אפיקי ים חלק א עח

שבועה מה"ט. ועל הששה ימים ממילא תחול שבועתו דלא הוי תו להמית עצמו יעוי"ש

סימן כט

לדברינו בסי' הקודם יוצמח דין חדש בעזה"י. ומזה נבוא לתרץ קושי' הכ"מ ז"ל על הרמב"ם והר"ן ז"ל מד' הירושלמי פ"ג דנדרים הנ"ל

א) אחרי שהכרחנו לעיל דלא מקרי דבר שא"א לעמוד בו רק מה שהוא רחוק וא"א במציאות. אבל לא מה דאינו יכול לעמוד בו מצד הדין לפי"ז יוצמח לנו דין חדש דאם נשבע שלא לאכול ז' ימים כל דברים המותרים ושייר בשבועתו דברים האסורים שלא נשבע עליהם אף דמצד הדין אינו יכול לעמוד ולקיים שבועתו דהרי כל דברים המותרים אסורים לו מצד השבועה ולא הוציא מכללה רק דברים האסורים לו בלא"ה מדין תורה מ"מ בזה תחול שבועתו אף להרמב"ם ז"ל כיון דבמציאות יכול לעמוד בשבועתו שלא לאכול מכל דבר המותר כל הז"י וכשיוכרח לאכול יאכל נבלה וטרפה וכהנה ולא יעבור אשבועתו. ואין לומר דבלא"ה בכה"ג הוי דבר שאפשר לעמוד בו גם מצד הדין כיון דכל עיקר טעמי' דהרמב"ם ז"ל משום דודאי יאכל לכשיסתכן וכשאוכל אז עבר אשבועתו וכמ"ש הכ"מ ז"ל וא"כ בכה"ג שיאכל נבלה וטרפה וכדומה בשעה שיסתכן דאז מותרים לו כל האיסורים משום פקוח נפש ונמצא דדבר שאפשר לעמוד בו הוא גם מצד הדין. זה אינו דכבר כתב בנוב"י מהדו"ת סי' קי"ז דלמאי דקיי"ל דמאכילין אותו הקל הקל תחילה בכה"ג הדין דנאכילנו איסור שבועה ולא איסור נבילה דאיסור שבועה קיל דישנו בשאלה עיי"ש. וא"כ כשיסתכן עפ"י הדין עלי' לאכול מדברים המותרים לו מדין תורה ואסורים לו מצד השבועה וכשאוכלן אז אף דמותרים לו ג"כ משום פקוח נפש, מ"מ קיום השבועה לא הוי' בכה"ג דהוא נשבע שלא יאכל כל הז"י והוא יאכל וכמו שמוכרחין אנו לפרש כן דברי הכ"מ ז"ל. ועכ"פ נמצא דמצד הדין הוי בכה"ג דבר שא"א לעמוד בו. ורק מצד המציאות אפשר לעמוד בו דבידו לאכול עכ"פ נבלה וטרפה וכהנה ולא לעבור אשבועה

ב) ואף למה שהעירני ידידי הרב הגאון מ' ר' מרדכי אלי' ראבינאוויץ שליט"א אב"ד דוואשילישאק במכתבו דמה שכ' הנוב"י דאיסור שבועה קיל משום דישנו בשאלה היינו דוקא לגבי איסור לאו דנבלה וטרפה וכדומה אבל לא לגבי איסור עשה דפירות שביעית וכדומה. וא"כ נמצא דיכול לעמוד בקיום שבועתו גם מצד הדין דלכשיסתכן יאכל דברים האסורים באיסור עשה ואז יותרו לו משום פקוח נפש וגם שבועתו יקיים. מ"מ נפקא מינה היכא דאסור עלי' בשבועתו לאכול כל הז"י מכל דברים המותרים וגם דברים האסורים באיסור עשה. ולא הוציא מכלל השבועה רק דברים האסורים בלאו כנבלה וטרפה וכהנה דבזה לכשיסתכן קם דינא דהנוב"י דעפ"י דין תורה עלי' לאכול מה דאסור לו מאיסור שבועה וכשאוכל זה הרי אינו עומד בשבועתו עכ"פ. ונמצא דמצד הדין א"א לו לעמוד בקיום שבועתו. ומ"מ תחול בזה שבועתו לדברינו דלעיל דכיון דבמציאות הוי דבר שאפשר לעמוד בו חלה שבועתו. ועוד נ"ל דגם לשי' הר"ן ז"ל דנשבע שלא לאכול ז"י הוי נשבע לבטל המצוה דנשבע להמית עצמו. מ"מ בכה"ג תחול שפיר שבועתו דהרי זה לא נשבע להמית עצמו כיון דשייר לעצמו נבלות וטריפות שהוציאן מכלל שבועתו ובידו לאכלן. ומ"מ לא נשבע בפירוש שיאכל נבילות וטריפות דיהי' משום זה נשבע לבטל המצוה

ובזה נבוא לתרץ קושי' הכ"מ ז"ל לשי' הרמב"ם ז"ל מהירושלמי פ"ג דנדרים דמבואר שם דשבועה שלא אוכל ז"י הוי שבועת בטוי ולא ש"ש וגם למסקנת הר"ן ז"ל ג"כ קשה מהירושלמי דעכ"פ לדידי' לא חלה שבועה דהוי נשבע להמית עצמו ובירושלמי מבואר דחלה שבועתו

ג) והנראה בזה דהנה הש"ס בשבועות (דכ"ג ע"ב) אמתני' דשבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים חייב פריך והא מושבע ועומד מה"ס הוא. ומשני. רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע. והאי אוקימתא דר"י איתא גם בירושלמי אמתני' וכן פסקינן בטוש"ע יו"ד סי' רל"ח

ועתה נ"ל לחדש דבנשבע שלא אוכל ז"י לא יהי' בכלל שבועתו דברים האסורים מדין כולל כמו בנשבע שלא אוכל סתם או שלא אוכל היום לר"י דדיינינן בזה דין כולל וחלה שבועתו גם אדברים האסורים. והוא. למאי שחדשנו לעיל דבנשבע שלא אוכל ז"י דברים המותרים לחוד לא הוי שבועת שוא וחלה שבועתו דהוי דבר שאפשר לעמוד בו, לפי"ז נ"ל בסברא נכונה דבנשבע שלא אוכל ז"י סתם לא שייך לדון בזה דין כולל דנימא משום זה דגם דברים האסורים הוו בכלל השבועה. דנחזי אנן אם לא נדון בזה דין כולל ונאמר באמת דדברים האסורים אינם נכללים בשבועתו משום דמושבע ועומד מה"ס הוא. ושבועתו לא תחול רק אדברים המותרים א"כ ממילא שפיר תחול שבועתו ולא תהי' שבועת שוא דהוי דבר שאפשר לעמוד בו דבידו לאכול נבלות וטריפות. ואם נדון גם בזה דין כולל לומר דגם דברים האסורים נכללים בשבועתו מטעם כולל. א"כ נמצא דאין שיור בשבועתו כלל וממילא הוי שבועת שוא דהוי דבר שא"א לעמוד בו. א"כ נראה פשוט דלא שייך לדון בזה דין כולל. דהיכי נימא מגו דחיילא אדברים המותרים חיילא נמי אדברים האסורים. וממילא לא יחול כלל. ונמצא דהכולל עוד מגרע לנו שלא יחול כלל גם אמותרים ולא מצינו בשום דוכתא בש"ס דדיינינן כולל בכהאי גוונא דע"י הכולל עוד יוגרע לנו שלא יחול כלל. ועפ"י הסברא הישרה נראה פשוט דבכה"ג נדון דין כולל

ד) ולפי זה אם נשבע שלא אוכל ז"י כיון דלא דיינינן דין כולל בזה ממילא לא תחול שבועה רק אכל