אפיקי ים חלק א עט

דברים המותרים ולא על דברים האסורין משום דמושבע ועומד מהר סיני עליהם וגם איסור שבועה בעלמא בלא חיוב קרבן לא יהי' בהם כמו שביארנו במק"א דסברת הש"ס בהא דקאמר מושבע ועומד מה"ס הוא הוא מטעמא דאין איסור חל על איסור ולא משום דהוי נשבע לקיים המצוה דטעם זה לא מהני רק למפטרי' מקרבן שבועה משום דליתא בלאו והן אבל לאו דשבועה איכא וכמבואר בר"ן ז"ל נדרים ד"ח ע"א. ועי' במל"מ פ"ה מה"ש. וכיון דטעמא דאין איסור חל על איסור אתו עלה גם לאו דשבועה ליכא ויבואר אי"ה במק"א כל שי' הראשונים והאחרונים ז"ל בזה. ונמצא לפי"ז דשבועתו שנשבע שלא אוכל ז"י הוי דבר שאפשר לעמוד בו ולקיים שבועתו שלא לאכול כל הז"י מכל דבר המותר שחלה השבועה ע"ז. ואין סברא לומר כיון דעצם דיבורו שנשבע שלא אוכל סתם הוי דבר שא"א לעמוד בו דכוונתו גם אדברים האסורים אף דלא חלה השבועה עליהם מטעמא דמושבע ועומד מה"ס עליהם מ"מ הוי שבועת שוא. דז"א כיון באמת תהי' שבועתו דבר שאפשר לעמוד בו ולא דמי כלל לשלא אישן ג"י מהיכי תיתי לומר דגם בכה"ג הויא שבועת שוא. וגם אין סברא לומר דשייך שפיר לדון דין כולל בזה אף דע"י הכולל עוד יוגרע לנו שלא תחול השבועה כלל מ"מ לאו מחד דינא וחד טעמא הוא דהטעם דאינה חלה שבועה אדברים האסורים הוא משום דמושבע ועומד מה"ס ואין איסור חל על איסור. והטעם שלא תחול השבועה כלל ע"י שנדון דין כולל הוא מטעם דהוי דבר שא"א לעמוד בו דאין שוב סברא לומר כן דעכ"פ כיון דיוגרם לנו ע"י הכולל שלא תוכל השבועה לחול כלל בודאי אין לדון כולל כזה דלא נמצא כמוהו בשום דוכתא

ה) וכיון שזכינו לזה דבנשבע שלא אוכל ז"י אין בכלל שבועתו דברים האסורים וממילא הוי דבר שאפשר לעמוד בו אפשר לומר דזהו באמת טעמי' דהירושלמי פ"ב דנדרים דחלה שבועתו בנשבע שלא אוכל ז"י דהוי דבר שאפשר לו לעמוד בו ולאכול נבלות וטריפות וכהנה. וטעמי' דהרמב"ם ז"ל דס"ל דהוי דבר שח"א לעמוד בו נ"ל עפ"י מאי דמבואר אצלינו בש"ס יבמות (דף ל"ב ול"ג) דאף היכא דאין אחע"א מ"מ תרי איסורי יש לקוברו בין רשעים גמורים ולא אמרינן אין איסור חל על איסור רק לענין לענשו שתים עיי"ש. א"כ אף דלא נוכל לדון דין כולל בנשבע שלא אוכל ז"י כמ"ש מ"מ איסורא דשבועה יהי' רכיב גם אדברים האסורים אף דמושבע ועומד עליהם מה"ס. דמצד נשבע לקיים המצוה גם לאו דשבועה איכא ולא מהני רק למפטרי' מקרבן משום דליתא בלאו והן כמבואר בר"ן נדרים ד"ח ע"א. ומצד אין איסור חל על איסור ג"כ אף דלאו למלקות ליכא מ"מ תרי איסורי איכא א"כ כיון דגם על הדברים האסורים יהי' איסור שבועה עכ"פ. ממילא הויא שבועתו דבר שא"א לו לעמוד בו. דגם אם יאכל נבילות וטריפות יעבור אאיסורא דשבועה עכ"פ ונמצא דא"א לו לעמוד בקיומה וממילא הויא שבועת שוא

ו) ועוד יותר נראה דכיון דס"ל להרמב"ם ז"ל כמבואר בש"ס דילן הנ"ל דכל מקום דאין איסור חל על איסור מ"מ תרי איסורי איכא א"כ בנשבע שלא אוכל ז"י אף אם לא נדון דין כולל מ"מ גם אדברים האסורים תחול השבועה לאיסורא עכ"פ ממילא נמצא דהכולל לא יגרע לנו כלל דגם בלא כולל לא הויא שבועתו בדבר שאפשר לעמוד בו ולקיימו והויא שבועת שוא. א"כ ממילא דיינינן בזה כולל ג"כ דיהי' חומר שבועה על דברים האסורים כמו על דברים המותרים והוי בודאי דבר שא"א לעמוד בו ולא חלה שבועה כלל. והירושלמי לא ס"ל סברא זו דאף היכא דאין איסור חל על איסור מ"מ תרי איסורי איכא לקוברו בין רשעים גמורים. ועי' בס' בית הלוי ח"א סי' מ"ד דמביא דעת כמה פוסקים דס"ל עפ"י המסקנא דגם תרי איסורי ליכא היכא דאין איסור חל על איסור. ושי' הרמב"ם ז"ל הכריח שם דס"ל דאיכא תרי איסורי עכ"פ. וא"ש הכל

ז) ושי' הר"ן ז"ל דס"ל דטעמא דאינה חלה שבועה בנשבע שלא לאכול ז"י משום דהוי נשבע להמית עצמו ג"כ יש לישב בדרך זה שלא יקשה מהירושלמי הנ"ל דכיון דדברים האסורים לא יוכללו באמת באיסור השבועה משום דלא שייך דין כולל בזה להירושלמי כמ"ש א"כ נמצא דלא הויא שבועתו באמת להמית עצמו דיכול לחיות ע"י שיאכל דברים אסורים ולא היו נשבע לבטל מצוה מה שיוגרם ע"י השבועה שיוכרח לאכול נבלות וטריפות להחיות נפשו כי ירעב ויסתכן. ז"א דע"ז לא נשבע בפירוש שיאכל נבלות וטריפות שיקרא נשבע לבטל מצוה משום זה

ח) ועוד יותר י"ל דלא שייך לומר דע"י מה דיוכרח לאכול נבלות וטריפות לכשיסתכן יהי' משום זה נשבע לבטל המצוה כיון דבאמת לכשיסתכן יותרו לו כל האיסורים הקלים מאיסור שבועה כגון פירות שביעית וכדומה מטעם פקוח נפש א"כ בודאי לא שייך לומר דיקרא משום זה נשבע לבטל המצוה. ומה דיוכרח להעמיד עצמו מלאכול עד שיסתכן לא נקרא נשבע להמית עצמו כיון דלכשיסתכן יאכל להחיות נפשו וגם בהיתר. ולהכי שפיר חלה שבועתו. והר"ן ז"ל בעצמו ס"ל כהרמב"ם ז"ל בזה דגם היכא דאין איסור חל על איסור מ"מ תרי איסורי יש. וא"כ אם יקיים שבועתו ימית עצמו כיון דגם דברים האסורים הוו בכלל האיסור ולהכי הוי נשבע לבטל מצוה ולא חלה כלל. וא"ש

ט) והגאון מאור הגולה מהר"י יהודה ליב זצוק"ל הנקרא ה"גדול" ממינסק בהציעי לפני' דברים הנ"ל העיר בזה להקשות עפ"י מה דמובא בר"ן שבת פ' ר"א דמילה מחלוקת הרז"ה והרמב"ן ז"ל לענין אם נשתפך חמימי דלאחר המילה קודם המילה אם אמרינן תדחה מילה כיון שאם נימול נצטרך אח"כ לחלל שבת במכשירין או דילמא השתא מיהת בדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא שדוחה את השבת ושי' הרמב"ן ז"ל דשרי למימהלי' שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לחלל השבת דבתר הכ' פקוח נפש הוא דדחי לי' ולא מכשירין ושי' הרז"ה ז"ל דכל שאנו יודעים בתחילת הדבר שיבאו לידי איסור מלאכה דוחין המצוה כדי שלא יבוא בסוף לידי כך ולשי' זו נראה דהסכים הר"ן ז"ל שם. א"כ בנדון דידן נמי כיון שברור לנו שע"י השבועה יוכרח לאכול נבלות וטריפות או פירות שביעית וכיוצא בהן. אף דלכשיסתכן תדחה מצוה פק"נ את האיסור מ"מ בודאי אסור לו לישבע