאה לתשלומין. היא היא המחייבתו בעולת ראי'. א"כ כ"ז בהוא עתה בר חיובא, משא"כ כאן דעתה חיגר הוא ובר פטור. א"כ לפי"ז באמת לא יתחייב מצד תשלומין בפשוט ונעשה חיגר. רק בראיית פנים ולא בראיית קרבן. וכמו שמובא בתוס' לעיל ד"ב ע"א ד"ה הכל בשם הירושלמי דכל הפטורין המנויין במתני' הוא דוקא מראיית קרבן אבל בראיית פנים הכל חייבין. ואף דאין שיטת הש"ס שלנו כהירושלמי בזה. מ"מ בפשוט ונעשה חיגר בודאי יהי' כמ"ש דיתחייב בראיית פנים ולא בראיית קרבן. ולא משכחת שיתחייב בקרבן רק בנכנס לעזרה בראשון ולא הביא עולתו. דאז כבר נתחייב בעולת ראי' בראשון. ושוב חייב עתה אף שנעשה חיגר מצד תשלומין

ואחרי כל אלה יש לישב קצת קושי' הטו"א ז"ל מהא דלא אמר לעיל דהכל דמתני' לאתויי פשוט בראשון ונעשה חיגר. למאי שכתבו תוס' ז"ל דמתני' מיירי בין בראיית פנים ובין בראיית קרבן. א"כ אם נימא דבא לרבות פשוט ונעשה חיגר יהי' משמע דחייב מצד תשלומין בראיי' ובעולה. ובאמת לא משכח"ל. דממ"נ. אם לא נכנס לעזרה בראשון. ילא יתחייב באמת רק בראיית פנים ולא בראיית קרבן. ואם נכנס בראשון לעזרה. א"כ לא הוה תשלומין רק בעולת ראי' ולא בראיי' עצמה. ולהכי דחיקא לי' מילתא לאוקמי בכך. וא"ש

ו) ובזה הי' נ"ל לכאורה לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ת ה"ו שכתב מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס. שזה שנאמר ול"י פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון. ובמנח"ח כתב דדין זה מה שמבואר ברמב"ם ז"ל דיום תשלומין הוי כעיקר הרגל אינו מבואר בש"ס דבש"ס (דף ז' ע"א) גבי מחלוקת דר"י ור"ל אמתני' דהראיון אין לה שיעור ר"י אמר ראיית פנים בעזרה. ופרש"י ז"ל כמה פעמים שהוא חפץ בא ומראה עצמו בעזרה ואין צריך להביא קרבן בכל ראיי' וראיי'. ור"ל אמר ראיית פנים בקרבן. ופירש"י ז"ל וצריך להביא קרבן על כל פעם ופעם. ואמר שם בעיקר הרגל כו"ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן.