אפיקי ים חלק א פ

על כך ואם נשבע הויא שבועתו לבטל מצוה ולא הויא דומיא דלהרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות ובכה"ג לאו רשות מקרי. אמנם הוא מותיב והוא מפרק לה דאף דאסור לעשות כן לכתחילה מ"מ שפיר חיילא שבועתי' לשי' הר"ן ז"ל עצמו דנשבע על דבר שאינו מפורש בתורה חיילא שבועה ומובא בר"ן שם. גבי נשבע שלא לאכול ז"י. א"כ גם בזה אף דאסור לעשות כן מ"מ לאו איסור מפורש בתורה הוא דלא תחול שבועה ע"ז

י) שבתי וראיתי דלא יתכן לומר כן ולתרץ שי' הר"ן ז"ל. כמ"ש באות ח' דאם נאמר דמה דיוכרח להעמיד עצמו מלאכול עד שיסתכן זהו לא נקרא נשבע להמית עצמו. א"כ יקשה מ"ט נקרא נשבע להמית עצמו כשנשבע שלא יאכל ז"י. הלא גם שם ברור לנו דכשיסתכן יאכל משום מצות פקוח נפש. ואלא דנאמר דעכ"פ עצם שבועתו הויא להמית עצמו שלא יאכל כל הז"י אף דבאמת יאכל לכשיסתכן מ"מ עצם שבועתו הויא להמית עצמו ומקרי נשבע לבטל את המצוה. א"כ הדר תקשי לן דמ"ט אי' בירושלמי דנשבע שלא יאכל ז"י חלה שבועתו. דהשתא תו אין לומר דכיון דלא חלה שבועתו אדברים האסורים א"כ יוכל לאכלם ולא הוי נשבע להמית עצמו. דהא עכ"פ עצם שבועתו שנשבע שלא יאכל סתם ולא הוציא מכלל השבועה בהדיא דברים האסורים הויא נשבע להמית עצמו. ואף דיש לחלק. דהתם לא חלה שבועה מעיקרה אדברים האסורים וע"כ מקריא שפיר שבועה דרשות ולא להמית עצמו. משא"כ הכא אף דודאי יאכל לכשיסתכן. היינו דרק אז יותרו לו לאכול כל הדברים מצד פקוח נפש. אבל מעיקרה ותחלתה הויא שבועה להמית עצמו. מ"מ לא נ"ל לחלק בכ"ז ויותר נראה כתירוץ הראשון שכ' באות ז' ודוק ולקמן בדברינו יבואר עוד אי"ה ביאור ד' הר"ן ז"ל במה שנקרא נשבע להמית עצמו אף דברור לנו דכשיסתכן יאכל עי' בתשו' להגאב"ד דוואשילקאווא ועי' בחתם סופר חאו"ח סי' קע"ו במ"ש לפרש דברי המלחמות ד' בשבועות שכתב דקונמות אינם חלים לעבור על ל"ת בקום ועשה יעוי"ש שנוגע לדברינו בזה

יא) ועוד נראה בזה בדרך יותר פשוטה להמבואר בתוס' שבועות (דכ"ד ע"ב) ד"ה מגו. לענין הא דמתיב שם רבא למאן דאית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו ממתני' דכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ארבע חטאות ואשם אחד ואלו הן וכו' ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מגו דחיילא אתמרים חיילא נמי אחלב וכ' בתוס' וז"ל אע"ג דמאן דאית לי' איסור כולל מודה הוא דעל חמור לא חייל כדמפרש ר"ת בפד"א גבי העברה ללאו יצאתה מ"מ חיילא שבועה אאיסור חלב דקיל הואיל והותר מכללו כדאמרינן בסוף גה"נ התורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול אאיסור חלב עכ"ל. הרי מפורש יוצא מד' התוס' ז"ל דלא מהני כולל לחול אאיסור חמור א"כ בנשבע שלא אוכל סתם ז"י אף דמדין כולל נאמר בזה דחלה שבועה גם אכל דברים האסורים אבל מ"מ לא יחול רק אאיסורים דקילי מאיסור שבועה ולא אאיסורים דחמירי משבועה. ואף דמבואר שם בש"ס דחלה שבועה בכולל אאיסור פגול ונותר וחלב דכל אלה שנוין במשנה דכריתות שם ואפ"ה פריך דליתני גם איסור שבועה. ואף דכל אלה איסורים חמורים שבתורה דאסורים בהנאה וענוש כרת ואפ"ה קים לי' דחייל עלייהו איסור שבועה י"ל דכוונת רבא דמותיב ממתני' היינו דמשכחת לה בנשבע על החלב קודם שהקדיש הבהמה ולא הי' עוד עלי' איסור מוקדשין ופגול ונותר ולזה א"ש דגם התוס' ז"ל לא חתרו רק למצוא קולא בחלב שיחול עלי' שבועה ולא אשארי איסורים השנוין שם במשנה ופשוט הוא דיש כמה איסורים בתורה האסורים בהנאה וכן אלו שבכרת ומיתה בידי שמים דודאי חמירי מאיסור שבועה דלא מצינו בשום דוכתא דאיסור שבועה הוא איסור החמור מכל איסורי מאכלות שבתורה. וא"כ כיון דגם דיינינן כולל מ"מ איכא הרבה איסורים בתורה דודאי חמירי מאיסור דשבועה ולא מהני דין כולל שיחול עליהם איסור שבועה. נמצא דאכתי שבועתו שנשבע שלא יאכל ז"י הויא שבועה שאפשר לעמוד בה דכשיסתכן יאכלם ולמאי שפי' לעיל דדבר שאפשר לעמוד בו במציאות ורק מצד הדין אי אפשר לעמוד, בו חיילא שבועה. א"כ פשוט דחיילא בזה שבועה דאפשר הדבר להתקיים במציאות ויאכל האסורים שלא חלה עליהם שבועה גם קודם שיסתכן, ועי' בנוב"י מהדו"ת סי' קי"ז באו"ח. לפי"ז אפשר לומר דה"ט בירושלמי דקאמר דחלה שבועה בשלא אוכל ז"י דהוי שפיר דבר שאפשר לעמוד בו. וטעמי' דהרמב"ם והר"ן ז"ל כמ"ש מקודם דס"ל דאף היכא דאין איסור חל אאיסור מ"מ איכא תרי איסורי לקוברו בין רשעים גמורים. נמצא דגם על האיסורין החמורין דלא חלה שבועה מדין כולל היינו דוקא למלקות ולקרבן אבל איסור שבועה איכא גם עליהם וממילא הוי דבר שא"א לעמוד בו ונשבע להמית עצמו. וא"ש

יב) ובמ"ש לענין אם שבועה חלה אאיסור דפגול ונותר בכולל דהו קל על חמור. שוב מצאתי שהוא תוספתא מפורשת בשבועות פ"ב ה"א שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים אסורים פגול ונותר וטמא ועי' במצפה שמואל שהביא לפרש במפרש חצי שיעור ואליבא דכו"ע דכולל לא מהני דהוי קל אחמור ועי' במנחת בכורים שם שכ' די"ל דלאו קל הוא לגבי חייבי כריתות דחשיב בפ"ב דיומא חייבי כריתות ולא תשא עמהן או דקמ"ל דגם בקל על חמור חייל בכולל עיי"ש ולשני תי' אלו יקשה מד' התוס' שהבאנו שכ' בהחלט דכולל לא מהני בקל אחמור וגם דשבועה לגבי חלב מקרי קל אי לאו דחלב הותר מכללו

יג) אמנם יש עוד מקום עיון בכ"ז למאי שפסק הרמב"ם בפ"ה מה"ש ה"ה באמר שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים פטור משום שבועת בטוי משום דהוו דברים שאינם ראוים לאכילה. וס"ל לפרש במסקנת הש"ס בשבועות דכ"ד. ג"כ דמתני' דקתני דחייב בשבועה שלא אוכל ואכל נבו"ט מיירי במפרש דוקא. והוא דלא כשיטת רש"י ז"ל שם דלמסקנא גם בסתמא מיירי מתני' ולא מקרו דברים שאינם ראוים לאכילה רק עפר וכדומה אבל אלו ראוים רק ארי הוא דרביע עלייהו. וכן דעת הרי"ף ז"ל כהרמב"ם ז"ל א"כ תקשה טובא דמ"ט בשבועה שלא אוכל ז"י הוי דבר שא"א לעמוד בו הא יכול לאכול נבלות וטריפות וכהנה דלא הוו בכלל השבועה וזהו באמת יקשה טובא ואפי' אם נאמר כהצד