אפיקי ים חלק א פה

דזוכרהו על היין הוא אסמכתא והשתא משני דקרא אתי להיכא שנשבע לשתות וקמ"ל קרא יתירא דחייל עלי' אע"ג שנשבע לשתות. והשתא לד' תוס' ז"ל שפיר י"ל דאצטריך קרא דהו"א דלא חייל משום דאוסר גופו אחפצא וקמ"ל דחייל וממילא כיון דגלי בנזירות ה"ה בנדרים כה"ג ג"כ חייל וכמ"ש הר"י באסאן ז"ל לפרש דבריהם בשבועות אבל לשי' רש"י ז"ל בסוגיין הרי מוכרח דהאי דינא הוא גם לפי המסקנא. וד' הקהלת יעקב צ"ע לדעתי. באופן דלדברינו מוכרח משי' רש"י ז"ל בנזיר דגם בנדרים אם אוסר עצמו אחפצא לא חייל לבטל מצוה וכמ"ש המחנה אפרים ז"ל. ויתורץ בזה מה שהקשינו לשי' הר"ן ז"ל מש"ס דילן בנדרים (ט"ו ע"א) די"ל דגם שיטת הר"ן ז"ל כן כשיטת רש"י ז"ל. וא"ש

ה) והגאון ה"גדול" ר' ירוחם יהודה ליב זצ"ל מד"א דמינסק כשהרציתי הדברים לפני' בשנת תרנ"ה הוסיף נופך בזה דעפי"ז יש לתרץ מאי דלכאורה קשה בש"ס דנדרים הנ"ל לקמן דאמר רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן. ופי' הר"ן ז"ל כלומר שאיני ישן ולא קאמר עיני בשינה דאע"ג דשינה אין בה ממש איכא בל יחל מדרבנן. וקשה לכאורה דאם אמנם ניחא השתא מה שהקשה הש"ס מעיקרא מדבר שאין בו ממש אבל אכתי תקשה מאי דהקשה הש"ס עוד ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן לי' עד דעבר איסור בל יחל והאר"י וכו' ואי דמיירי דאמר קונם שאני ישן היום מ"מ לא הו"ל לש"ס השתא בתירוצא דרבינא לסתום אלא לפרש אבל לפימ"ש א"ש דכל קושית הש"ס מעיקרא ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן לי' הוא רק למאי דס"ד דמיירי באומר קונם עיני בשינה דבכה"ג לא חייל נדר ג"כ לבטל מצוה כיון דחל אגופו וכמ"ש. משא"כ למאי דמוקי רבינא דמתני' מיירי באומר קונם שאני ישן ומאי בל יחל מדרבנן. כיון דלא הוי הקונם אנפשי' כה"ג באמת חייל לבטל מצוה ג"כ כמו בנדרים דעלמא וכמו שמפורש לקמן בע"ב בד' הר"ן ז"ל גבי הא דאמר האומר לאשתו קונם שאני משמשך ה"ז בבל יחל דברו ופריך הש"ס והא משתעבד לה מדאורייתא ומוקי לה באומר הנאת תשמישך עלי וכ' הר"ן ז"ל וא"ת והא האי נדרא מדרבנן הוא דהנאת תשמיש לית בה ממשא וליכא למימר דבאומר קונם גופך עלי מתשמיש עסקינן דהא דומיא דשאני ישן שאני מדבר קתני לה דאוקמא רבינא בבל יחל מדרבנן וכיון דמדרבנן בעלמא הוא היכי חייל נדרא דילי' דליתא אלא מדרבנן בעלמא לאפקועי מצות עונה ומצות פרי' ורבי' י"ל כיון דנדרא מיהא חייל ממילא פקעי להו הנך מצות דחכמים מתנין לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה. א"כ הכ"נ באומר קונם שאני ישן אף דלא חייל רק מדרבנן מ"מ חייל לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת וא"כ שפיר י"ל דמיירי מתני' סתמא דלא יהיב שיעורא ואף דהוי לעבור אדברי תורה להמית עצמו מ"מ חייל זהו מה שהוסיף הגאון זצ"ל אז בזה. הן אמנם דמדנטר הר"ן ז"ל בקושיא דאיך חייל נדרא דרבנן לבטל מצוה דאורייתא עד התם מוכח דבתי' רבינא לא צריכינן לכ"ז אמנם אף דלא נחית הר"ן ז"ל לזה מ"מ הדבר מצד עצמו ניתן להאמר

ו) ברם לקושטא דמילתא נ"ל דאין לתרץ בזה ד' הר"ן ז"ל ממה שהקשינו עלי' דא"כ יקשה טובא דמנלי' להר"ן ז"ל באמת דטעמי' דר"י בשבועה שלא אישן ג"י הוא משום דבע"כ ישן והוי דבר שא"א לעמוד בו ומשו"ז חילק בטעמא בין הא דשבועה שלא אישן ג"י ובין שבועה שלא אוכל ז"י דילמא באמת טעמי' דר"י הוא משום נשבע לעבור אדברי תורה להמית עצמו וזה הטעם שייך גם בשבועה שלא אוכל ז"י כמ"ש הר"ן וחד דינא וחד טעמא יהי' לתרווייהו הני דיני. והדבר צריך תלמוד עוד. ועי' בתשו' להגאב"ד דוואשילקאווא מ"ש בזה

ז) וביאור ד' הש"ס דיבמות (דף קכ"א ע"ב) דמוכיח מהא דר"י דשבועה שלא אישן ג"י דבלא שינה ג"י מוכרח הוא אדם למות. דלכאורה קשה טובא מה שהקשה ידידי הרב הגאון מוהרמ"א ראבינאוויץ שי' אב"ד דוואשילקאווא הלא היא כתובה על ספרו "נר למאור" דמנלי' להש"ס להוכיח כן דהלא טעמי' דר"י למ"ש הר"ן ז"ל בשבועות הוא משום דבע"כ ישן מאלי' ולא משום דמוכרח הוא למות

והי' נ"ל בזה דבאמת ס"ל לש"ס דבידו של אדם לעשות טצדקאות שלא יישן בע"כ כגון למברז נפשי' בסילואה וכמבואר בש"ס גיטין (פ"ד ע"א) ועוד כהנה ורק משום דאם באמת לא יישן כל השלשה ימים מוכרח הוא למות לזאת הוי הדבר רחוק מאד במציאות שיעשה טצדקי לבל יישן וימות עי"ז. וכיון דרחוק מאד במציאות דבר שא"א לעמוד בו מקרי. ועי' בנדרים (דף ל"א ע"א) במתני' בד' הר"ן ז"ל בד"ה שאיני נהנה להם והם לי והנה לנכרים וכתב בשם הר"א ז"ל דהא קמ"ל דלא תימא כיון דהכי נדר א"א לו לעמוד בנדרו וה"ל כההיא דאמר לעיל שבועה שלא אישן ג"י מכין אותו וישן לאלתר וה"נ נימא דיהנה לאלתר דדבר שא"א לעמוד בו הוא קמ"ל דלא. כיון דאיכא תקנתא דנכרים אע"פ שהיא תקנה רחוקה לו עכ"ל. ואם הי' ס"ד דבכה"ג מקרי דבר שא"א לעמוד בו משום שאין לו רק תקנה רחוקה ליהנות לנכרים. אף דבאמת לא הוי משום זה דבר שא"א לעמוד בו. מ"מ פשיטא לן דבנידון דילן שהתקנה שיש לו רחוקה מאד במציאות כיון דמוכרח הוא למות על ידה בוודאי מקרי דבר שא"א לעמוד בו. משא"כ אם לא הי' מוכרח למות בלא שינה ג"י לא הי' אז דבר שא"א לעמוד בו כיון שיש לו תקנה ועצה שלא יישן בע"כ אע"פ שהיא תקנה רחוקה לו. וכמו במתני' דנדרים הנ"ל כן נ"ל ליישב ד' הש"ס דיבמות

שוב ראיתי דזה לא ניתן להאמר. דאם נאמר דבשלא אישן ג"י בידו שלא לישן כל הג"י בע"כ ע"י טצדקאות ורק דמ"מ מקרי דבר שא"א לעמוד בו משום דרחוק הדבר במציאות שיעשה תקנה ועצה שימות עי"ז. א"כ יקשה לשי' הר"ן ז"ל עצמו דבשלא אוכל ז' ימים לא מקרי דבר שא"א לעמוד בו משום דבידו להעמיד עצמו שלא יאכל עד שיסתכן וכתבנו לעיל (בסי' כ"ח) דסברת הר"ן ז"ל כיון דבידו באמת שלא לאכול לעולם גם כשיסתכן ולמות ברעב להכי מקרי דבר שאפשר לעמוד בו. משא"כ בשלא אישן ג"י. בע"כ ושלא לרצונו יישן מאלי'. אבל אם באנו השתא לחדש דגם בשלא אישן בידו שלא לישן ולמות בצערו. א"כ יקשה מאי חילוק בין שלא אישן לשלא אוכל לשיטתי' דרבינו הר"ן ז"ל. הן אמנם דמדברי הרמב"ם ז"ל ומלשונו הזהב בפ"ה מה"ש ה"כ משמע באמת דאין שום חילוק בין הני תרתי בין בדינא בין