אפיקי ים חלק א פו

בטעמא ומשמע דבהני תרתי בידו הוא לקיים שבועתו ולהעמיד עצמו עד שימית עצמו על קיום שבועתו וכמו שהבאתי לעיל כ"ז. אבל לד' הר"ן ז"ל א"א לומר כן ומפורש יוצא מדברי' ז"ל דאין לו שום עצה ותחבולה להעמיד עצמו שלא לישן כל השלשה ימים ומוכרח הוא עפ"י הטבע לישן מאלי' ואין מקום לדברינו בזה

ח) ולתרץ ד' הר"ן ז"ל נ"ל עפ"י מאי דראיתי בס' ערוך לנר על מס' יבמות (בדף קכ"א) שכ' דלולא הראשונים ז"ל הי' נ"ל דמחלוקת ר"מ ורבנן במתני' שם דרבנן אמרי נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה ושיש להם סוף אשתו מותרת ור"מ אומר בין יש להם סוף ובין אין להם סוף אשתו אסורה. ואמר ר"מ ע"ז מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים. וי"ל דזה ס"ל לכו"ע דאין אדם יכול לחיות במים דהוא נגד הטבע. ולא כמ"ש הראשונים ז"ל דר"מ ס"ל דיכול לחיות במים ג"י. רק דר"מ מביא ראיה מאותו אדם שעלה לאחר ג"י וע"כ או ששח עפ"י המים או שהי' ראשו חוץ למים א"כ אנן נמי ניחוש להכי וע"ז השיבו לו רבנן בברייתא דאין מזכירין מעשה נסים ומפרש הש"ס דהיינו שלא ישן ג"י. והיינו דאי הי' ישן הי' נופל בודאי בתוך המים ונטבע ולא משום דבלא שינה ג"י מוכרח הוא למות משו"ז. רק דכאן אי הי' ישן בע"כ הי' נטבע, ור"מ משיב ע"ז דכיפין ע"ג כיפין הוו ואי אפשר דלא מסריך וניים פורתא והיינו בהוצאת ראשו חוץ למים יעוי"ש. ואם נאמר לפרש כן גם אליבי' דהר"ן ז"ל וא"כ שוב אין ראיה כלל מש"ס דילן דבלא שינה ג"י מוכרך הוא למות. וא"ש ש"ס דנדרים דפשיטא לי' דגם בקונם לא יחול כה"ג. דליכא למימר דטעמא משום נשבע להמית עצמו. דאין מוכרח כלל שימות מזה וע"כ משום דבר שא"א לעמוד בו דבע"כ יישן מאלי' כמ"ש הר"ן ז"ל. וגם ש"ס דיבמות א"ש כמ"ש

סימן לב

פליאה עצומה בד' הש"ך ז"ל ביו"ד סי' רל"ח לענין נשבע שלא לאכול נבלות בעת חלי'

א) בשו"ע יו"ד (סי' רל"ח סעיף ד') אמר שבועה שלא אוכל נבלות וטריפות ואכל אינו חייב משום שבועה שהרי מושבע ועומד מהר סיני הוא. וכ' הש"ך בסק"ה נראה דנפקא מינה אך האידנא לענין חולה שמותר להאכילו נבילה שאין צריך להתיר שבועתו. מיהו היינו בנשבע כשהוא בריא דהי' אז אסור בנבילות וטריפות אבל נשבע כשהוא חולה כיון שאז מותר לו לאכול א"כ חלה השבועה ויש להתיר לו. מיהו י"ל דאף בכה"ג לא חיילא השבועה כיון דמותר לו לאכול משום פקוח נפש א"כ השבועה נמי לא חלה דנשבע ועומד מהר סיני על המצוה דפקוח נפש והוא נשבע לבטל מצוה זו ונראה דיש להחמיר ולהתיר לו. עכ"ל ז"ל

ב) ולענ"ד לא זכיתי להבין דברי הש"ך ז"ל דמסתפק בהאי דינא אם חלה שבועתו שנשבע שלא לאכול נבילות וטריפות בעת חלי'. מי אמרינן כיון דאז מותרין לו משום פקוח נפש א"כ שפיר חלה שבועה עלייהו או דאדרבה כיון דמותרים לו. מושבע ועומד מהר סיני עליהם לאוכלם משום פקוח נפש. והוי נשבע לבטל מצוה ולא חלה שבועתו. וע"ז מסיק דיש להחמיר ולהתיר לו. וקשה לי טובא דמאי מסתפק כלל בזה הלא חזינן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ש ה"כ דנשבע שלא לאכול שבעה ימים הוי שבועת שוא כמו נשבע שלא אישן שלשה ימים. וכן פסקינן בטוש"ע יו"ד (סי' רל"ו סעיף ד'). וטעמי' דהרמב"ם ז"ל הוא כמ"ש הכ"מ ז"ל דכיון דברור לנו שיסתכן ובודאי יאכל לכשיסתכן להכי מקרי דבר שא"א לעמוד בו והארכנו בזה בסי' הקודמים א"כ כיון דפסקינן התם דהוי שבועת שוא אף דנשבע כשהוא בריא ובידו להעמיד עצמו שלא לאכול עד שיסתכן אך כיון דברור לנו דודאי יאכל לכשיסתכן להכי הוי מעיקרה שבועת שוא. א"כ מכל שכן בנשבע ממש בעת חלי'. ובאופן דאין לו לאכול שום דבר אחר דאל"כ לא הי' הנבילות מותרים לו. דתכף נצוונו אנן לאכול משום פקוח נפש ויעבור על שבועתו בודאי דבר שא"א לעמוד בו מקרי. ולא חלה שבועה כלל. ואף דבידו למתשל אשבועתי' ולא נתיר לו באמת בלא שאלה. הא זהו בידו גם בנשבע שלא לאכול ז"י. ואפ"ה אמרינן דמקרי דבר שא"א לעמוד בו דהיינו דא"א לו לעמוד בקיום השבועה אם לא יתשל אשבועתי' דלא מקרי קיום שבועה מה דבידו למתשל עלי'. וכיון דאם לא יתשל עלי' מוכרח הוא לעבור מקרי דבר שא"א לו לעמוד בו. א"כ כל שכן בזה דהוי דבר שא"א לעמוד בו. דתכף אחרי השבועה יהי' מוכרח או למתשל עלי' או לעבור

ג) ועוד קשה לי טובא מאי מסתפק הש"ך ז"ל אם זה מקרי נשבע לבטל מצוה דפקוח נפש. הלא הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג המובא לעיל בסי' שחולק אהרמב"ם ז"ל וס"ל דנשבע שלא לאכול ז"י הוי שבועת שוא ולא מטעמי' רק מטעם דהוי נשבע לבטל מצוה ולעבור אדברי תורה ולהמית עצמו ומקרא מלא דבר הכתוב ואך את דמכם וגו' א"כ מכל שכן בנשבע ממש כשהוא מסוכן דהוי נשבע להמית עצמו ולא חלה שבועה כלל. ומאי זה מסתפק בזה הש"ך ז"ל ומסיק דיש להחמיר ולהתיר לו. הלא אין כאן מקום ספק כלל בין לשי' הרמב"ם ז"ל ובין לשי' הר"ן ז"ל. וראיתי בס' שושנת העמקים להגאון בעל פמ"ג ז"ל בכלל ח' מביא שם דברי הש"ך שכ' דנשבע כשהוא חולה אין שבועה חלה עלי' דהוי נשבע לבטל מצוה. וכ' ע"ז לכאורה פקוח נפש אין בו לאו ועשה מפורש כ"א וחי בהם וכהאי גוונא שבועה חלה וי"ל דשמירת הנפש יש בו לאו ועשה עי' בר"מ ז"ל פי"א ה"ד מהלכות רוצח ושמירת נפש עכ"ד ותמוה מאד הלא מבואר הוא כ"ז להדיא בד' הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג הנ"ל. וצ"ע

ד) והרב הגאון מו"ח יוסף לעווינשטיין שליט"א הגאב"ד בסעראצק במכתבו אלי העירני בזה. די"ל דלהכי ל"ה בנדון דהש"ך ז"ל כשנשבע לאכול נבילות בעת חלי' דבר שא"א לעמוד בו. אף דתכף יהי' מוכרח או לאכול או למתשל אשבועתי'. משום דישועת