אפיקי ים חלק א פג

ראוין אצלו. ממילא נכללין גם הן באיסור השבועה. ולא בעינן לומר בזה שיחול השתא איסור שבועה מחדש מה שכבר בטל ועומד. רק דממילא האיסור שיש לו אהיתירא מתפשט גם עליהם ממילא דגם הם הוו לי' היתירא השתא. וחילוק זה נכון עפ"י הסברא הישרה

ומ"ש השעה"מ פי"ז מהלכות איסורי ביאה לפרש כוונת התוס' ז"ל בנדרים (דף צ' ע"ב) דהקשו אמתני' דנטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. והקשו בתוס' הלא מתני' ר"י היא דל"ל כולל ואיך חל איסור הנדר על איסור א"א ודקדק השעה"מ מדלא תירצו דהנדר יחול אחר הגירושין דאז יופקע איסור אשת איש מזה סיוע למ"ש המהר"מ מינץ דבנדר ושבועה לא אמרינן כן דאף דלא חל השתא יחול לאח"ז. ואף דהתם דבור הנדר לא בטל לגמרי כשהוציאתו מפי' וחל לכה"פ אבעלה. מ"מ הקשו התוס' שפיר דל"ל דיחול אכל העולם לאחר שיגרשנה ויהי' ממילא בכלל הנדר. דכיון דהדין דיפר חלקו נמצא דבעת הגירושין כבר בטל נדרה לגמרי ושוב אינו חוזר וניעור גם אח"כ. ושפיר דמי לדינו דהש"ך ומהר"מ מינץ. משא"כ בנ"ד כמ"ש

ה) ולכאורה הי' נ"ל עוד בזה דלמ"ש הש"ך בסי' (רל"ח סק"ה) דאם נשבע שלא לאכול נבילות וטריפות בעת חלי' אף דאז הן מותרות לו מ"מ אינו חל שבועתו משום דהוי נשבע לבטל המצווה דפקוח נפש עי"ש א"כ לכאורה לא שייך לומר לפי"ז שיחול איסור דשבועה אדברים האסורים בעת חלי' משום דאז מותרים לו וראוים לאכילה כיון דאז בלא"ה אין מקום לשבועה לחול משום דהוי נשבע לבטל מצוה לד' הש"ך. אמנם ז"א. דהאמת הוא כמ"ש בתחילה דאין כאן חלות איסור שבועה מחדש רק דממילא נכללים באיסור שבועה. וכמו דלא פקע איסור שבועה מהמותרים מטעמא דהוי עתה נשבע לבטל מצוה דפקוח נפש. כן גם מדברים האסורים לא לא יפקע האיסור דמשנעשו ראוים לאכילה ממילא נכללו באיסור דעל אכילה ראוי' כזו הרי נשבע בתחילה ועוד דגם הש"ך שם מסיק דיש להחמיר ולהתיר לו. ולקמן (בסי' ל"ב) נבאר בארוכה דברי הש"ך אלה ע"ש

ו) אמנם מה שיש עוד להעיר בזה לפמ"ש לעיל (בסי' ז') דהא דקיי"ל בעלמא היכא דאין איסור חל על איסור דהאיסור השני מתלי תלי וקאי ואי פקע הראשון אתי וחייל. היינו דוקא היכא דפקע הראשון לגמרי אבל לא היכא דנדחה איסור הראשון ולא הותר לגמרי יעוי"ש. ומבואר הוא בב"י לאו"ח (סי' שכ"ח) בד"ה הי' החולה וכו' מחלוקת הראשונים אם שבת הותרה אצל סכנת נפשות או רק הודחה. וכתב שם דדעת הרמב"ם וכן דעת הר"ן דרק הודחה ולא הותרה. והאחרונים כתבו דגם בשארי איסורים יהי' תלוי במחלוקת הראשונים לגבי שבת ועי' ברא"ש יומא פרק יוה"כ (סי' י"ד). א"כ בנ"ד כשנחלה להאי שי' הפוסקים דרק הודחו לו איסורים ולא הותרו א"כ בלא"ה א"א לאיסור שבועה לחול עליהם מטעם דאין איסור חל על איסור דכיון דלא הותרו לו לגמרי האיסורים ועדיין אריה דאיסורא רביע עליהם. רק דהודחו לגבי' מטעם פקו"נ אכתי שייך בזה אין איסור חל על איסור כמ"ש לקמן ואין שייך בזה לומר דאיסור שבועה יחול עליהם בכולל דגם אהתירא נשבע. דזה לא שייך רק בתחלת, חלות השבועה דאז שייך כולל מגו דחייל השתא אהתירא חייל נמי אאיסורא אבל בנ"ד כשבא איסור שבועה לחול אאיסורא לא שייך כולל מגו דחייל אהתירא דאהתירא חייל כבר כשנשבע והשתא בעינן שיחול אאיסורא לבד ולא שייך מגו בכה"ג ופשוט הוא. אבל להני שי' הפוסקים דס"ל דאיסורים הותרו לחולה א"כ שפיר יחול איסור שבועה עליהם כשנחלה. נמצא לפי"ז דנ"ד תלוי במחלוקת הראשונים ז"ל אם בעינן התרה לשבועתו כשנחלה ובא לאכול איסורים

ז) ונראה להמציא בזה נפ"מ גם לשי' רש"י ז"ל ויתר הפוסקים דעימי' דס"ל דבנשבע שלא אוכל אסור גם בנבילות וטריפות וכל האסורים דכיון דרק אריא רביע עליהם לא מקרו אוכלים שאינם ראוים. למ"ש בסי' הקודם דאף דבכולל דברים המותרים עם דברים האסורים חיילא שבועתו מצד איסור כולל מ"מ לא מהני כולל להאיסורים החמורים מאיסור שבועה. א"כ כשנחלה ואין בנמצא להאכילו רק מדברים האסורים שחמורים באיסורם מאיסור שבועה יש לחקור לדינא אם צריך התרה לשבועתו ולמ"ש יהי' תלוי בהני שי' הפוסקים אם הותרו איסורים לחולה או רק הודחו. וכן יש לחקור במי שנשבע בהדיא שלא יאכל מכל דבר המותר ואח"כ נחלה ואין בנמצא להאכילו רק מדבר האסור דלהני שי' הפוסקים דאיסורים הותרו לחולה י"ל דכיון דכל האיסורים הותרו לו עתה ממילא נכללים עתה באיסור שבועתו. וגם אין איסור חל על איסור ל"ש בזה דעתה פקע מעליהם לגמרי איסורם הראשון. ולפי"ז צריך התרה לשבועתו משא"כ להני פוסקים דאיסורין הודחו לחולה ולא הותרו אף דגם לדידהו י"ל כיון דעכ"פ שרינן לי' עתה לאכול כל האיסורים ממילא נכללים בלשון שבועתו. אבל מ"מ שייך בזה דינא דאין איסור חל על איסור כיון דלא פקע מהם האיסור לגמרי כמ"ש. וכ"ז הוא רק להני פוסקים דס"ל דכל היכא דאין אחע"א גם תרי איסורי ליכא. ועמ"ש לעיל בסי' הקודם. ועי' בפמ"ג בפתי' להל' פסח מה שהתפלא שם על הש"ך ביו"ד סי' רל"ח סק"ה. ועי' בנו"ב מהדו"ת או"ח סי' קי"ז יעוי"ש

סימן לא

בד' הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג בענין נשבע שלא אישן שלשה ימים. ופליאה גדולה עליו מש"ס נדרים דט"ו

נדרים (דט"ו ע"א) תנן קונם שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך ה"ז בלא דברו היכי דמי אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא והתנן חומר בשבועות שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש משא"כ בנדרים ושינה דבר שאין בו ממש הוא אלא דאמר קונם עיני בשינה ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן לי' עד דעבר איסור בל יחל והאמר ר"י שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא דאמר וכו'

א) וקשה לי טובא הלא מבואר הוא ביבמות (דף קכ"א ע"ב) דמדייק הש"ס מדברי ר"י דקאמר