אפיקי ים חלק א עא

הספק על כל חנות וחנות ביחוד מהכשרות. והספק הוא רק בחנות הטרפה לעומת יתר כל החנויות. ושוב שייך רובא בזה. ה"נ אין הספק רק בהעיר הקרובה לעומת יתר כל הערים הרחוקות. דאם בא מהקרובה יש בזה חיוב דע"ע עלי'. ואם בא מאחת הרחוקות. תהי' איזו שתהי' אין בזה דין ע"ע על שום עיר בעולם כלל. ויש לנו למיזל בתר רוב צדדין דאין בזה דין ע"ע כלל. משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דכל עיר שידוע לנו. עפ"י רוב שממנה בא הרוצח חייבת בע"ע. נמצא דהוי הספק מתחלה על כל עיר ועיר. איזו מהן חייבת בע"ע. ונגד כל אחת ואחת הוי רוב מתנגד. וממילא שוב לא מתנגד ולא מסייע לא לזו ולא לזו. ואין לנו מצד הרוב שום בירור. לא לענין עיקר ההבאה אם יש בזה חיוב הבאה כלל. דאין זה ספק כלל דודאי העיר שממנה בא הרוצח חייבת בע"ע. רק דלא ידעינן איזו היא. ולא לענין לברר ביחוד מאיזו בא. דאין הרוב מסייע לשום עיר וכמ"ש. ועדיין צ"ע רחב גם לשי' התורי"ד ז"ל

ה) שוב השגתי את הס' תורי"ד ז"ל לב"ב. ומצאתי כי בעיקר הקושי' הנ"ל עמד גם הוא. ולא כ' לתרץ כמ"ש בזה עפ"י שיטתו ז"ל. וז"ל ואי קשיא אע"ג דכלן שוות אכתי איכא למיפשט מינה. דרוב וקרוב הלך אחר הקרוב ולא עבדינן כט' חנויות דאזלינן בתר רובא אע"ג דחנות דנבלה קרובה. ואין זה קושי' של כלום שאין אלו ט' עיירות דומות לט' חנויות שהן מבטלות האחת של נבלה. דהתם נולד ספק בבשר שלא ידענו אם שחוטה אם נבלה. ולהתיר הבשר באכילה יש ט' ביאות המתירות אותו וביאה אחת האוסרת אותו הלכך אזלינן בתר רובא. ודכוותה גבי ע"ע אילו הי' ט' עיירות של ישראל ואחת של א"י. ולא ידענו מהיכן בא הרוצח היינו אומרים זיל בתר רובא ומט' של ישראל בא ולא מאחת של א"י ואע"פ שהיא קרובה יותר. והיינו מצריכין מדידה לאותן ט' של ישראל והקרובה יותר היתה מביאה. אבל הכא דכולהו ישראל נינהו וכל עיר ועיר עומדת בפ"ע. ואין לומר שבא הרוצח אלא מעיר אחת ומאותה העיר שבא צריכה להביא ע"ע ולכל עיר ועיר יש ביאה אחת או מזו בא או מזו בא. ואין ביאת עיר זו מסייעת לזו. והלכך שכל אחת ואחת עומדת בפ"ע ואין באחת מהן רוב שכולן הי' שוות. דין הוא שנלך אחר הקרובה וליכא מאן דפליג בהא. ודכוותה נמי גבי חנויות אילו הי' הדבר שהיינו צריכין להשיב אבדה ולא ידענו מהיכן יצא זה הבשר. אם הי' כולן שוות היינו מחזירין אותו לחנות הקרוב יותר מכולן. ומקשה וליזיל בתר רובא דעלמא. פי' אע"פ שכולן אלו העשר שוות נאמר שאחת עיר גדולה שהיא רחוקה הרבה. משם יצא הרוצח ולא מזו שהיא קרובה ואמאי מביאה הקרובה וכו' עכ"ל ז"ל. ותלי"ת שכונתי לדעת רבינו ז"ל בעיקר הסברא דלא שייך כאן למיזל בתר רוב ערים כמ"ש

ו) אכן לכאורה צ"ע למ"ש דלשי' התורי"ד ז"ל עצמו דגזה"כ הוא דדוקא קרובה מביאה ע"ע לק"מ משום דדמי ממש לט' חנויות. דלגבי הדין דחיוב ע"ע הוי בזה שפיר רוב ערים להכריע דאין כאן חיוב ע"ע כלל. ואפי' אם נאמר דלא כסברתנו בזה. משום דעכ"פ לא יוכרע הספק מאין בא הרוצח ע"י רוב זה. מ"מ צ"ע מ"ש התורי"ד ז"ל ואין לומר שבא הרוצח אלא מעיר אחת ומאותה העיר שבא צריכה להביא ע"ע וכו'. והלא שיטתו היא דדוקא קרובה מביאה ואיך כתב בכאן ומאותה שבא צריכה להביא ע"ע. ועוד צ"ע מ"ש דאם הי' כאן ט' עיירות של ישראל ואחת של אינם יהודים. היינו מצריכין מדידה לאותן ט' של ישראל והקרובה מהן היתה מביאה ע"ע. ואע"פ שאותה של א"י קרובה יותר. והלא אף דעלינו למיזל בתר רובא בזה הא מ"מ מ"ש דאם איכא עיר אחת נפישא מהקרובה. דהדין הוא לשיטתו ז"ל דגם היא פטורה. משום דאע"ג דאזלינן בתר רובא ובודאי ממנה בא הרוצח. מ"מ פטורה משום דגזה"כ הוא דדוקא קרובה. א"כ ה"נ אמאי נחייב להקרובה מאלו הט' של ישראל כיון דאותה של א"י קרובה יותר. ובמקום שאין לחייב הקרובה ממש כולן פטורות לדידי'

ז) וע"כ היה נראה עוד בזה עפ"י מאי דנ"ל לומר. דמקור המחלוקת של הרמב"ם ז"ל והתורי"ד ז"ל אם גזה"כ הוא דוקא קורבה. נובע מש"ס דסוטה דף מ"ה ע"ב דמפרש טעמא דמתני'. דאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד. משום דמרבינן לה מקרא דכתיב ולקחו זקני העיר ההיא ההי' מ"מ. וזהו המקור למחלקותם ז"ל. דהרמב"ם ז"ל ס"ל דכמו דמרבינן בזה דמודדין להערים שיש בהן ב"ד והקרובה מהן מביאה ע"ע. אף דלאו קרובה אל החלל היא. הרי חזינן דקרובה אל החלל לאו דוקא. ולהכי ס"ל דבדאיכא נפישא מינה ג"כ מביאה ע"ע. אף דלאו קרובה אל החלל היא והתורי"ד ז"ל ס"ל דשאני הכא בנמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד. כיון דגזה"כ הוא דמודדין להערים שיש בהן ב"ד. והקרובה מהן מביאה ע"ע א"כ עכ"פ מתקיים קרא דקרובה. דקרובה היא מהערים שמודדין אליהן. אף דלאו קרובה אל החלל היא וזהו שידענו מרבויא דזקני העיר ההיא. דקרובה אל החלל לאו דוקא רק קרובה מהערים שמודדין אליהן. ולהכי בדאיכא נפישא מינה. שפיר ס"ל להתורי"ד ז"ל דכיון דלאו קרובה היא כלל. אין עלי' חיוב דע"ע דגזה"כ הוא דוקא קרובה מאלו שמודדין להן

ח) ועתה ניחא מ"ש התורי"ד ז"ל. דאם הי' ט' עירות של ישראל ואחת של א"י הי' מודדין לאלו הט' של ישראל והקרובה מהן היתה מביאה ע"ע. אע"פ שאותה של א"י קרובה יותר. ול"ק הלא גזה"כ הוא קרובה דוקא. דז"א. דלאו דוקא קרובה אל החלל בעינן. רק קרובה מהערים שמודדין להן. וא"כ ה"נ כיון דאזלינן בתר רובא ומודדין לערי ישראל. שפיר מחייבינן את הקרובה מהן להביא ע"ע. רק דצ"ע מהא דתנן במתני' דסוטה שם. דאם נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה אינם יהודים לא הי' עורפין עיי"ש וצ"ע. עכ"פ ל"ק מהא דמחייבינן להקרובה מאלו הט' כמ"ש. ומעתה נ"ל דאם היינו אומרים דשייך למיזל בתר רוב ערים. והיינו אומרים מכח הרוב דאין לחייב הקרובה בע"ע,. משום דאיכא כנגד זה רוב ערים ורוב וקרוב רובא עדיף. והיינו מצריכין מדידה לאותן הערים. א"כ ממילא הי' הדין דהקרובה מהן היתה מחויבת בע"ע כיון דע"י הרוב אנו הולכין למדוד ליתר הערים. א"כ ממילא הקרובה מהן מחוייבת בע"ע. כמו בנמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד. דקרובה אל החלל לאו דוקא הוא נמצא ממילא דל"ש בזה רוב כלל אף לשי' התורי"ד ז"ל דקרובה דוקא. אף