אפיקי ים חלק א עו

הראשונים ז"ל דכל היכא דאינו יכול לקיים שבועתו מצד הדין לא חלה שבועתו. דהנה התוס' ז"ל שבועות (דכ"ד ע"א) ד"ה אלא כ' בשם ר"י ז"ל לחלק בהא דאיתא בירושלמי דשבועה חלה לבטל המצוה בכולל ונשבע שלא לאכול מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב ומש"ס דילן שם משמע דהנשבע לאכול נבלות ושחוטות לא חלה שבועתו דטעמא הוא משום דבשב ואל תעשה דקאמר שאוכל ולא אכל לא חיילא אבל נשבע שלא לאכול ואכל דהוי בקום עשה ודאי חיילא. ועי' בר"ן ז"ל בסוף פרקין שכ' להסביר הדבר דודאי אין אומרים לאדם עמוד וחטא בידים כדי לקיים שבועתך אפי' בכולל אבל בשב וא"ת חיילא, ועי' בתשב"ץ סי' ק' עוד הוסיף לבאר טעמא דמילתא. שכל שיש שתי שבועות לפני' שבועות סיני ושבועתו ויש לקיים האחת ולבטל האחת מבטלין אותה שהיא בבטול ידים ומקיימין ההיא שהיא בשב וא"ת ומשו"ה גבי אוכל נבלות ושחוטות מבטלין שבועתו מפני שבועת סיני וישב ולא יאכל וגבי צל ומצה מבטלין שבועת סיני מפני שבועתו וישב ולא יקיים מצותו. וכן פסקו כמעט כל הראשונים ז"ל

יג) וחזינן מזה לכאורה דכיון דאינו יכול לקיים שבועתו מצד הדין לא חלה שבועתו כלל, דאין לומר דבאמת חלה שבועתו רק דאין מניחין לו לקיימה ולעבור בקום ועשה אשבועת סיני והוי כמו בנשבע לאכול חצי שיעור מנבלות להרמב"ם ז"ל דחלה שבועתו ומ"מ אמרינן לי' שב וא"ת עדיף. דז"א. דבע"כ בזה לא חיילא כלל שבועתו וממקומו הוא מוכרע מש"ס שלנו דכ"ד ע"א. דפריך אמתני' דשבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים חייב והא מושבע ועומד מה"ס הוא. ומשני רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש ח"ש ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע. וע"ז פריך הש"ס בשלמא לר"ל משכחת לה בלאו והן אלא לר"י בשלמא לאו משכ"ל אלא הן היכי משכחת לה. והנה הא דקאמרינן דלר"ל איתא בלאו והן. והיינו דנשבע לאכול חצי שיעור נבילה. ע"כ אין לומר דחלה בזה שבועתו לר"ל ויקיים באמת שבועתו לאכול ח"ש נבילה. דז"א דאף דלר"ל ח"ש מותר מה"ת כדאי' ביומא דע"ד. מ"מ גם בנשבע לעבור אאיסור דרבנן אסור לו לעבור אאיסורא גם דרבנן בידים כדי לקיים שבועתו. וכדמסיק המל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה מתשו' הרמב"ם ז"ל גבי הנשבע לאכול שומן הגיד יעוי"ש וכן מסיק בתוס' יוה"כ בריש הפרק. וע"כ הא דאמרינן דלר"ל איתא בהן היינו דעכ"פ חלה שבועתו. אף דלא נניחנו לקיימה דמוטב שיעבור עלי' בשב וא"ת ולא יעבור אאיסורא דרבנן בקום ועשה. וא"כ מאי דאמרינן דלר"י דמוקי לה בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ליתא בהן. ע"כ דבנשבע לאכול נבילות ושחוטות לא חלה שבועתו כלל. ולמאי דאסברו לה הראשונים ז"ל דטעמא דלא חלה בכולל לעבור אל"ת משום דמוטב שיעבור אשבועתו בשב וא"ת משיעבור אל"ת בקום ועשה

יד) ולפי"ז באמת צריך להבין החילוק בין זה ובין נשבע לאכול ח"ש מנבילה להרמב"ם ז"ל או לעבור אאיסורא דרבנן לרוב הראשונים ז"ל דחלה שבועתו דאם באמת מה דאינו יכול לקיים מצד הדין מקרי דבר שא"א לעמוד בו א"כ גם בנשבע לעבור אאיסור דח"ש או אפי' אאיסורא דרבנן מן הדין לא הי' מקום לשבועה לחול. ואם מאי דאינו יכול לקיים מצד הדין לא הוי בכלל דבר שא"א לעמוד בו. א"כ מ"ט לא חלה שבועה בנשבע לאכול נבילות ושחוטות דהלא מצד המיעוט דלהרע או להטיב דאינה חלה שבועה לבטל מצוה ליתא בכולל. דהלא נשבע שלא לאכול מצה בלילי פסח אינה חלה שבועתו ובשלא לאכול מצה כל השנה חלה שבועתו ואסור לאכול גם בלילי פסח. וחזינן דבנשבע בכולל לבטל המצוה ליכא בזה המיעוט דלהרע או להטיב. וע"כ מאי דאינה חלה שבועה לאכול נבילות ושחוטות. לאו ממיעוטא דקרא הוא. ורק מסברא בעלמא דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בידים כדי לקיים שבועתך כמ"ש הר"ן ז"ל והתשב"ץ ז"ל. וצ"ל דכיון דאסור לו מן הדין לקיים שבועתו ממילא אין כאן מקום לחלות השבועה, וא"כ מ"ש דבנשבע לאכול ח"ש נבילה או לעבור אאיסורא דרבנן דג"כ אסור לו מה"ד לקיים שבועתו ואפ"ה חלה שבועתו. וצריך באמת להבין טעמא דהא מילתא. ועי' בלח"מ ז"ל פ"ג מה' נדרים ה"ט דנחית שם לחלק בין נשבע להתענות בשבת ויו"ט דמה"ת אסור לו לקיים שבועתו. ובין נשבע להתענות בחנוכה ופורים אע"ג דגם בזה לא חלה שבועה דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה מ"מ בזה לא לקי משום שבועת שוא יעוי"ש. וכ"ז אין שייך רק לענין נשבע לבטל מצוה. אבל אם נאמר דמה שאינו יכול לקיים מצד הדין אז נגעו בה משום דבר שאינו יכול לעמוד בו. א"כ לכאו' גם אם מצד דינא דרבנן אין בידו לקיים שבועתו עכ"פ דבר שאינו יכול לעמוד בו הוא. ובפרט דח"ש אסור מה"ת ומ"מ חלה שבועתו. וצריך לעמוד בזה על עיקרן ובירורן של הדברים בכ"ז

טו) והנראה בזה דהא דכתבו הראשונים ז"ל דאינה חלה שבועה בכולל לבטל מצוה בידים משום דאין אומרין לאדם עמוד וחטא בידים כדי לקיים שבועתך. ע"כ מטעם נשבע לבטל את המצוה אתו עלה ולא מטעם דדבר שא"א לעמוד בו מקרי. דכן משמע מסתימת כל הראשונים ז"ל. ומאי דהקשינו לעיל מהא דחזינן דחלה שבועה בכולל לבטל מצוה בשב וא"ת וחזינן דמצד המיעוט דלהרע או להטיב עכ"פ חלה בכולל. וא"כ מ"ט לא חלה בכולל לבטל מצוה בקום ועשה. בע"כ צריך לחלק ולומר דכן מסתברא להו לרבותינו הראשונים ז"ל דהא דחדית לן בש"ס ירושלמי דמהני כולל בנשבע לבטל מצוה אינו רק בלבטל בשב ואל תעשה ולא בבא לבטל בקום ועשה דאין לך בו אלא חידושו. ויש עוד להסביר הדברים ולתת בזה טעם לשבח. דכולל לא מהני רק באופן דנוכל לומר דתחול שבועה עלי' ויהי' מחויב ומוכרח לקיימה בפועל כגון נשבע שלא אוכל מצה דכיון שחלה שבועה בכולל ממילא אסור לו לאכול מצה גם בפסח ומקיים השבועה בפועל. ושייך שפיר כולל בזה דמגו דחלה שבועה אמצה דכל השנה חלה נמי אמצה דפסח. משא"כ בנשבע לבטל מצוה בידים כגון נשבע לאכול נבילות ושחוטות דאף דנדון בזה דין כולל לומר דחלה שבועתו לגמרי גם אנבילות מ"מ לא יהי' מחויב לקיים שבועתו בפועל ולאכול נבילות דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בידים כדי לקיים שבועתך. ואדרבה אסור לו לקיימה בפועל. ולא תחול השבועה עלי' רק